או לימודים, או עיסוק כלשהו?

זאת נשמעת בעיה שיש לאנשים שמתחרפנים מחוסר תעסוקה.

להתעסק כל היום עם הבית לא מביא סיפוק ולכן היא תלויה כל כך בהערכה שלך.

אני מכביד לה על הלב, כי אני גורם לה להתייאש מהחיים. כי היא לא מצליחה לפנות זמן לחשוב על לימודים/ עיסוק כלשהו- בגללי.

היתה תקופה שהיא עבדה- אבל זה היה X חודשים וזהו (מעדיף לחסוך בפרטים כדי לא להיחשף)

היתה גם תקופה שהיא למדה אבל זה לא הלך.

אין לי בעיה שהיא תהיה תלויה בהערכה שלי, אני פשוט לא מבין למה אני לא רואה שום דבר, למה זה לא בא לי טבעי?

אולי יש אנשים שיותר מתעניינים באיך הבית שלהם נראה,

אבל לרוב האנשים זה נושא טריוויאלי יומיומי שעושים אותו בלי לתת עליו את הדעת יותר מדי.

היא חייבת לעשות עם עצמה משהו.

אז "מה נסגר? למה אני כל היום משקיעה בבית והוא לא רואה אפילו סנטימטר?"

מהעיניים שלי זו תלונה מוצדקת :[

ואם באת עם שאלה כזו זה בגלל הרצון שלך להתאמץ יותר ולמצוא על מה להחמיא לה.

אין ספק שזה יפה מצידך,

אבל אתה חושב שאם תשים לב לכל פרט זה מה שיעשה אותה מאושרת?

אני האישה של עצמי 

הטרחה וההשקעה שלה כבודם במקומם מונח,

אבל מי שעסוק רק בטיפוח הבית מבוקר עד ערב שלא יתפלא שהוא יורד מהפסים.

תדבר איתה פתוח. שאתה גבר שלא שם לב לדברים גם אם הם גדולים,

חוצמזה שנשמע שתמיד הבית טיפטופ אז אתה רגיל.

ושפשוט היא תגיד לך מה היא עשתה ואתה תתחיל להעריך לחזור עם משו מפנק מדי פעם..

אבל אחרי התגובה הזאת שלך אני אוסיף עוד משהו..

יש פה בעיה עמוקה יותר.

או שהיא אין לה ביטחון והיא  לא מאמינה בעצמה והיא משליכה את זה עליך, ומה שיעזור לה זה טיפול רגשי להעצים אותה (אני הייתי נגד טיפולים כאלה, לא האמנתי בהם! עד שעשיתי את זה..)

או שאצלך הבעיה שאתה באמת גורם לה להרגיש את מה שהיא מרגישה.. (מה שפחות נראה לי במקרה הזה)

ועוד משו.. אם אתה באמת אוהב אותה.. צריכה להיות לך בעיה שהיא תהיה תלויה בהערכה שלך כל הזמן!!
אישה צריכה להיות עצמיאת גם ובעיקר מבחינה רגשית!!

אני גבר וככה זה גברים..

אני לא עושה את זה בכוונה - אני פשוט לא רואה

זה לא עוזר- זה כל פעם אותו דבר, אני לא שם לב ונוצר ריב, לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה..

אין סיכוי שהיא תגיד לי מה היא עשתה - מתוך עקרון, "אתה אמור לראות לבד".

לגבי מה שכתבת בהמשך-

אני יכול להבין את הגישה הזו, שהבעיה היא בה ולא בי, ואני מדי פעם חושב גם בכיוון הזה, אבל אני מנסה להתמקד דווקא באיך לשפר את עצמי ולא אותה.

היא מתנגדת לטפל בעצמה כי הטענה המרכזית היא שאני הבעיה (ואני כבר הייתי במס' טיפולים וכרגע אני גם בטיפול).

זה מוכר לי כל כך הקטע הזה.. מהמקום שלה

עד שבעלי פשוט הציב לי אולטימטום.. כעסתי ממש. אבל היום אני מבינה שנהגתי כל כך מתוך כל מיני מקומות מהעבר וזה היה כל כך טעות!

ולא שבעלי מושלם אנחנו הולכים לטיפול זוגי (שמטפל בעיקר בו עכשיו ;) )

תנסה קודם לבוא אליה בגישה שאתה רואה שהטיפולים כל כך עוזרים לך בחיים בכללי.. לא בנקודה ספציפית..

ואתה יכול להפנות אותה אלי ;) 

תוכלי להרחיב על האולטימטום?

מכביד לה על הלב ולכן היא לא מצליחה ללמוד?

לפני הנישואים היא כן עבדה סדיר?

האם אתה בעל מתעלל?

משהו נשמע לי פה מוזר.

לא נשמע שאת מתעלל בכלל..

רק העובדה שהיא לא עובדת מעידה על מצב רגשי כמו שכתבו אחרי, וזה שהיא משליכה עליך זה מוזר.

א. ציטוט-

'אני מכביד לה על הלב, כי אני גורם לה להתייאש מהחיים. כי היא לא מצליחה לפנות זמן לחשוב על לימודים/ עיסוק כלשהו- בגללי.'

האם אלו דברים שהיא מקפידה להגיד לך כל הזמן?

יש מצב שהיא בבעיה רגשית/נפשית כל שהיא והיא פשוט משליכה עליך את האשמות

ב. זה שהיא לא החזיקה מעמד בעבודה ולימדים -גם לא סימן טוב ליציבות...

בתור אדם בוגר היא אמורה לקחת אחריות על חייה ללא תלות בשום גורם אפילו לא אתה.

ג. זה גורר ריב עד השעות הקטנות של הלילה זאת תגובה לא פרופורציונלית לחלוטין וגם מעיד על משהו לא תקין.

אתה דווקא נשמע אדם טוב ורגיש עם כוונות טובות

כולנו בני אדם ולכולנו קורה שאנחנו מפספסים דברים..

"אני מכביד לה על הלב, כי אני גורם לה להתייאש מהחיים. כי היא לא מצליחה לפנות זמן לחשוב על לימודים/ עיסוק כלשהו- בגללי.

היתה תקופה שהיא עבדה- אבל זה היה X חודשים וזהו (מעדיף לחסוך בפרטים כדי לא להיחשף)

היתה גם תקופה שהיא למדה אבל זה לא הלך. " 

נשמע לא תקין ביותר . מי לא עובדת , לא לומדת ונמצאת כל הזמן בבית כשאין לה ילדים שהיא מטפלת בהם ? אמא לילדים שלא עובדת זה משהו אחר לגמרי .. אבל מישהי שהיא עוד לא אמא ורק יושבת בבית כל היום זה מתכון ברור לרדת מהפסים.

 נשמע או שהיא בעצמה לא במצב בריא נפשית בלי קשר אלייך , או שהיא סובלת מהתעללות בזוגיות.  

די ברור שהבעיה היא אצלה.

אני מבינה את אשתך.

כי אם היא טורחת על משהו כל היום זה ממש נורמלי שהיא מצפה להערכה.

קצת מעצבן שהיא לא מוכנה להגיד לך מה היא עשתה...

ואולי פשוט תגיד לה "אני כ"כ מעריך את כל מה שעשית היום..."

כאילו משהו כללי שיביע הערכה...

עצם זה שאתה רוצה "לשים לב" - כבר מראה על תשומת לב מיוחדת שאתה מעניק לאשתך!

בדרך כלל תלונות מהסוג שתיארת באות מהכיוון ההפוך, של האישה: "אני כל היום עובדת ומסדרת, והוא פשוט לא שם לב ולא מעריך..."

כשתיאור המצב הזה בא מהבעל - זה רק מראה על רצון כן ואמתי להעריך ולהודות. (ולדעתי - רק בזכות הדבר הזה אשתך צריכה להכיר לך תודה ולשמוח בך!)

עצות מעשיות:

לפני שאתה נכנס הביתה, תשנה את כיוון החשיבה שלך מ"עבודה" ל"בית". תתכונן לזה שעכשיו אתה בבית, ועכשיו הוא ואשתך בראש מעייניך.

כשאתה נכנס הביתה - לדעתי קודם לומר שלום לאשתך ואולי להחמיא על משהו אצלה (בלבוש, למשל).

אח"כ לעשות סיבוב קצר בבית (אפילו רק בעיניים), ולהשתדל בכל הכוח לשים לב לשינוי אחד לפחות שנעשה במהלך היום - ואז להחמיא עליו.

ואח"כ, כך לעניות דעתי, כשאתם - לדוגמה - יושבים לארוחת ערב, לומר לה במעין חצי הומור - "ראית ששמתי לב הפעם למה שעשית ושהחמאתי לך?" אפשר להמשיך בדברי הערכה כלליים לפועלה של אשתך.

ובשולי הדברים:

מסכימה עם אלה שאמרו פה שנשמע שאשתך תלויה יותר מדי בהערכה שלך. אם בכל זאת יש אפשרות לשכנע אותה לטפל בזה, אולי אפילו בטיפול משותף של שניכם - נראה לי שזה יהיה לה טוב...

