או לימודים, או עיסוק כלשהו?

זאת נשמעת בעיה שיש לאנשים שמתחרפנים מחוסר תעסוקה.

להתעסק כל היום עם הבית לא מביא סיפוק ולכן היא תלויה כל כך בהערכה שלך.

אני מכביד לה על הלב, כי אני גורם לה להתייאש מהחיים. כי היא לא מצליחה לפנות זמן לחשוב על לימודים/ עיסוק כלשהו- בגללי.

היתה תקופה שהיא עבדה- אבל זה היה X חודשים וזהו (מעדיף לחסוך בפרטים כדי לא להיחשף)

היתה גם תקופה שהיא למדה אבל זה לא הלך.

אין לי בעיה שהיא תהיה תלויה בהערכה שלי, אני פשוט לא מבין למה אני לא רואה שום דבר, למה זה לא בא לי טבעי?

אולי יש אנשים שיותר מתעניינים באיך הבית שלהם נראה,

אבל לרוב האנשים זה נושא טריוויאלי יומיומי שעושים אותו בלי לתת עליו את הדעת יותר מדי.

היא חייבת לעשות עם עצמה משהו.

אז "מה נסגר? למה אני כל היום משקיעה בבית והוא לא רואה אפילו סנטימטר?"

מהעיניים שלי זו תלונה מוצדקת :[

ואם באת עם שאלה כזו זה בגלל הרצון שלך להתאמץ יותר ולמצוא על מה להחמיא לה.

אין ספק שזה יפה מצידך,

אבל אתה חושב שאם תשים לב לכל פרט זה מה שיעשה אותה מאושרת?

אני האישה של עצמי 

הטרחה וההשקעה שלה כבודם במקומם מונח,

אבל מי שעסוק רק בטיפוח הבית מבוקר עד ערב שלא יתפלא שהוא יורד מהפסים.

תדבר איתה פתוח. שאתה גבר שלא שם לב לדברים גם אם הם גדולים,

חוצמזה שנשמע שתמיד הבית טיפטופ אז אתה רגיל.

ושפשוט היא תגיד לך מה היא עשתה ואתה תתחיל להעריך לחזור עם משו מפנק מדי פעם..

אבל אחרי התגובה הזאת שלך אני אוסיף עוד משהו..

יש פה בעיה עמוקה יותר.

או שהיא אין לה ביטחון והיא  לא מאמינה בעצמה והיא משליכה את זה עליך, ומה שיעזור לה זה טיפול רגשי להעצים אותה (אני הייתי נגד טיפולים כאלה, לא האמנתי בהם! עד שעשיתי את זה..)

או שאצלך הבעיה שאתה באמת גורם לה להרגיש את מה שהיא מרגישה.. (מה שפחות נראה לי במקרה הזה)

ועוד משו.. אם אתה באמת אוהב אותה.. צריכה להיות לך בעיה שהיא תהיה תלויה בהערכה שלך כל הזמן!!
אישה צריכה להיות עצמיאת גם ובעיקר מבחינה רגשית!!

אני גבר וככה זה גברים..

אני לא עושה את זה בכוונה - אני פשוט לא רואה

זה לא עוזר- זה כל פעם אותו דבר, אני לא שם לב ונוצר ריב, לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה..

אין סיכוי שהיא תגיד לי מה היא עשתה - מתוך עקרון, "אתה אמור לראות לבד".

לגבי מה שכתבת בהמשך-

אני יכול להבין את הגישה הזו, שהבעיה היא בה ולא בי, ואני מדי פעם חושב גם בכיוון הזה, אבל אני מנסה להתמקד דווקא באיך לשפר את עצמי ולא אותה.

היא מתנגדת לטפל בעצמה כי הטענה המרכזית היא שאני הבעיה (ואני כבר הייתי במס' טיפולים וכרגע אני גם בטיפול).

זה מוכר לי כל כך הקטע הזה.. מהמקום שלה

עד שבעלי פשוט הציב לי אולטימטום.. כעסתי ממש. אבל היום אני מבינה שנהגתי כל כך מתוך כל מיני מקומות מהעבר וזה היה כל כך טעות!

ולא שבעלי מושלם אנחנו הולכים לטיפול זוגי (שמטפל בעיקר בו עכשיו ;) )

תנסה קודם לבוא אליה בגישה שאתה רואה שהטיפולים כל כך עוזרים לך בחיים בכללי.. לא בנקודה ספציפית..

ואתה יכול להפנות אותה אלי ;) 

תוכלי להרחיב על האולטימטום?

מכביד לה על הלב ולכן היא לא מצליחה ללמוד?

