אני מוצאת משו רע שמישו קרוב אלי מת..
בכולופן, בשרשור הקודם זה הגיע לכל מיני דיונים שבכלל לא היו קשורים לשאלת הפתיחה ככה שאם זה שוב יהיה ככה אז לא.

בס"ד

 

השולחן ארוך, קשיח וחום

החיים ארוכים, משעממים וטובים.

אז למה קשה לך לקבל את זה שהחיים טובים יותר מזה שקשה לך לקבל את זה שהשולחן חום?

 

אבל את לא הסכמת. לכן אני מנסה להבין במה שונה בעינייך הטוב מהצבע, ובעצם, מה זה טוב, ואיך מזהים משהו טוב.

טוב-לא עןבדה

בס"ד

 

אם ככה, מה כן שייך לטעון ביחס לטוב?

אני יכול לומר שטוב לשדוד זקנות ולשרוף חתולים חיים.

ולמה בכלל שאלת מראש שאלה על עניין שקשור בטוב, אם זה דבר שמשתנה על פי דעתו של האדם?

שאלתי כנ למה החיים טובים?
מה טוב בעצם זה שאנו חיים?
אחרת לא הינו חיים

בס"ד

 

הרי אם אני לא מסכים להן הן לא מוסכמות

משהו שהפרט מסכים עליו, זה משהו שלכולם ברור שהוא ככה. נניח לכולם ברור שלא טוב לשדוד זקנה, נכון? אז אם אלף איש יקומו ויגידו שזה טוב, לא יעזור להם..

בס"ד

 

למה אמור להיות אכפת לי מדעתם של הרבה אנשים יותר מאשר מדעתו של אדם יחיד?

יש מוסכמה שמי שנבחר על ידי רוב הוא זה שיהיה ראש הממשלה, נכון? אז למה אם יש פרט שמחליט שבא לו להיות ראש ממשלה זה לא יעניין אף אחד, נכון?

בס"ד

 

אם טוב זה עניין שבדעה, מה אכפת לי ממוסכמות בנושאי טוב?

בס"ד

 

צבע- עובדה.

טוב- דעה.

 

אני שאלתי:

אז לדעתי טוב לשדוד זקנות..

 

את אמרת:

יש מוסכמה שלא.

 

אני שאלתי:

למי אכפת ממוסכמות?

 

את ענית:

דוגמה לכוחן של מוסכמות- כמה שאתה תרצה להיות ראש ממשלה, כל עוד הרוב יעדיפו את שמוליק זוכמיר זה הוא שיהיה ראש ממשלה.

 

אני שואל:

אבל שוב, לפי ההגדרות הראשוניות שלך-

מי ראש ממשלה- עובדה.

האם טוב לשדוד זקנות- דעה.

 

אז אני מסכים שמוסכמה מועילה לבירור עובדות, אבל איך היא משפיעה על נכונותן של דעות?

כל עוד זו המוסכמה, זה לא משנה הדעה אם היא נכונה או לא.

בס"ד

 

הרי הכל דעה...

 

(ובעצם, לא נראה לך לא הגיוני כל העסק, וכדאי לחשוב מחדש על הגדרת הטוב?)

וזה משפיע גם על החשיבה של בנאדם ושל כלל.

(מה אתה מגדיר טוב?)

בס"ד

 

זה יכול להשפיע קצת על החשיבה, אבל לא באופן מוחלט, ובכ"א מה שאני חושב הוא הדעה שלי בלבד ללא כל קשר לשאלה מהם מקורות ההשפעה שלי, מה שמרוקן לחלוטין, כאמור, את המשמעות של שאלות בעניין (מה פתאום שתשאלי אותי שאלות על הדעה שלך).

 

לכן נראה לי פשוט שהשאלה האם וכמה דבר מסויים הוא טוב היא שאלה עובדתית. ואז מה שצריך לשאול זה רק, "אם כדי לברר מה הצבע של חפץ מסויים אני משתמש בעיניים, איך אני יכול לדעת שמשהו הוא טוב?"

