ב.כמה שיותר מוקדם לחבר בבוקר את המיטות

ג.אני אומרת להם- ככה זה,לפעמים מחובר ולפעמים לא...בלי להסביר למה.

"ענין לא ידוע", הוא פתח לניפוח, דמיונות, והתרגלות להתעסק עם שאין לו כל שייכות אליו וענין בו.

"מתחתן איתם"...

הוא מתחתן עם אחת ויחידה. וללא כל סתירה ל"נרתע ושמר על עצמו" - אלא בדיוק ההיפך. מתוך השמירה הזו, קולט היטב שרק בנישואין המציאות משתנה, באופן הראוי, ושנישואין אינם אקט-טכני, אלא שינוי מציאות.

וילד לא צריך ש"יגידו לו". הרי הוא רואה שההורים הם היחידים שאצלם זה כך. מה עניינו לדעת שלפעמים יותר ולפעמים פחות.

וילד כלל אינו מעלה בדעתו שאם יש שינוי כלשהו זה אמר שהם "לא אוהבים" כ"כ... זה בכלל לא בראש שלו.

ככלל, באופן רגיל, ילד לא נכנס לעניינים כאלה ביחס להוריו, גם כשהוא כבר למד על הנושא. כי לגביו הם הורים, לא סתם בני אדם. וזה דבר חיובי.

לדעתי, זה לא דומה מכמה בחינות:

שבת ונטילת ידיים, הן מצוות שיתחייב בהן מעצם היותו בר מצוה. הלכות נידה שייכות כשיתחתן (כשלא מדובר על חינוך להרחקות בין גברים לנשים, שלא שייך ישירות לזה).

דבר שני, הרי זה לא שיש "מצוה שלפעמים ישנים קרובים ולפעמים לא". זה נגזר מהלכות נידה. אמירה כזו, לדעתי, בגלל שנראית משונה, מעוררת סקרנות לדבר שגם לטעמך אין אפשרות להסבירו כעת. 

בנוסף, כשיגיע זמן שילמד הלכות נידה, מתוך תורה, ילמד. אבל מה שנוגע לאבא-ואמא שלו, שם לכאורה יש גם צד של חינוך לצניעות, במובן זה שלא מערבים אותו במה שביניהם בעניינים כאלו. אמנם כעת לא יבין כלום, אבל את הרי רוצה את זה מצד החינוך למצוה. חושבני שאת החינוך הזה לא נותנים ע"י הדגמה מעשית ממה שאצל ההורים. כשיגדל, ידע שהוריו שמרו הלכות נידה מעצם זה שיזכור שהיתה מציאות כזו. זה חינוך-עקיף וצנוע.

אני לא אומר שיקרה אסון מאמירה כזו שבאה מתום לב. אבל לא נראה לי שזו הדרך.

לגבי ילדים שחשים שהוריהם לא אוהבים אם הם בריחוק פיזי.. ועד כדי שהם יחשבו שזה כך כי המיטות לא אחת ליד השניה.. דומני שפיתרון הבעיה הוא הרבה לפני האמירה להם. ילד באופן נורמלי לא אמור להגיע לתחושה כזו, שהיחס בין הוריו תלוי בקרבה פיזית שהוא רואה.

[ומזל טוב להולדת הבת... הרבה נחת]

אני גם לא נבהל מדיבור רגיל כשעולה משהו. ובוודאי נכון שטוב שילד ידע שיכול לדבר מה שרוצה. ואני גם לא חושב שצריך לעשות "שיחת גיל ההתבגרות".. יותר טבעי. דיברתי יותר ספציפית לנושא הנידון, מהטעמים שהזכרתי. ולגבי בנים אני חושב שזו עוד יותר בעיה. אבל, אם זה "בא לך טבעי", אז מן הסתם סביר שהילדה שלכם תקלוט את האוירה שאת רוצה. שיהיה בהצלחה.

אם הם מציינים - "נכון"...

ואם שואלים, "נכון, לפעמים ככה ולפעמים ככה".. "למה"?.. מושכים בכתפיים, ככה..

הרי את הילדים זה לא באמת מענין, הם סתם שמים לה כמו לכל חפץ בבית שזז. ואם תתייחסתי כמו לכל חפץ שסתם הזזת, גם הם יקבלו כך. וזו האמת עבורם. מה עניינם מעבר לכך. ואם היו כבר לומדים על זה משהו, גם לא היו שואלים.

אולי גם ההיפך...

אולי בגלל שגם אחרים שכותבים לא תמיד בדיוק כבר ניסו עם ילדיהם בגיל בוגר וראו.

ואולי דווקא מה שאת זוכרת כנערה משמעותי יותר.

אי אפשר להתעלם מהבעייתיות בענין, ולדבר כאילו הכל פשוט..

ילד, נער, נערה, ששומעים דברים מסוג זה, שלא אגב לימוד תורה, משליכים באופן טבעי על עצמם. ואם הם בחינוך נורמלי ובית נורמלי, ולא גדלים בהפקר של הרחוב על שגעונותיו שמעוותים כל חוש נורמלי, אז זו יכולה להית, בצדק, בעיה עבורם. לפעמים מביך, לפעמים "בלתי אפשרי", לפעמים זה עצמו יטביע דחיה שתוצאותיה גם לשלב שהיו אמורים להיות מתקבלים, לקראת הקמת בית.

להגיד שזה "בונה יחס בריא לגוף ולקשר זוגי", חושבני שלעיתים זו אשליה. נערה בגיל הזה, זה יכול לזעזע אותה לפעמים, כי מבחינת עצמה - בצדק גמור - זה חוסר צניעות טוטאלי. ואין לה בראש שום שייכות ל"קשר זוגי" במובן זה, בשלב זה של חייה, שאינה לקראת נישואין.

וה"אולי יחסן", גם אולי לא. יש כאלה שאחרי שישמעו על מציאות בנישואין בפירוט, אכן ייחסו לנישואין בלבד. יש כאלה, שכיוון שכבר דובר, היצר יחפש גירויים נוספים בנושא.

לעיתים, דווקא ההקרנה הטבעית של מה שלא מדברים, גורמת להפנמה של מידת הצניעות והבושה. היום, מנסים גורמים מסויימים לעשות מצניעות ובושה משהו "לא בריא".. לא נכון. בדיוק ההיפך. הלא-בריא, הוא חוסר כל תחושה של הבדל בין גוף לנשמה, בין פנימיות לחיצוניות, בין קדושת נישואין להפקר רחובי, שלעיתים בגלל זה משפיע גם על צורת הבית.

נכון, שיתכן גם חינוך עקום לצניעות ובושה. היסטרי. שעושה מהגוף משהו טמא ח"ו. צריך להיות נורמליים. יש קודש ויש חול. יש גוף ויש נשמה. יש פנימיות ויש חיצוניות. כל דבר במקומו וערכו וזמנו. כשנושא עולה, עונים לגופו של ענין. לפי המידה הנצרכת אז. בנחת ובקצרה.

הנושא הזה הוא מורכב. וקשה מאד לדעת מה קורה אצל הנער/ה. וכאשר מלמדים משהו, צריך להיות רגישים מה אומרים ומה לא. 

באולפנות מלמדים, בשלב מאוחר ובצדק רק אז. יש בנות שמעדיפות לא להבין ממש לפרטים. וזה לא "יחס לא בריא לגוף".. זה בריא לגמרי. הן עוד לא שם. אי אפשר לומר שהיא תחושב שהיא נשואה, כשהיא בשלב שההנהגה הכללית היא ההיפך.

מה שכן - לדעתי, אכן כאשר הדברים הם ממש מתוך לימוד תורה, עכ"פ אצל בנים, זה עולם אחר.

כי שם, ה"מציאות הטכנית" היא טפל. העיקר הוא הצדק האלוקי. ההלכה. ותורה מגנא ומצלא.

אבל תלוי האם המלמד באמת מרוכז גם הוא בהלכה - ואגב שהוא מלמד מסביר מציאות מסויימת, וזה יהיה גם במינון הנכון - או שהוא מישהו כזה שרק מחפש "לדבר על זה", כי חושב שזו אישזושהי נאורות...

דוגמה: ילמד על יהודה ותמר, לא יצטרך לפרט מידי. יסביר שהוא חשב שזו אשה שמתנהגת עם כל אחד כאילו הוא בעלה, מופקרת, איזה גועל נפש... 

יגיעו בספר ויקרא לפרשת נידה. יאמר לילדים שיש משהו עצום שה' עשה לאשה (אם הוא באמת תופס שזה כך - וניגש כך, אז כל מעייניהם במשהו-העצום. שום דבר אחר), שיש לה ברחם, ששם נוצר תינוק, סוג של "התחלה" לתינוק. אם מתפתח מזה תינוק, היא תהיה בהריון. אם לא, זה יצא עם הרבה דם, וזה נקרא דם נידה. כעת, ההלכה היא  שכאשר נטהרת, צריכה לטבול... וכו' וכו', מזמן נמצאים בתוך הלכה. כמעט שכחו שמדברים על אשה.... כמובן: אם המלמד הוא כזה. אם לא - שלא ילמד.

כשהבן של החפץ חיים הגיע לגיל ההתבגרות, אביו אמר לו שצריך להזהירו בקצרה על ענייני צניעות, ושאין ענין לדבר על זה יותר מידי..   משהו מעין זה הוא כותב בזכרונותיו.

