או לימודים, או עיסוק כלשהו?

זאת נשמעת בעיה שיש לאנשים שמתחרפנים מחוסר תעסוקה.

להתעסק כל היום עם הבית לא מביא סיפוק ולכן היא תלויה כל כך בהערכה שלך.

אני מכביד לה על הלב, כי אני גורם לה להתייאש מהחיים. כי היא לא מצליחה לפנות זמן לחשוב על לימודים/ עיסוק כלשהו- בגללי.

היתה תקופה שהיא עבדה- אבל זה היה X חודשים וזהו (מעדיף לחסוך בפרטים כדי לא להיחשף)

היתה גם תקופה שהיא למדה אבל זה לא הלך.

אין לי בעיה שהיא תהיה תלויה בהערכה שלי, אני פשוט לא מבין למה אני לא רואה שום דבר, למה זה לא בא לי טבעי?

אולי יש אנשים שיותר מתעניינים באיך הבית שלהם נראה,

אבל לרוב האנשים זה נושא טריוויאלי יומיומי שעושים אותו בלי לתת עליו את הדעת יותר מדי.

היא חייבת לעשות עם עצמה משהו.

אז "מה נסגר? למה אני כל היום משקיעה בבית והוא לא רואה אפילו סנטימטר?"

מהעיניים שלי זו תלונה מוצדקת :[

ואם באת עם שאלה כזו זה בגלל הרצון שלך להתאמץ יותר ולמצוא על מה להחמיא לה.

אין ספק שזה יפה מצידך,

אבל אתה חושב שאם תשים לב לכל פרט זה מה שיעשה אותה מאושרת?

אני האישה של עצמי 

הטרחה וההשקעה שלה כבודם במקומם מונח,

אבל מי שעסוק רק בטיפוח הבית מבוקר עד ערב שלא יתפלא שהוא יורד מהפסים.

תדבר איתה פתוח. שאתה גבר שלא שם לב לדברים גם אם הם גדולים,

חוצמזה שנשמע שתמיד הבית טיפטופ אז אתה רגיל.

ושפשוט היא תגיד לך מה היא עשתה ואתה תתחיל להעריך לחזור עם משו מפנק מדי פעם..

אבל אחרי התגובה הזאת שלך אני אוסיף עוד משהו..

יש פה בעיה עמוקה יותר.

או שהיא אין לה ביטחון והיא  לא מאמינה בעצמה והיא משליכה את זה עליך, ומה שיעזור לה זה טיפול רגשי להעצים אותה (אני הייתי נגד טיפולים כאלה, לא האמנתי בהם! עד שעשיתי את זה..)

או שאצלך הבעיה שאתה באמת גורם לה להרגיש את מה שהיא מרגישה.. (מה שפחות נראה לי במקרה הזה)

ועוד משו.. אם אתה באמת אוהב אותה.. צריכה להיות לך בעיה שהיא תהיה תלויה בהערכה שלך כל הזמן!!
אישה צריכה להיות עצמיאת גם ובעיקר מבחינה רגשית!!

אני גבר וככה זה גברים..

אני לא עושה את זה בכוונה - אני פשוט לא רואה

זה לא עוזר- זה כל פעם אותו דבר, אני לא שם לב ונוצר ריב, לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה..

אין סיכוי שהיא תגיד לי מה היא עשתה - מתוך עקרון, "אתה אמור לראות לבד".

לגבי מה שכתבת בהמשך-

אני יכול להבין את הגישה הזו, שהבעיה היא בה ולא בי, ואני מדי פעם חושב גם בכיוון הזה, אבל אני מנסה להתמקד דווקא באיך לשפר את עצמי ולא אותה.

היא מתנגדת לטפל בעצמה כי הטענה המרכזית היא שאני הבעיה (ואני כבר הייתי במס' טיפולים וכרגע אני גם בטיפול).

זה מוכר לי כל כך הקטע הזה.. מהמקום שלה

עד שבעלי פשוט הציב לי אולטימטום.. כעסתי ממש. אבל היום אני מבינה שנהגתי כל כך מתוך כל מיני מקומות מהעבר וזה היה כל כך טעות!

ולא שבעלי מושלם אנחנו הולכים לטיפול זוגי (שמטפל בעיקר בו עכשיו ;) )

תנסה קודם לבוא אליה בגישה שאתה רואה שהטיפולים כל כך עוזרים לך בחיים בכללי.. לא בנקודה ספציפית..

ואתה יכול להפנות אותה אלי ;) 

תוכלי להרחיב על האולטימטום?

מכביד לה על הלב ולכן היא לא מצליחה ללמוד?

לפני הנישואים היא כן עבדה סדיר?

האם אתה בעל מתעלל?

משהו נשמע לי פה מוזר.

לא נשמע שאת מתעלל בכלל..

רק העובדה שהיא לא עובדת מעידה על מצב רגשי כמו שכתבו אחרי, וזה שהיא משליכה עליך זה מוזר.

א. ציטוט-

'אני מכביד לה על הלב, כי אני גורם לה להתייאש מהחיים. כי היא לא מצליחה לפנות זמן לחשוב על לימודים/ עיסוק כלשהו- בגללי.'

האם אלו דברים שהיא מקפידה להגיד לך כל הזמן?

יש מצב שהיא בבעיה רגשית/נפשית כל שהיא והיא פשוט משליכה עליך את האשמות

ב. זה שהיא לא החזיקה מעמד בעבודה ולימדים -גם לא סימן טוב ליציבות...

בתור אדם בוגר היא אמורה לקחת אחריות על חייה ללא תלות בשום גורם אפילו לא אתה.

ג. זה גורר ריב עד השעות הקטנות של הלילה זאת תגובה לא פרופורציונלית לחלוטין וגם מעיד על משהו לא תקין.

אתה דווקא נשמע אדם טוב ורגיש עם כוונות טובות

כולנו בני אדם ולכולנו קורה שאנחנו מפספסים דברים..

"אני מכביד לה על הלב, כי אני גורם לה להתייאש מהחיים. כי היא לא מצליחה לפנות זמן לחשוב על לימודים/ עיסוק כלשהו- בגללי.

היתה תקופה שהיא עבדה- אבל זה היה X חודשים וזהו (מעדיף לחסוך בפרטים כדי לא להיחשף)

היתה גם תקופה שהיא למדה אבל זה לא הלך. " 

נשמע לא תקין ביותר . מי לא עובדת , לא לומדת ונמצאת כל הזמן בבית כשאין לה ילדים שהיא מטפלת בהם ? אמא לילדים שלא עובדת זה משהו אחר לגמרי .. אבל מישהי שהיא עוד לא אמא ורק יושבת בבית כל היום זה מתכון ברור לרדת מהפסים.

 נשמע או שהיא בעצמה לא במצב בריא נפשית בלי קשר אלייך , או שהיא סובלת מהתעללות בזוגיות.  

די ברור שהבעיה היא אצלה.

אני מבינה את אשתך.

כי אם היא טורחת על משהו כל היום זה ממש נורמלי שהיא מצפה להערכה.

קצת מעצבן שהיא לא מוכנה להגיד לך מה היא עשתה...

ואולי פשוט תגיד לה "אני כ"כ מעריך את כל מה שעשית היום..."

כאילו משהו כללי שיביע הערכה...

עצם זה שאתה רוצה "לשים לב" - כבר מראה על תשומת לב מיוחדת שאתה מעניק לאשתך!

בדרך כלל תלונות מהסוג שתיארת באות מהכיוון ההפוך, של האישה: "אני כל היום עובדת ומסדרת, והוא פשוט לא שם לב ולא מעריך..."

כשתיאור המצב הזה בא מהבעל - זה רק מראה על רצון כן ואמתי להעריך ולהודות. (ולדעתי - רק בזכות הדבר הזה אשתך צריכה להכיר לך תודה ולשמוח בך!)

עצות מעשיות:

לפני שאתה נכנס הביתה, תשנה את כיוון החשיבה שלך מ"עבודה" ל"בית". תתכונן לזה שעכשיו אתה בבית, ועכשיו הוא ואשתך בראש מעייניך.

כשאתה נכנס הביתה - לדעתי קודם לומר שלום לאשתך ואולי להחמיא על משהו אצלה (בלבוש, למשל).

אח"כ לעשות סיבוב קצר בבית (אפילו רק בעיניים), ולהשתדל בכל הכוח לשים לב לשינוי אחד לפחות שנעשה במהלך היום - ואז להחמיא עליו.

ואח"כ, כך לעניות דעתי, כשאתם - לדוגמה - יושבים לארוחת ערב, לומר לה במעין חצי הומור - "ראית ששמתי לב הפעם למה שעשית ושהחמאתי לך?" אפשר להמשיך בדברי הערכה כלליים לפועלה של אשתך.

ובשולי הדברים:

מסכימה עם אלה שאמרו פה שנשמע שאשתך תלויה יותר מדי בהערכה שלך. אם בכל זאת יש אפשרות לשכנע אותה לטפל בזה, אולי אפילו בטיפול משותף של שניכם - נראה לי שזה יהיה לה טוב...

