באמת הייתי מתקשרת להורים בזמן אמת, ומבקשת שידברו הם הילד, או סתם שיאמרו מה לעשות.

אבל אני חושב (לא תוקף, רק לפעם הבאה) לא היית צריכה ללכת להביא את הדברים.

לא משאירים ילד לבד!

עדיף שיגנבו כמה חפצים מאשר (ח"ו) ילד...

בתור פתרון, ניתן להציע הפתעה/ממתק/ תחרות ריצה עד הגינה וכו'

למה נעלמו ולא שמת לב? כי ישבת עם הפלאפון / דיברת עם חברה / משהו כזה ?

או שהיית מרוכזת בהם והם בכל זאת נעלמו.

כשאני מביאה בייביסיטר, אני מבהירה לה שהיא לא על הספסל , ולא מורידה עין מהילדים.

אמא יותר תדע להתמודד עם תקלות אפשריות שיגרמו מהעלמות אפשרית, בייביסיטר פחות,

אז מקדימים רפואה למכה, נמצאים לידם ולא מורידים עין. ילד בן שלוש הוא ממש קטן!!!

זה שהשארת את בן ה4 לבד והלכת להביא את הדברים, אם אני הייתי האמא, הייתי ממש כועסת,

מי משאיר ילד בן 4 לבד במגרש חניה? חוסר אחריות ממש.

לא הייתי כועסת בכלל אם היו נעלמים דברים, סה"כ, איזה "רכוש" כבר יש להם? תיק גן? במבה ? בגדי החלפה? 

אבל איך משאירים ילד בן 4 במגרש חניה בלי השגחה? זה א'-ב' לא להשאיר ילד בן 4 לבד במקום שיש בו מכוניות , קל וחומר מגרש חניה שנוסעים בו רוורס כל הזמן.

מה שאני הייתי רוצה אם הייתי אמא,

קודם כל, לא להוריד עין , הם קטנים, ילד בן שלוש צריך להיות במרחק נגיעה מהבייביסיטר, ומבן 4 אסור להוריד עין, במיוחד שזה לא ילד שלך  (ברור שגם אמא צריכה מאוד מאוד להשגיח, אבל אמא תדע גם להסתדר במקרה קיצון יותרטוב , בהכללה ) למנוע את זה שיעלמו לך. עשיתי בתור נערה מלא בייביסיטרים, לא נעלמו לי ילדים , בטח שלא למגרש חניה, בטח שלא בני שלוש. כשאני קוראת לבייביסיטר אני אומרת לה 500 פעם שלא מורידים עין ולא יושבים בנחת על הספסל עם הפלאפון, אלא ליד הילד בלי שום דבר שמסיח את הדעת ממנו.  

אם כבר זה קורה והילדים נעלמו למגרש חניה , לא עוזבים אותם/אותו שם, יעלם תיק גן ב100 שקל גם, יעלם .. כפרת עוונות.. עדיף מאשר להשאיר ילד לבד במגרש חניה כי זה מסוכן!!! . 

אם הוא לא מוכן לבוא, מנסים להתקשר להורים לשאול מה לעשות, אם לא עונים או התשובה לא מספקת, נשארים איתו, ומבהירים לו, שאת יותר לא הולכת איתו לגינה, כי הוא לא מקשיב לך ושכשאמא ואבא לא נמצאים את זו שמחליטה וזו ששומעים בקולה, ושהוא לא בסדר ושדווקא תיכננת לעשות איתם דברים מהנים וחבל שהוא מפסיד את הכיף שתכננתם ושאת תגידי לאמא ואמא תהיה עצובה שהוא לא מקשיב וגו' .. ושאר דברי מוסר... לא עובד עדיין.. נשארים בכל זאת, וגם אומרים לו שהילד בן החמש שמתעסק עם המזמרה הוא מאוד לא בסדר ומתנהג בצורה מסוכנת. 

רעיונות לגרום להם לזוז "בואו נעשה תחרות, מי שמגיע ראשון מקבל שוקולד " סתם דוגמה.. 

ובכל מקרה , לא מורידים עין מהילדים, ולא משאירים ילד לבד, בטח שלא במגרש חניה.

איך הילדים פתאום נעלמו? לא קרה לי אף פעם לא כשמרטפית ולא כאמא, אולי לכמה שניות עד שהעין סורקת סביב כשיש שלושה ילדים ויותר.

אנחנו גרים ביישוב קהילתי, לא עיר, ילדים מסתובבים בגיל 3, נעלמים , מטיילים .. 

אצלי לא בורחים.

אני אף פעם לא בקשקשניאדה של הצרעת על הספסל עם אמהות אחרות שהדביקו את עצמן עם מסקינטייפ אליו, ולא עם הפלאפון, אני ליד הילדות שלי . לגדולה אני נותנת מרחב יותר, כי הבנתי ממנה שאני נדבקת אליה מידי, אבל עדיין,

היא לא נעלמה לי , בטח לא לכביש, בטח לא ליותר משלוש דקות שחיפשתי אותה, וגם אז זה לא היה בגיל שלוש, אלא אחרי גיל 4. 

אמא מנוסה זה לא אומר שהיא בהכרח אמא משגיחה או אחראית מאוד.

הבן שלי טס לכביש. גם הגינה שלנו בין כבישים.

תוך עשרים שניות (פרק זמן סביר, לא?)- לדוגמא כשהתכופפתי לחפש משהו בתיק,

הוא יכול להיות כבר בכביש.

אני כמובן לא חושבת שזה טוב וייתכן ותתעצבנו עלי.

אני רק רוצה להרגיע את הפותחת ולומר לה,

שבדיוק לאחרונה כמה נשים אמרו לי שאני אחת האמהות היותר פנויות לילדיהן

וכן, זה קורה.

והיא ביקשה דרכי התמודדות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....