צריך לשם שמיים, שכל, מינון נכון - וכל דבר בזמנו.

ענ"ד.

לגבי בחורים בוגרים,

דעת הרצי"ה היתה שלא ילמדו מסכת נידה והלכות נידה.

אני מניח שהסיבה היא מהסברא שרווקים שיעסקו בכך לפרטים, זה יגרום להם להרהורים שאינם במקומם.

על כן, גם מה שמלמדים מתוך תורה, לא צריך להיות ב"התלהבות יתר" לעסוק בפירוט-יתר במה שלא שייך לשלבים מסויימים.

יש לי ילדים בוגרים

דעתי מבוססת בין היתר מהרב דולי בסוק

בשכבת ז בנים החליטו להעביר הצגת העניין ע"י הרבנים

בין היתר- ולא רק- בגלל מעשים שקרו

ילדה אמורה לקבל מאמה עדכון מה זה וסת- לפני שיהיה לה-

ועל ההורים לשים לב-

יש מש'/ בנות שכבר בגיל 9

היא צריכה- ובפרט בגיל צעיר-

לקבל מידע ישיר, נצרך ורצוי-

ובגיל 9 בהחלט - 

אין צריכה לידע האם יש קשר בין וסת והריון

לע"ד הצגת הנושא באופן "קר"

ובפרט סמוך - ולפני- שהילד/ה גועשים-

זה נכון

זה גם יספק נ"צ-ים כלליים- "גבולות גזרה"-

ושאלות עתידיות שתהיינה לילד- יהיו יותר ממוקדים/ רגועים/ ללא פחד או חשש מעצם ההעזה לשאול

וכמו שמצינו בדין חינוך בשאר עניינים. להגיש קצת לפני, ושיגיע מעצמו עם דחיפה קלה.

אכן- שאין עניין "לדבר על זה מדיי"

ענייני "יחס לגוף וכו'"- לע"ד מקומם בין 16 עד 20-

לפי צפי גיל חתונה, ובן/ בת

וברור שאין צורך "להוסיף תיאור" מעבר לטכני ונדרש-

אך באם ילד ישאל- וברור שלא בא לקנטר-

ההפך- אשרי הורים שילדיהם בנוח אתם-

(פועל יוצא- שאינם מחפשים תשובות ב: רחוב- אינטרנט- וכד')

אענה לו בשיקול דעת

גילוי נאות-

השבוע חולקו דפי "חיסון פפילןמה"- / אי אישור"

ונקי בלא כלום אי אפשר-

אז הסברתי:

"אצל החופשיים, ש"ש**בים" חופשי (התלבטתי איך להגדיר. ובחרתי במלה זו המוזכרת בתורה- וגם ע"מ שאהיה ברור ולא ישתמע לשני פנים) יש מחלות מועברות כך

ולא כן חלק יעקב"  "ולכן אין חלקנו בחיסונם"

דרך אגב-

לע"ד צריך שיהיה "מותר" בעת הצורך שילד יידע שהמילים הנ"ל מותרים לשימוש.

ישנם מצבים שהילד אולי יצטרך סיוע- אם בטוב וח"ו שלא נדע- במוטב.

(וסליחה על האריכות. סוף סוף במחשב ולא מהנייד..)

לילדים מה אצל "החופשים" עושים, כביכול חופשי (גם שם לא כולם).

הרבה פעמים ילדים "מדלגים" בתודעתם, או לא יודעים, דברים שמבוגרים בטוחים שיודעים. לעיתים גם עצם הדיבור משדר שזה לא משהו בלתי נסבל טוטאלית.

לכן לא במינוח "חילונים"

נצרך לכך כיוון שהנה לפנינו-

התוויה כללית ל"חיסון X"

אני הייתי אומר שאני  לא יודע מה זה (ואני באמת לא יודע וגם לא מעונין..). ואנחנו לא צריכים סתם חיסונים.

[פשוט לא יאומן איך בבי"ס מנסים להכניס את מושגי התועבה כאילו הם "נורמה".. גועל נפש. הכל "מטעמי בריאות"..]

איני יכול להמנע מהתייחסות לגוף רשמי הממליץ. ובד"כ מחסן בערך הכל.

ד"א-

מינוח "חופשיים" נותן עוד נק' חיובית לדעתי -

זה לא כולל כל "חילוני"

ומאידך עלול לכלול "דתי" שהינו "נבל ברשות התורה"

לעניין החיסון,

צריכים לחסן בכל מקום , גם באולפנות.

אני אישית מכירה מישהי שלמדה באולפנה טובה, עזבה את הדת והייתה פעילה מינית בכיתה י"א-י"ב כשלמדה באולפנה. ואני מניחה שהיא לא היחידה.

