אפשר לראות גם בפסקאות אחרות בעולת ראי"ה, בחלק של הקרבנות.

בפסקאות של מוסף ראש חודש אפשר לראות שהפר הוא "הכח המעשי, כח העבודה שבחיים ובמציאות"

והשעיר - "כח מהרס ומרעיש בעז".

למה מפעל החיים של הפר קשור לפירור, לא הבנתי. אבל כנראה בכל אופן זה משהו שנלווה לתהליך של עשייה ובניין, ולא כמו ההרס של השעיר.

בס"ד

"המפרר ומפריד כל מה שהוא מקושר ומאוחד לאחדים". ובכיוון השני ביחס להרס של השעיר זה במובהק "סותר על מנת לבנות".

השליליות שלהם.

ונראה לי ש'על מנת לבנות', זה בייעוד לשמו נוצר, אבל הכח עצמו עוסק בהרס, בניגוד לפר.

נראה לי, שבשאלות כאלה, של מושג שלא ברור מה המשמעותשלו אצל הראי"ה, הספר מילון הראי"ה הרבה פעמים יכול לעזור. [אין לי כרגע גישה לספר, אז לא בדקתי].

פירוד ופירור זה יכול להיות מכוון ומאורגן ולשם בנייה מחודשת מתוך הפירוק, כאשר הרס זה ללא תועלת וללא תכלית אלא סתם להשמיד לשם להשמיד ולא יצא מזה שום תיקון או בנייה.

בס"ד

ב. פשט שלא. מפורש ביחס להרס שהוא "עומד על כללות ההויה בכדי לשפר אותה יותר ויותר בהחלפת צורותיה, ע"י כח הסותר והמחריב".

א'. האם אתה באמת יכול להבין אותה כמו שצריך בסגנון אנונימי ו"שו"ת אסמס" כמו שיש בפורומים למשהו שצריך ישוב הדעת והבנה עמוקה ולא סתם מאיזה אנשים שאתה לא יודע מי הם בכלל? ושים לב שאני כן עונה ודן בעניינים, רק רציתי להבהיר את הנקודה הזאת, להאיר עיניים לעניין הזה ותו לא, לא באתי לשלול.

ב'. ודאי שגם ההרס יש לו תכלית לבניית העולם, אבל מהות ההרס איננו לשם כך אלא לשם הרס, רק התוכנית האלוהית כוללת בתוכה גם את ההרס, ומה ההבדל? זה ההבדל בין המקדש שם שמים למחלל שם שמים, כי שניהם מגלים את אור ה' בעולם, אבל המקדש שם שמים גם אם הוא מפורר ומפרד הוא עושה את זה למען גילוי שמו יתברך, אבל מי שמחלל שם שמים הוא הורס ומשמיד לשם השמדה ולכפור בה' רק שמעוצם קדושתו יתברך הוא יביא לכך שעל ידי מידת הדין שלו יהפוך ההרס והחורבן הזה לבנייה ותיקון כי בעל כרחו ושלא בכוונתו של ההורס מידת הדין יבוא ויהפוך אותו לתיקון וכו', אבל זה לא אומר שההרס הוא טוב, וברגע שמשתמשים בהרס כבנייה אז כלאורה זה כבר פירור ופירוד, אבל באמת צריך עיון.

בס"ד

אני יושב וקורא ולומד ומנסה להבין בריכוז רב ובהעמקה רבה, וכשיש לי שאלות אני כותב אותן כאן (נגיד). אח"כ מישהו אחר רואה את השאלה שלי, חושב עליה בעיון ובהעמקה (או שלא) ועונה לי את דעתו. אני שומע אותה ובוחן אותה בזהירות בלי להתחשב בשאלה כמה הוא חשב עליה, ואם היא מוצאת חן בעיני והגיונית, מה אכפת לי האם היא ניתנה פה או בבית-מדרש ומואבק ללא הסקה שמואר בעזרת נרות שעווה?

ב. מה אני אעשה שכל הפלפול הזה הוא להפך ממה שכתוב? הוא אומר "עומד על כללות ההוויה בכדי לשפר אותה" ולא רומז שום רמיזה לכך שזו רק התוצאה הרחוקה.

אבל די לפלפול המיותר הזה, לא לשם כך נועדנו כאן הערב.

ולענייננו, זה לא תוצאה רחוקה, שהרי הזרע מתרקב באדמה לפני שהוא צומח, זה בדיוק העניין, כאשר ה"שור" הולך ומפרד ומחלק ומפורר את הקיים בצמח כשהוא גדל בכדי שימשיך לגדול, אך צריך השמדה טוטאלית בשביל לצמוח משהו חדש באמת, ולא השמדה לא טוטאלית של "על מנת לבנות" (טוב, אולי הגזמתי עם ה"טוטאלי")

כלומר , מאוד מסובך , אבל יחסית לחומר הרגיל של הרב קוק מדובר בעניין קל.

הוא הגיע למסקנה שצריך שני כוחות כדי לבטל את מה שהוא מכנה רע.

כוח אחד זה כוח מפריד, שהוא הכוח היותר חזק.

מה עושה הכוח המפריד , הוא לוקח תערובות , וכשמו , מפריד אותן למרכיביהן.

הכוח השני הוא הכוח ההורס , שלא באמת הורס , אלא משנה משהו למשהו אחר.

אז הוא טוען שהפר מבטא את הכוח הראשון והשעיר את השני ויחד הם יכולים לבטל כל מציאות שלילית, על כל מרכיביה.

זהו.

מה זה הורס שלא באמת הורס?

אבל לכאורה יש אפשרות לומר כי הגבורה של השור זה כגבורת הארי שזה כוחות שיכולות לפעול ולעשות, כאשר הריסות השעיר זה כעזות הנמר שאין לו כח אבל יש לו את האומץ לעשות כל מה שהוא יכול וצריך בלי לוותר, והרי כוחות ללא אומץ ישבו מוזנחים, ואומץ בלי כוחות לא יגיע רחוק, לכן צריך את שניהם, אבל עכשיו צריך לעיין בזה שוב להבין אם בכלל החטאתי את המטרה או לא...

ולכן באמת יכול להיות ואני לא בא להגיד שאתה טועה, אבל גם לא שאתה צודק, רק יכול להיות, לא עיינתי ואני לא מתכוון לעיין עד כדי כך כי כאמור אני לא חושב שזה מקום מתאים, אבל אז באמת כבר אין לי סיבה להגיב. לילה טוב וחג שמח!

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום