עזרת לי...

מחכה לעוד תגובות.....

גם אמי ספרה לי שהגיבה בדיוק כמוך ואפילו בכתה

לי אף פעם לא היתה בעיה (אולי קצת פחות זורם בברכה) עם זה כך אני רגילה וזה מאוד טבעי לי

היום עם עדשות.

אני מסתדרת עם זה הרבה יותר מאשר בעלי שהמשקפיים נכנסו לו פתאום לחיים בגיל עשרים

אז היה לי קשה חודש. הייתי במיטה נהייתי חולה

וקמתי ואמרתי זהו. אין מה לעשות

ב"ה שהוא ילד מבריק וחכם

ואני לא רוצה להגיד לך מה אנשים מגלים פתאום על ילדים. כמו אוטיזים. עוורן. חרשות. נכות לא עלינו ולא על אף אחד

קחי את הזמן תתאוששי . וזהו . זה החיים

ושיהיה לכם ג"כ רק טוב בעז"ה והרבה בריאות ונחת!

אבל הבן שלי היה צריך שלשו שנים משקפים. והיום לא צריך העניין הסתדר

הפותחת

מה היתה הבעיה בעיניים שהיה צריך משקפיים?

פזילה?

קוצר ראייה?

צלינדר?

בהתחלה הייתי ממש בדיכאון מזה.

פיחדתי שהיא תראה גרוע. ובכיתי לכל העולם.

נתתי לעצמי איזה שבוע לעכל לפני שהלכנו לקנות.

בסוף מצאתי חנות שיש לה משקפיים ממש מתוקות ביצור עצמי, אין אותם בשאר החנויות, הם עלו ממש יקר אבל היא פשוט נראה איתם מותק!

כל פעם עוצרים אותי בגינה ואומרים לי שממש מתוק לה המשקפיים ומאיפה הם.

בשבוע הראשון היא כל הזמן הורידה אותם אבל לא נלחמנו איתה.

כמה זמן שהיא היתה זה רווח נקי.

לאט לאט היא הסכימה להיות איתם יותר ויותר והיום היא ממש אוהבת אותם.

אם את גרה בירושלים אני ממש ממליצה על איפה שאנחנו קנינו הם מתאימים לילד בדיוק את המשקף וזה עומד עליו טוב.

אם מעניין אותך אני אפרט לך מי החנות

גם לי היה מבאס לדעת שהבן שלי צריך, וגם לי אמרו שזה לתמיד. אבל אני מאמינה שעם תפילות הכל יכול להשתנות.

ברור שעשינו, אבל לא לקחת ללב שזה לנצח

כדאי סוג משקפיים Miraflex, עם גומי מאחור. 

אני מייעצת לשמוע חוות דעת נוספת, של אורטופיסט, שיודע לכוון יותר מדויק מה מתאים לילד, מניסיון של ילד שממש לא הסכים לשים זוג ראשון, ממרשם של רופא עיניים, ושם בקלות זוג משקפים בהכוונה ודיוק של אורטופיסט מומחה. 

בהצלחה ובבריאות שלמה!

אני קיבלתי משקפיים קצת לפני גיל 3, והבן שלי קיבל עכשיו, בגיל שנתיים וחצי. יש לנו רוחק ראיה ממש גרוע 

גם אני בהתחלה די התבאסתי, כי הוא כאילו כבר לא הילד ה"מושלם".  אני זוכרת איך זה הרגיש להיות ילדה משקפופרית (הייתי ממש הסטריאוטיפ), ובעלי השובב היה שובר משקפיים כל שני וחמישי כשהיה ילד. 

השקענו וקנינו משקפיים מפלסטיק גמיש, כך שהן לא נשברות, ואם מעקמים אותן יותר מדי העדשה פשוט קופצת החוצה.  

לקח לו ולנו כמה חודשים טובים להתרגל, ולפעמים אני עדיין שוכחת לשים לו אותן בבוקר....

