ב.כמה שיותר מוקדם לחבר בבוקר את המיטות

ג.אני אומרת להם- ככה זה,לפעמים מחובר ולפעמים לא...בלי להסביר למה.

"ענין לא ידוע", הוא פתח לניפוח, דמיונות, והתרגלות להתעסק עם שאין לו כל שייכות אליו וענין בו.

"מתחתן איתם"...

הוא מתחתן עם אחת ויחידה. וללא כל סתירה ל"נרתע ושמר על עצמו" - אלא בדיוק ההיפך. מתוך השמירה הזו, קולט היטב שרק בנישואין המציאות משתנה, באופן הראוי, ושנישואין אינם אקט-טכני, אלא שינוי מציאות.

וילד לא צריך ש"יגידו לו". הרי הוא רואה שההורים הם היחידים שאצלם זה כך. מה עניינו לדעת שלפעמים יותר ולפעמים פחות.

וילד כלל אינו מעלה בדעתו שאם יש שינוי כלשהו זה אמר שהם "לא אוהבים" כ"כ... זה בכלל לא בראש שלו.

ככלל, באופן רגיל, ילד לא נכנס לעניינים כאלה ביחס להוריו, גם כשהוא כבר למד על הנושא. כי לגביו הם הורים, לא סתם בני אדם. וזה דבר חיובי.

לדעתי, זה לא דומה מכמה בחינות:

שבת ונטילת ידיים, הן מצוות שיתחייב בהן מעצם היותו בר מצוה. הלכות נידה שייכות כשיתחתן (כשלא מדובר על חינוך להרחקות בין גברים לנשים, שלא שייך ישירות לזה).

דבר שני, הרי זה לא שיש "מצוה שלפעמים ישנים קרובים ולפעמים לא". זה נגזר מהלכות נידה. אמירה כזו, לדעתי, בגלל שנראית משונה, מעוררת סקרנות לדבר שגם לטעמך אין אפשרות להסבירו כעת. 

בנוסף, כשיגיע זמן שילמד הלכות נידה, מתוך תורה, ילמד. אבל מה שנוגע לאבא-ואמא שלו, שם לכאורה יש גם צד של חינוך לצניעות, במובן זה שלא מערבים אותו במה שביניהם בעניינים כאלו. אמנם כעת לא יבין כלום, אבל את הרי רוצה את זה מצד החינוך למצוה. חושבני שאת החינוך הזה לא נותנים ע"י הדגמה מעשית ממה שאצל ההורים. כשיגדל, ידע שהוריו שמרו הלכות נידה מעצם זה שיזכור שהיתה מציאות כזו. זה חינוך-עקיף וצנוע.

אני לא אומר שיקרה אסון מאמירה כזו שבאה מתום לב. אבל לא נראה לי שזו הדרך.

לגבי ילדים שחשים שהוריהם לא אוהבים אם הם בריחוק פיזי.. ועד כדי שהם יחשבו שזה כך כי המיטות לא אחת ליד השניה.. דומני שפיתרון הבעיה הוא הרבה לפני האמירה להם. ילד באופן נורמלי לא אמור להגיע לתחושה כזו, שהיחס בין הוריו תלוי בקרבה פיזית שהוא רואה.

[ומזל טוב להולדת הבת... הרבה נחת]

אני גם לא נבהל מדיבור רגיל כשעולה משהו. ובוודאי נכון שטוב שילד ידע שיכול לדבר מה שרוצה. ואני גם לא חושב שצריך לעשות "שיחת גיל ההתבגרות".. יותר טבעי. דיברתי יותר ספציפית לנושא הנידון, מהטעמים שהזכרתי. ולגבי בנים אני חושב שזו עוד יותר בעיה. אבל, אם זה "בא לך טבעי", אז מן הסתם סביר שהילדה שלכם תקלוט את האוירה שאת רוצה. שיהיה בהצלחה.

אם הם מציינים - "נכון"...

ואם שואלים, "נכון, לפעמים ככה ולפעמים ככה".. "למה"?.. מושכים בכתפיים, ככה..

הרי את הילדים זה לא באמת מענין, הם סתם שמים לה כמו לכל חפץ בבית שזז. ואם תתייחסתי כמו לכל חפץ שסתם הזזת, גם הם יקבלו כך. וזו האמת עבורם. מה עניינם מעבר לכך. ואם היו כבר לומדים על זה משהו, גם לא היו שואלים.

אולי גם ההיפך...

אולי בגלל שגם אחרים שכותבים לא תמיד בדיוק כבר ניסו עם ילדיהם בגיל בוגר וראו.

ואולי דווקא מה שאת זוכרת כנערה משמעותי יותר.

אי אפשר להתעלם מהבעייתיות בענין, ולדבר כאילו הכל פשוט..

