פשוט צריך למצוא השראה.

לוידעת, אצלי זה פשוט בא מתישהו, יוצא לי שיר ולפעמים לא יוצא לי כלום ואני רק תולשת דפים ומועכת אותם.

גם לי קורה שאני יושב מול הדף אבל המוזה לא מכה...לא חדש.לפעמים המוזה רוצה לצאת אבל צריכה השקעה מאד חזקה ממך-זאת אומרת להכריח את עצמך לכתוב...ולא להתפשר על המילים,כשכותבים מה שבאמת מרגישים...זה יוצא יותר טוב...לפעמים אני גם לא מרגיש מדוכא מספיק(אני כותב רק שירים עצובים) ולכן קשה למוזה לצאת החוצה...אז אני פשוט מנסה לחשוב איך הרגשתי אז...כתבתי בימים האחרונים שיר נוסף,סיימתי את בית א' ובית ב' יש לי רק משפט ראשון ועוד לא מצאתי משפט מתאים וגם חרוז טוב...זה לוקח זמן...העיקר שזה יצא טוב.

כשעולה לי משהו אני רצה למחשב וכותבת.

ואם אין מחשב אז הלך על הרעיון קרה לי כמה פעמים.

לשבת ולחכות שתבוא המוזה מרגיש לי מאוד מוזר.

טוב,גם לי,אבל זה קורה.

חוץ מזה שבדרך כלל המוזה מכה בי כאשר אני חושב על רעיון לכתיבה...וברגע שהחרוז הראשון יוצא...אני מצליח ברוך השם יתברך לכתוב עוד כמה חרוזים טובים.

אני מתכוון,היום התחלתי לכתוב סרט(לא סיפור,אלא סרט) ולקח לי כמה דקות לחשוב על שמות לדמויות אבל ידעתי ואני יודע על מה הסרט יתבסס ומה המטרה שלו...וכשהתחלתי,המשכתי לכתוב במשך 45 דקות רצוף.מלאתי 3 דפים באותו רגע...סצנה של רבע שעה.בעזרת השם יתברך אצליח גם למכור את זה.(רק התחלתי את זה,אז יש עוד זמן עד שזה ייגמר ובכלל למכור חחחחח בעזרת השם יתברך שאני אצליח לגמור ושזה יהיה טוב ושאצליח למכור את זה).

טוב, אני כותבת בעיקר למגירה, נשמע פחות רציני ממה שאתה עושה.

אבל כל עוד זה לא בתור משהו שאתה עושה למחייתך, אני לא חושבת שאתה אמור להכריח את עצמך לכתוב.

זה בא כשזה בא. ורק אז זה יוצא כמו שצריך. (פחות או יותר. הייתה לי פעם אחת שהתחלתי לכתוב בלי לחשוב ויצא מזה משהו לא רע בכלל )

האמת,שאוהבים את זה...ברוך השם יתברך...

אני מכריח את עצמי לשבת ולכתוב כי זאת הפריקה שלי...עכשיו אני יותר מדי שמח בזכותה כך שאני לא מדוכא...ברוך השם יתברך אבל ברגע שאני מנסה לכתוב ולא יוצא אני מנסה להיזכר איך הרגשתי אז.

וחוץ מזה,זאת הבחירה שלי מה לעשות בחיים שלי.אין לי ספק שאני רוצה לעסוק בקולנוע.אין לי כל ספק שאני רוצה לעסוק בכתיבה.

סילבסטר סטלון אמר שהוא קרא קרב בעיתון של מוחמד עלי נגד איזה מתאגרף והבחור הלבן קיבל מכות אכזריות מאד אבל לא וויתר...ואז הוא אמר ''יש לי רעיון''-והוא אמר שהוא כתב 20 שעות רצוף בלי שעות שינה.

הוא הלך כמה פעמים למקומות אחרים כל פעם ואמרו לו ''זה צפוי,זה נדוש''-והוא כתב את הדברים הללו שאמרו לו והוא הקריא את זה בליל האוסקר שהם זכו.בסופו של דבר הוא מצא כמה אנשים שהאמינו בסיפור שלו ואהבו אתו והציעו לו 125 אלף דולר על הסרט,אף אחד לא הכיר אתו,הוא היה מרושש ורעב.הוא מכר את הכלב שהוא כל כך אהב ב25$(דרך אגב,הוא קנה אתו בחזרה ב15 אלף דולר ותפקיד בסרט שלו...הבחור שקנה ממנו את הכלב מאד אהב את הכלב...)והוא אמר שיש לו רק תנאי אחד...שהוא זה שמשחק את רוקי בסרט...אמרו לו ''אתה כותב,אתה לא שחקן''...אמר להם שהוא רוצה להשתתף בסרט,הוא רוקי(שם הסרט ושם השחקן הראשי)והם המשיכו בדעה שלהם והוא לקח את התסריט וסירב למכור את התסריט אם הוא לא משחק...125 אלף דולר...לאחר כמה שבועות התקשרו אליו והציעו לו 250 אלף דולר רק שהוא לא ישחק בסרט...בסוף הגיעו אתו ל325 אלף דולר...הוא סירב.בסופו של דבר שילמו לו 35 אלף דולר והוא כן שיחק בסרט.ובמקום ללכת לחגוג הבן אדם הלך לקנות את הכלב שלו בחזרה.

כבר יצא לי לחשוף פה מעט מהמקום שלי מול נסיון של ציפייה לילדים. זה מקום שלא נחשף יותר מידי בחוץ, והפורום האנונימי הזה הוא הזדמנות טובה עבורי..

אז מניחה פה עוד חתיכה ממני..

תודה.

יש משהו מאוד כואב בלראות את התבשיל שלך מקדיח גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.

(בתור מי שהאתגר הזה לא זר לו בכלל, אם כי פחות העסיק אותי רגשית).

העברת בעוצמה רגישה ועדינה את חוויה שהיא אינטנסיבית שעכשיו אפשר טיפה יותר לנסות להבין

איזו כתיבה יפההה

ואיזו עוצמההה

השורה האחרונה פשוט כל כך מלאה באמונה הופכת את כל הקטע לכל כך אופטימי ושמח🤩

שולחת חיזוק, בע"ה עוד תזכי🙏🙏🙏

שהשם ישלח לכולנו את הכח

אבל בעיה קטנה

אני עולה רק על כרכרה

זה מסורבל לדהור עם שמלה😌

וכיאה לנסיכה אתה לא ההצעה היחידה😂

שאת יודעת מי את זה הצעד הראשון

אני אוהב את הבטחון שלך כדי שזה יעבוד את צריכה מישהו שיודע מי הוא, רואה מעבר למה שמונח מולו (כמו שתיהן) וגם יודע מה לעשות עם מה שימצא שם.

בן אצולה או מפלצת בסוף הוא זה שיכתוב את החוקים לאגדה שלך

שיזכור מי הוא ומי את גם כשכל השאר שוכחים

משמעות עוגן קבלה מה שהן חיפשו

פשוט בלתי צפוי.

כואב, עצוב.

ההתנצלות מתקבלת למרות שאני עוד תוהה למה להקדיש לי אתזה😅🫣🫣

סתם, רציני רגע, אני לא מנתחת אותך או משו(או שכן אבל זה משפט טוב...😅) אבל נשמע שכתבת על ההסתכלות שלך על העולם, על ראייה "שגויה" (במרכאות כי אין דבר כזה באמת...), הסתכלות כל הזמן על השלילי, הסוף עוד יותר מדגיש אתזה, הוא מבין שיש גם טוב אבל כל כך מותש ממה שעבר עד שגרם לטוב הזה להגיע שלא מרגיש שהוא מסוגל להמשיך לחיות, אולי בגלל שמרגיש לו שלא מעריכים את מה שהוא עשה בשביל שיהיה שקט וטוב, אולי כי הוא עוד בטראומה....

אבל אנחנו לא בשוטל, זה פורום כתיבה והכתיבה מטורפת, ממש, הניגוד בין החד קרן הלבן הורוד והלבוש שלו האדום והלבן, (אולי כאילו הוא הבין שאפשר לשלב בין הדם של המוות לטוב... אולי לא...) התיאורים היו לי קצת קשים לקריאה אבל זה כבר באג שלי😜

בקיצור, כתיבה מהממת, תמשיך כך👏👏

ככה. מנסיון. רק תארו לעצמכם, רגע לפני המיתה, יש אפשרות לסכם את החיים.

