שלום לכולם
אני נשואה מזה כשנתיים. שנינו בני 32.
אנו בייעוץ זוגי כבר 4 חודשים.
אנו זוג מעורב. דתיה וחילוני. לפני החתונה חשבתי שיש לו יותר זיקה, פתאום אחרי החתונה גילה שיותר ויותר קשה לו. אני ממש לא נראית דתיה ומאוד לייט, אבל יש בי המון רוחניות, מאוד מחוברת לעולם המוסר והרוח. משתדלת לקחת על עצמי מצוות מקיימת מצוות שבת, נידה , וכשרות כמובן. הוא משתף פעולה עם הכשרות, שבת יש לנו הסכמים משלנו כרגע, ונידה הוא תומך ברצוני לקיימה.
בעבר היו לנו בעיות תקשורתיות , היום עקב היעוץ בעלי ממש משתדל ומתאמץ וניכר שהוא יותר מודע לתגובות והרבה יותר סבלן וקשוב. מאוד קשה לי כי אני לא שלמה עם הזוגיות. אני עדיין חושבת האם אנחנו מתאימים, אפילו שהיועץ אמר שהתאמה זו החלטה שמקבלים ואז חותרים שתהיה התאמה, והתאמה היא לא עובדה מוגמרת. אבל למשל תמיד רציתי מישהו עם זיקה לדת ורוח- ומגלה שהוא מאוד פשוט ואיש של אדמה. אמנם לא במובן של חומר, אבל לא זקוק לעומק, לא עומק רגשי ולא רוחני. בעלי לא זקוק להרבה תחומי עניין, להרחבת האופקים ולעשייה , לא ממש משקיע בקשרים עם החברים שלו, לא אדם חם ולבבי, לא אדיב וידידותי. הוא איש טוב אליי, דואג לי ומפרגן, חם אליי אומר לי שאוהב אותי מאוד, שהוא תומך בי, והוא נותן לי סביבה חמה ועוטפת עם מלוא המחמאות. עם זאת הוא ייחסית מאופק, ביישן וקר. הוא לא בעל אינט' רגשית גבוהה טבעית שמנסה להשתפר ולשפר את קשריו עם סובביו, לא רגיש לתחושות של הסובבים אותו ואמנם לא מזיק לאחרים ומחבבים אותו, אבל הוא בגישה של חיה ותן לחיות אז אין לו אנשים שהם מאוד קרובים אליו או שהם קשורים אליו מאוד. לגביי- הוא לא תמיד מצחיק אותי, ומרגיש שאנחנו לא תמיד באותו ראש , לא מבחינת הומור, לא שכלית ולא רגשית. לפעמים בא לי להרגיש שהוא האיש שלי, שהוא מי שקולט אותי בלי מילים, שישר ניזכר באותן אסוציאציות. שיהיה לנו חיבור קוסמי מיוחד .
שהוא יהיה ההשראה שלי להיות יציבה, נחושה, להיות רגועה ושלווה ובטוחה שיהיה בסדר. ולעיתים רבות לידו אני מרגישה אבודה ולא שקטה. כי הוא עצמו קצת עצבני או לפעמים לא קשוב אליי ומאוד אסטרונאוט.
לקח לי הרבה זמן להכיר מישהו ובטח מישהו לדבר איתו על חתונה. ההתחלה הייתה מאוד מרגשת שסוף סוף מצאנו מישהו, לא עזבנו אחד את השנייה, והיה לנו כיף יחד, אבל תמיד הרגשתי שמשהו חסר לי מבחינת זה שהרגיש לי שהוא לא חכם מספיק - שהוא לא קולט אותי עד הסוף , שלא תמיד קל לי לדבר איתו כי הוא לא יורד לסוף דעתי. שלפעמים אני חושבת שהחברים שלי לא מתרשמים ממנו, או לא תופסים ממנו. אפילו שהוא באמת נחמד וחביב.
אז אולי מרוב שרצינו להתחתן כי היינו מבוגרים והתאהבנו אז אולי זה עיוור אותי לגבי דברים שהיו חשובים לי.
מצד שני הנה אנחנו, נשואים, יש דברים שהשתנו, ואולי דברים עוד ישתנו כמיים החוצבים בסלע, עם הזמן לאט לאט ובאיטיות ובסבלנות. מצד שני אין לי את כל החיים לחיות לצד מישהו שהוא רחוק מהדמות שרציתי- אדם רגיש, של אנשים, חם, אופטימי, לבבי, מכיל, בוגר, מצחיק , חכם שנון ושופע חיים. לפעמים אני מרגישה לידו יובש ומוות . שהנשמה שלי גוועת . שאני צריכה להתאמץ בשביל ליצור קשר. מצד שני אולי עליי להתאמץ יותר כי זה יצר הרע ואני צריכה להתגבר עליו? עליי לפתח אולי עין טובה עוד יותר כי בזוגיות קל לראות את הרע? אולי אנחנו זוג בלי ילדים יותר מידי זמן וצריך כבר ילדים שנשקיע במשהו יחד ולא להתעסק בעצמנו? אולי דברים עוד עשויים להשתנות? אולי הוא יתקרב לדת עם הזמן שוב כפי שהיה כשהכרנו. אולי יהיה לו קל לוותר על טלויזיה שהוא מאוד אוהב ? הרי דברים כבר השתנו אצלו מעט...
היועץ אומר שעליי להגיע להחלטה אם אני בוחרת בזוגיות הזו או לא. ובנתיים אנחנו מחכים עם הבאת ילדים. אני כל כך בדילמה. זו הדילמה של חיי. מרגישה מבפנים חצויה כל כך!! מתחננת לעזרה. אולי תהיה פה אמירה שתפיל לי אסימון , שתשקיט את ליבי...
שנה טובה ובחירות טובות לכולם!!!!
