לא הייתי כאן
שנים או לפחות
ימים ספורים,
קשה לעקוב אחריי
כשאני נעלמת כך
לאבדון שלי
הולכת ולא נושמת,
רגועה ולא שואלת
מי ביקר בהיעדרי
מי דאג שהחלונות ייסגרו?
או אולי מעולם לא
טרחתי לפותחם
ומי החליט שהדלת נעולה?
האם בכלל אי פעם
העזתי להיכנס בה
לאן הגעתי? שיכורה
משוחררת
מסוחררת
הייתי יכולה
ללכת
לכל מקום
ודווקא כאן אני נרגעת?
חשוך לי בעיניים
ובתוך הראש שממה
שמישהו ידליק לי אור
קשה לי עם דממה.
שכחתי לדבר בקול
שכחתי לצעוק
מקפלת את הבטן
דוחפת את מילותיי
אל הבורות בהם נפלתי
עייפה מהסברים
מבני אדם זרים
נשענת על עמודים
חלולים
ומשחררת
נשימה
הייתי יכולה ללכת
לכל מקום
ודווקא כאן אני נרגעת
כמה אירוני
תמיד אני חוזרת
לכאן
בוכה
מתנצלת
ותמיד אתה
פשוט סוגר לי את הדלת
על הפנים
על הידיים
משאיר לי צלקות
תזכורות
לא להגיע שוב
כשאני נופלת
מרוסקת
ואלוהים
אל תשכח הפעם
לנעול את הדלת
בשני מנעולים,
יש לי מפתח
לגיהנום
יש לי מפתח
לחיים
לא תוכל לכלוא אותי
כאן
שוב
עם חלונות סגורים
כאילו אני עדיין
ילדה קטנה
מלאה בגעגועים
בקיא
ובפחדים
גדלתי קצת
בניתי כמה קברים
אני יודעת למות
אני לא יודעת לחיות,
אל תנסה להשאיר לי
צרורים חדשים של
מפתחות
אני אפרוץ כל דלת
שתיסגר עליי
עם הכאבים
אני אדחוף אותך
ואצא לחופשי
אינך עוד אדוני
אלוהיי,
אינך עוד
וגם אני אינני
אני.