בעבודה אתה מחויב למשהו -ושם לב, ערני וקשוב, כשאתה מגיע הביתה אתה מוריד הילוך,

לא משנה מה עשית כל היום או איפה היית -כשנכנסים הביתה, גם אם רק בתת מודע -נרגעים, משחררים, "עוצמים עיניים"...

אז אם תהית איך זה שבעבודה ככה ובבית לא- אין כמו הבית!

שם זה המקום להרגיש בנוח, ולא להסתובב עם "מחושים דרוכים".

אז זהו- אתה לא שם לב, לא רואה וכתוצאה -גם לא מתייחס.

זה לא כמו להגיד שבכוונה לא התייחסת אליה, ולא אמרת כלום, פשוט גבר טיפוסי

אז שתי דרכים:

א. באמת כמו שהציעו כבר -להחמיא כללי, תמיד. / כל ערב לחפש שינוי אחד ולהתייחס כראוי.

ב. למצוא מה מפריע לך בלהחמיא לה.

רק אומרת כיוון אחר, שלא חייב להיות נכון, אבל אולי:

יכולהיות שמשהו מפריע לך להחמיא לה?

אולי אתה לא רואה מה כלכך חשוב בזה? או מה היא כבר עשתה כל היום?

אולי באמת לא מפריע לך איך שהבית נראה, מה היה קודם ואז מבחינתך זו "בעיה שלה" שסידרה? (בהגזמה, כן.)

ואז צריך למצוא מה אתה כן מעריך -ולומר לה את זה.

כי אולי אתה צריך משהו אחר כשאתה נכנס הביתה וברגע זה -סדר וניקיון לא "תופסים אותך",

אלא אם, למשל, יהיה אוכל מוכן -אתה תהיה מרוצה יותר והיא תקבל את המחמאות...

ואם נתייחס רק אליה רגע,

-אולי חסרות לה מחמאות, בלי קשר למה שעשתה, פשוט רוצה שתתייחס אליה יותר?

אולי היא זקוקה ממך למשהו אחר, שאתה לא מבין, ואולי אפילו היא לא יודעת מה בדיוק- ומתרצת כחוסר יחס?

שווה לשבת ופשוט לברר מה בדיוק צריך,

האם זה להגיב למה שעשתה /לתת מחמאות על איך/ להסתכל עליה כשאתה נכנס הביתה/

לדבר איתה קצת על היום שלה, כי אולי היא רוצה לשתף אותך במה שעבר עליה- ולכן רק מחכה שתשאל/ שתגיד משהו על מעשיה...

קיצור -יש הרבה אולי ששווה לבדוק

הצלחה

אפשר גם לשאול איך הלך היום ולנסות לדמיין מה התוצאות.

לדוגמא, אם הכינה לילדים צהריים, סביר להניח שהיה בלאגן וכדו'

באופן טבעי, מצפים ש"לא רואה כלום", כי היא....

ואתה מלא תשבחות עליה - וכן רואה, את הבעיה בך...

לגבי הדבר הספציפי - האמת, שאם כ"כ ניסית, לא היה מזיק שהיא קצת תעזור בכך. כלומר, שתאמר לה שאחרי שתפנה את שימת ליבך, אתה באמת תשים לב ותחשוב על ההשקעה..

אבל בהיות שאתם לא שם, ואתה אומר שבעבודה אתה כן רואה מה משתנה, אז צריך לחשוב על "פטנט" בענין. יתכן שהיא מרגישה חוסר הערכה רציני. תנסה בבקר, לראות מה צריך סידור בבית, מה אפשר לשכלל.. אחרי שאתה יוצא - תרשום לעצמך... 

לפני שאתה חוזר, עיין ברשימה, תכניס אותה - וכשאתה נכנס הביתה, שים לב... רואה משהו, תאמר: וואי... איזה יופי. ותפרט מה בדיוק קרה... גמילות חסד אמיתית, והכרת טובה אמיתי ובצדק.

לגבי מה שהיא לא עובדת כי "אתה מכביד לה על הלב, גורם לה להתייאש מהחיים, לא מצליחה לפנות זמן לחשוב על לימודים/עבודה - בגללך"....  ידידי היקר והחמוד - אם זה באמת היה כך, אז היית צריך לעשות עם זה משהו. לדאוג לא להכביד לה על הלב.

אבל מה אומר לך... בדרך כלל, אנשים כאלה, שמכבידים על הלב וגורמים להתייאש.. זה לא בדיוק מי שיכתבו כאלה שבחים על האשה, ויתלו בעצמם את הבעיה שלא מבחינים ואת בעיותיה של האשה שבגללן אינה עובדת....  אתה נראה טיפה טוב מידי בשביל להיות כזה.... (כמובן, אם עיינת ויש משהו אמיתי בדבריה, תעבוד על זה..)

אז אולי, אולי, זה משהו לא רק "בך"...  דומני שממש טוב שתלכו ביחד להתייעץ, לא רק אתה. ומכיוון שהיא חושבת שהבעיה רק אצלך (וכנראה גם די הצליחה לשכנע אותך בזה. מכאן אי אפשר לדעת הרבה), תאמר לה, בואי נלךיחד - כך יוכלו לעזור גם לי לכווין יותר, יכירו אותך. ותבטיח לה מראש, שגם אם תימצא בעיה כלשהי "מצידה", אתה לא תנצל את זה. תעבדו ביחד.

סה"כ נשמעים אנשים טובים, עם רצון טוב.
 

עיסוק נותן סיפוק בחיים, כמה אפשר להישאר בתוך ארבע קירות. בטח כשאין בנתיים ילדים (אם הבנתי נכון)

שאלה אחרת- כשאתה נכנס הבייתה אתה פנוי אליה רגשית? או עסוק בנייד? האם היא נותנת לך זמן להסתכל או מיד פונה אליך בכל מיני עניינים?

אם בעבודה אתה רואה כל דבר קטן אין שום סיבה שלא תראה גם בבית...

ולגבי עיסוק בחיים- אישה משועממת מוציאה את התסכולים על בעלה

אולי כדאי שתשאיר רמזים למה שעשתה בבית...כמו מגב בחוץ

זה מלחיץ אותך כשאתה נכנס ויודע שאתה תחת מבחן..?

לא שמים לב לכלום

תסביר לה את זה בצורה נעימה...

קודם כל, תודה רבה לכל המגיבים. עצם המחשבה שכל אחד ממכם הקדיש לפחות דקה כדי לנסות לעזור לי- מרומם את הלב!!! הרבה מעל הציפיות.

קשה להתייחס בתגובה אחת לכולם אבל אני אנסה בכל זאת...

קייט מידלטון -

מכביד לה על הלב, מבחינתה היא כל היום עסוקה באיך לא להיפגע ממני. לאו דווקא על הנושא הזה שאני לא רואה את השינויים בבית. כמו שכתבתי יש עוד הרבה דברים בנינו שלא הולכים, פשוט בחרתי להתמקד בבעיה הספציפית הזאת כי אי אפשר לנסות לשפר את הכל ביחד (ניסיתי גם את השיטה הזאת ולא הלך כל כך)..

לפני הנישואים היא לא עבדה.

בעל מתעלל? אם את שואלת אותה אז זו ההגדרה שלה אליי, אם את שואלת אותי- אני לא חושב שאני בעל מתעלל, בהחלט יש לי את היציאות שלי ואת הרגעים של הכעס והמרמור אבל מכאן ועד להגדרה של "בעל מתעלל" הדרך רחוקה.

אוהבת ילדים -

א. בהחלט! המון פעמים. כמעט בכל ריב.

ב. אין לי אלא להסכים איתך אבל שוב, אני מנסה להתמקד בבעיה שלי. כבר הפנמתי שאני צריך לשנות רק את עצמי.

ג. גם כאן אני מסכים..

תודה על המחמאות

כבשה מתולתלת-

ברור לך שלא סיפרתי את כל מסכת הזוגיות שלי בפוסט קטן... מיקדתי את העניין לאחת הבעיות שיש בנינו. 

תגדירי בבקשה "לרדת מהפסים" ו"סובלת מהתעללות בזוגיות"? מה הכוונה?

tagel-

כתבת "ברגע שאשה לא מחפשת את ההערכה של בעלה היא לא ממש סופרת אותו", המצב אצלי הוא שאשתי כן מחפשת את ההערכה שלי אבל היא לא ממש סופרת אותי... ליתר דיוק היא ממש לא סופרת אותי. לא מסתדר לי עם מה שכתבת.

טוב בסדר-

חס וחלילה... יגיע שאלון. "מה עשיתי?" "מה ראית"? "כן ברור.. שקרן", או פשוט "אבל לא עשיתי כלום היום" (יש גם ימים כאלה.

מתואמת-

העצה הראשונה מעולה בתאוריה אבל קשה ליישום. אני מנסה את זה ולא הולך לי כל כך...

