תגידי לו

רציתי לשתף אותך בזה שהצלחתי בעבודה ואפילו החמיאו לי

אני חושבת שתשמח איתי בהצלחתי כי אנחנו בעצם שותפים להצלחה

ואני גם מעריכה כ"כ את כל מה שאתה עושה.

ואת זו שתחמיאי לו.

לפעמים אנו חושבים שאנשי מעשה ואנשי תורה לא מבינים זה את עולמו של זה...לפעמים יש הרגשה שמי עובד חווה הרבה דברים ומי שיושב ולומד מה כבר יש לו לספר..כדאי לשים לב להתעניין גם בעולמו של לומד התורה ובמה שהוא חווה במהלך היום.גם בלימוד יש הצלחה וכשלון...

גם הוא היה תלמיד לפני הישיבה אז כנראה מבין מה זה לימודים וציונים,וחוצמזה,אפשר שנושאי השיחה יהיו אקטואליה,מידות,השקפות,מקרים שקרו לנו במהלך היום עם אנשים,כמובן לא לשון הרע,למצוא את הגשר...הרי כשנפגשתם היו נושאים משותפים...

אני לא יכול לספר רוב מה שאני עושה. אנשים פשוט לא מבינים.

(טוב, אחרי 7 שנות נישואין אשתי כבר מבינה קצת יותר).

תסתכלי. יש דברים שלדעתי את כן יכולה לשתף (מסגרת, עצם העובדה שהצלחת לקדם מהלך, קושי שהתגברת עליו וכו').

פשוט צריך לדעת לספר כך שהוא יבין.  

גם כשהוא ייצא לעבוד לא בטוח שזה יהיה באותו תחום . עולם של מהנדס שונה מעולם של מחנך ולשניהם חוויות שונות מבעל מסעדה לדוגמא.  נגיד את לא חייבת לפרט - אני לא יודעת במה את עוסקת אז סתם דוגמא - שהצלחת לפתח תוכנה בשיטה ככה וככה עם טכנולוגיה ככה וככה כי מי שלא מהתחום אין לו מוסג אלא להגיד שהצלחת למצוא פתרון מוצלח בדרך לא שגרתית והשקעת בזה ועכשיו זה עובד. 

בקשר למחמאות לא יודעת. אני אישית כן שמחה כשבעלי מצליח בעבודה ומעריכים אותו ואני עקרת בית כבר הרבה שנים. והוא כן משתף אותי בלי לפרט דקויות שאני לא אבין אלא בכללי שיש נגיד פרויקט מסוים שמטרה שלו ככה וככה ואיך הולך לו 

בעלי היה בחור ישיבה

ואני למדתי בהצטינות חנ"מ

ועבדתי שנים.

הוא לא הבין כ"כ את הסיפורים מהעבודה ואת המבט שלי .(למה אני אומרת שיש בעיה לכל מיני אנשים)

ואז התחיל ללמוד תואר

וקומתו נזקפה

והקשר  השכלי שלנו התחיל להיות באותה רמה.

את חושבת מצד אחד, שאת "מבינה" את מה שהוא עובר ולכן יכול לשתף, אבל הוא לא מבין "כי לא עבד"....

ולאידך, את חושבת שאצלך יש הצלחות ומחמיאים - ואצלו לא.. 

והסוף מראה על אי הבנת ההתחלה:

את לא באמת מבינה את "עולם הלימוד" של בחור-ישיבה, גם אם יש לך "רקע כלשהו בלימוד".. 

אלא מה? הוא משתף, אינו מתייחס כאילו את "לא מבינה" - ולכן את מרגישה בנוח. אם לא היה בעל מידות טובות, היה תוך חצי רגע יכול לתת לך הרגשה שאת לא מבינה כלום....  היה מסביר בהתלהבות איזו סוגיה שלמדו, היית "מאבדת את הראש", לא מבינה מה ההתלהבות בכלל.. והיה יכול לכתוב פוסט של "אשתי לא מבינה כלום.. לא בתוכן ולא בחשיבותו, מה עושים".....

ובגלל זה, את גם חושבת שאצלו אין "הצלחות ומחמאות" - ולא מבינה שזה פשוט אחרת לגמרי. ההצלחה על כל הבנה של שורה בגמרא, על כל הפנמה של מה שלמד, על כל שכלול רוחני, היא לעילא-לעילא מהצלחות ב"ציונים" - אלא שעפ"י רוב, בגלל שאלו דברים פנימיים ואמיתיים, אין שם כ"כ ענין של "יחמיאו לי"... לא כ"כ עושים את זה, ומן הסתם הוא גם לא כ"כ זקוק לכך.

צריך לשמוח בזה. הוא חי בתרבות אמיתית. מה שהתרגלת בבית, זה בגלל "דרכו של עולם".. אנשים עושים משהו, מרגישים צורך בפידבק, מקבלים אותו מספרים... בישיבה בדרך כלל זה כלל לא כך. כי זה יותר עמוק ויותר אמיתי. ואיש גם בד"כ פחות נזקק, בכללי, לצד הזה של ה"החמאות", שלאשה לא פעם הוא כאויר לנשימה.

מה הטעות שלך?  שבמקום להבין את ההבדלים הבסיסיים, גם בין הלימוד הזה והעיסוק הזה, גם בין האיש והאשה - את כנראה בנית לעצמך תיאוריה שכאילו את קצת "מלמעלה"... הוא לומד - את חושבת שבזה את בטח מבינה..  אבל את עובדת - איך הוא יכול להבין אם "בחיים לא עבד"... האמיני לי - יכול להבין בקלות. זה הרבה יותר קל לתפוס, מלהבין משמעות של לימוד, של מי שלומד רציני (ולכן בד"כ הבעיה הפוכה: האשה משתפת, והאיש לא יכול באמת לשתף אותה בעולם הלימוד שלו..).

וכן: "לגבי ציון בקורס מסויים".. את חושבת שזה תחום שהוא "לא הגיע אליו עדיין"... אולי לא? אולי פשוט באמת "ציון", כמו אצל עוד רבים, אינו תופס אצלו מקום כ"כ עילאי. אבל בגלל שאת אשתו, והוא אוהב ומעריך אותך - אז הוא אומר כל הכבוד. אני לא בטוח שאם פעם ילמד במקום כזה, הציון יהיה ממש קריטי לגביו, חוץ מהצורך להצליח.

ההסתכלות כאילו "אלו פשוט לא תחומים שהגיע אליהם עדיין", היא מוטעית לגמרי לדעתי. מי אומר? אולי הלימוד שלו בישיבה, אחרי צבא, אלו תחומים ש"את לא הגעת" - וגם לא תגיעי... זו טעות להציב כאילו יש פה מידרג, שפשוט עוד לא טיפס אליו..   לא נכון. הוא בתחום שמתאים לו, את בתחום שמתאים לך. ואם אח"כ ילמד גם מקצוע, אז זה לא כי הוא "עולה מדרגה" אל מה שאת כעת - אלא כי הוא יהיה צריך פרקטית גם את זה. אז הוא ירד קצת מהמדרגה הנישאה והעילאית שזוכה לה כעת, כדי לקיים מה שהתחייב בכתובה, ואולי גם כדי לרכוש עוד השכלה..

וכך גם לגבי ה"מחמאות", כנ"ל.

מה שאני מתרשם - מתוך שהעלית את זה בשיתוף איתו  - זה שהצלחת כבר "לשכנע" גם אותו שכך המציאות... כנראה איש טוב ונוח..

אבל אני מציע לך, כמי שאומרת שבביתה התחנכו לענוה, לעשות ריביזיה ולהפעיל פה את החינוך החשוב הזה.

