אין גבול לספקולציות.

תמיד ייתכן איזשהו "יכול להיות".

העניין הוא כזה, בידוע שתלמידי חכמים מובהקים מבית מדרשו של הרב קוק , הולכים לרעות בשדות זרים כשמדובר בתיאולוגיה והמדובר כאן לא על עשבים שוטים, אלא על חוד החנית , רבנים דגולים כמו הרב יהושע שפירא ואחרים.

ומכאן ניתן היה להסיק, שאילו הייתה לרב קוק תיאולוגיה, הרי ודאי שתלמידיו ותלמידי תלמידיו היו מאמצים אותה, ועצם העובדה שאינם מאמצים אותה היא הוכחה שאינה קיימת.

אבל מדבריך הסקתי שאתה מתכוון למושג אחד אבל משתמש במושג אחר.

תאולוגיה (מיוונית: theos אלוהים, logos עיון) היא חקר האלוהות (בפרט זו המסווגת כתאיסטית) וכן יחסי האדם והאלוהים וזאת באופן שיטתי על פי אמות מידה שהוחלט עליהן באסכולה מוגדרת, רציונליות, או שאינה רציונליות.

אִידֵאוֹלוֹגְיָה (אנגלית - Ideology) היא אסופה של רעיונות ותפיסות עולם ערכיות, המהווים יחדיו משנה רעיונית בתחום מסוים.

(באדיבות ויקי)

אני חושבת שהתכוונת למושג השני.

בקשר לתוכן - אולי אגיב כשתבהיר את עצמך, בינתיים אי אפשר להגיב כי בדברים שלך יש יותר בלאגן מסדר (למשל - מה הקשר בין חרד"ליות שהיא הגדרה פוליטית לבין תיאולוגיה? חרד"לניק יכול ברסלבר או ויכול להיות רמב"מיסט או קוקניק).

@שפיפול

התכוונת לומר שלתלמידי הרב קוק אין מושג מה השקפתו האמונית. נכון?

כי בלבלת בין המושג "חרד"ל" לבין תלמידי הרב קוק.

ברור שלרב קוק הייתה תפיסה אמונית ברורה, אם הוא כתב אותה בצורה מסודרת אני לא בטוח כי לצערי אני לא מספיק בקי בספריו אבל אני חושב שבזה עוסק החלק הראשון מהספר אורות הקודש.

אני כן מסכים עם הטענה שהלשון של הרב קוק לא ברורה ולכן קשה לדעת למה בדיוק הוא התכוון בהרבה תחומים, לכן יש כל כך הרבה דעות בין תלמידיו בעניינים שונים (והיו הרבה יותר חילוקי דעות אם לא היה את בנו ממשיכו אחריו שתיווך באמצע).

ביחסי דת-מדינה (שם באה לידי ביטוי החרד"ליות) אבל בנושא תיאולוגיה אין שום קשר, ולמה שיהיה?

ולכן קשה לרדת לסוף דעתו, כמו רבי מאיר בעל הנס

בס"ד

איך הגעת למסקנה ההזויה הזו (ע"פ הזיהוי המעניין חרדל=מרכז)?

רק אף אחד לא אסף אותו למשה סדורה, כך שמעתי, ותאולוגיה ודאי יש לו.....

ובגללש מרכז הרב שווה חרדל פלוס מינוס , אזי לחרדל אין את מה שלמרכז אין.

ואיך אני יודע שלרב קוק יש תיאולוגיה, כי פתחתי אתמול את אורות הקודש, חלק שני "האחדות הכוללת" והכל שם.

אז נפתרו כל השאלות, כולל זו שלא נשאלה ונציג אותה כאן רק בשביל הפרוטוקול.

"למה מרכז הרב, לא אימצה את התיאולוגיה של הרב קוק ? 

תשובה: כי מרכז הרב רוצה להיות חרדל, וד"ל.

אולי תגיד שהיא כן אימצה את התאולוגיה של הרב קוק?

קודם כל, זה שהתלמידים של הרב קוק רועים בשדות נכר ונראה כאילו אין לו תיאולוגיה ברורה, זה לא אומר כלום. כמו שאני תמיד אומר, the absence of evidence is not the evidence of absence.

דבר שני, לא צריך תיאולוגיה. הבה נראה מה בעצם היהדות המקורית אמורה לעשות. היא אמורה לעשות את האדם כלי ריקן, כדי שבמקום גאוה דעבודה זרה, ישרה בו אור ה', והוא יאיר עם אור הנשמה והנקודה הקדושה. וכאמור, ה' לא עושה את אותו הדבר פעמיים, וכל נשמה וכל נקודה היא מיוחדת. לכן, כשאין גאוה דעבודה זרה, הדרך לאמת מתחילה. כשמגיעים לאמת, שהיא האמונה, תיאולוגיה נוצרת בצורה טבעית.

ואז מתקיים איש על דגלהו ואיש על מחנהו, ומתגלים כל הגוונים והצירופים ויש דרכים חדשות ועצות נפלאות לעבודת הבורא.

עם השנייה ממש לא, משתי סיבות: 

1. ברור שצריך תיאולוגיה, אי אפשר להשאיר את הדבר הכי חשוב בהשקפה היהודית לזרום ולהתפתח בדרך מקרה ע"פ הרגש המשתנה שלך.

2. אני כן מאמין שיש אמת אחת ולכן אם יש שתי שיטות תיאולוגיות שונות הן סותרות ולא נחשבות ל'גוונים שונים' אלא למחלוקות (שזה לגיטימי אבל לא הרמוני, כלומר שהאחת שוללת את השניה). ולכן כן צריך להשתדל להכריע בין השיטות השונות (חוזר לנקודה הקודמת).

אין טעם לאמונה אם אתה לא יודע במה אתה מאמין, אל תקשה על האמונה שלך אלא תברר אותו

כיוון שהטענה שאתה מציג :

היא אמורה לעשות את האדם כלי ריקן, כדי שבמקום גאוה דעבודה זרה, ישרה בו אור ה', והוא יאיר עם אור הנשמה והנקודה הקדושה.

היא טענה שכדי לטעון אותה דרושה תיאולוגיה

אני יכול לטעון הרבה טענות אחרות כמו "מטרת היהדות להלחם בשטן"

או "מטרת היהדות להבדיל בין היהודים הגויים"

או "מטרת היהדות ליצור חברה שיוויונית וצודקת"

כל טענה טובה לתיאולוגיה אחרת , כך שהסיבה הראשונה לנחיצותה של תיאולוגיה , היא לענות על השאלה מהי מטרת היהדות.

ליהדות אין מטרה בכלל, זו סתם המצאה.

לא צריך תיאולוגיה. העולם הזה הוא רק משחק. הוא נברא בשביל אהבה, בשביל אהבת אלוהים לברואים, בשביל אהבת הברואים לאלוהים, בשביל אהבת הברואים אחד אל השני, ובאמת כולא חד.

וממילא אי אפשר להגיע לאהבת הבורא ללא אהבת הבריות.

כבר אמר דוד המלך, לולי תורתך שעשועיי וכו'. אז אפשר לדרוש על זה כל מיני פלפולי סרק מה זה אומר שעשועיי, אבל עבורי זה פשוט למדי. חידושי תורה, רעיונות, מילים, זה הכל שעשועים, משחק. לא צריך לקחת את זה ברצינות.

תפילה זו אהבה. מחילה ממעלת כולכם, בעולם המערבי המודרני יש המון גברים שסובלים מתופעה רפואית\פסיכולוגית שנקראת 'שפיכה מוקדמת'. זה כי הם ממהרים, הם לא מיושבים. הדעת שלהם מלאה בפחדים ובלחצים. הם תחת הזמן. כך גם בתפילה, כאדם נהנה מהתפילה, כשהוא טועם כל מילה, כשהזמן והמרחב נעלמים, זו תפילה של אהבה.

אבל תפילה שבה ממהרים, מחכים להגיע לסוף, תפילה שנמצאת תחת הזמן והמרחב, זו תפילה לחוצה, תפילה מתוחה. כמו שאמר דוד המלך 'ירבו עצבותם אחר מהרו'. מי שעצוב הוא תמיד תחת הזמן, תמיד ממהר. הוא לא יוכל להתייחד בתפילה, הוא לא יוכל להתייחד עם אשתו.

הקיצר, אדם לומד את עצמו, אדם מכיר את עצמו, והוא ממשיך ומזמן אליו את בת הזוג הנכונה והמתאימה לו באופן טבעי. אני לא ראיתי מישהו שמקבל תכנית סדורה למציאת בת זוג, או לומד ממישהו אחר איך מוצאים אותה.

כך גם בעבודת ה', אדם ממשיך עליו את האמונה שלו.

