יש דברים שמאוד קשה לי לעשות, ולפעמים אחרי שאני לומדת למה צריך לעשות ומה החשיבות של זה, זה מפחית מהקושי

בהצלחה!

למה צריכים לשמור נגיעה.

כך בעז"ה תביני מה חשיבות הדבר.

א'.כי זה הכי טוב לך.

למה זה הכי טוב לך? כי בבוא היום תתחתני ותרצי לב נקי לחלוק אותו עם בעלך.

אדם שלא שומר נגיעה מכניס את עצמו לבעיה מבחינה נפשית כי מגע יוצר חיבור.

ועל פי רוב, אם נקח אדם שלא שומר תורה מצוות להערכתי 90% מהמקרים נגמרו בכך שהזוג נפרד.פשוט שזה כך.

אז תחשבי על כך שברוב מוחלט של המקרים הלב והנפש שלך פשוט נכווים.

את לא רוצה לב כואב כי זה רק מרחיק אותך מהמטרה להתחתן ולהקים בית.

וזה פוגע לך באמון באנשים,ברצון להכיר מישהו,ברצון להתחבר אליו ולהיות חלק ממנו.

ואת יכולה להסתכל כאן על שירשורים

אפילו אנשים ששומרים נגיעה קשה להם להיפרד אז אדם שלא שומר נגיעה?פשוט חבל על הנפש שלו.

ושוב - מתרחקים מהמטרה ומתרחקים ממקום מאושר בחיים.

ב'.זה רצון השם.

תחשבי למשל על אבא שלך.

הורים אוהבים את הילד שלהם בלי שום תמורה.

ואין לי ילדים אבל יש לי אחיינים ואפשר לראות כמה הורים אוהבים את הילדים שלהם בעוצמות אחרות לחלוטין.

אז בורא עולם?

אי אפשר אפילו להבין כמה בורא עולם אוהב אותנו בתור ילדים שלו.

ואם הוא כל כך אוהב אותנו אז זה ברור שמה שהוא ציווה אותנו זה אך ורק לטובתנו..

ונכלל בכך הכרת הטוב.

הכרת הטוב שהאמת שאני יודע איפה היא מתחילה אבל לא איפה היא נגמרת.

כי זה מתחיל מזה שאנחנו קמים בבוקר ונגמר איפשהו שם שאנחנו יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו.

ואני חושב שאם אדם מתבונן אפשר לראות כמה אינספור חסדים השם עושה איתנו יום יום.

מהם כאלה ניסיים בעינינו ומהם כאלה שהתרגלנו אליהם.

אז אחרי כל זה?איפה אנחנו ביחס לבורא עולם.

נכון בורא עולם יודע שאנחנו לא מלאכים.

אבל בתור בנים של מלך מצופה מאיתנו להתנהג כראוי - שזה כמובן גם לטובתנו.

בהצלחה.

יודעת בוודאות על זוגות שלפי לא שמרו אחרי כן. זה שונה מאוד לשמור שבועים או לשמור 4 חודשים. וגם כשצעירים לפני החתונה הכל הרבה יותר מרגש וקשה.

אני לגמרי מרגישה שאחרי החתונה זה יותר קל למרות ששניהם זה סיוט.

הטיפ הכי טוב הוא פשוט להתחתן מהר... זה מה שאנחנו עשינו והצליח לנו ב"ה. 

מהדייט הראשון עד החופה 4 חודשים פחות שבוע....

מתחתנים כי מתאימים. מתחתנים כי רוצים לבנות ביחד בית. מתחתנים כשמוכנים כבר לבנות, להחזיק ולתחזק בית, זוגיות אינטנסיבית ומשפחה.
לא מתחתנים כי קשה לשמור נגיעה. נשמע יותר כמו בריחה מאשר התמודדות...

שנגיעה מטשטשת את השכל, שצריך להכניס אותו לפני הרגש..

במיוחד אם רוצים להתחתן ולבנות בית

וכל הכבוד על הרצון להתחזק! לא פשוט בכלל

כל זמן שלא נשואים, זה מישהו, בן, אחר. 

קודם כל, הקשר מהראש - להיות משפחה, מחוייבות, איש ואשתו, אידיאל משותף. מזה יש מקום גם להבעות נוספות של הענין. וחבל להפסיד את הגודל של מתוך ניושאין בלבד, בשביל חולשת-יצר של רגע.

וכמובן, כדי לא להגיע להתמודדות, להחליט מראש על ישיבה במרחק מסוים, באופן תקיף. לא מתקרבים מעבר לכך. להיפגש בשעות סבירות ומקומות סבירים. להפנות מראש את עיקר הענין להתענינות והיכרות. לזכור שאין כל ענין בפגישות לכשלעצמן אלא לצורך וידוא ההתאמה לנישואין. ולמעט בהן למה שבאמת צריך כדי להחליט.

וכמו שאמרו, להימנע מנוסאים שרק מקשים..

(ד.א. שמעתי שהסיפרון מגע הקסם מומלץ)

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?