תראה, אולי באמת שכחתי קצת שהרמה הממוצעת פה היא הרבה פעמים ברמה של המשפטים כמו 'היהדות היא אמת!!!1111' ואולי באמת יצא לי קצת היפי, אבל זה לא משנה. יכולתי לכתוב את הדברים בשפה חסידית או קבלית או רבנית, אבל אני לא חסיד ולא מקובל ולא רב.
העולם הזה תלוי בטהרת הלב, זה רעיון חסידי וקבלי מובהק. הכל תלוי בטהרת הלב. לסטרא אחרא יש אחיזה רק כשיש שנאה, ומחלוקת, פחד , וקנאה. מזה נמשך כל המחלוקות בהלכה וכל המוץ והתבן, [שכל זה התחיל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן] החומרות וההכבדות והדינים החדשים שכל אחד רוצה להמציא בדברים שאנחנו בכלל לא מצווים בהם.
זה גם מאד נפוץ שבכתבים קבליים מציינים הרבה מאד פעמים את עניין החברים, ואת המעלה של חברים טובים ואת האהבה שיש בין כולם.
'דלית מחשבא תפיסא בך כלל', ו'מרומם על כל ברכה ותהילה', לא מכיר? אף פעם לא הרגשת שהכל שטויות לעומת ה' יתברך? אני רק משתף פה בהרהורי הכפירה שלי. לפעמים קרה לי שפשוט הרגשתי כך, שכל הספרים וכל המחשבות, וכל המילים, זה פשוט די מגוחך וקטן. כמובן שמדובר בהבלחות ולא בהלך נפשי קבוע. כמובן שחידושי תורה ודברי תורה הם עיקר החיות שלנו, וממילא במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותו.
ליהדות באמת אין מטרה. אלוהים נתן התורה לבני ישראל, ובני ישראל קיבלו אותה. יש שאומרים שנשמות ישראל המקוריות נעלמו, ויכול להיות שזה נכון. נשמות ישראל לצורך העניין, אלה נשמות שיש להן מדרגה רוחנית גבוהה מאד ויכולות והשפעות רוחניות.
טוב, זה לא באמת משנה. אז כאמור, אנחנו קבלנו את התורה והיא מורשה לנו. ולנו יש כח לפרש ולבאר את המקראות בדעתנו הקדושה והזכה ולהם אין חלק בזה לפי המוחין שלהם ושורש הנשמה שלהם. בגלל זה משה שבר את הלוחות, כי על ידי זה הוא הראה שאין שום שלמות לתורה שבכתב בלי התורה שבעל פה וחידושי התורה של הצדיקים שהם מורים לנו את דרך האמת והחיים, כי ישראל ראו אותות ומופתים ורעמים וברקים וקיבלו תורה שבכתב ואז 'קום עשה לנו אלוהים' וכו'.
התורה שבכתב והתורה שבעל פה, הכל שלנו, וכפי שאנחנו מפרשים אותה כפי קבלתנו כך יקום.
עכשיו מה, התורה היא השורש והחיות של הכל, וכל היניקה והשפע של הגויים הם צריכים לקבל מהתורה שמקיימת הכל. מי שבקי קצת יודע שכל הקטרוג של אומות העולם והקטרוג על ירושת הארץ זה רק מחמת שהם לא מקבלים בצמצום את ה'שפע ימים ינקו'. הם צריכים לקבל את התורה הנעלמה, שהיא בחינת חסד חינם, בחינת קודם בריאת העולם.
ישראל לא צריכים לעשות הרבה, ממש לא. אין שום מטרה מוגדרת, שום רעיון. כמו שאמרתי, רק טהרת הלב. והדברים ממילא יעשו. רבי נחמן מברסלב כבר אמר והודיע שכל התופעות שאנחנו רואים בעולם נמשכות בישראל, וישראל הם בבחינת 'לב' של כל העולם, כל מה שאנחנו צריכים זה להתנהג בינינו בצורה אוהבת ויפה וללמוד תורה אמיתית וכל העולם יהפוך ליפה יותר.
תמיד כשמישהו ניסה לדחוק או לתכנן תכנית להביא את הגאולה או 'לעזור לעם ישראל שנמצא בעוונות' הוא תמיד נכשל ועשה נזק.
החסידות המקורית הצליחה בזה יופי בזמנו. אפשר היום לראות בבירור את ההשפעות של גדולי החסידות על כל מיני תופעות תרבותיות ואופנות בכל רחבי העולם. הרעיונות שלהם, השיחות שלהם, זה התפשט והתרחב לאורך ולרוחב. זה רק תפס צורות שונות ומשונות, והתלבש בכל מיני מלבושים, אך אפשר לראות עד היום את ההשפעות שלהם.
תמיד זה יהיה כך. כשאנשים ינסו להתערב, לכפות, לדחוק, להוכיח, זה רק יזיק, יזיק מאד. אין בן דוד בא אלא בהיסח דעת. הגאולה הפרטית מגיעה בהיסח דעת, הגאולה הכללית מגיעה בהיסח דעת, כל הדברים הטובים מגיעים בהיסח הדעת. וכפי שמסביר רבי צדוק הכהן ב'צדקת הצדיק,' גם רעיונות אמיתיים וחידושי תורה באים אך ורק בהיסח הדעת, ומי שיושב ומחכה ומצפה ולומד ישיג קדחת.
כל הצדיקים והדתיים הקנאים שפחדו והסתגרו שעשו בחינת 'אני חומה ושדי כמגדלות', וסגרו את הדרך שלהם, והפיצו כל מיני ספרי אימה ויראה וקונטרסים, עשו הרבה נזק בטווח הארוך. לא נכנס לזה, אבל הם זרעו פחד ובהלה ואימה וזה עשה ועדיין עושה את כל הבלגנים.
צריך להניח לכל אחד להגיע למקומו.
על ידי אהבה ממילא באה שמחה. ועל ידי השמחה באים כל ההשפעות ברוחניות ובגשמיות וכל התיקונים. שמחה היא גם בינה, שנאמר 'נתתה שמחה בלבי', ובינה היא בסוד לב, שהיא גם בסוד תשובה, שהיא גם בסוד דוד המלך, שחיבר את ספר תהילים על ידי ההתבודדויות שעשה, בהם הוא הפך תורות לתפילות ובמקום לשבת ולשנן ולבלוע ולהקיא גמרות הוא ביקש והתפלל לחיות את התורות ולחוות אותן.
התבודדות, אהבה, חברים. בלי תכנית לגאולה, בלי שום מטרה, בלי שום יעד, בלי שום תכלית. רק התקשרות. זה כל מה שצריך.
