זה היה כאילו שהם אומרים,
אנחנו יכולים, רק תאמינו בנו. תתנו לנו.
והנה, כשנתנו להם, פיתום הם עושים, יוצרים, לוקחים אחריות.
זה היה ככ.. מקסים.
אני מסטולה.
ווהוו ווהוו
בל באמת שזה היה יפה.
אז אפילו.. אפילו קחו כיסאות, קחו, ניתן לכם גם קצת תקציב, מגיע לכם.
הם הגדילו ראש.
היא רק באה וצעקה וצעקה וצעקה ואמרה שזה לא הגיוני.
אוי, זה מזכיר לי את מה שהיה ביום שלישי.
אתם יודעים מה מרגיז אותי?
אנשים שלא מצליחים להבין שיש אנשים שאשכרה, באמת באמת,
בשיא האמת,
*שונים* מהם.
כילו, מה? ישמצב שיהיה בנאדם שיהיה שונה ממני? *ממני?*
בל אני אני. וכנראה שכל העולם הוא אני. עובדה שחייב להיות שכל העולם יחשוב ויתנהג כמוני.
בעכס.
זה מגעיל.
זה ככ חשיבה.. מצומצמת.
פיכ.
