מה נשמע?
ב"ה נשואים 8 וחצי חודשים, 99% מהזמן בשמחה ואושר
אבל יש בעיה.. והיא ההבדלים בין בסטאטוסים שלנו.
הוא- תלמיד ישיבת הסדר לאחר השירות הצבאי.
אני- סטודנטית שמתחילה שנה שלישית ובנוסף עובדת במשרה מלאה שהיא מה שנקרא "משרת מבוגרים" ולא משרת סטודנט..
איפה הבעיה מתחילה?
אני מרגישה שבגלל שאנחנו לא באותו סטאטוס, השיתופים שלנו הם עם פחות משמעות. כלומר, גם אם אספר לו על היום שלי בעבודה- הוא לא באמת יבין איך היה כי הוא בחיים לא באמת עבד.. כנ"ל לגבי ציון בקורס מסויים וכו'.
הרי הוא תמיד יכול להגיד כל הכבוד או משהו כזה אבל ההבנה היא די שטחית כי אלו פשוט לא תחומים שהגיע אליהם עדיין..
לעומת סיפורים מחייו שלו שאני כן יכולה להזדהות ולהבין מכיוון שהם באים בעיקר מעולם הלימוד (וגם לי יש רקע כלשהו) ומהעולם החברתי שלו.
וזה קצת קשה.. באמת.
עוד דבר באותו עניין הוא שאני גדלתי במשפחה בו לכולם יש עשייה מסויימת וכולם מצליחים בה ב"ה. דבר הגורר מחמאות וכו'.. אך מתוך חינוך לענווה ברור שלא נדבר על זה בחוץ אך בתוך הבית יכולנו לשתף אחד את השני בדברים הטובים שאמרו לנו וכו'. בגלל שכולם מוחמאים זה מרגיש בסדר ונח.
מאז שהתחתנו אני משתפת את בעלי בעיקר אך גם פה נוצר מצב שבו במסגרתבה הוא נמצא אין כל כך מחמאות וכו' וכך נוצר מצב חד צדדי בו רק אני יכולה לספר על הצלחות והתגובות אליהם.. ואז זה נותן לי תחושת שחצנות. וזה לא כיף.. ולכן אני שוקלת לא לשתף בכלל אבל אדם כן צריך את יכולת השיתוף.
קיצרר סליחה שרשמתי ארוך. סכמנו יחד שארשום את זה מתוך מחשבה שבטוח יש פה עוד זוגות שמזדהים ונשמח לעצות תודה רבה!!
ב"ה נשואים 8 וחצי חודשים, 99% מהזמן בשמחה ואושר
אבל יש בעיה.. והיא ההבדלים בין בסטאטוסים שלנו.
הוא- תלמיד ישיבת הסדר לאחר השירות הצבאי.
אני- סטודנטית שמתחילה שנה שלישית ובנוסף עובדת במשרה מלאה שהיא מה שנקרא "משרת מבוגרים" ולא משרת סטודנט..
איפה הבעיה מתחילה?
אני מרגישה שבגלל שאנחנו לא באותו סטאטוס, השיתופים שלנו הם עם פחות משמעות. כלומר, גם אם אספר לו על היום שלי בעבודה- הוא לא באמת יבין איך היה כי הוא בחיים לא באמת עבד.. כנ"ל לגבי ציון בקורס מסויים וכו'.
הרי הוא תמיד יכול להגיד כל הכבוד או משהו כזה אבל ההבנה היא די שטחית כי אלו פשוט לא תחומים שהגיע אליהם עדיין..
לעומת סיפורים מחייו שלו שאני כן יכולה להזדהות ולהבין מכיוון שהם באים בעיקר מעולם הלימוד (וגם לי יש רקע כלשהו) ומהעולם החברתי שלו.
וזה קצת קשה.. באמת.
עוד דבר באותו עניין הוא שאני גדלתי במשפחה בו לכולם יש עשייה מסויימת וכולם מצליחים בה ב"ה. דבר הגורר מחמאות וכו'.. אך מתוך חינוך לענווה ברור שלא נדבר על זה בחוץ אך בתוך הבית יכולנו לשתף אחד את השני בדברים הטובים שאמרו לנו וכו'. בגלל שכולם מוחמאים זה מרגיש בסדר ונח.
מאז שהתחתנו אני משתפת את בעלי בעיקר אך גם פה נוצר מצב שבו במסגרתבה הוא נמצא אין כל כך מחמאות וכו' וכך נוצר מצב חד צדדי בו רק אני יכולה לספר על הצלחות והתגובות אליהם.. ואז זה נותן לי תחושת שחצנות. וזה לא כיף.. ולכן אני שוקלת לא לשתף בכלל אבל אדם כן צריך את יכולת השיתוף.
קיצרר סליחה שרשמתי ארוך. סכמנו יחד שארשום את זה מתוך מחשבה שבטוח יש פה עוד זוגות שמזדהים ונשמח לעצות
תודה רבה!!