לפני הנישואים היא כן עבדה סדיר?

האם אתה בעל מתעלל?

משהו נשמע לי פה מוזר.

לא נשמע שאת מתעלל בכלל..

רק העובדה שהיא לא עובדת מעידה על מצב רגשי כמו שכתבו אחרי, וזה שהיא משליכה עליך זה מוזר.

א. ציטוט-

'אני מכביד לה על הלב, כי אני גורם לה להתייאש מהחיים. כי היא לא מצליחה לפנות זמן לחשוב על לימודים/ עיסוק כלשהו- בגללי.'

האם אלו דברים שהיא מקפידה להגיד לך כל הזמן?

יש מצב שהיא בבעיה רגשית/נפשית כל שהיא והיא פשוט משליכה עליך את האשמות

ב. זה שהיא לא החזיקה מעמד בעבודה ולימדים -גם לא סימן טוב ליציבות...

בתור אדם בוגר היא אמורה לקחת אחריות על חייה ללא תלות בשום גורם אפילו לא אתה.

ג. זה גורר ריב עד השעות הקטנות של הלילה זאת תגובה לא פרופורציונלית לחלוטין וגם מעיד על משהו לא תקין.

אתה דווקא נשמע אדם טוב ורגיש עם כוונות טובות

כולנו בני אדם ולכולנו קורה שאנחנו מפספסים דברים..

"אני מכביד לה על הלב, כי אני גורם לה להתייאש מהחיים. כי היא לא מצליחה לפנות זמן לחשוב על לימודים/ עיסוק כלשהו- בגללי.

היתה תקופה שהיא עבדה- אבל זה היה X חודשים וזהו (מעדיף לחסוך בפרטים כדי לא להיחשף)

היתה גם תקופה שהיא למדה אבל זה לא הלך. " 

נשמע לא תקין ביותר . מי לא עובדת , לא לומדת ונמצאת כל הזמן בבית כשאין לה ילדים שהיא מטפלת בהם ? אמא לילדים שלא עובדת זה משהו אחר לגמרי .. אבל מישהי שהיא עוד לא אמא ורק יושבת בבית כל היום זה מתכון ברור לרדת מהפסים.

 נשמע או שהיא בעצמה לא במצב בריא נפשית בלי קשר אלייך , או שהיא סובלת מהתעללות בזוגיות.  

די ברור שהבעיה היא אצלה.

אני מבינה את אשתך.

כי אם היא טורחת על משהו כל היום זה ממש נורמלי שהיא מצפה להערכה.

קצת מעצבן שהיא לא מוכנה להגיד לך מה היא עשתה...

ואולי פשוט תגיד לה "אני כ"כ מעריך את כל מה שעשית היום..."

כאילו משהו כללי שיביע הערכה...

עצם זה שאתה רוצה "לשים לב" - כבר מראה על תשומת לב מיוחדת שאתה מעניק לאשתך!

בדרך כלל תלונות מהסוג שתיארת באות מהכיוון ההפוך, של האישה: "אני כל היום עובדת ומסדרת, והוא פשוט לא שם לב ולא מעריך..."

כשתיאור המצב הזה בא מהבעל - זה רק מראה על רצון כן ואמתי להעריך ולהודות. (ולדעתי - רק בזכות הדבר הזה אשתך צריכה להכיר לך תודה ולשמוח בך!)

עצות מעשיות:

לפני שאתה נכנס הביתה, תשנה את כיוון החשיבה שלך מ"עבודה" ל"בית". תתכונן לזה שעכשיו אתה בבית, ועכשיו הוא ואשתך בראש מעייניך.

כשאתה נכנס הביתה - לדעתי קודם לומר שלום לאשתך ואולי להחמיא על משהו אצלה (בלבוש, למשל).

אח"כ לעשות סיבוב קצר בבית (אפילו רק בעיניים), ולהשתדל בכל הכוח לשים לב לשינוי אחד לפחות שנעשה במהלך היום - ואז להחמיא עליו.

ואח"כ, כך לעניות דעתי, כשאתם - לדוגמה - יושבים לארוחת ערב, לומר לה במעין חצי הומור - "ראית ששמתי לב הפעם למה שעשית ושהחמאתי לך?" אפשר להמשיך בדברי הערכה כלליים לפועלה של אשתך.

ובשולי הדברים:

מסכימה עם אלה שאמרו פה שנשמע שאשתך תלויה יותר מדי בהערכה שלך. אם בכל זאת יש אפשרות לשכנע אותה לטפל בזה, אולי אפילו בטיפול משותף של שניכם - נראה לי שזה יהיה לה טוב...