כך רוצים לסכם את החיים? היה נורא ואיום ואיכס ומריר ופויה (מחילה)?

צריך לעבוד, ולפעמים לבד קשה, על ראייה ותפישה כזו של החיים.

ואת כל מה שעומד מנגד למטרתו הטובה (אולי)

זה לא אומר שהאדם בעין רעה על מה שעובר עליו, אלא בעיקר שהוא לא מוכן להיות שבוי בקונספציה ופשוט לפזר נצנצים על כל הרע שבעולם.

זה יכול להיות ראוי לשבח, וככה לוחם צריך להיות בשדה הקרב.

אם הייתי נותן לו להנהיג מדינה? לא. אבל מה צריכה ממלכה יותר מאנשי לוחמה כאלה בחזית?

אגב @ימח שם עראפת הזכרת לי מעט את בני צרויה. אנשים עזים שלא נותנים לשום דבר לסנוור אותם ולעמוד בדרכם, שהמלך רוצה קרוב אליו, למרות שהם ממהרים להוציא להורג את מי שמסכן לדעתם את המלך אפילו נגד דעת המלך ממש.

אם נצנזר רגע את הדם והקטל והחרב והגופות- כתיבה יפה ממש ימקצוען!

והוא לא יתן לאדם להרוס אותו. לא.

סוף קרינג'י   

איסתרק שם שם ע"א בשורות הרחבות וד"ל

וגם למה אתה מכנה את עצמך: אדון, מאלף, שולט. זה קשור לעולמות הפי דידי?

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

תמונה שווה יותר מאלף מילים

היה שם 2 טקסטים.

1.

הלכתי לפארק הפיראטים

היתה שם ספינה גדולה מעץ

ולידה נדנדה יפה לשניים

נראתה כמו כרכרה של נסיכות

עליתי עליה ראשונה

ואז אתה הופעת

חשבת אתה פיטר פן

ואני וונדי

"נעוף ונברח לארץ לעולם לא " אמרת

נחיה בטבע בחופש, רחוק

בלי חוקים של אף אחד ומגבלת זמן

נעוף על החיים ונראה עולם.

בהתחלה זה היה נשמע קסום

אבל מהר מאד גיליתי

שלעוף לא אהבתי

אז מהנדנדה ירדתי

ואותך שם לבד השארתי

הרי עליה עליתי לחפש נסיך על סוס

שיקח את המושכות לאיזה ארמון על צוק

והרי פיטר פן אינו נסיך אז

נכנסתי כאן לתסביך.

2.

הנדנדה הזאת

עשתה לי בחילה

פעם כן.

פעם לא.

פעם אני דוחפת, פעם אתה.

פעם אני למעלה, פעם אתה.

פעם אתה עוצר באבחה אחת וגורם לי כמעט להתרסק,

ופעם אני גורמת לך להתנדנד על מקומך, היי שם למעלה.

​רצינו לשחק.

התיישבנו יחד על הנדנדה.

התכוונו ליהנות.

אבל –

התחילו משום מה משחקי כוחות.

​ניסיתי לרדת.

אולי גם אתה.

אבל –

היינו כבר בתנופה.

זה היה קשה ומלחיץ.

אבל –

קפצתי.

אתה המשכת להתנדנד לבד,

וכן, איבדת קצת את שיווי המשקל

ראיתי שחור ולא הצלחתי להמשיך ללכת

אז נשארתי שם לידה יושבת

ירדת מסוחרר, מבולבל

אמרת לי -

"היה כייף

בואי נמשיך".

"לא". עניתי

"את פחדנית?!" שאלת קבעת

"לא אני פשוט לא יודעת להקיא.

מעלה הרבה מחשבות וכיוונים אבל סוף סוף כתיבה שמעיזה משהו

תכתבי יותר

אם מעניין אותך

אני יכולה להעלות לפה שוב כמה טקסטים ישנים

האמת שהם נמצאים פה בפורום אבל לא מצאתי אותם.

אולי כן יצא לך לקרוא.

מעניין אותי

לא חופר כאן כל כך בעבר אז לא ראיתי