לכבוד חמדת לבבי ...
(הקטע המצחיק שגם כיאה לאשכנזי מבית ומבטן טעיתי בזה עד שתיקנו אותי)
@ההוא גברא שמשהו יתייג
חוני המעגל פינות
ההוא גברא(טעות של החילונים בנעילה)
קשה זה טוב :-)שלא אומרים בבר יוחאי 'הלא המה יורו חמוריך'... ![]()
בשבת מירון של שיעור א שלי היינו בבית כנסת ביישוב בשיעור של איזה רב משם, פתאום אני רואה על הקיר לוח כזה שכתוב עליו בר יוחאי, וואלה התעננינתי, בחיים לא ראיתי את כל המילים אז זה הזמן... בקיצור אני קורא וזה... פתאום אני רואה שם "הלא המה יורוך מוריך"... ואז נשפכתי מצחוק באמצע השיעור וזה...
אבל בכל זאת...
גמלתו טוב ולא רע (בתמונה: גמלתו)
![]()
כאפה פרסה לעני...
מרבד אמא עשתה לה...
והטלית על כולנה
וזהו. מפה והלאה רק טעויות של אשכנזים בדברים של ספרדים.
והם רק שומעים מהחדר שלהם את כל החבר'ה שרים "אליהו הנביא הוא מלך המשיח" 


עד שפעם אחת הם מואילים בטובם לבא למלווה מלכה ומגלים את הטעות
ואתה לא בטוח למה הם מתחילים הלל ואז מפרטים את כלמה שיש להם השבוע הקרוב.....
ואז...
כשאתה מתאפק ולא צוחק מהם....
הם מברכים בורא פרי הגפן ו....![]()
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)