העצה השניה לא עובדת, היא מרגישה שאני מנסה "להרוויח זמן" כדי לסרוק טוב יותר מה השתנה בבית ואז אני רואה "רגע מאוחר מדי" את מה שהיא עשתה וגם זה חלקי. רגע מאוחר מדי קרי כשהריב כבר התחיל...

הצעתי מספר פעמים שנלך לטיפול זוגי ביחד אבל אני לא מצליח לשכנע אותה.

כרגע אני מטפל בזוגיות כשאני הולך לבד למטפלת...

ש.א-

תודה רבה!!

הערה קטנה, זה לא שאני לא שם לב לפרטים ואני לא חושב שיש לי בעיה חזותית, להפך. עסקתי בעיצוב גרפי מס' שנים ובסביבת העבודה והחברה אני נחשב לפדנט. רק בבית זה מתהפך.

mp3-

הסברתי ואני מסביר כל פעם אבל זה נופל לאוזניים ערלות.. "אז איך בעבודה אתה רואה?"

מסכת יומה-

נגעת בנקודות נכונות!

יש לי הרבה פעמים תחושה של "מה היא כבר עשתה היום". לפעמים קשה לי לראות ולהבין איך זה שהיא אומרת שהיא עבדה כל היום ובפועל (אחרי שלא ראיתי ואחרי הריב) אני מבין שהיא לא הספיקה הרבה. פשוט האיכות היא אחרת. הרבה מעל הממוצע בהקשרים של פרפקציוניזם ופדנטיות. לכן כדי לעשות מכונה או כדי לנקות ארון ייקח הרבה יותר זמן מהזמן הרגיל שלכולם לוקח.

בהקשר הזה, אני חשבתי שאולי זה שאני לא עוזר בבית משפיע על זה שאני לא רואה שינויים בבית.. הבעיה היא שאני לא יכול לעזור כי אני לא עומד בסטנדרטים שעליהם כתבתי קודם... ואז היא מרגישה "שפחה" ו"משרתת" כי בעצם רק היא עושה דברים בבית (חוץ מהדברים הטכניים כמובן- שיפוצים, פתיחת סתימות, צבע וכו').

לגבי "אולי חסרות לה מחמאות" - יכול מאוד להיות. לא יוצא לי להחמיא הרבה כי אנחנו עסוקים בעיקר בלריב אבל זה לא תירוץ.

לדבר איתה קצת על היום שלה - היא לא נוהגת לשתף אותי גם כשאני שואל.

פנסאי-

תודה, בהחלט אנסה

אמא ל6 מקסימים (שיהיו בריאים!)-

בהחלט אנסה להתעניין יותר במהלך היום, למרות שכמו שציינתי היא די "מתקמצנת" במילים ודי משתדלת להמעיט בפירוט של מה היא עשתה היום כשאני שואל אותה..

ד.-

תודה רבה על הטיפ, אני אנסה אותו.

כתבת "ידידי היקר והחמוד - אם זה באמת היה כך, אז היית צריך לעשות עם זה משהו. לדאוג לא להכביד לה על הלב."

אם זה באמת היה כך, לא הייתי יקר וחמוד..

גם אם אני מכביד לה על הלב, זה לא משהו שאני עושה בכוונה תחילה. זה משהו שנובע מזה שאני לא רואה אותה, מזה שאני לא מתעניין מספיק, מאלף ואחת סיבות שונות. אבל לעולם אני לא אכביד לה על הלב בכוונה.. זו תוצאה של כל ההתנהגות שלי והתנהגות קשה לשנות.. כמו כל אדם.

לגבי ייעוץ- התייחסתי לתגובות קודמות.

אדם נוף מורשתו-

ציינתי שגם היא קוראת כאן.. לא כתבתי את הדברים בצורה כזו שהיא לא תדע שאני זה "בפני עיוור", ולכן ברור לי שהניסוח שלי מושפע מהידיעה שהיא תקרא כאן וברור לי שהצורה שבה בחרתי להציג את הבעיה הייתה נראית כנראה אחרת אם לא הייתי יודע שהיא תקרא כאן.  

בכל מקרה, אם תעקוב תראה שאני מנסה בכל התגובות שלי למשוך את ה"אש" דווקא אליי. אני רוצה לשנות את עצמי ואין לי שום אינטרס להראות לה "הנה תראי גם הם חושבים שאת הבעיה".

איך אתה קובע שאני מתייחס לאשתי כאל פחות חשובה מאחרים? בזה שאני לא רואה את מה שהיא עושה בבית?

מתגברת-

לא כתבתי שאני לא רוצה שהיא תעבוד.. דווקא הייתי שמח אם היא היתה עובדת.

הבנת נכון, אין עדיין ילדים.