אין משפט שאין לי דברים חריפים להשיב, אז במקום לערוך מגילה של טענות נגד רק אגיד שאני חולק עליך מכל וכל, ובמיוחד מהמחשבה המוטעת שאין מטרה ליהדות כלל, "אהבה" כי שאתה מציג אותה מריח לי כמו נצרות טהורה הרבה יותר מאשר אהבת ה' והאהבה שהתורה מדברית עליה. במחילה ממעלת כבודך.

תראה, אולי באמת שכחתי קצת שהרמה הממוצעת פה היא הרבה פעמים ברמה של המשפטים כמו 'היהדות היא אמת!!!1111' ואולי באמת יצא לי קצת היפי, אבל זה לא משנה. יכולתי לכתוב את הדברים בשפה חסידית או קבלית או רבנית, אבל אני לא חסיד ולא מקובל ולא רב.

העולם הזה תלוי בטהרת הלב, זה רעיון חסידי וקבלי מובהק. הכל תלוי בטהרת הלב. לסטרא אחרא יש אחיזה רק כשיש שנאה, ומחלוקת, פחד , וקנאה. מזה נמשך כל המחלוקות בהלכה וכל המוץ והתבן, [שכל זה התחיל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן] החומרות וההכבדות והדינים החדשים שכל אחד רוצה להמציא בדברים שאנחנו בכלל לא מצווים בהם.

זה גם מאד נפוץ שבכתבים קבליים מציינים הרבה מאד פעמים את עניין החברים, ואת המעלה של חברים טובים ואת האהבה שיש בין כולם.

'דלית מחשבא תפיסא בך כלל', ו'מרומם על כל ברכה ותהילה', לא מכיר? אף פעם לא הרגשת שהכל שטויות לעומת ה' יתברך? אני רק משתף פה בהרהורי הכפירה שלי. לפעמים קרה לי שפשוט הרגשתי כך, שכל הספרים וכל המחשבות, וכל המילים, זה פשוט די מגוחך וקטן. כמובן שמדובר בהבלחות ולא בהלך נפשי קבוע. כמובן שחידושי תורה ודברי תורה הם עיקר החיות שלנו, וממילא במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותו.

ליהדות באמת אין מטרה. אלוהים נתן התורה לבני ישראל, ובני ישראל קיבלו אותה. יש שאומרים שנשמות ישראל המקוריות נעלמו, ויכול להיות שזה נכון. נשמות ישראל לצורך העניין, אלה נשמות שיש להן מדרגה רוחנית גבוהה מאד ויכולות והשפעות רוחניות.

טוב, זה לא באמת משנה. אז כאמור, אנחנו קבלנו את התורה והיא מורשה לנו. ולנו יש כח לפרש ולבאר את המקראות בדעתנו הקדושה והזכה ולהם אין חלק בזה לפי המוחין שלהם ושורש הנשמה שלהם. בגלל זה משה שבר את הלוחות, כי על ידי זה הוא הראה שאין שום שלמות לתורה שבכתב בלי התורה שבעל פה וחידושי התורה של הצדיקים שהם מורים לנו את דרך האמת והחיים, כי ישראל ראו אותות ומופתים ורעמים וברקים וקיבלו תורה שבכתב ואז 'קום עשה לנו אלוהים' וכו'.

התורה שבכתב והתורה שבעל פה, הכל שלנו, וכפי שאנחנו מפרשים אותה כפי קבלתנו כך יקום.

עכשיו מה, התורה היא השורש והחיות של הכל, וכל היניקה והשפע של הגויים הם צריכים לקבל מהתורה שמקיימת הכל. מי שבקי קצת יודע שכל הקטרוג של אומות העולם והקטרוג על ירושת הארץ זה רק מחמת שהם לא מקבלים בצמצום את ה'שפע ימים ינקו'. הם צריכים לקבל את התורה הנעלמה, שהיא בחינת חסד חינם, בחינת קודם בריאת העולם.

ישראל לא צריכים לעשות הרבה, ממש לא. אין שום מטרה מוגדרת, שום רעיון. כמו שאמרתי, רק טהרת הלב. והדברים ממילא יעשו. רבי נחמן מברסלב כבר אמר והודיע שכל התופעות שאנחנו רואים בעולם נמשכות בישראל, וישראל הם בבחינת 'לב' של כל העולם, כל מה שאנחנו צריכים זה להתנהג בינינו בצורה אוהבת ויפה וללמוד תורה אמיתית וכל העולם יהפוך ליפה יותר.