בעבודה אתה מחויב למשהו -ושם לב, ערני וקשוב, כשאתה מגיע הביתה אתה מוריד הילוך,

לא משנה מה עשית כל היום או איפה היית -כשנכנסים הביתה, גם אם רק בתת מודע -נרגעים, משחררים, "עוצמים עיניים"...

אז אם תהית איך זה שבעבודה ככה ובבית לא- אין כמו הבית!

שם זה המקום להרגיש בנוח, ולא להסתובב עם "מחושים דרוכים".

אז זהו- אתה לא שם לב, לא רואה וכתוצאה -גם לא מתייחס.

זה לא כמו להגיד שבכוונה לא התייחסת אליה, ולא אמרת כלום, פשוט גבר טיפוסי

אז שתי דרכים:

א. באמת כמו שהציעו כבר -להחמיא כללי, תמיד. / כל ערב לחפש שינוי אחד ולהתייחס כראוי.

ב. למצוא מה מפריע לך בלהחמיא לה.

רק אומרת כיוון אחר, שלא חייב להיות נכון, אבל אולי:

יכולהיות שמשהו מפריע לך להחמיא לה?

אולי אתה לא רואה מה כלכך חשוב בזה? או מה היא כבר עשתה כל היום?

אולי באמת לא מפריע לך איך שהבית נראה, מה היה קודם ואז מבחינתך זו "בעיה שלה" שסידרה? (בהגזמה, כן.)

ואז צריך למצוא מה אתה כן מעריך -ולומר לה את זה.

כי אולי אתה צריך משהו אחר כשאתה נכנס הביתה וברגע זה -סדר וניקיון לא "תופסים אותך",

אלא אם, למשל, יהיה אוכל מוכן -אתה תהיה מרוצה יותר והיא תקבל את המחמאות...

ואם נתייחס רק אליה רגע,

-אולי חסרות לה מחמאות, בלי קשר למה שעשתה, פשוט רוצה שתתייחס אליה יותר?

אולי היא זקוקה ממך למשהו אחר, שאתה לא מבין, ואולי אפילו היא לא יודעת מה בדיוק- ומתרצת כחוסר יחס?

שווה לשבת ופשוט לברר מה בדיוק צריך,

האם זה להגיב למה שעשתה /לתת מחמאות על איך/ להסתכל עליה כשאתה נכנס הביתה/

לדבר איתה קצת על היום שלה, כי אולי היא רוצה לשתף אותך במה שעבר עליה- ולכן רק מחכה שתשאל/ שתגיד משהו על מעשיה...

קיצור -יש הרבה אולי ששווה לבדוק

הצלחה

אפשר גם לשאול איך הלך היום ולנסות לדמיין מה התוצאות.

לדוגמא, אם הכינה לילדים צהריים, סביר להניח שהיה בלאגן וכדו'

באופן טבעי, מצפים ש"לא רואה כלום", כי היא....

ואתה מלא תשבחות עליה - וכן רואה, את הבעיה בך...

לגבי הדבר הספציפי - האמת, שאם כ"כ ניסית, לא היה מזיק שהיא קצת תעזור בכך. כלומר, שתאמר לה שאחרי שתפנה את שימת ליבך, אתה באמת תשים לב ותחשוב על ההשקעה..

אבל בהיות שאתם לא שם, ואתה אומר שבעבודה אתה כן רואה מה משתנה, אז צריך לחשוב על "פטנט" בענין. יתכן שהיא מרגישה חוסר הערכה רציני. תנסה בבקר, לראות מה צריך סידור בבית, מה אפשר לשכלל.. אחרי שאתה יוצא - תרשום לעצמך... 

לפני שאתה חוזר, עיין ברשימה, תכניס אותה - וכשאתה נכנס הביתה, שים לב... רואה משהו, תאמר: וואי... איזה יופי. ותפרט מה בדיוק קרה... גמילות חסד אמיתית, והכרת טובה אמיתי ובצדק.

לגבי מה שהיא לא עובדת כי "אתה מכביד לה על הלב, גורם לה להתייאש מהחיים, לא מצליחה לפנות זמן לחשוב על לימודים/עבודה - בגללך"....  ידידי היקר והחמוד - אם זה באמת היה כך, אז היית צריך לעשות עם זה משהו. לדאוג לא להכביד לה על הלב.