זה סופר מלחיץ אותי להיכנס בידיעה שעכשיו זמן מבחן... אמרתי לה את זה אבל זה לא שינה את הציפיה שלה לקבל פידבק ותשומת לב.

מלכישוע-

הסברתי כבר בכמה צורות... לא הולך

תודה רבה שוב לכולם על התגובות וסליחה אם פספסתי להגיב למישהו... השעה כבר מאוחרת

כבשה מתולתלת-

ברור לך שלא סיפרתי את כל מסכת הזוגיות שלי בפוסט קטן... מיקדתי את העניין לאחת הבעיות שיש בנינו. 

תגדירי בבקשה "לרדת מהפסים" ו"סובלת מהתעללות בזוגיות"? מה הכוונה? 

אני לא מכירה, ולא יכולה לשפוט על סמך הודעה בפורום מי כן בסדר ומי לא בסדר, אז אני מסייגת,

לרדת מהפסים אומר, לאבד שפיות , לא עובדת, לא לומדת , יושבת כל היום בבית, אני הייתי נטרפת.

אני עצמי סובלת מתקופות פחות מוצלחות מבחינה רגשית יש לי OCD קל, נטייה לדיכאונות, תסמונת טורט, הפרעת שינה וחרדות ואני לא הבן אדם הכי רגוע תמיד ונוח לבריות בעולם. אז אני עובדת על זה , עובדת על עצמי שאני לא ארד מהפסים ואהפוך להיות טיפוס מדוכא, חסר תועלת ובלתי נסבל כמו שאתה מתאר את אישתך, אני דואגת כן לעבוד, כמה שאני יכולה , כרגע אמא בפול טיים כמעט , עם עזרה מהסבתות, לפעוטה מתוקה ובובה לא במסגרת שאיתי כמעט כל הזמן בבקרים, ועובדת בשליש משרה בשעות גמישות, עשיתי תואר ראשון עם ילדה. לפעמים זה מעייף, לפעמים אני על בקריסה ובא לי רק לישון ולהימרח ולבכות "תעזבו אותי כולכם נשבר לי" ולאכול בן&ג'רי בגביע , לפעמים אני מפרגנת לעצמי את זה גם.. אבל בצדק.. אני עושה עם עצמי הרבה יחסית למה שאני מסוגלת , אז לפעמים מותר לי קצת להישפך.. , מזלי שבעלי תומך ושיש לי עזרה. 

אם אני עם כל הצרות שלי מצליחה להזיז את עצמי וללמוד ולעבוד, יש מצב,לא מכירה, אז מסייגת,יכול להיות שמצבה יותר גרוע, יש מצב שהיא גם יכולה לנסות להזיז את עצמה ולעשות משהו. אפילו שתתנדב , העיקר שלא תשב בין 4 קירות כל היום . יש לי חברה טובה שהיא קצת סובלת מדכאונות, היום היא נשואה ואמא וסה"כ במצב טוב ב"ה, אבל שנתיים היא התנדבה ולא עבדה בשכר , והיה לה טוב , לא היה לה קטע של בוסים וצורך להביא תוצאות ולהיות מתוקתקת ויעילה וכד', מצד שני, היא נתנה מעצמה, הרגישה סיפוק וגם כשיושבים בבית לא מקבלים כסף... 

אם אתה מכיל כמו שאתה מתאר את המצב, את זה שהיא מפילה הכל עלייך ואתה "אשם בהכל " ולא היא צריכה ללכת לטיפול, מגיע לך יישר כח גדול. ואני מסייגת, כי אני לא מכירה את המצב ביניכם, אולי אתה גם לא בסדר, לא מכירה . איך שאתה מתאר את זה לפי ההודעות, יש לך גדלות נפש עצומה , בעלי הוא נשמה טובה ומכיל אותי כמו שאני, גם אני מכילה את השריטות שלו, והוא לא יותר נורמלי ממני, ועדיין, שנינו יודעים להגיד "טעיתי" כשמשהו לא בסדר נעשה, וכשהלכנו בעבר לטיפול הלכנו ביחד וראינו ביחד ששנינו טועים בדברים מסויימים, זה שהיא מפילה את הכל עלייך ואתה מכיל, מגיע לך צל"ש. ושוב, אני מסייגת כי אני לא יכולה לדעת לפי הודעה בפורום מה הולך בבית באמת. 

ההמלצה שלי אליה זה אם היא לא יכולה להחזיק במקום עבודה עם בוס/ית ומסגרת (גם לי זה לא פשוט... ) , שתתנדב , שתצא מהבית להועיל לסביבה ולעצמה. 

