אני חושבת שהיחסים עם חברות לפני החתונה תופסים מקום אחר בחיים מאשר אחרי החתונה. ודווקא בעל שמעדיף שלא לבלות בחברת נשים (בין אם מדובר בחברות שלך ובין אם לא) זה דבר מאוד מאוד מאוד חשוב אחרי הנישואים. במיוחד היום בחברה שאנחנו חיים בה ובמציאות הכללית. נאמנות וצניעות זה שתי תכונות שהייתי מחפשת בבן הזוג למרות שבתור רווקה זה נראה פחות משמעותי. בסופו של דבר האושר של אישה זה לדעת שבעלה אוהב רק אותה וחושב רק עליה ומסתכל רק עליה וחושב שהיא הכי בעולם... התערבבות ובילוי עם בנות אחרות יכול לערער את המציאות הזאת.

מהר מאוד הן הבינו שמדובר ב"דוס רצח", וויתרו.

אני כמובן בעד הגישה הזו. למה שגבר ידבר סתם ככה עם בנות זרות לו? בשביל מה באמת הוא צריך לפגוש אותן?

אם חשוב לך שבעלך יכיר את עולמך החברתי - זה בהחלט יכול להספיק שאת תספרי לו עליהן, מספיק באופן כללי אפילו.

דרך אגב - זה גם הפוך: אני לא מדברת ולא חושבת "להכיר" את חבריו של בעלי. הוא מספר לי עליהם מדי פעם, אבל אני לא מדברת איתם.

וקצת לעומק: אני חושבת שכאשר מתחתנים משהו בעולם החברתי משתנה. אפשר כמובן שיהיו חברות, ואפילו חברות קרובות, אבל המצב החברתי בכל זאת משתנה - כעת יש לך רק חבר אחד אמתי. רק חבר אחד שאותו את משתפת בכל מה שעובר עלייך, שמכיר אותך באמת ולעומק. במצב כזה פחות יש צורך בחברות קרובות ויומיומיות... בהתחלה אפילו יש מעין התנתקות מהחברות, בדרך כלל. וזה טוב ובריא.

בהצלחה, ובע"ה שתמצאי את הבחור המתאים לך, מבחינת התאמה רגשית, שכלית וגם רוחנית! 

לא נראה לי שצריך להיות לו רצון מיוחד להכיר את החברות שלך.

אם הן מתלבשות ומתנהגות באופן לא צנוע אז זה לא עניין של רצון אפילו- זה עניין של אסור לו.

אין שום סיבה אמיתית שיהיה לו חשוב להיפגש עם חברות שלך, בטח שלא יותר מפעם פעמיים,

רק בגלל שהן חלק מהחיים שלך.

אם יוצא שיש מפגש אני באופן אישי לא אתעלם, אבל אם חברות של אישתי היו לא צנועות כנראה

שכן הייתי בוחר לא להיות נוכח או פחות להיות נוכח.

העולם החברתי של גברים שונה(מאוד) משל נשים. וגם של נשואים הוא שונה משל רווקים.

מבחינתך- עדיף לך לדעת שהוא מתרחק אפילו מחברות שלך מאשר לא לדעת עד כמה הוא קרוב

לבנות אחרות...

ככל שיותר כיף לך עכשיו שהוא זורם ופתוח בעניין הזה,

ככה יותר יכאיב לך כשיהיה בעלך

זה שולי.

שמירת נגיעה במשפחה זה בעיקר עניין של מה שרגילים ומה שמקובל. כי יש כ''כ הרבה פסיקות לכאן ולכאן.

לגבי יציאה מהארץ- א) דברים משתנים, יכול להיות שהוא יבין את הצורך שלך או לחילופין שאת תשתכנעי ממנו ב)אמרת שאת מוכנה לוותר על זה? אחלה! לא חייבים להסכים בכל דבר ועניין' אבל כן צריך להגיע לדרך האמצע ג) תמיד יש אפשרות לטוס בלי הבעל וככה כגל אחד עושה מה שטוב לו מבלי שהשני נפגע.

ועכשיו אכתוב בכללי-

הרבה פעמים נתקעים בפגישות על דברים שנראים כ''כ משמעותיים וקריטיים וביום- יום הם בכלל לא תופסים משקל.

*** שימי לב, זה לא אומר עכשיו שלבירורים ולפגישות אין בכלל משמעות ושהגבר הראשון שימצא חן בענייך- תתחתני איתו, בהחלט יש דברים משמעותיים ששוה להתעכב עליהם וגם לפסול עליהם. ואי התאמה דתית זה בהחלט שיקול. א-ב-ל תבדקו האם באמת יש פה עניין של אי התאמה דתית לבים התעכבות על דברים קטנים לא קריטיים..

כאשר מתחתנים לא הופכים להיות אחד במובן שאין לך אישיות נפרדת. בהחלט יכול להיות מצב שאת תאהבי דברים שונים ובעלך דברים אחרים.

אתן לך דוגמא מהחיים הפרטיים שלי- לבעלי ולי יש תחומי עניין שונים בטירוף. למשל- אני ממש אוהבת לקרוא ספרים. 'תולעת ספרים' כמו שאומרים ובעלי לא יכול לשבת על ספר רצוף אם הוא ארוך יותר מרבע שעה קריאה. בעלי ממש אוהב להתעדכן בפוליטיקה בכל דבר ועניין, הוא מחובר לכל אתר חדשות אפשרי ותמעדכן פעם בכמה דקות ואילו אותי זה הרבה הרבה הרבה פחות מעניין (!!!!) ואני לא מסוגלת להיות מעודכנת כל דקה. מספיק לי פעם ביומיים ().

ו-- נחשי מה? למרות הפער המטורף הזה בתחומי העניין- אנחנו מצליחים לחיות בשלווה. אז אני לאט לאט התחלתי קצת יותר להתעניין בפוליטיקה בעיקר כי הוא מספר לי על זה המון. והוא כשהוא איתי פחות מתעדכן. ואני פחות קוראת כשאני איתו והוא יותר מתעניין במה אני קוראת ועל מה הספר מדבר. מתקרבים.

אבל בהחלט יש פעמים שכל אחד מאיתנו יושב בבית ומתעסק במשהו אחר. וככה טוב לשנינו.

וכנ''ל כמעט בכל פרט מהחיים.

במילים אחרות- לא צריכים להיות אותו הדבר, צריכים לדעת איך לקבל את הדעה והתחביבים של השני ולתת להם מקום וביטוי.

כנ''ל לגבי דעות שממש לא מסכימים אחד עם השני. ואני אחסוך לך את המתח- תמיד יהיו כאלו... לא חייבים להסכים על כל דבר. אבל כן צריכים לדעת איך לדון על זה בצורה רגועה. וכן, לפעמים להתפשר.

כמו שאמרת, כל האמור לעיל לא מתכוון על דברי עקרוניים ומהותיים. (ולכל אחד יש דברים עקרוניים ומהותיים משלו בנוסף לעקרונות האוניברסליים.. אז לא צריך לזלזל בזה. אבל גם לבחון האם זה באמת כ''כ עקרוני)

יכול להיות שמבחינתו הדברים שציינת הם כן קריטים. וזה בסדר גמור.

אבל בעניי אלו בהחלט דברים שאפשרי לגשר עליהם.

אולי שווה להתייעץ עם אדם שמכיר אותך באופן מעמיק יותר. אם את באמת חושבת שיש פה התאמה טובה לקשר שווה לחשוב על חידוש הקשר. אבל כדאי להתייעץ בנושא הזה עם אדם קרוב לך ולא סתם כך על גבי הפורום.

שאין יכולת לגשר על זה, אני ניסתי להגיד שמכבדים ומכילים ניתן להתגבר על דברים.ולבוא אחד לקראת השני..

כמו דברים שכל אחד מביא בתור "הרגלים מבית". אני מניחה שבמשפחה שלך טסים לחו"ל, צופים באולימפיאדה ולא לובשים כיסוי ראש ממש מלא. ושאצלו להיפך.

זה לא שאת או הוא ישבתם וחקרתם את כל הסיבות והגעתם למסקנות. 

כך שההבדלים האלה נראים, בעיניי, מקריאת תגובותייך, כהבדלי מנטליות ולא פערים דתיים. שהרי הדברים האלה לא עקרוניים עבורך להתיר ולכן את מוכנה לוותר.  

אתן לך עוד נקודה למחשבה שלא ראיתי שעלתה פה..

נראה שהוא באופן כללי יותר דוס ממך.

הרבה זוגות הם ככה וחיים בשלום, השאלה שלי היא- את מעריכה את הרמה הדתית שלו?

אם את מרגישה שאת יותר פתוחה ופחות דוסית, אבל את מאוד מעריכה את דרך החיים שלו, זה יכול מאוד לגשר על הפער,

אבל אם את לא רואה ב"החמרות" שלו עניין חשוב או ראוי להערכה, זה יכול להוות בעיה,

כי אז אולי כזוג יהיה לך קשה כל פעם לוותר בשביל משהו שאת לא מעריכה ולא מאמינה בו.

ואז ממילא הדבר עלול לגרום למריבות וויכוחים. 

זה באמת כואב, אבל מי שזה בנפשו - אכן יתכן שהדבר היה יוצר בעיות בהמשך.

חשוב לו מישהי שהרמה הדתית שלה זה ממש חלק ממנה.

בעיניו, כנראה, מי שללכת עם כיסוי ראש ממשי זה "קושי" עבורה, זה דבר ששובר את ליבו. הוא רוצה אשה שלכתחילה רוצה ברמה דתית, ערכית, כמוהו.  מבחינתו כנראה, מה הדבר הזה שאשה תצפה ב"אולימפיאדה"?... השטויות הללו תופסות אותה?... כנראה שכך הוא רואה. ובניגוד למה שכתבה כאן מישהי - מראש של בת - שתדברו קצת על שטויות וכו', ואז לא תהיה בעיה... אצלו זה בהחלט לא חייב להיות כך. נכון, שיש נושאים שמדברים ואין להם משמעות מיוחדת אח"כ, אבל יש גישה כללית, שיתכן שתהיה לה משמעות גם בהמשך.

מכיוון שראה שאת בחורה טובה ועם מידות טובות - ניסה למצוא דרך לגשר על הדברים. כנראה, ראה לפחות לעת-עתה שזה לא אפשרי לו, להמשיך ולהרגיש שלם עם זה. ואם לא שלם - זה גם יכול לגרום לצרות אח"כ ח"ו.

זה לא שאי אפשר לגשר על דברים. אפשר. אבל אם קריטי למישהו אשה שהראש שלה הוא כזה, זה לגיטימי. לא מוריד ממעלתך לכשלעצמך.

אבל אין לי באמת מה לחפש איתן.

אם מישהי מהן תרים טלפון ותבקש סיוע מקצועי - בכיף. בשאר הזמן - סבבה. שלום שלום, מה יש לי לחפש איתך?

אני ובעלי בפערים דומים למה שהצגת

וכבר בפגישות הבנו שיש בינינו פערים כאלה (פתיחות לעולם, תרבות שצורכים . טיסה לחו"ל וכו', אני כביכול ה"דוסית" יותר) ואפילו נפרדנו לתקופה בגלל זה ואז חזרנו.

בסוף מה שהכריע את הכף זה שהיה לנו טוב סך הכל, היה זרימה, יש לו מידות טובות (שזה הכי חשוב בקשר!!!!). ניסיתי גם להיפגש עם אחרים באמצע ופשוט רק השוויתי אליו. 

ומניסיון של כמה שנות נישואין- טוב לנו ברוך ה', יש קשיים ויש עליות וירידות, אבל אם יש רצון טוב ומוכנות לעבודה מצליחים לגשר על הכל, רואים התקדמות ויש גם התקרבות הדדית אחד לקראת השני והפערים רק הצטמצמו.

אגב רוב הקשיים שחווינו בכלל לא נובעים מהפערים שכל כך התבחבשנו בהם לפני החתונה, משמע שזה חלק נורא שולי בחיים שלנו.

שלך וגם לאישה אין מה לחפש במפגש עם חברים שלו.

למה? קודם כל זה לא צנוע ואף אחד ואחת לא מלאך. ב. יש נושאים שמעניינים את הגברים ויש נושאים שמעניינים את הנשים. ג. לפעמים חברה או חבר רוצים לספר משהו שזה לא לאוזני בן זוג, משהו פרטי לדוגמא.

אני אישית לא מבינה את מישהי שבאה לבקר חברה ומשום מה היא רוצה לדבר עם בן זוג שלה. למי היא באה? 

ואני לא דוסית ובעלי גם לא דוס. 

באמת לא ברור למה חברות שלך צריכות את בעלך לעתיד שעדיין בכלל לא ברור מי הוא למפגש ? מתוך סקרנות?

ועוד משהו - אם הקשר נגמר אז נגמר. לא לחשוב מה היה קורה אילו, חשוב להשתחרר מזה.

אני חושבת שאם באמת קשר הולך טוב אז דברים מקבלים פרופורציה. לפני שפגשתי את בעלי רציתי טלוויזיה בבית וכשפגשתי אותו בכלל שכחתי שזה היה עקרוני. ועכשיו ממש לא מבינה למה בכלל היה לי חשוב. ובעלי נפרד עם מישהי כמה ימים לפני אירוסין בגלל מקום מגורים. כשפגש אותי ואמרתי שבמקום הזה אני לא אגור הוא אמר בסדר ובכלל לא היה לו עקרוני פתאום. היום הוא בכיף היה גר במקום שאותה בחורה רצתה. סתם חומר למחשבה 

בס"ד

אלה חברות שלך- לא שלו

גם כשהוא יוצא עם החברים שלו אין לי למה להצטרף (אלא אם כן זה מפגש עם הנשים\ חברות)

אבל חייב לומר שזה נראה תמוה/תמים מאד מה כתבת ש"היה לך מאד מובן שבעלך יסתדר עם החברות שלך, ידבר איתן" וכו'...

את מדברת מראש של בת, ומצפה שהראש של האיש שאת מתחתנת איתו יהיה כמו שלך.

למה יש הרחקות בין גברים לנשים? דיברה תורה נגד יצר הרע. ובכלל, קשר קבוע אמור להיות בינך לבינו, לא בינו לנשים אחרות שבאות לבקר תדיר. מה שהחברות שלך "לא הבינו", רק מראה על הבעיה אצלן, שאיבדו חושים בסיסיים של צניעות, לא עליו.

את יכולה לאהוב את החברות שלך שלבושות לא צנוע, אבל מה פתאום שהוא יצטרך להסתובב במקום כזה.. את לא מבינה את ההבדל? 

ואם זו הסיבה שחתכם בגללה, זה באמת מצער. אבל אכן אלו פערים, שחושבני שכדאי לך להתעדכן ביחס להיגיון הבסיסי שבצד השני.

תשמחי שזה לא מעניין אותו .

כשיוצאים עם הבעל או עם זוגות משותפים זה סוג שונה של יצאה מיציאה עם חברות.

מוזר שבכלל את רוצה לערבב.

ויציאה בזוגות זה זוגות שנעים וטוב לשניכם,

תמצאו ביחד כאלה.

ואולי הם נפרדו?

תמיד יש סיכוי.. מקסימום יגיד שלא..

בכל מקרה, זה עניין שלך.

רק אומרת שאם זה כ''כ מעסיק אותך- שווה לחשוב מה לעשות עם זה

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?