אבל מה אומר לך... בדרך כלל, אנשים כאלה, שמכבידים על הלב וגורמים להתייאש.. זה לא בדיוק מי שיכתבו כאלה שבחים על האשה, ויתלו בעצמם את הבעיה שלא מבחינים ואת בעיותיה של האשה שבגללן אינה עובדת....  אתה נראה טיפה טוב מידי בשביל להיות כזה.... (כמובן, אם עיינת ויש משהו אמיתי בדבריה, תעבוד על זה..)

אז אולי, אולי, זה משהו לא רק "בך"...  דומני שממש טוב שתלכו ביחד להתייעץ, לא רק אתה. ומכיוון שהיא חושבת שהבעיה רק אצלך (וכנראה גם די הצליחה לשכנע אותך בזה. מכאן אי אפשר לדעת הרבה), תאמר לה, בואי נלךיחד - כך יוכלו לעזור גם לי לכווין יותר, יכירו אותך. ותבטיח לה מראש, שגם אם תימצא בעיה כלשהי "מצידה", אתה לא תנצל את זה. תעבדו ביחד.

סה"כ נשמעים אנשים טובים, עם רצון טוב.
 

עיסוק נותן סיפוק בחיים, כמה אפשר להישאר בתוך ארבע קירות. בטח כשאין בנתיים ילדים (אם הבנתי נכון)

שאלה אחרת- כשאתה נכנס הבייתה אתה פנוי אליה רגשית? או עסוק בנייד? האם היא נותנת לך זמן להסתכל או מיד פונה אליך בכל מיני עניינים?

אם בעבודה אתה רואה כל דבר קטן אין שום סיבה שלא תראה גם בבית...

ולגבי עיסוק בחיים- אישה משועממת מוציאה את התסכולים על בעלה

אולי כדאי שתשאיר רמזים למה שעשתה בבית...כמו מגב בחוץ

זה מלחיץ אותך כשאתה נכנס ויודע שאתה תחת מבחן..?

לא שמים לב לכלום

תסביר לה את זה בצורה נעימה...

קודם כל, תודה רבה לכל המגיבים. עצם המחשבה שכל אחד ממכם הקדיש לפחות דקה כדי לנסות לעזור לי- מרומם את הלב!!! הרבה מעל הציפיות.

קשה להתייחס בתגובה אחת לכולם אבל אני אנסה בכל זאת...

קייט מידלטון -

מכביד לה על הלב, מבחינתה היא כל היום עסוקה באיך לא להיפגע ממני. לאו דווקא על הנושא הזה שאני לא רואה את השינויים בבית. כמו שכתבתי יש עוד הרבה דברים בנינו שלא הולכים, פשוט בחרתי להתמקד בבעיה הספציפית הזאת כי אי אפשר לנסות לשפר את הכל ביחד (ניסיתי גם את השיטה הזאת ולא הלך כל כך)..

לפני הנישואים היא לא עבדה.

בעל מתעלל? אם את שואלת אותה אז זו ההגדרה שלה אליי, אם את שואלת אותי- אני לא חושב שאני בעל מתעלל, בהחלט יש לי את היציאות שלי ואת הרגעים של הכעס והמרמור אבל מכאן ועד להגדרה של "בעל מתעלל" הדרך רחוקה.

אוהבת ילדים -

א. בהחלט! המון פעמים. כמעט בכל ריב.

ב. אין לי אלא להסכים איתך אבל שוב, אני מנסה להתמקד בבעיה שלי. כבר הפנמתי שאני צריך לשנות רק את עצמי.

ג. גם כאן אני מסכים..

תודה על המחמאות

כבשה מתולתלת-

ברור לך שלא סיפרתי את כל מסכת הזוגיות שלי בפוסט קטן... מיקדתי את העניין לאחת הבעיות שיש בנינו. 

תגדירי בבקשה "לרדת מהפסים" ו"סובלת מהתעללות בזוגיות"? מה הכוונה?

tagel-

כתבת "ברגע שאשה לא מחפשת את ההערכה של בעלה היא לא ממש סופרת אותו", המצב אצלי הוא שאשתי כן מחפשת את ההערכה שלי אבל היא לא ממש סופרת אותי... ליתר דיוק היא ממש לא סופרת אותי. לא מסתדר לי עם מה שכתבת.

טוב בסדר-

חס וחלילה... יגיע שאלון. "מה עשיתי?" "מה ראית"? "כן ברור.. שקרן", או פשוט "אבל לא עשיתי כלום היום" (יש גם ימים כאלה.

מתואמת-

העצה הראשונה מעולה בתאוריה אבל קשה ליישום. אני מנסה את זה ולא הולך לי כל כך...

העצה השניה לא עובדת, היא מרגישה שאני מנסה "להרוויח זמן" כדי לסרוק טוב יותר מה השתנה בבית ואז אני רואה "רגע מאוחר מדי" את מה שהיא עשתה וגם זה חלקי. רגע מאוחר מדי קרי כשהריב כבר התחיל...

הצעתי מספר פעמים שנלך לטיפול זוגי ביחד אבל אני לא מצליח לשכנע אותה.

כרגע אני מטפל בזוגיות כשאני הולך לבד למטפלת...

ש.א-

תודה רבה!!

הערה קטנה, זה לא שאני לא שם לב לפרטים ואני לא חושב שיש לי בעיה חזותית, להפך. עסקתי בעיצוב גרפי מס' שנים ובסביבת העבודה והחברה אני נחשב לפדנט. רק בבית זה מתהפך.

mp3-

הסברתי ואני מסביר כל פעם אבל זה נופל לאוזניים ערלות.. "אז איך בעבודה אתה רואה?"

מסכת יומה-

נגעת בנקודות נכונות!

יש לי הרבה פעמים תחושה של "מה היא כבר עשתה היום". לפעמים קשה לי לראות ולהבין איך זה שהיא אומרת שהיא עבדה כל היום ובפועל (אחרי שלא ראיתי ואחרי הריב) אני מבין שהיא לא הספיקה הרבה. פשוט האיכות היא אחרת. הרבה מעל הממוצע בהקשרים של פרפקציוניזם ופדנטיות. לכן כדי לעשות מכונה או כדי לנקות ארון ייקח הרבה יותר זמן מהזמן הרגיל שלכולם לוקח.

בהקשר הזה, אני חשבתי שאולי זה שאני לא עוזר בבית משפיע על זה שאני לא רואה שינויים בבית.. הבעיה היא שאני לא יכול לעזור כי אני לא עומד בסטנדרטים שעליהם כתבתי קודם... ואז היא מרגישה "שפחה" ו"משרתת" כי בעצם רק היא עושה דברים בבית (חוץ מהדברים הטכניים כמובן- שיפוצים, פתיחת סתימות, צבע וכו').

לגבי "אולי חסרות לה מחמאות" - יכול מאוד להיות. לא יוצא לי להחמיא הרבה כי אנחנו עסוקים בעיקר בלריב אבל זה לא תירוץ.

לדבר איתה קצת על היום שלה - היא לא נוהגת לשתף אותי גם כשאני שואל.

פנסאי-

תודה, בהחלט אנסה

אמא ל6 מקסימים (שיהיו בריאים!)-

בהחלט אנסה להתעניין יותר במהלך היום, למרות שכמו שציינתי היא די "מתקמצנת" במילים ודי משתדלת להמעיט בפירוט של מה היא עשתה היום כשאני שואל אותה..

ד.-

תודה רבה על הטיפ, אני אנסה אותו.

כתבת "ידידי היקר והחמוד - אם זה באמת היה כך, אז היית צריך לעשות עם זה משהו. לדאוג לא להכביד לה על הלב."

אם זה באמת היה כך, לא הייתי יקר וחמוד..

גם אם אני מכביד לה על הלב, זה לא משהו שאני עושה בכוונה תחילה. זה משהו שנובע מזה שאני לא רואה אותה, מזה שאני לא מתעניין מספיק, מאלף ואחת סיבות שונות. אבל לעולם אני לא אכביד לה על הלב בכוונה.. זו תוצאה של כל ההתנהגות שלי והתנהגות קשה לשנות.. כמו כל אדם.

לגבי ייעוץ- התייחסתי לתגובות קודמות.

אדם נוף מורשתו-

ציינתי שגם היא קוראת כאן.. לא כתבתי את הדברים בצורה כזו שהיא לא תדע שאני זה "בפני עיוור", ולכן ברור לי שהניסוח שלי מושפע מהידיעה שהיא תקרא כאן וברור לי שהצורה שבה בחרתי להציג את הבעיה הייתה נראית כנראה אחרת אם לא הייתי יודע שהיא תקרא כאן.  

בכל מקרה, אם תעקוב תראה שאני מנסה בכל התגובות שלי למשוך את ה"אש" דווקא אליי. אני רוצה לשנות את עצמי ואין לי שום אינטרס להראות לה "הנה תראי גם הם חושבים שאת הבעיה".

איך אתה קובע שאני מתייחס לאשתי כאל פחות חשובה מאחרים? בזה שאני לא רואה את מה שהיא עושה בבית?

מתגברת-

לא כתבתי שאני לא רוצה שהיא תעבוד.. דווקא הייתי שמח אם היא היתה עובדת.

הבנת נכון, אין עדיין ילדים.