אבל-אמרנו-צבע-עובדה-אתה מסתכל בעניים וישר אומר.
טוב-אתה צריך להוכיח.אתה לא יכול להסתכל על משהו ולומר שהוא טוב בלי לברר

ליישר שרשור

בס"ד

 

@פוסעת, @מדענית

 

התשובה היא פשוטה- אני מרגיש. דברים שאני רוצה, שכולם רוצים, הם טובים.

דברים שלא, הם רעים.

 

תשאלי, אבל אנשים עושים דברים רעים. איך זה יכול להיות, אם הם רוצים רק טוב? התשובה היא, שאל הטוב הזה שאותו הם רוצים אפשר להגיע או בדרך קשה וארוכה, או בדרך קלה ונוחה, ובהעדפה של הקלות הם בוחרים ברע.

 

לשון אחר - בניסוח של אבא שלי שליט"א - כדי לבדוק מה ההכרעה הטובה, אל תחשוב מה יגרום לך לתחושה טובה יותר עכשיו, אלא מה יגרום לך לתחושה יותר טובה אחרי זמן מה.

על פי מה שאמרנו הסיבה הפשוטה היא כדי לנטרל את החיפוש אחר הנוחות והקלות.

זה עניין של דרך חיים..

בס"ד

 

מה זה דרך חיים?

 

אם על תחושת הוודאות הפנימיות שלי אני לא יכול לסמוך אז על מה כן?

עניין הטוב באולם זה משהו שצריך להיות בשבילך הנחה בסיסית שהחיים שלך מסתמכים עליה.
אתה לא יכול להית תלוי ברגש בעניינים כאלו

בס"ד

 

בעזרת איזה כלים אני אמור לחקור?

ולמה שאני אנחה את החיים שלי על פי הנחה שרירותית?

חוץ מזה שלא הגדרת לי רגש ונראה לי שההבנה שלנו את העניין שונה.

וזה בדיוק מה שאני אומרת-אל תנחה את החיים שלך על סמך אנחה שרירותית-תחקור-תחפש בסיס.

בס"ד

 

מה זה "תחושה מופשטת שמפעילה את האדם"? איך אומרים? דברי איתי בשקלים.

ביקשת שאגדיר-רגש.הגדרתי.לא הבנתי מה לא הבנת.

בס"ד

 

אחת- ב'חקירה' הזו מאיפה אני מקבל תשובות, ולמה הן יותר אמינות?

 

ושתיים- זה לא הוגן להגדיר במילים יותר מסובכות ופחות ברורות.

תני לי דוגמאות למה זה כן רגש ומה זה לא רגש, איך נכון להשתמש בו ומה לא נכון לעשות בו.

אתה חושב שרגש זה יותר אמין מלחקור???
כשאתה מרגיש משהו ושואלים אותך-אבל למה?מה את עונה?ככה..כי ככה אני מרגיש.נכון שככה אתה מרגיש אבל איך אתה יכול לשכנע אותי?אין דרך.ככה אני מרגיש אז ככה אני מרגיש.
כשאתה חוקר.אתה מקשה קושיות,מקבל תשובות,ואז אתה יכול להסביר לבנאדם למה.


שתיים-תנסח אחרת.לא הבנתי.

בס"ד

 

עובדה שאם תשאלי אותי מאיפה אני יודע שלשלמה רבאני יש אוזן אחת ואני אגיד לך שראיתי זה ישכנע אותך. למה החוש הזה יותר אמין בעינייך מהחוש הזה?

 

ב. כשאני חוקר למה א' ועונים לי שבגלל שב', זה לא עוזר לי בנעל, בגלל שבעצם למה ב'? ואם תגידי לי שב' בגלל ג'וכן הלאה, בסופו של דבר תצטרכי למצוא סיבה מסוג אחר.

 

והעניין השני מאוד פשוט- אני שאלתי מה זה 'רגש', ואת ענית לי שזה 'תחושה' 'מופשטת' ש'מפעילה את האדם'. אז אני אומר שלא הסברת לי כלום ורק סיבכת אותי עם יותר מושגים לא מובנים (3), ולכן חושב שאולי עדיף להבהיר בעזרת דוגמאות לכל מיני דברים שהם רגש ודברים אחרים שהם לא רגש.

ועל הדרך אולי גם להסביר לי באותן הדוגמאות עצמן מה הם השימושים הנכונים של הרגש ומה הם השימושים הלא נכונים.

איך אני יכולה לדעת שזה אמת??אני צריכה שתביא לי עובדות עם הגיון שלא מסתמכות על ראיה שלך!




כשמישהו פוגע בך,אתה נפגע(להפגע?רגש..).ולפעמים גם בוכה ולפעמים אתה בוכה אבל אתה לא רוצה לבכות.אז מה אתה עושה?אומר לעצמך דברים שמשתיקים לך את הפגיע לדוג-הוא בנאדם עם דפקה שפוגע בכולם וזה בכלל לא אישי כלפי-זה מגיע מהשכל.השכל נותן לך עובדות שיכליות שעוזרות לך להשתיק את הרגש.

וזה מסובך ממש.עזוב.

בס"ד

 

בסופו של דבר את צריכה מקור כלשהו לידיעות האלו.

 

על פי ההגדרה הזו אפשר לדבר.

 

נכון שרגש לא יכול לקבוע את התנהלותו של האדם, אבל הוא פרמטר שאמור להילקח בחשבון. לדוגמה- אני מניח (ומקווה) שכשבע"ה תתחתני האהבה תהיה שיקול שיילקח בחשבון בהחלטה (השכלית!) להתחתן עם האיש הזה שעומד שם לידך עם חליפה.

גם כאן בדוגמה שהבאת, אמנם אני לא אבכה למרות שתחושת הפגיעה יכולה להוביל אותי לכך, אבל וודאי שהיא יכולה להיות דבר ליוביל אותי להחלטה להתרחק מהאיש הזה.

 

מה שאני רוצה להגיד- הוא שהשכל הוא דבר חשוב, אבל חשוב להבין מה המקום והתפקיד שלו. וזה- לקבל נתונים ולהכריע על-פיהם הכרעות בשאלות מעשיות ועובדתיות (לדוג': נתונים: את אוהבת את ההוא, אבל הוא רחפן מדי. הכרעה לשיפוט השכל: האם להתחתן? או: נתונים: הדלת הזו נראית כמו עץ, אבל נשמעת כמו מתכת. הכרעה לשכל: ממה היא עשויה?).

 

כלומר- אין 'עובדות שכליות' .

 

 

מעבר לכך, אני מדבר פה על דבר אחר. לא על רגש כמו שהגדרת, מהסוג של נפגעתי, התאהבתי וכדו' אלא על תחושה/הכרה וודאית ביחס למשהו חיצוני לי. בדיוק כמו ראיה, שמיעה ושאר חמשת החושים, שמספרים לי על משהו אחר שנמצא בחוץ. ואנא אל תספרי לי שאת לא סומכת על מה שאומרים לך החושים שלך, כי אני לא אאמין לך (כשיש סתירה בין שני חושים, או בין דבר שבחוש לבין ההגיון ונסיון העבר (שבעצמו נרכש על ידי החושים!) זה עניין אחר, ובמצב כזה אני גם לא דורש ממך לסמוך על התחושה הפנימית הזו).

העניין הוא שכל חמשת החושים מגלים לי נתונים רק על העולם החומרי, ובגלל שקיים גם עולם רוחני, והוא אפילו יותר קיים כפי שהאריכו להוכיח הפילוסופי האומות, וודאי שיש לאדם גם חוש מסויים להכיר עובדות רוחניות, ועל החוש הזה אני מדבר. אלא שאף אחד לא נתן לו שם, לכן אנו נאלצים לקרוא לו 'תחושה' סתם, שם שמתאים גם לשאר החושים, וזה מקור הבלבול עם הרגשות. אבל אין קשר.

וזה לא תירוץ.

בס"ד

 

אם את לא מסוגלת לנסח את מה שאת חושבת בכתב זה סימן שאת לא באמת מבינה את זה.

לפחות יש לך ייעוד
גמשו

אשכרה.

קפוץ לי