בעבודה אתה מחויב למשהו -ושם לב, ערני וקשוב, כשאתה מגיע הביתה אתה מוריד הילוך,

לא משנה מה עשית כל היום או איפה היית -כשנכנסים הביתה, גם אם רק בתת מודע -נרגעים, משחררים, "עוצמים עיניים"...

אז אם תהית איך זה שבעבודה ככה ובבית לא- אין כמו הבית!

שם זה המקום להרגיש בנוח, ולא להסתובב עם "מחושים דרוכים".

אז זהו- אתה לא שם לב, לא רואה וכתוצאה -גם לא מתייחס.

זה לא כמו להגיד שבכוונה לא התייחסת אליה, ולא אמרת כלום, פשוט גבר טיפוסי

אז שתי דרכים:

א. באמת כמו שהציעו כבר -להחמיא כללי, תמיד. / כל ערב לחפש שינוי אחד ולהתייחס כראוי.

ב. למצוא מה מפריע לך בלהחמיא לה.

רק אומרת כיוון אחר, שלא חייב להיות נכון, אבל אולי:

יכולהיות שמשהו מפריע לך להחמיא לה?

אולי אתה לא רואה מה כלכך חשוב בזה? או מה היא כבר עשתה כל היום?

אולי באמת לא מפריע לך איך שהבית נראה, מה היה קודם ואז מבחינתך זו "בעיה שלה" שסידרה? (בהגזמה, כן.)

ואז צריך למצוא מה אתה כן מעריך -ולומר לה את זה.

כי אולי אתה צריך משהו אחר כשאתה נכנס הביתה וברגע זה -סדר וניקיון לא "תופסים אותך",

אלא אם, למשל, יהיה אוכל מוכן -אתה תהיה מרוצה יותר והיא תקבל את המחמאות...

ואם נתייחס רק אליה רגע,

-אולי חסרות לה מחמאות, בלי קשר למה שעשתה, פשוט רוצה שתתייחס אליה יותר?

אולי היא זקוקה ממך למשהו אחר, שאתה לא מבין, ואולי אפילו היא לא יודעת מה בדיוק- ומתרצת כחוסר יחס?

שווה לשבת ופשוט לברר מה בדיוק צריך,

האם זה להגיב למה שעשתה /לתת מחמאות על איך/ להסתכל עליה כשאתה נכנס הביתה/

לדבר איתה קצת על היום שלה, כי אולי היא רוצה לשתף אותך במה שעבר עליה- ולכן רק מחכה שתשאל/ שתגיד משהו על מעשיה...

קיצור -יש הרבה אולי ששווה לבדוק

הצלחה

אפשר גם לשאול איך הלך היום ולנסות לדמיין מה התוצאות.

לדוגמא, אם הכינה לילדים צהריים, סביר להניח שהיה בלאגן וכדו'

באופן טבעי, מצפים ש"לא רואה כלום", כי היא....

ואתה מלא תשבחות עליה - וכן רואה, את הבעיה בך...

לגבי הדבר הספציפי - האמת, שאם כ"כ ניסית, לא היה מזיק שהיא קצת תעזור בכך. כלומר, שתאמר לה שאחרי שתפנה את שימת ליבך, אתה באמת תשים לב ותחשוב על ההשקעה..

אבל בהיות שאתם לא שם, ואתה אומר שבעבודה אתה כן רואה מה משתנה, אז צריך לחשוב על "פטנט" בענין. יתכן שהיא מרגישה חוסר הערכה רציני. תנסה בבקר, לראות מה צריך סידור בבית, מה אפשר לשכלל.. אחרי שאתה יוצא - תרשום לעצמך... 

לפני שאתה חוזר, עיין ברשימה, תכניס אותה - וכשאתה נכנס הביתה, שים לב... רואה משהו, תאמר: וואי... איזה יופי. ותפרט מה בדיוק קרה... גמילות חסד אמיתית, והכרת טובה אמיתי ובצדק.

לגבי מה שהיא לא עובדת כי "אתה מכביד לה על הלב, גורם לה להתייאש מהחיים, לא מצליחה לפנות זמן לחשוב על לימודים/עבודה - בגללך"....  ידידי היקר והחמוד - אם זה באמת היה כך, אז היית צריך לעשות עם זה משהו. לדאוג לא להכביד לה על הלב.

אבל מה אומר לך... בדרך כלל, אנשים כאלה, שמכבידים על הלב וגורמים להתייאש.. זה לא בדיוק מי שיכתבו כאלה שבחים על האשה, ויתלו בעצמם את הבעיה שלא מבחינים ואת בעיותיה של האשה שבגללן אינה עובדת....  אתה נראה טיפה טוב מידי בשביל להיות כזה.... (כמובן, אם עיינת ויש משהו אמיתי בדבריה, תעבוד על זה..)

אז אולי, אולי, זה משהו לא רק "בך"...  דומני שממש טוב שתלכו ביחד להתייעץ, לא רק אתה. ומכיוון שהיא חושבת שהבעיה רק אצלך (וכנראה גם די הצליחה לשכנע אותך בזה. מכאן אי אפשר לדעת הרבה), תאמר לה, בואי נלךיחד - כך יוכלו לעזור גם לי לכווין יותר, יכירו אותך. ותבטיח לה מראש, שגם אם תימצא בעיה כלשהי "מצידה", אתה לא תנצל את זה. תעבדו ביחד.

סה"כ נשמעים אנשים טובים, עם רצון טוב.
 

עיסוק נותן סיפוק בחיים, כמה אפשר להישאר בתוך ארבע קירות. בטח כשאין בנתיים ילדים (אם הבנתי נכון)

שאלה אחרת- כשאתה נכנס הבייתה אתה פנוי אליה רגשית? או עסוק בנייד? האם היא נותנת לך זמן להסתכל או מיד פונה אליך בכל מיני עניינים?

אם בעבודה אתה רואה כל דבר קטן אין שום סיבה שלא תראה גם בבית...

ולגבי עיסוק בחיים- אישה משועממת מוציאה את התסכולים על בעלה

אולי כדאי שתשאיר רמזים למה שעשתה בבית...כמו מגב בחוץ

זה מלחיץ אותך כשאתה נכנס ויודע שאתה תחת מבחן..?

לא שמים לב לכלום

תסביר לה את זה בצורה נעימה...

קודם כל, תודה רבה לכל המגיבים. עצם המחשבה שכל אחד ממכם הקדיש לפחות דקה כדי לנסות לעזור לי- מרומם את הלב!!! הרבה מעל הציפיות.

קשה להתייחס בתגובה אחת לכולם אבל אני אנסה בכל זאת...

קייט מידלטון -

מכביד לה על הלב, מבחינתה היא כל היום עסוקה באיך לא להיפגע ממני. לאו דווקא על הנושא הזה שאני לא רואה את השינויים בבית. כמו שכתבתי יש עוד הרבה דברים בנינו שלא הולכים, פשוט בחרתי להתמקד בבעיה הספציפית הזאת כי אי אפשר לנסות לשפר את הכל ביחד (ניסיתי גם את השיטה הזאת ולא הלך כל כך)..

לפני הנישואים היא לא עבדה.

בעל מתעלל? אם את שואלת אותה אז זו ההגדרה שלה אליי, אם את שואלת אותי- אני לא חושב שאני בעל מתעלל, בהחלט יש לי את היציאות שלי ואת הרגעים של הכעס והמרמור אבל מכאן ועד להגדרה של "בעל מתעלל" הדרך רחוקה.

אוהבת ילדים -

א. בהחלט! המון פעמים. כמעט בכל ריב.

ב. אין לי אלא להסכים איתך אבל שוב, אני מנסה להתמקד בבעיה שלי. כבר הפנמתי שאני צריך לשנות רק את עצמי.

ג. גם כאן אני מסכים..

תודה על המחמאות

כבשה מתולתלת-

ברור לך שלא סיפרתי את כל מסכת הזוגיות שלי בפוסט קטן... מיקדתי את העניין לאחת הבעיות שיש בנינו. 

תגדירי בבקשה "לרדת מהפסים" ו"סובלת מהתעללות בזוגיות"? מה הכוונה?

tagel-

כתבת "ברגע שאשה לא מחפשת את ההערכה של בעלה היא לא ממש סופרת אותו", המצב אצלי הוא שאשתי כן מחפשת את ההערכה שלי אבל היא לא ממש סופרת אותי... ליתר דיוק היא ממש לא סופרת אותי. לא מסתדר לי עם מה שכתבת.

טוב בסדר-

חס וחלילה... יגיע שאלון. "מה עשיתי?" "מה ראית"? "כן ברור.. שקרן", או פשוט "אבל לא עשיתי כלום היום" (יש גם ימים כאלה.

מתואמת-

העצה הראשונה מעולה בתאוריה אבל קשה ליישום. אני מנסה את זה ולא הולך לי כל כך...