תמיד כשמישהו ניסה לדחוק או לתכנן תכנית להביא את הגאולה או 'לעזור לעם ישראל שנמצא בעוונות' הוא תמיד נכשל ועשה נזק.

החסידות המקורית הצליחה בזה יופי בזמנו. אפשר היום לראות בבירור את ההשפעות של גדולי החסידות על כל מיני תופעות תרבותיות ואופנות בכל רחבי העולם. הרעיונות שלהם, השיחות שלהם, זה התפשט והתרחב לאורך ולרוחב. זה רק תפס צורות שונות ומשונות, והתלבש בכל מיני מלבושים, אך אפשר לראות עד היום את ההשפעות שלהם.

תמיד זה יהיה כך. כשאנשים ינסו להתערב, לכפות, לדחוק, להוכיח, זה רק יזיק, יזיק מאד. אין בן דוד בא אלא בהיסח דעת. הגאולה הפרטית מגיעה בהיסח דעת, הגאולה הכללית מגיעה בהיסח דעת, כל הדברים הטובים מגיעים בהיסח הדעת. וכפי שמסביר רבי צדוק הכהן ב'צדקת הצדיק,' גם רעיונות אמיתיים וחידושי תורה באים אך ורק בהיסח הדעת, ומי שיושב ומחכה ומצפה ולומד ישיג קדחת.

כל הצדיקים והדתיים הקנאים שפחדו והסתגרו שעשו בחינת 'אני חומה ושדי כמגדלות', וסגרו את הדרך שלהם, והפיצו כל מיני ספרי אימה ויראה וקונטרסים, עשו הרבה נזק בטווח הארוך. לא נכנס לזה, אבל הם זרעו פחד ובהלה ואימה וזה עשה ועדיין עושה את כל הבלגנים.

צריך להניח לכל אחד להגיע למקומו.

על ידי אהבה ממילא באה שמחה. ועל ידי השמחה באים כל ההשפעות ברוחניות ובגשמיות וכל התיקונים. שמחה היא גם בינה, שנאמר 'נתתה שמחה בלבי', ובינה היא בסוד לב, שהיא גם בסוד תשובה, שהיא גם בסוד דוד המלך, שחיבר את ספר תהילים על ידי ההתבודדויות שעשה, בהם הוא הפך תורות לתפילות ובמקום לשבת ולשנן ולבלוע ולהקיא גמרות הוא ביקש והתפלל לחיות את התורות ולחוות אותן.

התבודדות, אהבה, חברים. בלי תכנית לגאולה, בלי שום מטרה, בלי שום יעד, בלי שום תכלית. רק התקשרות. זה כל מה שצריך.

נצרות טהורה, וגם סילוף דברי צדיקים שהם מאוד עדינים (כמו דברי רב צדוק באופן כללי).

אני לא בא לומר שאתה כופר, אני בא להגיד שאתה מדמה כאילו שזה האמת המוחלטת וכל השאר שטויות, אתה בעצם פסלת את כולם במו דבריך, והנה המשפט הכי מצמרר (לבד מה שמריח כמו נצרות): " ליהדות באמת אין מטרה", וכי אכן כך? "בלי תכנית לגאולה"?

ש תכנית לגאולה והכל מתוכנן, ויש מטרה- להמליך את ה', ובלי כל מיני פנטזיות מערביות של "לאהוב את כולם" ולעשות הכל שוויוני ויפה ולחיות בשלווה בלי רצון לבית מקדש וגאולה ודין תורה וכו' וכו' ממה שאנחנו מצפים, נבואה והכל, כי החסידות הייתה גלגל הצלה, לא משהו לכתחילאי, והיא הייתה הדלק הראשוני להתחלת מנוע הגאולה. אני לא יכול להאריך כי עוד רגע חג

לא בדקתי קודם שזה לא היה המשך של הענף שלי, סליחה

חזון אחרית הימים. מר. שפיפול למד משהו מבעל תשובה.

תספר לי יום אחד מה כבר למדת ממני. מעניין.

תוכל לקנות לי כטובה חלב נוכרי באומן.

האמת היא שאני לא בדיוק חושב שאין צורך בתיאולוגיה. אני גם כותב רעיונות בוסריים כדי לתת לאנשים להכנס בי.

אני מאמין שהאמת היא איפשהו באמצע.