אבל הוא כזה מושלםםםם איתן! אנשים עוצרים ומצלמים אותו ברחוב, וזה קורה כמעט בכל פעם שאנחנו יוצאים- אנשים מתחנפים אליו, מצביעים וצוחקים בהנאה מהילד המתוק (אולי זה קשור לזה שאני חיה במדינה שבה אנשים חושבים שזה נורמלי להרים ילד זר ברחוב וללכת לטייל איתו)

בקיצור, זה נורא מבאס, וסוג של אובדן- אז תרשי לעצמך לחוות את האבל. אבל תזכרי שבאמת- הלוואי ואלה היו הצרות הכי גרועות שלך.

אצלנו משפחה ממושקפת שכזו...

לבן השני משקפיים מגיל 9 חודשים !!!! ולחמישית מגיל שנה וחודשיים.

וכן, זה פרויקט לא פשוט שמצריך:

מבחינת ההורים:

קבלת המצב שבסופו של דבר, בסך הכול הילד לא רואה טוב,  התפקיד שלהם כעת לעזור לו לראות את העולם בחדות ובבהירות כמו כולם. להודות לה' שיש פתרון! בהתחלה זה קשה לקבל זאת ואולי מתעוררות רגשות של חמלה ורחמים על הקטנטן ... אבל זה באמת לטובתו.

הרבה סבלנות!!! הילדים הקטנים לא רגילים למשקפיים, מורידים אותם חדשות לבקרים, יכולים גם להשליך לפח או להכניס לאיזו קופסא נסתרת... לכן אני ממליצה מניסיון שלנו שלמרות העלויות הגבוהות כדאי כבר מההתחלה לרכוש 2 זוגות.

ו...כמובן לא מעט כסף כיון שקיים לעיתים קרובות צורך להחליף משקפיים.

מבחינת הילד:

צריך להתרגל אליהם. הרי הוא לא רגיל למשקפיים. עם התמדה מצד ההורים לגבי המשקפיים( ואותו דבר גם לגבי מטפלת במעון/ סבתא וכל מי שהילד נמצא אצלו) , שזה אומר: מיד כשהילד מוריד להסביר לו שזה עוזר לו לראות ( כן גם בגיל כזה!!!) ובעדינות להניח לו אותם שוב אם מתנגד אז לא כדאי להילחם. לתת לו קצת זמן ושוב להציע לו אותן כל זה עד שמתרגל. וזה לוקח כמה ימים של התמדה וסבלנות רבה אבל הילד מרגיש בסופו של דבר שהוא ממש לא יכול בלי המשקפיים יותר כי הוא סוף סוף רואה הכול כל כך מושלם

חוץ מזה לבכורה יש מכיתה א' משקפיים במספר גבוה לשלישי מגן חובה

לרביעית אין    ( נכון לעכשיו) ולשישית גם אין ( טוב אבל היא תינוקת בת 4 חודשים

ודרך אגב, היום החברה מקבלת את הממושקפים בחן ובחיוך ובפרט את הקטנטנים.

בהצלחה.

מכירה משפחה שכל הילדים מגיל קטן מאוד עם משקפיים.

תקני משקפיים חמודות ותעשי מזה שווו גדול ותתלהבי.

בע"ה יעבור בסדר.

תודה רבה לכולן!!

חיזקתם אותי מאוד מאוד!!
 

היום אני בן 25 ואני רק ממשיך לעלות במידה... נקווה שניחמתי...

זה מה שמלחיץ אותי.

הבן שלי בן שנה פלוס וכבר עם מס' 2 במשקפיים...

האם זה חייב לעלות עם השנים או שזה יכול להיעצר ולהישאר ככה?

מימה נובעת העלייה?

אי התמדה במשקפיים או שלא קשור?

אם אני מס' 5.50 במשקפיים

ובעלי סביב מס' 4-

זה אמור להעצר שמה בערך ולא לעלות?

אני התחלתי עם משקפיים סביב גיל 11 ובעלי בגיל 17-

אז איך זה שהבן שלי בגיל כזה קטן?

21 שהעין מפסיקה להתפתח .. אז אומרים בינתיים אני ארבע שנים אחרי גיל 21 ואני עדיין גדל ... כנראה גנטיקה וסייעתא דשמייא... 

יש היום משקפיים מאוד יפים , ואסתטים וחזקים וגמישים בעיקר לילדים . 

אין מה להתבאס בגלל משקפיים זה לא כמו פעם שהיה מכוער ומגעיל זה כמו מסגרת לפנים.

וגם נכון זה יקר בגלל העדשות אבל הנחמה שהעדשות שלי כ"כ דקות שאף אחד לא יודע שאני מידה 15+ , אגב מידה גדולה במשקפיים גם צריך להשקיע בעדשות איכותיות... במקומות שאת סומכת עליהם מניסיון . 

ואני מכיר גם אנשים עם מידה גדולה יותר משמעותית משלי במשקפיים

אגב למי שמידה גדולה במשקפיים יש סיכון לקרע ברשתית ..( לי היה פעם אחת) ולייזר זה כואב !

ב. המבנה של העין שלי לא מתאים ללייזר

הילדה שלי המהממת מגיל חצי שנה עם מכשירי שמיעה. ואנחנו ראינו את זה בקטע המופלא- זה מדהים שלמרות שהיא לא אומרת כלום הטכנולוגיה של היום יכלה לזהות כבר מהלידה את בעיית השמיעה ולחסוך לה כל כך הרבה בעיות שהיו נגרמות חלילה אם היינו מגלים את זה יותר מאוחר! (קלינאיות תקשורת, גן שפה וכו')

וב"ה ההתפתחות שלה ממש כמו כולם, ואפילו יותר!

ובהתחלה היא באמת הוציאה המון את המכשירים והיום ב"ה היא כבר ממש זורמת איתם והתרגלה.

וכמה שאלות אנשים שואלים.. וכמה הערות לא במקום.. אבל ממש הרגשנו שצריך לשדר לה שהכל בסדר וזה פלא ההתקדמות המופלאה שלה- והיא כבר תתמודד נהדר בעצמה.

בהצלחה רבה! הרבה כוחות ובטחון בע"ה שאתם עושים את הדבר הטוב ביותר לבן שלכם.

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.

כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.

אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)

ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.

אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.

ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..

כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.

זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.

ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

לא זוכרת

הוא מעולה אבל

וזול

ולא כבד

אבל צריך להוביל אותו איכשהו לבית כי זה מוצר גדול

פשוט מפעילים

בכפר סבא.

עם צינור.

2 עובדים ערבים העלו את המכונה על העגלה שלנו, בעלי הרים אותה לבד מהעגלה לאוטו ומהאוטו לבית, על המכונת כביסה. (אם לבעלך יש כוח, לא אמור להיות בעיה)

לא צריך להתקין כלום, פשוט לחבר לחשמל וזהו.

מה שכן, אני ממש נבהלתי לגלות שהדירוג האנרגטי שלו זה g😱

זה אומר שהוא שותה חשמל בטירוף (לשם השוואה, רוב מוצרי החשמל הם בדירוג Aאו B) ומייבשים שהם ידועים כזוללי חשמל ראינו בחנויות חשמל אחרות בדירוג c.

המייבש של אושר עד היה זול ביותר מ1,000 ממייבשים אחרים שבדקנו, אבל לא יודעת להגיד לך כמה כסף נפסיד על זה שהדירוג שלו מאוד גבוה. לא מבינה בזה, אבל אם עדיין לא קניתם לפי דעתי שווה לבדוק את זה. אני מרגישה כרגע קצת מחסום בלהפעיל אותו חופשי וזה מבאס אותי.

אצלנו למשל המיני מרכזי בדרוג נמוך לא זטכרת כמה ועדיין קנינו אותו..

זה יכול להיות שיקול אבל מנסיוני לפחות - היה לי מייבש בדרוג a וגם עכשיו יש לי מייבש (את זה של אושר עד) ולא רואה הבדל משמעותי בחשבון שגמככה גבוה אצלי