פתאום קפץ לי: "המצב אצלי הוא שאשתי כן מחפשת את ההערכה שלי אבל היא לא ממש סופרת אותי... ליתר דיוק היא ממש לא סופרת אותי".

זה משפט בלתי אפשרי!

אי אפשר לחפש הערכה ממישהו ש"לא סופרים" אותו.

בדרך הפשוטה: אם לא סופרים מישהו -לא מעניין אותנו מה הוא חושב עלינו -לא רוצים ממנו שום יחס...

ובהקשרנו: מי עוד יש לה חוץ ממך?

על מי היא חושבת כשהיא מסדרת את הבית? לכבוד מי היא משקיעה?

ממי היא מצפה לקבל מחמאות?

למי היא מתלוננת? על מי היא מתעצבנת?

למה? כי אתה לא חשוב לה???

אז היא לא יודעת להעריך /לא יודעת להביע את זה.

אתה לא מבין איך היא מביעה הערכה.

או -היא לא יודעת איך אתה מקבל הערכה/ לאיזו הערכה אתה מצפה.

היא לא מבינה איך אתה רואה דברים, אתה לא יודע איזה דברים היא רואה...

בקיצור- חוסר תקשורת מעצבן...

גיליתי שרשור חדש..

ניסיתי לעיין בהלך העניין והנה הערותיי-

קודם כל- יפה תשומת הלב שלך..

א. נראה שיש אמת בכל התגובות, הן הרוב "שאיתך" והן המיעוט "שנגדך"

ב. אתם נשואים קצת זמן- אך לא טריים-

מה שאומר שאפשר לעבוד ולתקן. ושאין את "הפאדיחה" להיות פתוחים בשביל זה- אתם "כבר מכירים" ולא טריים. וגם כבר "רבים על אמת"

ג. האם קיים רצון הדדי- רק רצון וללא מחשבה איך כמה מתי- רצון של שניכם לעבוד על הזוגיות?

ד. האם אמרת לאשתך, שעם כל זה שאתה XY ולכן היא בדיכאון ולא יכולה וכו וכו'-

שאתה רוצה לעבוד על עצמך ולהשתפר- למענה- (גם אם נראה לך שאין לך בעיה)

אם כן האם היא הגיבה- ואיך? ("כן בטח, סיפורים"/ "וואו יפה מצדך"/ "מרוב תסכול כבר לא יעזור דבר")

ה. נקודתית- פשוט אתה צריך לשים אפליקציה בGPS- שלפני הדלת תקבל סמס- "אשתי! איך אני שמח שהגעתי. ממש נחמד ואני רואה שסידרת .."

(גילוי נאות- הלוואי שהיתה לי כזו אפליקציה. זה היה עוזר לי ללא ספק..)

ו.עם כל הנ"ל, נראה שיש קרקע יציבה לעבודה. וסה"כ אתם עדיין זוג צעיר-

כך שעוד 10 שנים אפשר שתהיו בעננים.

ז. גם אם אשתך לא בסדר- כלפיך, או אפי' כלפי עצמה-

אל תיכנס לזה. זה עניין שלה עם עצמה (וכך נראה שאתה נוהג. בגבורה צריך לציין)

כדכתיב : "ד' אמר לו קלל"

ח. על אף ז', אל תאשים את עצמך בגלל עניינים שלה. אם ספק לך, "קנה לך חבר"

שידון אובייקטיבי האם אתה נוהג בסדר.

ט. ובכ"ז- על אף ח'- בנק' שנוגע לאשתך- אתה מחוייב לה. 

י. שהיא תעבוד!!

משרה כלשהי. גם לקלף תפו"א. סגולה בדוקה.

היא בבעסה מהחיים- 20 אחוז משרה גם מספיק לשפיות בסיסית.

דרך אגב- אולי אפשר למצוא לה משהו שקשור ל"לסדר"- שיעצים את החוויה שלה 

יא. כאמור, שניכם סה"כ "בסדר" ונראה שקצת הכוונה- חיצונית או אפי' ביניכם לבין עצמכם. יחולל פלאים

יב. האם אתם יושבים ושותים קפה יחד?/ באולינג/ הליכה/ (קראטה..?)-

זו גם סגולה לזוגיות

יג. להתפלל.. (גם אני הקל והצעיר מתפלל עליכם כעת)

תעברו על סדר היום שלה,

מה היא עושה כל יום, מה היא צריכה להספיק, איזה דברים קבועים ומה משתנה...

עכשיו תראו מה אפשר לעשות עם זה.