האמת מתפשטת ומחלחלת בדרכים שונות. היא לא רחוקה מאף אחד, זה לא יהיה נכון לומר. פשוט, צריך לכלול דרי מעלה בדרי מטה.

אני אתן לצדיק יסוד עולם לסדר את העולם.

לרב קוק הייתה שיטה תאולוגית מאוד מסודרת וחלקה מופיע בצורה מסודרת במאמרים שכתב (דעת אלוקים, עבודת אלוקים וקרבת אלוקים וכן בכמה מאמרים בזרעונים) נוסף על כך יסודות שיטתו מופיעים באורות הקודש חלק ב.

לא כל אדם שהולך בדרכו של הרב קוק יכול לענות מהיא דרכו התאולוגית. מי שלמד יודע!.

דרך תאולוגית זה לא משהו שלומדים בשיעור או שניים.

בעניין המחלוקות בדבריו:

אני לא חושב שאפשר לכתוב ספר שיהיה רק דרך אחת מדויקת להבין אותה (ראה את כל הספריה התורנית לדורתיה) אם ישנם מחלוקות בהבנה הם לא על המרכז אלא על הסברים של דברים פרטים, כי הרי המרכז כתוב.

לגבי הרב יהושע שפירא: הוא אומנם ת"ח חשוב בציבור הדתי לאומי אך הוא הולך גם בדרך של החסידות  ולא רק בדרכו של הרב קוק, (ואין בזה כל כך סתירה בדרך כלל כי הרי גם הרב קוק למד מכל גוני התורה ורצה שתלמידיו יעשו כן) ולכן הגיוני שתימצא אצלו ציטוטם מחסידות. ובבתי מדרשות אחרים בציונות הדתית תמצא רבנים שמצטתים את משנתו התאולוגית של הרב קוק.

אני אישית חושב שלא תימצא משנה תאולוגית יותר מסודרת ממשנתו של הרב קוק.

אמרתי שיש וזה שאתה לא מכיר זה לא אומר כלום

בס"ד

איפה? מה? איזה? מי?

אבל בעיקרון קל לראות שלחרדל אין תיאולוגיה , כי תחת דיגלו נאספים אנשים כמו תלמידי גינזבורג שטוען שהמדינה מורכבת מהקליפות הטמאות ורב יהושע שפירא שטוען שהמדינה היא תהליך הגאולה ממש.

כמובן שלא צריך להדבק לדוגמאות האלו , כי יש עוד כל מיני שברים תיאולוגיים שניתן למצוא תחת החרדל כמו מוטציות ברסלביות , כמו תלמידי אלי סדן ועוד ועוד ועוד

זאת אומרת , קל לנו  לראות ולהוכיח שאין לחרדל תיאולוגיה כי החרדל הוא אקלקטי , הוא מלקט כל מיני אנשים שיש בינהם מכנה משותף תרבותי או פוליטי , אבל תהום תיאולוגית פעורה

בס"ד

ולא על פי בריתות פוליטיות אתה צריך להגדיר מחדש.

מעבר לכך, יש לשאול:

• עד כמה הבדלים בנושאים שוליים כאלה (וכן, הם שוליים) כמו יחס למדינה או ל'צדיקים' מהווים "תהום אידאולוגית"?
• האם, בהתחשב בזה שלישיבות, ובטח לפרטים, יש תפיסה שלמה וקוהרנטית, העובדה שאין דוקטרינה רשמית שמחייבת את כולם היא כל-כך בעייתית?

אלו שאלות קצת שונות מהשאלה "מי אמר שצריך תיאולוגיה" 

ולכן מבחינתך אתה צודק.

הבדלים תיאולוגים שהינם עצומים ובלתי ניתנים לגישור , זוכים להתעלמות מצד פעילי החרדל , שרואים בהישגים הפוליטיים את חזות הכל.

ולכן ההודעה שלך הוכיחה את כל התיאוריה שלי, לפיה הייתה לרב קוק תיאולוגיה , אבל התיאולוגיה הזו נקברה על ידי אנשי מרכז הרב , בגלל שהאינטרס שלהם היה בראש ובראשונה פוליטי ולכן הם התעלמו מהתיאולוגיה של "רבם" , כדי שיוכלו להצתוות לקבוצות בעלות תיאולוגיה הפוכה וסותרת , כדי להגשים איזשהו חזון מדיני חברתי.