זה סופר מלחיץ אותי להיכנס בידיעה שעכשיו זמן מבחן... אמרתי לה את זה אבל זה לא שינה את הציפיה שלה לקבל פידבק ותשומת לב.

מלכישוע-

הסברתי כבר בכמה צורות... לא הולך

תודה רבה שוב לכולם על התגובות וסליחה אם פספסתי להגיב למישהו... השעה כבר מאוחרת

כבשה מתולתלת-

ברור לך שלא סיפרתי את כל מסכת הזוגיות שלי בפוסט קטן... מיקדתי את העניין לאחת הבעיות שיש בנינו. 

תגדירי בבקשה "לרדת מהפסים" ו"סובלת מהתעללות בזוגיות"? מה הכוונה? 

אני לא מכירה, ולא יכולה לשפוט על סמך הודעה בפורום מי כן בסדר ומי לא בסדר, אז אני מסייגת,

לרדת מהפסים אומר, לאבד שפיות , לא עובדת, לא לומדת , יושבת כל היום בבית, אני הייתי נטרפת.

אני עצמי סובלת מתקופות פחות מוצלחות מבחינה רגשית יש לי OCD קל, נטייה לדיכאונות, תסמונת טורט, הפרעת שינה וחרדות ואני לא הבן אדם הכי רגוע תמיד ונוח לבריות בעולם. אז אני עובדת על זה , עובדת על עצמי שאני לא ארד מהפסים ואהפוך להיות טיפוס מדוכא, חסר תועלת ובלתי נסבל כמו שאתה מתאר את אישתך, אני דואגת כן לעבוד, כמה שאני יכולה , כרגע אמא בפול טיים כמעט , עם עזרה מהסבתות, לפעוטה מתוקה ובובה לא במסגרת שאיתי כמעט כל הזמן בבקרים, ועובדת בשליש משרה בשעות גמישות, עשיתי תואר ראשון עם ילדה. לפעמים זה מעייף, לפעמים אני על בקריסה ובא לי רק לישון ולהימרח ולבכות "תעזבו אותי כולכם נשבר לי" ולאכול בן&ג'רי בגביע , לפעמים אני מפרגנת לעצמי את זה גם.. אבל בצדק.. אני עושה עם עצמי הרבה יחסית למה שאני מסוגלת , אז לפעמים מותר לי קצת להישפך.. , מזלי שבעלי תומך ושיש לי עזרה. 

אם אני עם כל הצרות שלי מצליחה להזיז את עצמי וללמוד ולעבוד, יש מצב,לא מכירה, אז מסייגת,יכול להיות שמצבה יותר גרוע, יש מצב שהיא גם יכולה לנסות להזיז את עצמה ולעשות משהו. אפילו שתתנדב , העיקר שלא תשב בין 4 קירות כל היום . יש לי חברה טובה שהיא קצת סובלת מדכאונות, היום היא נשואה ואמא וסה"כ במצב טוב ב"ה, אבל שנתיים היא התנדבה ולא עבדה בשכר , והיה לה טוב , לא היה לה קטע של בוסים וצורך להביא תוצאות ולהיות מתוקתקת ויעילה וכד', מצד שני, היא נתנה מעצמה, הרגישה סיפוק וגם כשיושבים בבית לא מקבלים כסף... 

אם אתה מכיל כמו שאתה מתאר את המצב, את זה שהיא מפילה הכל עלייך ואתה "אשם בהכל " ולא היא צריכה ללכת לטיפול, מגיע לך יישר כח גדול. ואני מסייגת, כי אני לא מכירה את המצב ביניכם, אולי אתה גם לא בסדר, לא מכירה . איך שאתה מתאר את זה לפי ההודעות, יש לך גדלות נפש עצומה , בעלי הוא נשמה טובה ומכיל אותי כמו שאני, גם אני מכילה את השריטות שלו, והוא לא יותר נורמלי ממני, ועדיין, שנינו יודעים להגיד "טעיתי" כשמשהו לא בסדר נעשה, וכשהלכנו בעבר לטיפול הלכנו ביחד וראינו ביחד ששנינו טועים בדברים מסויימים, זה שהיא מפילה את הכל עלייך ואתה מכיל, מגיע לך צל"ש. ושוב, אני מסייגת כי אני לא יכולה לדעת לפי הודעה בפורום מה הולך בבית באמת. 

ההמלצה שלי אליה זה אם היא לא יכולה להחזיק במקום עבודה עם בוס/ית ומסגרת (גם לי זה לא פשוט... ) , שתתנדב , שתצא מהבית להועיל לסביבה ולעצמה. 