תוסיפו סידורים מחוץ לבית, (אם לא עשתה עד עכשיו)

אולי איזה חוג, לימודים כלשהם.

אם תצליחו להכניס עבודה- הכי טוב.

לא בלחץ. חפשו מה יעשה לה טוב במשך היום,

מה יגרום לה להרגיש יעילה ו"ייתן לה משמעות".

עכשיו אני שופכת כהבנתי, מתאים תיקח- לא מדויק- תתעלם...

נשמע לי שהגברת קצת "תקועה בבית"

ותלויה בך -בתור הקשר שלה להכל.

היא רואה בך את היחיד שיכול להבין אותה, היחיד שאכפת לה ממנו, האחד שעליו היא חושבת...

ועליך מן הסתם זה פשוט מעיק.

בלי לשים לב התקבעתם בתוך מסגרת כזאת שאתה יוצא מהבית כל יום והיא "יושבת ומחכה לך".

שבעיקרון זה נשמע הכי טוב, כי היא משקיעה את הזמן הזה בבית, אבל

לך זה לא נוח, כי אתה צריך את המרחב שלך ואישה עצמאית, שהשמחה שלה לא תלויה בך ככה.

והיא לא מקבלת את מה שהיא מצפה ומשהו פשוט חסר לה כל הזמן.

במילים אחרות- היא צריכה למצוא את עצמה, וכנראה מנסה דרכך.

אבל היא צריכה איכשהו להבין, וזה לא קל, שהיא לא תלויה בך, היא משהו נפרד,

ויכולה לעשות דברים בשביל עצמה, ולא "לחשוב עליך" בכל דבר שעושה.

מותר לה להשקיע איך שנראה לה, בלי להכניס אותך כשיקול.

מותר לה לעשות דברים כי היא זו שרוצה, ולא כדי "לשמח אותך" .

כשישתחרר אצלה הצורך, שכנראה הוא בלתי מודע כלכך -לרצות אותך,

מה שיוצר את הגישה של לגרום לך להתייחס אליה ולמה שהשקיעה.

יהיה קל יותר להתייחס אחד לשני, ליומיום שלכם ולזרום יחד...

וזה, בעיקר כשזה בא מהצד שלך -קשה!

כי קודם -נאמר שהבנת מה מציק לה,

עכשיו אתה צריך למצוא דרך לגרום גם לה להבין, ושתבינו אותם הדברים...

ואז להצליח לעזור לה עם זה.

או לנסות לעזור לה בלי שתבין, שזה גם מסובך.

אבל העיקר כאן זה הניסיון,

מה שלא עובד -לשנות.

מה שלא מוצלח- מחליפים גישה.

מה שפוגע- לא להגיד, לחפש דרך אחרת.

העיקר לנסות, לשנות, לחפש, להשתדל לגוון...

לא לחזור על טעויות. להחליט מה לא טוב ולא מתאים ולא עוזר- לוותר עליו.

בסוף תמצאו את הדרך, את המטרה, ואת השמחה.

הצלחה

שלום לך,

קודם כל, יישר כוח על לקיחת האחריות.

באמת נשמע מלחיץ ולא מזמין להיכנס  הביתה ולדעת שנכנסים לחקירה...

חשבתי על כמה דברים-

א. האם יש מקומות בהם אתה יכול להיות ביקורתי כלפיה? אני מתכוונת לביקורתיות כזו שמתייחסת לפרטים (כי אמרת שבאופן כללי אתה דווקא כן שם לב לפרטים), ולא רואה טוב. אז אולי היא מחכה לראיית הטוב בפרטים הקטנים, כמשקל לכך שאתה רואה את השלילי בפרטים הקטנים. במקרה כזה חשוב להרבות בראיית הטוב ובמתן מחמאות כמה שיותר.

ב. אתה יכול להסביר לה (אבל רק אם אתה מאמין בכך ולא מן השפה ולחוץ!) שטיפול שבו רק אתה נוכח הוא טיפול חסר. והשירשור הזה יכול להוכיח זאת. כי כששומעים רק צד אחד (כמו כאן) אז נשמע שאתה מלאך משמים ואשתך מפלצת ובעייתית, כשבפועל כולנו בני אדם ואני בטוחה שאם היינו שומעים אותה, הדברים היו נשמעים מורכבים יותר.

כך גם בטיפול. אם הקול שלה לא יישמע בטיפול, לא תדע וגם המטפל לא ידע מהי התמונה השלמה ואיך לתקן (גם אם נדמה לך שאתה מבין מצויין...).

המון הצלחה.

שתזכו לזוגיות טובה ומאושרת.

נשמע שהיא מאד תלותית בך

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.