בס"ד

ממתי שיתוף פעולה פוליטי חייב להיעשות רק עם מי שמסכים איתי בכל תחום?

אני מאמין בדרך שלי ובאמונה שלי, אבל יש מישהו אחר, שאמנם מאמין בדברים אחרים, אבל כרגע יש בינינו שותפות אינטרסים שתוכל לקדם את הדברים שבהם אני מאמין. מסובך?

אתה קורא את מה שמתחשק לך.

מה שאני אומר הוא שאילו אנשי מרכז הרב היו נאמנים לתיאולוגיה של הרב קוק, לא היה יכול להתקיים היצור הזה שנקרא "חרדל".

כי מוחות עקומים יוכלו לעקם כל דבר ומה שאני אבין הם יבינו ההפך.

ההוכחה היא נסיבתית, עובדה שכשאנשי מרכז הרב נדרשים לתיאולוגיה הם רועים בשדות זרים, וזה נכון גם להר המור וגם לישיבת רמת גן.

אילו היו יכולים להסתפק בפילוסופיה של הרב קוק , הם לא היו צריכים את הדשא של השכנים.

ואתה למעשה הוכת את העניין במו פיך , כשטענת שהתיאולוגיה היא שולית.

היא באמת שולית לפעילים פוליטיים. היא מהותית לאנשי דת.

בס"ד

מעולם לא טענתי שהיא שולית, טענתי שהיא לא הקריטריון היחיד לכריתת בריתות פוליטיות.

מעבר לכך, במישור אחר, וללא תלות בשאלה מהן העובדות ביחס בין התפיסה התיאולוגית של "מרכז" לזו של הרב זצ"ל,, אני לא מבין למה אם מישהו לא מקבל תפיסה תיאולוגית שלמה אלא מרכיב כזו על פי הבנתו, זה נחשב ש"אין לו תיאולוגיה". אתה יכול לומר ש"למרכז אין דוקטרינה מחייבת שמי שלא עומד בה שיישרף", וזו אמירה מאוד נכונה ולדעתי חיובית, אבל אין בכך ראיה לכך שאין לישיבה, ובטח לאנשים הפרטיים שבה, תפיסה תיאולוגית מסויימת (גם אם לא תמצא את כולה בספר אחד).

ולא, התירוץ של "אני לא יכול להסביר את זה פה כי יעוותו את הדברים" הוא לא תירוץ קביל.

בס"ד

"על זה הסכמנו וסגרנו". אפשר לשאול בכל זאת למה? כי אני מעולם לא הסכמתי, ולא ראיתי אותך מסביר בשום מקום.

אם כל השאלות הללו אינן הנושא לכאן, על מה אתה כן מדבר?

בס"ד

זה אומר משהו.

לפרטים יש. לישיבות יש. לאסכולות בחלוקה על פי רבנים יש. אבל אם אתה מדבר על מרכז+עתניאל+ר"ג+הרהמור+יצהר כגוש אחד, אז כן, אין משנה סדורה שמאגדת את כולם.

אולי אתה הטרול שמתאמץ לא להיות ברור?

שלחרד"ל אין תיאולוגיה?

בדרך כלל כשאתה טרול , אתה רוצה להרוס את הדיון, בלי להגיע למסקנה.

המסקנה הזו היא חשובה כי היא הנחת יסוד להמשך הדיון. 

כי הגדרת עבודה זרה , היא עניין תיאולוגי מובהק.

החל מהמאה הארבע עשרה , העיסוק בתיאולוגיה הפך לנחלתם של ציבורים רחבים ביהדות.

היו , כמו בכל דבר עליות וירידות , אבל היום אין ספק שמדובר בעליה גדולה.

גם רבות מהקבוצות המשונות המוכלות בחרד"ל , עוסקות בתיאולוגיה באופן תדיר, למרות שמדובר על מבנים תיאולוגיים שונים.

בכל מקרה , זאת הייתה מבחינתך התחמקות עלובה ומיותרת.

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

בסדר העבודה היומיומי המתואר במסכת תמיד מתוארת שחיטת התמיד בתחילת פרק ד, וקריאת שמע של אנשי משמר בתחילת פרק ה. ובברייתא למדנו "הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים", וברור מתוך דברי רש"י בברכות יא: שהברייתא מדברת באופן כללי, ולא רק יום הכיפורים, כך שיוצא ששחיטת התמיד בכל יום היתה עוד לפני זמן 'משיכיר'.

גם במסכת תמיד [פרק ג משנה ב])

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

הצתה מאוחרת אמנם, אבל היינו עסוקים בשטויות של בני אדם, וברגע מסוים גם סביב ענייני הקופים.

לי זה נשמע שיש קשר הדוק בין ההלכה לבין המדע, מפני שהניסיון האמפירי מפריד רביית אדם מרביית הקופים הגדולים (וכמובן קופים אחרים, שגם גנטית רחוקים יותר מהמשפחה). יש מקורות הלכתיים שמבדילים בין אדם לבין קוף, אבל הפרטים שהם מספקים כלל אינם מדעיים אלא אגדיים, כגון סנהדרין ק"ט ע"א.

האדם הוא פרימט, אבל לא קוף גדול. לקופים הגדולים 24 זוגות כרומוזומים בגרעיני התאים. לאדם 23 זוגות (ומן הסתם לכל ההומינידים). גם מבחינה פילוגנטית זה מפריד אדם מקוף, אחרת היינו גם קופים וגם בננות. השוני הכרומוזומלי אחראי ככל הנראה לשחרור שרירי הלסת העצומים המחזיקים בגולגולת הקוף, ועושים את מבנה הלסתות הקופי ל"חייתי" כלומר, מלבני. לסת האדם משוחררת מתפיסת הלחץ העצומה הזאת, והיא אליפטית.

מובן שכל זה הוא בהתיישבות מוחלטת עם האבולוציה הדרוויניסטית.

ולא נראה לי שסבר שהם תבוניים או שאדם יכול להוליד מהם. גם אם זה דברי אגדתא. מכאן רואים שרבי יוסי סבר שאם ישנו בעולם יצור דמוי אדם, הוא יטמא באוהל כאדם מריבוי בפסוק.

ב. לגבי שלדים אני לא חושב שהולכים כאן לפי מדע אלא לפי חזקה. אם זה נראה כמו אדם או לא

לפי הירושלמי זה משהו שאנחנו בכלל לא מכירים במציאות ["בר נש... חיי מן טיבורייה"], לפי הערוך אלה בני אדם אבל עם איזו מין מוגבלות ("הגדלים ביערים"), לפי התפארת ישראל שם זה אורנגאוטן. אני לא חושב שיש פירוש מובן ומקובל. לגבי ה"נראה כמו אדם", עדיין לא מתיישב לי מה לחשוב. האם הדניסובים היו "אדם"? אם דניסובי היה "מתגייר", האם היה גיורו מכניסו תחת שם ישראל? אני בספק רב שאתה או אני שאיננו פתולוגים או אנתרופולוגים נתבונן בשלד הדניסובי, נבין שזה היה משהו "אחר", ואנו יודעים בוודאות שזה היה משהו אחר ולא סאפיינס.

אילו זה בני אדם הגרים ביער רק עם מוגבלות הם היו בדין אדם לכל דבר.

"בני אדם הגדלים ביערים" זה כינוי לקופי אדם. כמו שבאינדונזית "אורנג אוטן" פירושו "איש היער" זה לא שחשבו שהוא אדם עם מוגבלות.

ב. לא צריך פה דין "אדם". אלא רק דין לטמא באוהל. רבי יוסי לא סבר שהם אדם לכל דבר, רק לגבי טומאה באוהל.

אם למראה עין הוא רנאה כמו שלד אדם - נראה שלא הולכים לפי המדע אלא לפי מראה העין. כי התורה ניתנה לבני אדם ולא למדענים במעבדה. כנל מותר לאכול חיידקים

(בעל תפארת ישראל על המשנה)

אך סביר הרבה יותר שמדובר בייצור קרוב הרבה יותר לבן אנוש.

מרדכי כסלו טוען טענה מרתקת לפיה מדובר בצאצאי ייצורים דמויי אדם (מיני 'אדם הקדמון') שהיו בעולם לפני בריאת אדם וחווה, אך לא היתה להם את יכולת הדיבור.

בהחלט ייתכן למשל שאדני השדה עשו שימוש בכלים (ברמה מתקדמת בהרבה מהשימוש בכלים שקופים עושים).

פרט של המין הביולוגי "אדם נבון" (סאפיינס)? או אדם, לצורך העניין הומיניד כלשהו, אבל נבון (כי כאמור הדניסובים היו לצורך העניין תבוניים לגמרי, או למשל הננסים של פלורס)?

ולא רק שמות עצם

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.