בכלים אנושיים. אין לנו כרגע עולם מושגים אחר. 

אתה התכוונת שהוא משגיח. גם היא אומרת אותו דבר. 

סתם..

זה נשמע מעניין.

אני אשמח אם תפרט.

נוטה לקבל את הדיעה שהבאת בפסקה האחרונה.

אם אני לא טועה הקושיא הזאת מוזכרת גם בכוזרי.

(יאי! אני ביינישית )

ואלו הם ימי שמחה (ואל תבלבלי מכל מיני מיוסרים למיניהם עם פנים מעונות) 

אנחנו, בני בריתו, מייחלים להופעתו השלמה עלינו ועל העולם. 

ז"א שאנחנו וכל העולם ידע מי כאן מחזיק את כל התפאורה ים, שמיים, גלקסיות, ויכול לכבות אותה במאית שניה. 

נניח כמו יום אחרי קריעת ים סוף שכל העממים געשו ורעשו על א-לוקי העברים הגדול. 

העניין בר"ה הוא כללי. ז"א לא מתעסקים בפרט ובעיותיו וחטאיו וצרכיו כ"כ. 

ברקע יש גם את עניין התשובה כי זכרונות זה גם זכרון המעשים הלא טובים. אבל זה לא העיקר בוודאי לא בר"ה - אין וידוי וכו'. י

אנחנו חוזרים ואומרים אתה הבעל בית שלנו היחיד לא אני והדמיונות לא הבוס לא האויבים לא אובמה 

רק אתה לבדך. ומזכירים את כל כל האירועים הגדולים בהסטוריה שבהם "אתה נגלית" וכו' וכתוצאה מזה שמחים כי כשאתה מקבל זימון למפגש עם ר"והמ אתה מסתובב בעננים אותו רעיון. 

אתה אמנם משתדל להגיע עם גליון הרשעות נקי ובגדים נקיים אחרי כל מה שעשית השנה אבל זה לא העניין העיקרי מצופה ממך שתגיע לארמון ושתשכנע את עצמך ואת אחרים שהמלך שלך הוא בורא ומקיים העולם 

ולא תתחיל להתפלש בעפר ותגיד אבל אני כזה מלוכלך איך אבוא אל המלך. 

תקראי בנחמיה ועזרא על הכינוס שנעשה בר"ה הם חזרו בתשובה והתחילו לבכות ואז אמרו להם 

אל תבכו היום יום שמח! לכו תחגגו בסעודה!

ביו"כ - כאן יש מקום לחרטה ולדין ועצב פרטיים אישיים במטרה לרפא ע"י ניתוח כואב את הדרוש תיקון 

סוכות - ימי שמחה על גמר  הדין ויוצאים כמו מנצחים עם הלולב (חרב) כדי להראות שאנו בטוחים באמונתנו שיהיה גזר דין

טוב. 

שמחת תורה - חג עצמי מאוחר שהתקבל ע"י כל העם מדעתו. 

זה דברים שניסחתי לפי חוברת לימים נוראים הרב אלחנן בן נון רב הישוב שילה וישיבת בית אורות (הם רשמו כאן מייל וטלפון להזמנות אם את רוצה)

והרב שטיינזלץ (כתב במקור ראשון ובקרוב אליך על ר'ה)

ואידך זיל גמור

יום הכיפורים, יום סליחה וכפרה, ויום חיתום הדין.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום