יכול להיות שהיא כן מתאימה, זה שהיא גרושה זה לא אומר שלא מתאים לה מישהוא אחר...

ואע"פ שהוא רווק...

אני הייתי מרגישה שזה תמוהה

אם היו מציעים לי גרוש

נראה לי שאפילו הייתי קצת נעלבת

זו התחושה שלי

זה לא אומר שגרוש לא יכול להתחתן עם רווקה, זה יכול להיות  אחלה.

אחרי כמה שנים התחלתי לבחון את ההצעות ודווקא הוחמאתי, כי אלה היו בחורות ברמה

עם ילדים- לא נראה לי שייך.

בלי- סבבה לגמרי, רק שאבדוק טוב טוב לפני...

כגרוש בעצמי יצא לי לפגוש כמה נשים יקרות שנושאות את אות הקלון 'גרושה' ובכל המפגשים האלה גיליתי איכויות נדירות שיכולות לצמוח רק ממעקשים ונסיונות בעניין הקשר הזוגי והבנת חיוניות העבודה הזוגית (ובחלק מהמקרים האמהית..) 

בס״ד

וגם לי יצא להכיר גרושים מדהימים. 

(אז אני מנסה להכיר אותם לבנות...)

בס״ד

אבל לשמוע את זה מיי ש(ב״ה!!)לא במצב הזה- זה מעניין ומעיד על גדלות.

אני גם הכרתי גבר מוכה, שהיא עוד רצתה להתגרש (היא הייתה ממש מטורפת!), אבל הוא הודה שגם לו יש חלק בעניין. בלי להכנס למי מה מו ולמה, אבל בגדול היא הייתה מקנאה ומשתוללת והוא לא עשה מספיק כדי שהיא לא תקנא. אז האחריות ה"פלילית" היא עליה, אבל המוסרית גם עליו.

וטוב שהתגרשו! בחור חמד שהיה סובל ממנה גהנום...

והיא לרוב מוצדקת, כמובן רק לרוב ולכן חובה לבדוק כל מקרה ספציפית.

אני לא נכנס לסיפורי חרדים, כי עולם השידוכים שלהם שונה משלנו,

(אבל אני חושב שאולי מישהו אחר עם אבחנה יותר בריאה היה יכול למנוע את המקרים הראשונים.)

ולגבי השכן- אני מניח שאת מסכימה שאם הוא התחתן עם אישה שטלתנית אז איש עם אופי נשלט,

אז נכון שזאת לא אשמתו, אבל אם לא מודעים לזה אז זה לא משהו שייפתר על ידי גירושים ונישואים לאחת אחרת... ובמקרה הזה הגירושים באמת מעידים על חוסר יחסית קיצוני באישיות שלו.

ולכן אני נגד כללים.

ההכללה במקרה הזה היא נכונה לרוב המקרים,

אז במקרה ההוא- הוא נפל ברשת של היופי החיצוני, וזאת גם כן סוג של נשלטות (יותר פנימי)

בס״ד

הסיבה שיהודים חובשים כיפה היא להראות שיש לנו יראת שמים.

אצל הנוצרים זה הפוך- מורידים את הכובע כשנכנסים לכנסייה, 

כביכול ״אין דבר שמפריד בינינו״. 

בס״ד

לצורך העניין- גרוש בלי ילדים

צעיר יחסית

לכל אדם יש 'בעיות', ולרוב אנחנו מספיק מודעים לעצמינו בשביל לחתוך לפני חתונה,

או שהבעיות שלנו לא עד-כדי כך בעייתיות.

אז או שאנחנו יודעים להתמודד עם החסרונות שלנו, או שבן הזוג שלנו משלים אותנו בכך שהוא משלים את החיסרון שבנו.

מי שהתגרש סימן שיש לו כנראה חוסר יותר משמעותי מרוב האנשים, איתו הוא לא הצליח להתמודד או שהוא היה גדול מידי בשביל שבן הזוג יוכל להשלים אותו.

לפעמים זה חוסר במידה מסויימת, לפעמים חוסר ביכולת לבחון ולהבחין, ועוד הרבה אפשרויות.

אז צריך לדעת לבדוק את שורש הבעיה, מאיפה נבעו הגירושין, ולפי זה להחליט אם זה מתאים,

אם משהו השתנה אצל הגרוש,או אם ה'מדוייט' החדש יכול ל'ענות על החוסר' של בן הזוג הגרוש...

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?