העצה השניה לא עובדת, היא מרגישה שאני מנסה "להרוויח זמן" כדי לסרוק טוב יותר מה השתנה בבית ואז אני רואה "רגע מאוחר מדי" את מה שהיא עשתה וגם זה חלקי. רגע מאוחר מדי קרי כשהריב כבר התחיל...

הצעתי מספר פעמים שנלך לטיפול זוגי ביחד אבל אני לא מצליח לשכנע אותה.

כרגע אני מטפל בזוגיות כשאני הולך לבד למטפלת...

ש.א-

תודה רבה!!

הערה קטנה, זה לא שאני לא שם לב לפרטים ואני לא חושב שיש לי בעיה חזותית, להפך. עסקתי בעיצוב גרפי מס' שנים ובסביבת העבודה והחברה אני נחשב לפדנט. רק בבית זה מתהפך.

mp3-

הסברתי ואני מסביר כל פעם אבל זה נופל לאוזניים ערלות.. "אז איך בעבודה אתה רואה?"

מסכת יומה-

נגעת בנקודות נכונות!

יש לי הרבה פעמים תחושה של "מה היא כבר עשתה היום". לפעמים קשה לי לראות ולהבין איך זה שהיא אומרת שהיא עבדה כל היום ובפועל (אחרי שלא ראיתי ואחרי הריב) אני מבין שהיא לא הספיקה הרבה. פשוט האיכות היא אחרת. הרבה מעל הממוצע בהקשרים של פרפקציוניזם ופדנטיות. לכן כדי לעשות מכונה או כדי לנקות ארון ייקח הרבה יותר זמן מהזמן הרגיל שלכולם לוקח.

בהקשר הזה, אני חשבתי שאולי זה שאני לא עוזר בבית משפיע על זה שאני לא רואה שינויים בבית.. הבעיה היא שאני לא יכול לעזור כי אני לא עומד בסטנדרטים שעליהם כתבתי קודם... ואז היא מרגישה "שפחה" ו"משרתת" כי בעצם רק היא עושה דברים בבית (חוץ מהדברים הטכניים כמובן- שיפוצים, פתיחת סתימות, צבע וכו').

לגבי "אולי חסרות לה מחמאות" - יכול מאוד להיות. לא יוצא לי להחמיא הרבה כי אנחנו עסוקים בעיקר בלריב אבל זה לא תירוץ.

לדבר איתה קצת על היום שלה - היא לא נוהגת לשתף אותי גם כשאני שואל.

פנסאי-

תודה, בהחלט אנסה

אמא ל6 מקסימים (שיהיו בריאים!)-

בהחלט אנסה להתעניין יותר במהלך היום, למרות שכמו שציינתי היא די "מתקמצנת" במילים ודי משתדלת להמעיט בפירוט של מה היא עשתה היום כשאני שואל אותה..

ד.-

תודה רבה על הטיפ, אני אנסה אותו.

כתבת "ידידי היקר והחמוד - אם זה באמת היה כך, אז היית צריך לעשות עם זה משהו. לדאוג לא להכביד לה על הלב."

אם זה באמת היה כך, לא הייתי יקר וחמוד..

גם אם אני מכביד לה על הלב, זה לא משהו שאני עושה בכוונה תחילה. זה משהו שנובע מזה שאני לא רואה אותה, מזה שאני לא מתעניין מספיק, מאלף ואחת סיבות שונות. אבל לעולם אני לא אכביד לה על הלב בכוונה.. זו תוצאה של כל ההתנהגות שלי והתנהגות קשה לשנות.. כמו כל אדם.

לגבי ייעוץ- התייחסתי לתגובות קודמות.

אדם נוף מורשתו-

ציינתי שגם היא קוראת כאן.. לא כתבתי את הדברים בצורה כזו שהיא לא תדע שאני זה "בפני עיוור", ולכן ברור לי שהניסוח שלי מושפע מהידיעה שהיא תקרא כאן וברור לי שהצורה שבה בחרתי להציג את הבעיה הייתה נראית כנראה אחרת אם לא הייתי יודע שהיא תקרא כאן.  

בכל מקרה, אם תעקוב תראה שאני מנסה בכל התגובות שלי למשוך את ה"אש" דווקא אליי. אני רוצה לשנות את עצמי ואין לי שום אינטרס להראות לה "הנה תראי גם הם חושבים שאת הבעיה".

איך אתה קובע שאני מתייחס לאשתי כאל פחות חשובה מאחרים? בזה שאני לא רואה את מה שהיא עושה בבית?

מתגברת-

לא כתבתי שאני לא רוצה שהיא תעבוד.. דווקא הייתי שמח אם היא היתה עובדת.

הבנת נכון, אין עדיין ילדים.

