אסור לאכול ינשוף.
וגמל.
וכך גם האדם,
יש אנשים מלאים בטוב מבפנים אך לא כשרים מבחוץ,
יש אנשים שנראים מעולה מבחוץ אך לא כשרים מבפנים,
ויש אנשים שהם גם טוב פנימי וגם טוב חיצוני,
ממש כמו ארבעת המינים.
|מתחבא מאחורי המחיצה|
בס"ד
העשירי והאני לא זוכר כמה.
של אחד היה החזיר ושל השני היה אוניה.
בס"ד
בשאלה למה יושבים בסוכה.
אחד אמר, כי ה' הוציא אותנו ממצרים ואז ישבנו בסוכות.
ואחד אמר, כי ה' הוציא אותנו ממצרים ועשה לנו נס וסוכך עלינו בענני כבוד שהיו כמו סוכה.
ופסקו הלכה כמו השני.
--------------
נשאלת השאלה, למה צריך לפסוק הלכה בשאלה הזאת?
מכאן למדו האחרונים, שבמצוות סוכה יש חשיבות מיוחדת לכוונה במעשה, כפי שכותב בעל התניא בשו"ע הרב: "ולכן צריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה, שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה שצונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים"
--------------
עוד יש לשאול, בכל מקרה, מה ההבדל בין הדעה שהושיב אותנו בסוכות לבין הדעה שהושיב אותנו בעננים (חוץ מההבדל המעשי, שכמובן ראוי לזכור בשעת הישיבה בסוכה מה היה)?
התשובה היא, שבעצם יש פה מחלוקת מה עלינו לזכור ביציאת מצרים.
על פי שיטת "זכר לענני הכבוד", עלינו לזכור את החסד שעשה עמנו הקב"ה ואת כל מיני הניסים והנפלאות שעשה לנו. כמו שכתב בלבוש: "דבר נסיי היה שהשגיח עליהם ביציאתם ממצרים ועשה להם דבר נס, ולכך ציווה במצות סוכה לזכור הנס. מהו הנס? שנקרא בשם "סוכה", והם ענני כבוד שהקיפן בהם במדבר לבל יכה אותם שרב ושמש, ושיגנו עליהם מן האורבים. לכך ציוונו לעשות סוכות ולישב בהן שבעת ימים, שהם כוללים כל ימי השבוע ורומזים כל הזמנים, לזכור נוראותיו ונפלאותיו בכל הזמנים."
ואילו על פי שיטת "סוכות ממש", עלינו לזכור את הסיבה ליציאת מצרים, והיא צדקתנו ואמונתנו בקב"ה, כפי שכותב ערוך השלחן: "נצטוינו לעשות סוכות דוגמת הסוכות שעשו להם במדבר, כדי שיתגלה ויתפרסם מתוך מצות הסוכה גודל מעלתן של ישראל במדבר, שהיו הולכין עם כובד האנשים והנשים והטף, ריבי רבבות במקום אשר אין בטבע האדם להיות בו. כמו שהעיד הכתוב: "לא מקום זרע". וכן אמר הנביא לישראל: "המדבר הייתי לישראל, אם ארץ מאפליה?" – כלומר: דבמדבר הכנתי להם כל דבר, ולא חסרו דבר. וכמו שאמר משה רבינו בפרשת דברים: "ידע לכתך את המדבר הגדול הזה, זה ארבעים שנה ד' אלקיך עמך, לא חסרת דבר".
ונמצא דעיקר מצוה זו הוא זכרון המסע הגדול שבמדבר, שלבד שלא היה מקום זרע, עוד אפילו בתים קבועים לא היה להם, אלא סוכות בעלמא. ולזה נצטוינו לעשות סוכות דוגמתן, למען נזכור גודל מעלתינו מהשגחת ד' עלינו מאחרי יציאת מצרים."
ועל כן כמובן שאנו משתדלים לזכור גם את טובות ה' עלינו, וגם את מסירותנו עליו, וכך לקרב בין כנסת ישראל ודודה ולהביא לגאולה השלימה במהרה בימינו.
(כל המקורות מאו"ח סימן תרכה)
קרן פלס ורמי קלינשטייןריעות.מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