ועוד למה?

כי תמיד יכולה להיות מישהי שתותקף חס וחלילה . 

כי אי אפשר להחליט שב"אולפנית עירונית" / "מקיף דתי בנות " איך שיקראו לזה, יש יותר דוסות וכאלה שהן עם רגל אחת מחוץ לדת אם לא שתיים, אז באולפנה היוקרתית לא צריך, ואצלנו בבית ספר הלא אליטיסטי כן צריך ? זה מעליב. 

ולעניין הנושא, חופשיים לא עושים הכל חופשי, דיי כבר עם הסטיגמות. יש כאלה ויש כאלה. 

יש גם אנשים כביכול דתיים שכל החיים עוברים על הלכות חשובות. 

וזה שכלה מגיעה להדרכת כלות ורק שם מגלה איך מגיעים ילדים לעולם,

זה לטעמי מוגזם ביותר. 

בגלל "מישהי" לקלקל את כולם. יש גבול. ודיבור על זה הוא מפורש לקלקל.

ואי אפשר לחוש בלי סוף, שמא מישהי תותקף. בקצב כזה אפשר לחשוש להרבה דברים. אם חלילה יהיה כך, שיטפלו נקודתית.

ואין חשבונות של "מעליב" איזשהו בי"ס, ובגלל זה לקלקל אחרים. לא יעלה על הדעת. בי"ס דתי אינו אמור לעשות מתרבות-זנות כאילו דבר סטנדרטי. זה יותר מזיק מכל חששות חיסונים.

ולגבי "חופשים לא עושים הכל חופשי" - אמנם גם אני הערתי על מה שנכתב, ש"לא כולם" - אבל לא שייך לומר "די כבר עם הסטיגמות".. הלוואי שהיה כך. לצערנו, התרבות בענייני צניעות כיום, הנחשבת כמקובלת, בעולם ההוא, אינה רחוקה כנראה ממה שהוא כתב. ויש בתי"ס כאלו, שממש "מדריכים" שם את התלמידים, במעורב, איך "לפעול". מאד מחריד.

ואין שום ענין, שאם מישהו העיר בנושא מסויים, שהוא הסביר לתלמידים שהנושא מובא כי יש בתי"ס שזו ה""תרבות" בהם - להעיר ש"יש כביכול דתיים שעוברים על הלכות חשובות". מה הענין. אם מישהו עובר על הלכה, בין אם הוא מוגדר דתי ובין אם לא - שיחזור בתשובה. לא שייך לענין שנהיה, כביכול, למרבית הבושה, "סטנדרט" בחלקים מסויימים של החברה.

לגבי כלה שמגיעה להדרכת כלות - כנראה תגובה למישהי שהזכירה משאלה כזו - בעיני זה יפה מאד אם זה כך. מה "מוגזם" באופן עקרוני. אלא שהמציאות היא שבד"כ זה לא כך.

מסכים באופן כללי

סולד מסיפורי "נותן במתנה זרע" לגווניהם

שזה תיאור לא ענייני

מעדיף להשתמש במושג "ביחד" או "שוכבים"

שהוא נתקל מדי פעם בפרשת שבוע/ שיעור תורה

כך מובן שזה "דבר שאבא ואמא עושים"

מתנה זה דבר שניתן בקלות וללא הגבלות

ד"א, בגיל 10/ 13/ 16- איך יראה את "נותן זרע במתנה"-

מה יחשוב על הוריו והסבריהם-

(וידוע הבדיחה על עובד מיקרוסופט שאמר לטייס שהוא בתוך מטוס.. )

שהם "שוכבים", אם הכוונה שיחשוב שסתם זה קורה מכך שהם קרובים, אז מה הענין. יכול באותה מידה לקבל מידע שאחרי שמתחתנים ונהיים איש ואשתו, מידי פעם האמא בהריון. לילד בגיל הזה, זה אותו דבר.

ואם הכוונה שהוא נתקל בשיעור תורה, ומסבירים לו מעבר לכך - יש הבדל גדול בין מה שמסבירים בשיעור תורה, למה שאומרים על אבא ואמא. אין ענין להכניס ילד במיטה של הוריו (במובן המטאפורי). דעתי, זו טעות.

או שיש לה בעיות עמוקות יותר, מתחת למסווה הזה של ה"זמן"...

גרוע באותה מידה כמו ללמד אותו על הנושא בצבעים חיים.

תחשבי מה את גורמת לילדת השכנים.

שהטענה הרווחת נגד תרומת זרע שהילדים יהיו אומללים ואנוכיות וכל זה - מעבר לזה שהיא לא נכונה, גם האנשים שטוענים אותה לא ממש אכפת להם מהילדים האלה, והם בעצמם מאלה שמתנכלים להם.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות