1.פעם פנה אלי בחור אחד חילוני ושאל אותי,

תקשיבי, אני קצת מתחזק והייתי רוצה להכיר מישהי- דתייה חזק, איך אני מגיע לאלו- שהן נורא דתיות- עם הזה על הראש.. (יעני מטפחת)  

2. קרה לחברה שלי-- בבירורים הבחור שאל- בת כמה היא ואז אמרו לו- שיעור ד'

והיא למדה במדרשה- אז הוא חשב- שיעור ד' במדרשה..

נפגשו, נפגשו..ואז היה לה יומולדת- והוא כזה- מזל טוב, 24 נכון? והיא כזה לאא 21.. חחח..

נ"ב- הראשון זה גם לא קרה לי אישית.. מן בדיחה שרצה כזה..

תיזהרו בנות (בקשר לשני) מי שלומד בישיבה קטנה קורא לעצמו

שיעור ד' כבר בשמינית...

שיעור ג' זה בשביעית, וא"כ בשמינית זה שוב שיעור א'

רוב הישיבות הקטנות אין 4 שנים, ואלו שיש לא משתמשים בשיעורים אלא בשכבות גיל...חמישית שישית..

בכולן (לא שיש הרבה כאלה) יש 4 שנים, כי בישיבה הגבוהה צריך להסתנכרן בגיל עם כל הישיבות התיכוניות.

איזה שכן רצה לשדך לי את האחיינית החרדייה שלו. מכיוון שהייתי חייל וזה לא הפריע לה, חשבתי שאולי היא לאו דווקא חרדייה קלאסית, אז אמרתי - מה אכפת לי לשמוע...

בקיצור, היא רצתה עובד ולומד, ולפחות בשנה-שנתיים אחרי הצבא, התכנון שלי היה רק ללמוד, אז היא לא רצתה בסוף.

היא פסלה אותי כי הייתי חרדי מדי בשבילה

ואז אחרי כמה דקות החברה באה ואמרה שטעתה וחברה שלה התכוונה לזה שיושב לידי.

והוא קצת התלהב ובירר על העניין, ואז יום למחרת (לערך), התקשרו אלי להגיד שהטעות הייתה כפולה והכוונה כן הייתה אלי, ויצאתי איתה אני בסוף חחח

הבחורה שביררה איתי הייתה ממש נחמדה והחמיאה לי מלא (מול כל החברות שלה, אחד המביכים) ותהיתי אם להגיד לה פשוט שתביא לי את המספר שלה במקום של חברה שלה וזהו חחח

ומישהי אחרת שניסתה לסדר לי קרובת משפחה שלה בסוף נדלקה עלי והעלתה את הרעיון שאצא איתה, ויצאנו

זה גם הרבהההההההה פחות מביך, גם לצד המוחמא

למה הם מרשים לעצמם בכלל?

יש בנות שאף בחור לא יפנה אליהם ישירות, לא בקטע רציני לפחות.

זה בד"כ מה שאתה משדר לסביבה, בנות שצוחקות הרבה עם בנים או מדברות איתם בחופשיות משדרות פתיחות, גם אם זה לא מתאים לשאיפות שלהן. כנ"ל לגבי גברים, יש כאלה שבנות באות אליהם בצורה ישירה וכאלה שמרמזות וכאלה שלא מעיזות להתקרב. ולא אני לא מדבר על מפלצות, על אנשים שווים בהכל חוץ מ"בתשדורת החברתית" שלהם ;)

אין איסור גורף, אבל זה לא הכי טוב אם יש ברירה אחרת

כשהייתי צריך להיות הצד המספר בבירורים שמרתי על דיסטנס מאוד (זה היה באמצע דייט, דבר מצחיק כשלעצמו)

וכנ"ל להפך...?

בחברה דוסית נפרדת, למה שיהיה גבר שיכיר מישהי בצורה טובה עד כדי כך שימליץ עליה?

נראה לי שמכירים אותה מספיק טוב לא?

כך זה לפחות בתחומים אחרים של ממליצים.

ורב? אתה רציני? זה לא כמו הקשר בין רב לתלמיד בישיבה...

בן דוד אולי...

גם ככה הולכים פה הרבה על אמונה...

בד"כ, ממה שאני מכיר בעולם החרדי, הרב שלו מדבר עם הרב שלה, והרב בד"כ מכיר את הבת כמו הבת שלו.

בעולם שלנו הרבה פעמים זה היא מדברת עם חבר, וזהו בגדול. שומרים על דיסטנס והכל בסדר...

שואלים שאלות פתוחות ומנסים לשמוע הרבה מהסאב-טקסט. זו השיטה הכי טובה לדעתי.

זה עדיין מוזר לי מאוד לדבר עם קרוב משפחה, כאילו זה ברור שהוא לא אובייקטיבי בעליל!!!

ובציבור שלנו יש בנות במדרשות עם רבנים, אבל מכאן ועד לברר אצל הרב... נשמע לי מופרך.

לא קרבה משפחתית, או חברית...

לא יודע למה את אומרת ככה, בהרבה ישיבות יש רבנים שמתעסקים בזה, והם גם לפעמים מלמדים במדרשות ומביאים לך את העניין מבורר מראש.

וזה מרגיש לי קצת לא צנוע. כי רב שמלמד במדרשה מאוד משתדל לא להתייחס יותר מדי לבנות כדי לשמור על הצניעות. זה גבול דק כזה שרבנים מאוד משתדלים לא לעבור אותו. ויש רבנים שמצליחים להכיר לעומק בנות ויחד עם זאת לשמור על הצניעות, זה בהחלט ראוי להערכה ודי נדיר.

ואת הקטע עם קרובי המשפחה הבאתי מתחום השירות לאומי, אני לא יודעת איך זה בעולם השידוכים... בקבלה לשירות לאומי אסור להביא קרובי משפחה.

וכן, יש משהו יותר אובייקטיבי בחברים על פני משפחה.

לא יודע מה מוזר בזה... זה בטח עדיף על פני גבר ואישה שהם לא ת"ח שמדברים ביניהם.

השירות לאומי לא קובע, מה הראיה פה? משפחה וחברים, בהנחה שהם באמת חברים, זה אותו הדבר בעיני.

מה אטרקטיבי יותר בחברים על פני משפחה?

אני חייב לציין שכל הבירורים מהסוג הזה הם סתמיים לגמרי, בציבורים יותר הדוקים, עושים בירורים שגובלים בבלישה, והם לפחות הגיוניים! כי שם אתה מגלה באמת דברים.

בכל ה"בירורים" שאתה מדבר עם איזה חבר או חברה או משהו דומה, רוב הסיכויים שתשמע גרסה מצונזרת של האמת.

יצא לי לשמש כמברר בתור "רב" של קרובת משפחה כשמהצד השני היה הרב של בעלה (שאני מכיר את שניהם אישית), מהציבור שלנו אגב, וב"ה הם נשואים עם ילדים כבר. ובשיחה באמת ניסינו לברר אם יש ביניהם התאמה, ולא לבלוש או לחקור ולנסות להביא מי משקר ומי לא.

ת"ח (לא מכליל את עצמי בזה, שלא ירמז) בוודאי ראויים יותר לבירורים מכל אחד אחר, לפחות רב שמכיר את המשפחה או הרב של המשפחה עצמו.

כיום זה נראה לי לגיטימי לגמרי, אז זה היה נראה לי הזוי..

נתתי למי שקישר ביננו טלפון של חברה כדי שיעביר לבחור כדי שיברר. המקשר שלח לה את המספר של הבחור ואחרי כמה דקות היא שולחת לי הודעה מבוהלת: "תגידי?! את בטוחה שזה הוא?! הוא נראה ממש זקן!! (נפלאות תמונת הפרופיל בווצאפ) 

עכשיו, ממש התחלתי להיחלץ ואמרתי לה שתשלח לי את התמונה במיידי, פתחתי אותה ואני כזה: יא הזוייה אלה ההורים שלו!!! 

קיצר היה מצחיק, נרגעתי, היא דיברה איתם (ותוך כדי גם אמא שלה נדחפה והוסיפה המלצות (תודה רוחמה) ועד כאן בשבילכם..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?