זה סופר מלחיץ אותי להיכנס בידיעה שעכשיו זמן מבחן... אמרתי לה את זה אבל זה לא שינה את הציפיה שלה לקבל פידבק ותשומת לב.

מלכישוע-

הסברתי כבר בכמה צורות... לא הולך

תודה רבה שוב לכולם על התגובות וסליחה אם פספסתי להגיב למישהו... השעה כבר מאוחרת

כבשה מתולתלת-

ברור לך שלא סיפרתי את כל מסכת הזוגיות שלי בפוסט קטן... מיקדתי את העניין לאחת הבעיות שיש בנינו. 

תגדירי בבקשה "לרדת מהפסים" ו"סובלת מהתעללות בזוגיות"? מה הכוונה? 

אני לא מכירה, ולא יכולה לשפוט על סמך הודעה בפורום מי כן בסדר ומי לא בסדר, אז אני מסייגת,

לרדת מהפסים אומר, לאבד שפיות , לא עובדת, לא לומדת , יושבת כל היום בבית, אני הייתי נטרפת.

אני עצמי סובלת מתקופות פחות מוצלחות מבחינה רגשית יש לי OCD קל, נטייה לדיכאונות, תסמונת טורט, הפרעת שינה וחרדות ואני לא הבן אדם הכי רגוע תמיד ונוח לבריות בעולם. אז אני עובדת על זה , עובדת על עצמי שאני לא ארד מהפסים ואהפוך להיות טיפוס מדוכא, חסר תועלת ובלתי נסבל כמו שאתה מתאר את אישתך, אני דואגת כן לעבוד, כמה שאני יכולה , כרגע אמא בפול טיים כמעט , עם עזרה מהסבתות, לפעוטה מתוקה ובובה לא במסגרת שאיתי כמעט כל הזמן בבקרים, ועובדת בשליש משרה בשעות גמישות, עשיתי תואר ראשון עם ילדה. לפעמים זה מעייף, לפעמים אני על בקריסה ובא לי רק לישון ולהימרח ולבכות "תעזבו אותי כולכם נשבר לי" ולאכול בן&ג'רי בגביע , לפעמים אני מפרגנת לעצמי את זה גם.. אבל בצדק.. אני עושה עם עצמי הרבה יחסית למה שאני מסוגלת , אז לפעמים מותר לי קצת להישפך.. , מזלי שבעלי תומך ושיש לי עזרה. 

אם אני עם כל הצרות שלי מצליחה להזיז את עצמי וללמוד ולעבוד, יש מצב,לא מכירה, אז מסייגת,יכול להיות שמצבה יותר גרוע, יש מצב שהיא גם יכולה לנסות להזיז את עצמה ולעשות משהו. אפילו שתתנדב , העיקר שלא תשב בין 4 קירות כל היום . יש לי חברה טובה שהיא קצת סובלת מדכאונות, היום היא נשואה ואמא וסה"כ במצב טוב ב"ה, אבל שנתיים היא התנדבה ולא עבדה בשכר , והיה לה טוב , לא היה לה קטע של בוסים וצורך להביא תוצאות ולהיות מתוקתקת ויעילה וכד', מצד שני, היא נתנה מעצמה, הרגישה סיפוק וגם כשיושבים בבית לא מקבלים כסף... 

אם אתה מכיל כמו שאתה מתאר את המצב, את זה שהיא מפילה הכל עלייך ואתה "אשם בהכל " ולא היא צריכה ללכת לטיפול, מגיע לך יישר כח גדול. ואני מסייגת, כי אני לא מכירה את המצב ביניכם, אולי אתה גם לא בסדר, לא מכירה . איך שאתה מתאר את זה לפי ההודעות, יש לך גדלות נפש עצומה , בעלי הוא נשמה טובה ומכיל אותי כמו שאני, גם אני מכילה את השריטות שלו, והוא לא יותר נורמלי ממני, ועדיין, שנינו יודעים להגיד "טעיתי" כשמשהו לא בסדר נעשה, וכשהלכנו בעבר לטיפול הלכנו ביחד וראינו ביחד ששנינו טועים בדברים מסויימים, זה שהיא מפילה את הכל עלייך ואתה מכיל, מגיע לך צל"ש. ושוב, אני מסייגת כי אני לא יכולה לדעת לפי הודעה בפורום מה הולך בבית באמת. 

ההמלצה שלי אליה זה אם היא לא יכולה להחזיק במקום עבודה עם בוס/ית ומסגרת (גם לי זה לא פשוט... ) , שתתנדב , שתצא מהבית להועיל לסביבה ולעצמה. 

פתאום קפץ לי: "המצב אצלי הוא שאשתי כן מחפשת את ההערכה שלי אבל היא לא ממש סופרת אותי... ליתר דיוק היא ממש לא סופרת אותי".

זה משפט בלתי אפשרי!

אי אפשר לחפש הערכה ממישהו ש"לא סופרים" אותו.

בדרך הפשוטה: אם לא סופרים מישהו -לא מעניין אותנו מה הוא חושב עלינו -לא רוצים ממנו שום יחס...

ובהקשרנו: מי עוד יש לה חוץ ממך?

על מי היא חושבת כשהיא מסדרת את הבית? לכבוד מי היא משקיעה?

ממי היא מצפה לקבל מחמאות?

למי היא מתלוננת? על מי היא מתעצבנת?

למה? כי אתה לא חשוב לה???

אז היא לא יודעת להעריך /לא יודעת להביע את זה.

אתה לא מבין איך היא מביעה הערכה.

או -היא לא יודעת איך אתה מקבל הערכה/ לאיזו הערכה אתה מצפה.

היא לא מבינה איך אתה רואה דברים, אתה לא יודע איזה דברים היא רואה...

בקיצור- חוסר תקשורת מעצבן...

גיליתי שרשור חדש..

ניסיתי לעיין בהלך העניין והנה הערותיי-

קודם כל- יפה תשומת הלב שלך..

א. נראה שיש אמת בכל התגובות, הן הרוב "שאיתך" והן המיעוט "שנגדך"

ב. אתם נשואים קצת זמן- אך לא טריים-

מה שאומר שאפשר לעבוד ולתקן. ושאין את "הפאדיחה" להיות פתוחים בשביל זה- אתם "כבר מכירים" ולא טריים. וגם כבר "רבים על אמת"

ג. האם קיים רצון הדדי- רק רצון וללא מחשבה איך כמה מתי- רצון של שניכם לעבוד על הזוגיות?

ד. האם אמרת לאשתך, שעם כל זה שאתה XY ולכן היא בדיכאון ולא יכולה וכו וכו'-

שאתה רוצה לעבוד על עצמך ולהשתפר- למענה- (גם אם נראה לך שאין לך בעיה)

אם כן האם היא הגיבה- ואיך? ("כן בטח, סיפורים"/ "וואו יפה מצדך"/ "מרוב תסכול כבר לא יעזור דבר")

ה. נקודתית- פשוט אתה צריך לשים אפליקציה בGPS- שלפני הדלת תקבל סמס- "אשתי! איך אני שמח שהגעתי. ממש נחמד ואני רואה שסידרת .."

(גילוי נאות- הלוואי שהיתה לי כזו אפליקציה. זה היה עוזר לי ללא ספק..)

ו.עם כל הנ"ל, נראה שיש קרקע יציבה לעבודה. וסה"כ אתם עדיין זוג צעיר-

כך שעוד 10 שנים אפשר שתהיו בעננים.

ז. גם אם אשתך לא בסדר- כלפיך, או אפי' כלפי עצמה-

אל תיכנס לזה. זה עניין שלה עם עצמה (וכך נראה שאתה נוהג. בגבורה צריך לציין)

כדכתיב : "ד' אמר לו קלל"

ח. על אף ז', אל תאשים את עצמך בגלל עניינים שלה. אם ספק לך, "קנה לך חבר"

שידון אובייקטיבי האם אתה נוהג בסדר.

ט. ובכ"ז- על אף ח'- בנק' שנוגע לאשתך- אתה מחוייב לה. 

י. שהיא תעבוד!!

משרה כלשהי. גם לקלף תפו"א. סגולה בדוקה.

היא בבעסה מהחיים- 20 אחוז משרה גם מספיק לשפיות בסיסית.

דרך אגב- אולי אפשר למצוא לה משהו שקשור ל"לסדר"- שיעצים את החוויה שלה 

יא. כאמור, שניכם סה"כ "בסדר" ונראה שקצת הכוונה- חיצונית או אפי' ביניכם לבין עצמכם. יחולל פלאים

יב. האם אתם יושבים ושותים קפה יחד?/ באולינג/ הליכה/ (קראטה..?)-

זו גם סגולה לזוגיות

יג. להתפלל.. (גם אני הקל והצעיר מתפלל עליכם כעת)

תעברו על סדר היום שלה,

מה היא עושה כל יום, מה היא צריכה להספיק, איזה דברים קבועים ומה משתנה...

עכשיו תראו מה אפשר לעשות עם זה.

תוסיפו סידורים מחוץ לבית, (אם לא עשתה עד עכשיו)

אולי איזה חוג, לימודים כלשהם.

אם תצליחו להכניס עבודה- הכי טוב.

לא בלחץ. חפשו מה יעשה לה טוב במשך היום,

מה יגרום לה להרגיש יעילה ו"ייתן לה משמעות".

עכשיו אני שופכת כהבנתי, מתאים תיקח- לא מדויק- תתעלם...

נשמע לי שהגברת קצת "תקועה בבית"

ותלויה בך -בתור הקשר שלה להכל.

היא רואה בך את היחיד שיכול להבין אותה, היחיד שאכפת לה ממנו, האחד שעליו היא חושבת...

ועליך מן הסתם זה פשוט מעיק.

בלי לשים לב התקבעתם בתוך מסגרת כזאת שאתה יוצא מהבית כל יום והיא "יושבת ומחכה לך".

שבעיקרון זה נשמע הכי טוב, כי היא משקיעה את הזמן הזה בבית, אבל

לך זה לא נוח, כי אתה צריך את המרחב שלך ואישה עצמאית, שהשמחה שלה לא תלויה בך ככה.

והיא לא מקבלת את מה שהיא מצפה ומשהו פשוט חסר לה כל הזמן.

במילים אחרות- היא צריכה למצוא את עצמה, וכנראה מנסה דרכך.

אבל היא צריכה איכשהו להבין, וזה לא קל, שהיא לא תלויה בך, היא משהו נפרד,

ויכולה לעשות דברים בשביל עצמה, ולא "לחשוב עליך" בכל דבר שעושה.

מותר לה להשקיע איך שנראה לה, בלי להכניס אותך כשיקול.

מותר לה לעשות דברים כי היא זו שרוצה, ולא כדי "לשמח אותך" .

כשישתחרר אצלה הצורך, שכנראה הוא בלתי מודע כלכך -לרצות אותך,

מה שיוצר את הגישה של לגרום לך להתייחס אליה ולמה שהשקיעה.

יהיה קל יותר להתייחס אחד לשני, ליומיום שלכם ולזרום יחד...

וזה, בעיקר כשזה בא מהצד שלך -קשה!

כי קודם -נאמר שהבנת מה מציק לה,

עכשיו אתה צריך למצוא דרך לגרום גם לה להבין, ושתבינו אותם הדברים...

ואז להצליח לעזור לה עם זה.

או לנסות לעזור לה בלי שתבין, שזה גם מסובך.

אבל העיקר כאן זה הניסיון,

מה שלא עובד -לשנות.

מה שלא מוצלח- מחליפים גישה.

מה שפוגע- לא להגיד, לחפש דרך אחרת.

העיקר לנסות, לשנות, לחפש, להשתדל לגוון...

לא לחזור על טעויות. להחליט מה לא טוב ולא מתאים ולא עוזר- לוותר עליו.

בסוף תמצאו את הדרך, את המטרה, ואת השמחה.

הצלחה

שלום לך,

קודם כל, יישר כוח על לקיחת האחריות.

באמת נשמע מלחיץ ולא מזמין להיכנס  הביתה ולדעת שנכנסים לחקירה...

חשבתי על כמה דברים-

א. האם יש מקומות בהם אתה יכול להיות ביקורתי כלפיה? אני מתכוונת לביקורתיות כזו שמתייחסת לפרטים (כי אמרת שבאופן כללי אתה דווקא כן שם לב לפרטים), ולא רואה טוב. אז אולי היא מחכה לראיית הטוב בפרטים הקטנים, כמשקל לכך שאתה רואה את השלילי בפרטים הקטנים. במקרה כזה חשוב להרבות בראיית הטוב ובמתן מחמאות כמה שיותר.

ב. אתה יכול להסביר לה (אבל רק אם אתה מאמין בכך ולא מן השפה ולחוץ!) שטיפול שבו רק אתה נוכח הוא טיפול חסר. והשירשור הזה יכול להוכיח זאת. כי כששומעים רק צד אחד (כמו כאן) אז נשמע שאתה מלאך משמים ואשתך מפלצת ובעייתית, כשבפועל כולנו בני אדם ואני בטוחה שאם היינו שומעים אותה, הדברים היו נשמעים מורכבים יותר.

כך גם בטיפול. אם הקול שלה לא יישמע בטיפול, לא תדע וגם המטפל לא ידע מהי התמונה השלמה ואיך לתקן (גם אם נדמה לך שאתה מבין מצויין...).

המון הצלחה.

שתזכו לזוגיות טובה ומאושרת.

נשמע שהיא מאד תלותית בך

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע