אני בדכאון כנראה על רקע פוסט טראומה
מטופלת גם תרופתית אבל עדיין מתמודדת עם זה.
שמחמיר מאד בהריונות.
להריון האחרון נכנסתי עם דיאפרגמה...
בהתיעצות עם רב לא הפלתי והמליץ אחרי הלידה למנוע בהתקן נחושת+ נרות... להגיע להכי בטוח שיש.
תכלס עד שהגיע התור להתקן קיבלתי מחזור וראיתי כמה קשה לי המצב שאסורים.
התיעצתי שוב עם הרב והציע לנסות חודשיים גלולות משולבות עם נרות מסוג עדין יחסית.
ועכשיו אני עם זה כבר חודש
וממש מתלבטת אם זה לא מחמיר את הדכאון...
מצד שני האופציה האחרת התקן נחושת אומר שאסורים כל חודש.. מה אגיד גדול עלי
באמת. אני לא עומדת בזה...
בא לי להגיד שפשוט נימנע מקיום יחסים וזה יהיה המניעה שלנו
אבל בעצם זה אומר שאקבל ווסת כרגיל לא לא רוצה לטבול כל חודש
די כבר לא יודעת מה לחשוב.
למה אין אמצעי מניעה נורמליים?
למה חייבים לקבל ווסת כל חודש??
לא רוצה... פשוט לא רוצה.
טוב לי בחיים אני אוהבת את בעלי יש לנו משיכה יש לנו חיי אישות יפים מאד!
ב"ה התרופות לא פוגעות לי בחשק
לא צריכה את הריחוק והקרבה הזה כל חודש, לא חסר לי, לא חסר לבעלי.
לא מרגישה שזה נותן לי שום דבר בחיים חוץ מזה שזה פשוט איסור חמור מאד.
והאמונה שלי לא במיטבה (על רקע המצב הנפשי) ככה שזה עוד יותר מאתגר.
ולא מסוגלת לחשוב עכשיו על עוד ילד.
יש לנו גם ככה די צפופים וברור לשתינו שצריך עכשיו פרק זמן לשיקום אישי נפשי ומקצועי שלי.
גם לפסיכיאטר זה ברור, גם לעוס שלי וגם לרב. (שכאמור חושב שכדאי למנוע ב2 אמצעי מניעה כדי שיהיה הרמטי באמת אחרי הפשלה הקודמת שממש שקלנו ברצינות להפיל)