ילד, נער, נערה, ששומעים דברים מסוג זה, שלא אגב לימוד תורה, משליכים באופן טבעי על עצמם. ואם הם בחינוך נורמלי ובית נורמלי, ולא גדלים בהפקר של הרחוב על שגעונותיו שמעוותים כל חוש נורמלי, אז זו יכולה להית, בצדק, בעיה עבורם. לפעמים מביך, לפעמים "בלתי אפשרי", לפעמים זה עצמו יטביע דחיה שתוצאותיה גם לשלב שהיו אמורים להיות מתקבלים, לקראת הקמת בית.

להגיד שזה "בונה יחס בריא לגוף ולקשר זוגי", חושבני שלעיתים זו אשליה. נערה בגיל הזה, זה יכול לזעזע אותה לפעמים, כי מבחינת עצמה - בצדק גמור - זה חוסר צניעות טוטאלי. ואין לה בראש שום שייכות ל"קשר זוגי" במובן זה, בשלב זה של חייה, שאינה לקראת נישואין.

וה"אולי יחסן", גם אולי לא. יש כאלה שאחרי שישמעו על מציאות בנישואין בפירוט, אכן ייחסו לנישואין בלבד. יש כאלה, שכיוון שכבר דובר, היצר יחפש גירויים נוספים בנושא.

לעיתים, דווקא ההקרנה הטבעית של מה שלא מדברים, גורמת להפנמה של מידת הצניעות והבושה. היום, מנסים גורמים מסויימים לעשות מצניעות ובושה משהו "לא בריא".. לא נכון. בדיוק ההיפך. הלא-בריא, הוא חוסר כל תחושה של הבדל בין גוף לנשמה, בין פנימיות לחיצוניות, בין קדושת נישואין להפקר רחובי, שלעיתים בגלל זה משפיע גם על צורת הבית.

נכון, שיתכן גם חינוך עקום לצניעות ובושה. היסטרי. שעושה מהגוף משהו טמא ח"ו. צריך להיות נורמליים. יש קודש ויש חול. יש גוף ויש נשמה. יש פנימיות ויש חיצוניות. כל דבר במקומו וערכו וזמנו. כשנושא עולה, עונים לגופו של ענין. לפי המידה הנצרכת אז. בנחת ובקצרה.

הנושא הזה הוא מורכב. וקשה מאד לדעת מה קורה אצל הנער/ה. וכאשר מלמדים משהו, צריך להיות רגישים מה אומרים ומה לא. 

באולפנות מלמדים, בשלב מאוחר ובצדק רק אז. יש בנות שמעדיפות לא להבין ממש לפרטים. וזה לא "יחס לא בריא לגוף".. זה בריא לגמרי. הן עוד לא שם. אי אפשר לומר שהיא תחושב שהיא נשואה, כשהיא בשלב שההנהגה הכללית היא ההיפך.

מה שכן - לדעתי, אכן כאשר הדברים הם ממש מתוך לימוד תורה, עכ"פ אצל בנים, זה עולם אחר.

כי שם, ה"מציאות הטכנית" היא טפל. העיקר הוא הצדק האלוקי. ההלכה. ותורה מגנא ומצלא.

אבל תלוי האם המלמד באמת מרוכז גם הוא בהלכה - ואגב שהוא מלמד מסביר מציאות מסויימת, וזה יהיה גם במינון הנכון - או שהוא מישהו כזה שרק מחפש "לדבר על זה", כי חושב שזו אישזושהי נאורות...

דוגמה: ילמד על יהודה ותמר, לא יצטרך לפרט מידי. יסביר שהוא חשב שזו אשה שמתנהגת עם כל אחד כאילו הוא בעלה, מופקרת, איזה גועל נפש... 

יגיעו בספר ויקרא לפרשת נידה. יאמר לילדים שיש משהו עצום שה' עשה לאשה (אם הוא באמת תופס שזה כך - וניגש כך, אז כל מעייניהם במשהו-העצום. שום דבר אחר), שיש לה ברחם, ששם נוצר תינוק, סוג של "התחלה" לתינוק. אם מתפתח מזה תינוק, היא תהיה בהריון. אם לא, זה יצא עם הרבה דם, וזה נקרא דם נידה. כעת, ההלכה היא  שכאשר נטהרת, צריכה לטבול... וכו' וכו', מזמן נמצאים בתוך הלכה. כמעט שכחו שמדברים על אשה.... כמובן: אם המלמד הוא כזה. אם לא - שלא ילמד.

כשהבן של החפץ חיים הגיע לגיל ההתבגרות, אביו אמר לו שצריך להזהירו בקצרה על ענייני צניעות, ושאין ענין לדבר על זה יותר מידי..   משהו מעין זה הוא כותב בזכרונותיו.

