הייתי צכה להשאר עוד שעה, זה לא פייר שלא ידעתי
העיקר ישתבח שמו ברחנו קצת והיה טוב
בעצם כנראה שלא הייתי צכה להשאר
אבאאא
יואו יואו יואו
-איזה טוב ה'-
הייתי צכה להשאר עוד שעה, זה לא פייר שלא ידעתי
העיקר ישתבח שמו ברחנו קצת והיה טוב
בעצם כנראה שלא הייתי צכה להשאר
אבאאא
יואו יואו יואו
-איזה טוב ה'-
יו ואני צכה לברר איתך משו, בעז"ה בהזדמנות
ממש מעניין אותי אם אני מבין פה משהו
ואיתנו תמיד
תמיד תמיד אבל
אחים שלי המתוקים
והכל יצא טוב
ונשברה צלחת גם. כזאת שאמורה לא להשבר. מגובה 30 סמ בקושי. ולרסיסים.
חחח! נשברה צלחת.
קיצר סוגשל כפרת עוונות כזאת לקינוח
ובמנחה במיוחד
וה' כזה אוהב אותי
הבאסה אבל שאני אומרת אתזה רק כשקורים דברים כאלו, שרואים שהם טובים ומשמחים
ולא כשקורים דברים אחרים גם
וידיד נפש זה השיר הכי יפה בעולם
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)