אם תכניסי לך בראש, שמה שהוא עושה הוא לא פחות במדרגה והתקדמות ממה שאת. לא תחשבי ש"עוד לא הגיע", לא תחשבי ש"אינו מבין בזה"; לא תחשבי שאדם נמדד לפי "הצלחות ותגובות", מחמאות מאחרים, במקום העבודה, אלא לפי האמת - והאמת של הצלחתו אינה פחותה משלך - ואדרבה, אי הצורך שלו ב"תגובות" הוא רק מעלה, אולי כדאי ללמוד ממנו; וגם תביני שיש הבדלים בין גברים לנשים ובין רמת-הענין שיש לאנשים בתחומים שונים ("ציונים") - 

חושבני שאם תביני ותפנימי את זה, אז לא תרגישי כל "שחצנות" מסיפורייך על הצלחותייך. אדרבה, תאזיני בעיון לדבריו, ותוכלי לראות את הצלחותיו האמיתיות, שאינן נמדדות בציונים - ואינ זקוקות ל"הסכמות" בצורת פידבקים של אחרים. ובטוחני שגם הוא שמח לשמוע מחמאות שקיבלת. אין כל סיבה שזה יגרום תחושת שחצנות. כל אחד בשלו.

ואז גם תוכלו פשוט לשתף באמת אחד את השני. את תספרי - ותאמיני לגמרי שהוא מבין מצוין על מה את מדברת. והוא יספר, כפי שהוא אכן עושה. ואם יש פרט לא מוכר למישהו מכם מעולמו שלהשני - נצלו את ההזדמנות, שצפו, זה רק מעמיק את הקשר, כשנעשה בשמחה ואמון וענוה והתעניינות. אל תתאכזבי שהוא לא תמיד שומע באותו גל שלך, שאינו מתלהב מציון כמוך, אלו הבדלים טבעיים.

אם תשתפו בלי לחשוב שמישהו לא מבין, לא הגיע, לא מקבל מחמאות.. אלא פשוט תשתפו - תראי כנראה שפשוט אין בעיה. ושטוב מאד לשתף..

תצליחו. 

ואת באמת מרגישה שמה שאת עושה זקוק יותר להערכה..

אם תאריכי אותו מכל הלב ותשמחי במה שהוא עושה,

ממילא לא תרגישי לא נעים שמחמיאים לך

לא נראה שאי פעם תהיה הזדהות מלאה בין גבר לאישה.

הרי העולמות של גבר ואישה הם כל כך שונים!

תחשבי לדוגמה שבלידה אין אף דרך שבעלך באמת ב100% ירגיש

את הכאב שלך ויהיה שותף מלא.

ובכלל בהרבה נושאים אני בתור נשואה שנה וקצת מרגישה שיש הבנה אבל היא אף פעם לא תהיה שלימה ממש.

לפיזיקה שנשואה לשיפוצניק לא עלינו?

ומה תעשי כשאת תהיי במקומו והוא יהיה עוד 10 שנים "יותר מוצלח" 

אפשר להסתכל על זה כך:

שנינו כשרוניים במשהו ויכולים לנפנף בידע,הצלחות, מחמאות שאין לשני.

ולכן אין טעם בכלל להכנס למדידות.

ואפשר למצוא דרך בכלל לא להכנס בדלת

הזאת ש(כנראה, לעניות דעתי) רשום עליה "כאן מתקיימת הורדת ידיים,

אמנם מנומסת ומתחשבת אבל בסופו של יום זה מי שולט (הקצנתי) ע"י נפנוף בנוצותיו".

תבדקי את עצמך: כשאת יושבת עם חברה טובה יש לך גם את אותה מוטיבציה

לספר על עצמך? באותו האופן? באותו הטון?

במה זה שונה מישיבה עם בעלך?

ככה את יכולה לנפות את החמץ מהמצה במידה ויש כזה, ולרדת לשורש העניין ולעלות

לארץ ישראל שבה יש מקום לכולם.

[  נ.ב. אף אחד לא יגיד לך את זה מהפחד אבל בשקט אפשר להגיד לך

"לא משנה מי ומה בעלך, בית מתנהל יותר טוב כשהגבר מוביל [גם שיפוצניק ודוקטורית]"

מהסיבה הטכנית-רוחנית שמשפחה זה צינור שמגיע מד' דרך הבעל דרכו לאשה ודרכה לילדים. ]

הערה טכנית :

"מאז שהתחתנו אני משתפת את בעלי בעיקר אך גם פה נוצר מצב שבו במסגרת בה הוא נמצא אין כל כך מחמאות וכו' וכך נוצר מצב חד צדדי בו רק אני יכולה לספר על הצלחות והתגובות אליהם.. ואז זה נותן לי תחושת שחצנות. וזה לא כיף.. ולכן אני שוקלת לא לשתף בכלל אבל אדם כן צריך את יכולת השיתוף."

שימי לב שמישהי אחרת הייתה מספרת "אתה יודע, הצלחתי להגיש את הפרוייקט יום אחד לפני הדדליין והבוס התעלף" בלי לחשבן בכלל על מי האוזן ששומעת את זה, ובלי לחשבן על התחושה של המשמיע  שהתעוררה בגלל זה. או בכלל לא התעוררה. 

מסקנה: כנראה שההתבוננות שלך והמסקנות והתחושות ניתנות לבחינה מחדש.

לא מזמן נסעתי עם מישהו שסיפר לי משהו שבנאדם אחר היה הופך את זה לאחד מפסגות חייו

(הצליח לשכנע איש מקצוע [הוא לא איש מקצוע] לפעול אחרת ממה שחשב ואפשר להגיד בשקט שהציל חיים של אדם)לרגע לא שמעתי שם התנשאות או ניסיון לכבוש התנשאות וכו'. עולה השאלה: למה?

מתברר שאין צורך לקשור בין שיתוף-מדידה-תחושה אלא לחשוב האם נקודת המוצא של סיפור על חיי

צריכה להיות שונה. 

תקחי את אותה חוויה שקרתה לך. ספרי אותה ל1בעלך, 2לחברה טובה.3 להוריך. ואולי ימצאו הבדלים.

או שפשוט תספרי חוויות בלי לחשוב מה ומי. פשוט כי הן חוויות. כי את חולקת את חייך עם בעלך.

ולא ממניעים אחרים שבמאמץ קל  אפשר לחשוב עליהם ולהגיע אל שורשם.

אגב, אולי כדאי לתת לבעלך מקום והובלה כי יתכן מאד שהוא בחוכמה שהוא מקבל מד' מתוקף תפקידו כראש המשפחה היה מונע ממך להכנס ללופ הזה שעד עכשיו היית משוכנעת שזוהי המציאות.

הוא פשוט היה אומר לך "למה לך בכלל לחשוב ככה? זה בכלל לא הכיוון. אנחנו חברים ומספרים אחד לשני וזה הכל."

ועוד דבר: את עכשיו (כנראה) חושבת שאת רואה את המציאות האמיתית  אני עובדת מתקדמת בעולם האמיתי

והוא קצת מתנדנד מחוץ לעולם האמיתי.

איפה העניין יתברר אחרת?

לא רק שכשיצטרכו דבר תורה

והוא ירביץ הופעה מהסרטים (מהגמרא)

אלא

כשהוא יאיר אותך ואת עם האור הזה תאירי את ילדיך. וזה העולם האמיתי. וזאת הצלחה אמיתית.

זה נקרא להצליח. (ואת זה יכול לעשות כל זוג גם ירקן וסיייעת לגננת.)

ואת הכלים לאור יוצרים ע"י תפילה ותורה וע"י זה שנותנים לבעל מקום. והוא נותן לך את מקומך. ושמחה וששון.

 אני לא מסכימה איתך

בנוגע לפותחת

היא מנסה להסביר שקשה לה לדבר איתו

כי הוא לא מבין אותה

זהו.

זה קשה לגבר ואישה סתם ככה להבין.

אז שהוא מגיע מעולם שונה זה מתסכל..

על עולמות שונים

אלא על כך שהיא אומרת שהיא צריכה להתחיל לחשבן

למה וכמה וכן שחצנות ולא שחצנות.

כשבכלל אין צורך לחשוב בכיוון הזה כלל וכלל.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.