צריך לשם שמיים, שכל, מינון נכון - וכל דבר בזמנו.

ענ"ד.

לגבי בחורים בוגרים,

דעת הרצי"ה היתה שלא ילמדו מסכת נידה והלכות נידה.

אני מניח שהסיבה היא מהסברא שרווקים שיעסקו בכך לפרטים, זה יגרום להם להרהורים שאינם במקומם.

על כן, גם מה שמלמדים מתוך תורה, לא צריך להיות ב"התלהבות יתר" לעסוק בפירוט-יתר במה שלא שייך לשלבים מסויימים.

יש לי ילדים בוגרים

דעתי מבוססת בין היתר מהרב דולי בסוק

בשכבת ז בנים החליטו להעביר הצגת העניין ע"י הרבנים

בין היתר- ולא רק- בגלל מעשים שקרו

ילדה אמורה לקבל מאמה עדכון מה זה וסת- לפני שיהיה לה-

ועל ההורים לשים לב-

יש מש'/ בנות שכבר בגיל 9

היא צריכה- ובפרט בגיל צעיר-

לקבל מידע ישיר, נצרך ורצוי-

ובגיל 9 בהחלט - 

אין צריכה לידע האם יש קשר בין וסת והריון

לע"ד הצגת הנושא באופן "קר"

ובפרט סמוך - ולפני- שהילד/ה גועשים-

זה נכון

זה גם יספק נ"צ-ים כלליים- "גבולות גזרה"-

ושאלות עתידיות שתהיינה לילד- יהיו יותר ממוקדים/ רגועים/ ללא פחד או חשש מעצם ההעזה לשאול

וכמו שמצינו בדין חינוך בשאר עניינים. להגיש קצת לפני, ושיגיע מעצמו עם דחיפה קלה.

אכן- שאין עניין "לדבר על זה מדיי"

ענייני "יחס לגוף וכו'"- לע"ד מקומם בין 16 עד 20-

לפי צפי גיל חתונה, ובן/ בת

וברור שאין צורך "להוסיף תיאור" מעבר לטכני ונדרש-

אך באם ילד ישאל- וברור שלא בא לקנטר-

ההפך- אשרי הורים שילדיהם בנוח אתם-

(פועל יוצא- שאינם מחפשים תשובות ב: רחוב- אינטרנט- וכד')

אענה לו בשיקול דעת

גילוי נאות-

השבוע חולקו דפי "חיסון פפילןמה"- / אי אישור"

ונקי בלא כלום אי אפשר-

אז הסברתי:

"אצל החופשיים, ש"ש**בים" חופשי (התלבטתי איך להגדיר. ובחרתי במלה זו המוזכרת בתורה- וגם ע"מ שאהיה ברור ולא ישתמע לשני פנים) יש מחלות מועברות כך

ולא כן חלק יעקב"  "ולכן אין חלקנו בחיסונם"

דרך אגב-

לע"ד צריך שיהיה "מותר" בעת הצורך שילד יידע שהמילים הנ"ל מותרים לשימוש.

ישנם מצבים שהילד אולי יצטרך סיוע- אם בטוב וח"ו שלא נדע- במוטב.

(וסליחה על האריכות. סוף סוף במחשב ולא מהנייד..)

לילדים מה אצל "החופשים" עושים, כביכול חופשי (גם שם לא כולם).

הרבה פעמים ילדים "מדלגים" בתודעתם, או לא יודעים, דברים שמבוגרים בטוחים שיודעים. לעיתים גם עצם הדיבור משדר שזה לא משהו בלתי נסבל טוטאלית.

לכן לא במינוח "חילונים"

נצרך לכך כיוון שהנה לפנינו-

התוויה כללית ל"חיסון X"

אני הייתי אומר שאני  לא יודע מה זה (ואני באמת לא יודע וגם לא מעונין..). ואנחנו לא צריכים סתם חיסונים.

[פשוט לא יאומן איך בבי"ס מנסים להכניס את מושגי התועבה כאילו הם "נורמה".. גועל נפש. הכל "מטעמי בריאות"..]

איני יכול להמנע מהתייחסות לגוף רשמי הממליץ. ובד"כ מחסן בערך הכל.

ד"א-

מינוח "חופשיים" נותן עוד נק' חיובית לדעתי -

זה לא כולל כל "חילוני"

ומאידך עלול לכלול "דתי" שהינו "נבל ברשות התורה"

לעניין החיסון,

צריכים לחסן בכל מקום , גם באולפנות.

אני אישית מכירה מישהי שלמדה באולפנה טובה, עזבה את הדת והייתה פעילה מינית בכיתה י"א-י"ב כשלמדה באולפנה. ואני מניחה שהיא לא היחידה.

ועוד למה?

כי תמיד יכולה להיות מישהי שתותקף חס וחלילה . 

כי אי אפשר להחליט שב"אולפנית עירונית" / "מקיף דתי בנות " איך שיקראו לזה, יש יותר דוסות וכאלה שהן עם רגל אחת מחוץ לדת אם לא שתיים, אז באולפנה היוקרתית לא צריך, ואצלנו בבית ספר הלא אליטיסטי כן צריך ? זה מעליב. 

ולעניין הנושא, חופשיים לא עושים הכל חופשי, דיי כבר עם הסטיגמות. יש כאלה ויש כאלה. 

יש גם אנשים כביכול דתיים שכל החיים עוברים על הלכות חשובות. 

וזה שכלה מגיעה להדרכת כלות ורק שם מגלה איך מגיעים ילדים לעולם,

זה לטעמי מוגזם ביותר. 

בגלל "מישהי" לקלקל את כולם. יש גבול. ודיבור על זה הוא מפורש לקלקל.

ואי אפשר לחוש בלי סוף, שמא מישהי תותקף. בקצב כזה אפשר לחשוש להרבה דברים. אם חלילה יהיה כך, שיטפלו נקודתית.

ואין חשבונות של "מעליב" איזשהו בי"ס, ובגלל זה לקלקל אחרים. לא יעלה על הדעת. בי"ס דתי אינו אמור לעשות מתרבות-זנות כאילו דבר סטנדרטי. זה יותר מזיק מכל חששות חיסונים.

ולגבי "חופשים לא עושים הכל חופשי" - אמנם גם אני הערתי על מה שנכתב, ש"לא כולם" - אבל לא שייך לומר "די כבר עם הסטיגמות".. הלוואי שהיה כך. לצערנו, התרבות בענייני צניעות כיום, הנחשבת כמקובלת, בעולם ההוא, אינה רחוקה כנראה ממה שהוא כתב. ויש בתי"ס כאלו, שממש "מדריכים" שם את התלמידים, במעורב, איך "לפעול". מאד מחריד.

ואין שום ענין, שאם מישהו העיר בנושא מסויים, שהוא הסביר לתלמידים שהנושא מובא כי יש בתי"ס שזו ה""תרבות" בהם - להעיר ש"יש כביכול דתיים שעוברים על הלכות חשובות". מה הענין. אם מישהו עובר על הלכה, בין אם הוא מוגדר דתי ובין אם לא - שיחזור בתשובה. לא שייך לענין שנהיה, כביכול, למרבית הבושה, "סטנדרט" בחלקים מסויימים של החברה.

לגבי כלה שמגיעה להדרכת כלות - כנראה תגובה למישהי שהזכירה משאלה כזו - בעיני זה יפה מאד אם זה כך. מה "מוגזם" באופן עקרוני. אלא שהמציאות היא שבד"כ זה לא כך.

מסכים באופן כללי

סולד מסיפורי "נותן במתנה זרע" לגווניהם

שזה תיאור לא ענייני

מעדיף להשתמש במושג "ביחד" או "שוכבים"

שהוא נתקל מדי פעם בפרשת שבוע/ שיעור תורה

כך מובן שזה "דבר שאבא ואמא עושים"

מתנה זה דבר שניתן בקלות וללא הגבלות

ד"א, בגיל 10/ 13/ 16- איך יראה את "נותן זרע במתנה"-

מה יחשוב על הוריו והסבריהם-

(וידוע הבדיחה על עובד מיקרוסופט שאמר לטייס שהוא בתוך מטוס.. )

שהם "שוכבים", אם הכוונה שיחשוב שסתם זה קורה מכך שהם קרובים, אז מה הענין. יכול באותה מידה לקבל מידע שאחרי שמתחתנים ונהיים איש ואשתו, מידי פעם האמא בהריון. לילד בגיל הזה, זה אותו דבר.

ואם הכוונה שהוא נתקל בשיעור תורה, ומסבירים לו מעבר לכך - יש הבדל גדול בין מה שמסבירים בשיעור תורה, למה שאומרים על אבא ואמא. אין ענין להכניס ילד במיטה של הוריו (במובן המטאפורי). דעתי, זו טעות.

או שיש לה בעיות עמוקות יותר, מתחת למסווה הזה של ה"זמן"...

גרוע באותה מידה כמו ללמד אותו על הנושא בצבעים חיים.

תחשבי מה את גורמת לילדת השכנים.

שהטענה הרווחת נגד תרומת זרע שהילדים יהיו אומללים ואנוכיות וכל זה - מעבר לזה שהיא לא נכונה, גם האנשים שטוענים אותה לא ממש אכפת להם מהילדים האלה, והם בעצמם מאלה שמתנכלים להם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....