פתאום קפץ לי: "המצב אצלי הוא שאשתי כן מחפשת את ההערכה שלי אבל היא לא ממש סופרת אותי... ליתר דיוק היא ממש לא סופרת אותי".

זה משפט בלתי אפשרי!

אי אפשר לחפש הערכה ממישהו ש"לא סופרים" אותו.

בדרך הפשוטה: אם לא סופרים מישהו -לא מעניין אותנו מה הוא חושב עלינו -לא רוצים ממנו שום יחס...

ובהקשרנו: מי עוד יש לה חוץ ממך?

על מי היא חושבת כשהיא מסדרת את הבית? לכבוד מי היא משקיעה?

ממי היא מצפה לקבל מחמאות?

למי היא מתלוננת? על מי היא מתעצבנת?

למה? כי אתה לא חשוב לה???

אז היא לא יודעת להעריך /לא יודעת להביע את זה.

אתה לא מבין איך היא מביעה הערכה.

או -היא לא יודעת איך אתה מקבל הערכה/ לאיזו הערכה אתה מצפה.

היא לא מבינה איך אתה רואה דברים, אתה לא יודע איזה דברים היא רואה...

בקיצור- חוסר תקשורת מעצבן...

גיליתי שרשור חדש..

ניסיתי לעיין בהלך העניין והנה הערותיי-

קודם כל- יפה תשומת הלב שלך..

א. נראה שיש אמת בכל התגובות, הן הרוב "שאיתך" והן המיעוט "שנגדך"

ב. אתם נשואים קצת זמן- אך לא טריים-

מה שאומר שאפשר לעבוד ולתקן. ושאין את "הפאדיחה" להיות פתוחים בשביל זה- אתם "כבר מכירים" ולא טריים. וגם כבר "רבים על אמת"

ג. האם קיים רצון הדדי- רק רצון וללא מחשבה איך כמה מתי- רצון של שניכם לעבוד על הזוגיות?

ד. האם אמרת לאשתך, שעם כל זה שאתה XY ולכן היא בדיכאון ולא יכולה וכו וכו'-

שאתה רוצה לעבוד על עצמך ולהשתפר- למענה- (גם אם נראה לך שאין לך בעיה)

אם כן האם היא הגיבה- ואיך? ("כן בטח, סיפורים"/ "וואו יפה מצדך"/ "מרוב תסכול כבר לא יעזור דבר")

ה. נקודתית- פשוט אתה צריך לשים אפליקציה בGPS- שלפני הדלת תקבל סמס- "אשתי! איך אני שמח שהגעתי. ממש נחמד ואני רואה שסידרת .."

(גילוי נאות- הלוואי שהיתה לי כזו אפליקציה. זה היה עוזר לי ללא ספק..)

ו.עם כל הנ"ל, נראה שיש קרקע יציבה לעבודה. וסה"כ אתם עדיין זוג צעיר-

כך שעוד 10 שנים אפשר שתהיו בעננים.

ז. גם אם אשתך לא בסדר- כלפיך, או אפי' כלפי עצמה-

אל תיכנס לזה. זה עניין שלה עם עצמה (וכך נראה שאתה נוהג. בגבורה צריך לציין)

כדכתיב : "ד' אמר לו קלל"

ח. על אף ז', אל תאשים את עצמך בגלל עניינים שלה. אם ספק לך, "קנה לך חבר"

שידון אובייקטיבי האם אתה נוהג בסדר.

ט. ובכ"ז- על אף ח'- בנק' שנוגע לאשתך- אתה מחוייב לה. 

י. שהיא תעבוד!!

משרה כלשהי. גם לקלף תפו"א. סגולה בדוקה.

היא בבעסה מהחיים- 20 אחוז משרה גם מספיק לשפיות בסיסית.

דרך אגב- אולי אפשר למצוא לה משהו שקשור ל"לסדר"- שיעצים את החוויה שלה 

יא. כאמור, שניכם סה"כ "בסדר" ונראה שקצת הכוונה- חיצונית או אפי' ביניכם לבין עצמכם. יחולל פלאים

יב. האם אתם יושבים ושותים קפה יחד?/ באולינג/ הליכה/ (קראטה..?)-

זו גם סגולה לזוגיות

יג. להתפלל.. (גם אני הקל והצעיר מתפלל עליכם כעת)

תעברו על סדר היום שלה,

מה היא עושה כל יום, מה היא צריכה להספיק, איזה דברים קבועים ומה משתנה...

עכשיו תראו מה אפשר לעשות עם זה.

תוסיפו סידורים מחוץ לבית, (אם לא עשתה עד עכשיו)

אולי איזה חוג, לימודים כלשהם.

אם תצליחו להכניס עבודה- הכי טוב.

לא בלחץ. חפשו מה יעשה לה טוב במשך היום,

מה יגרום לה להרגיש יעילה ו"ייתן לה משמעות".

עכשיו אני שופכת כהבנתי, מתאים תיקח- לא מדויק- תתעלם...

נשמע לי שהגברת קצת "תקועה בבית"

ותלויה בך -בתור הקשר שלה להכל.

היא רואה בך את היחיד שיכול להבין אותה, היחיד שאכפת לה ממנו, האחד שעליו היא חושבת...

ועליך מן הסתם זה פשוט מעיק.

בלי לשים לב התקבעתם בתוך מסגרת כזאת שאתה יוצא מהבית כל יום והיא "יושבת ומחכה לך".

שבעיקרון זה נשמע הכי טוב, כי היא משקיעה את הזמן הזה בבית, אבל

לך זה לא נוח, כי אתה צריך את המרחב שלך ואישה עצמאית, שהשמחה שלה לא תלויה בך ככה.

והיא לא מקבלת את מה שהיא מצפה ומשהו פשוט חסר לה כל הזמן.

במילים אחרות- היא צריכה למצוא את עצמה, וכנראה מנסה דרכך.

אבל היא צריכה איכשהו להבין, וזה לא קל, שהיא לא תלויה בך, היא משהו נפרד,

ויכולה לעשות דברים בשביל עצמה, ולא "לחשוב עליך" בכל דבר שעושה.

מותר לה להשקיע איך שנראה לה, בלי להכניס אותך כשיקול.

מותר לה לעשות דברים כי היא זו שרוצה, ולא כדי "לשמח אותך" .

כשישתחרר אצלה הצורך, שכנראה הוא בלתי מודע כלכך -לרצות אותך,

מה שיוצר את הגישה של לגרום לך להתייחס אליה ולמה שהשקיעה.

יהיה קל יותר להתייחס אחד לשני, ליומיום שלכם ולזרום יחד...

וזה, בעיקר כשזה בא מהצד שלך -קשה!

כי קודם -נאמר שהבנת מה מציק לה,

עכשיו אתה צריך למצוא דרך לגרום גם לה להבין, ושתבינו אותם הדברים...

ואז להצליח לעזור לה עם זה.

או לנסות לעזור לה בלי שתבין, שזה גם מסובך.

אבל העיקר כאן זה הניסיון,

מה שלא עובד -לשנות.

מה שלא מוצלח- מחליפים גישה.

מה שפוגע- לא להגיד, לחפש דרך אחרת.

העיקר לנסות, לשנות, לחפש, להשתדל לגוון...

לא לחזור על טעויות. להחליט מה לא טוב ולא מתאים ולא עוזר- לוותר עליו.

בסוף תמצאו את הדרך, את המטרה, ואת השמחה.

הצלחה

שלום לך,

קודם כל, יישר כוח על לקיחת האחריות.

באמת נשמע מלחיץ ולא מזמין להיכנס  הביתה ולדעת שנכנסים לחקירה...

חשבתי על כמה דברים-

א. האם יש מקומות בהם אתה יכול להיות ביקורתי כלפיה? אני מתכוונת לביקורתיות כזו שמתייחסת לפרטים (כי אמרת שבאופן כללי אתה דווקא כן שם לב לפרטים), ולא רואה טוב. אז אולי היא מחכה לראיית הטוב בפרטים הקטנים, כמשקל לכך שאתה רואה את השלילי בפרטים הקטנים. במקרה כזה חשוב להרבות בראיית הטוב ובמתן מחמאות כמה שיותר.

ב. אתה יכול להסביר לה (אבל רק אם אתה מאמין בכך ולא מן השפה ולחוץ!) שטיפול שבו רק אתה נוכח הוא טיפול חסר. והשירשור הזה יכול להוכיח זאת. כי כששומעים רק צד אחד (כמו כאן) אז נשמע שאתה מלאך משמים ואשתך מפלצת ובעייתית, כשבפועל כולנו בני אדם ואני בטוחה שאם היינו שומעים אותה, הדברים היו נשמעים מורכבים יותר.

כך גם בטיפול. אם הקול שלה לא יישמע בטיפול, לא תדע וגם המטפל לא ידע מהי התמונה השלמה ואיך לתקן (גם אם נדמה לך שאתה מבין מצויין...).

המון הצלחה.

שתזכו לזוגיות טובה ומאושרת.

נשמע שהיא מאד תלותית בך

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..