הדמעות שהתייבשו מזמן
והרגשות שנדמו איתם
ונשארה רק ריקנות אחת גדולה
חסרת מעצורים, חסרת בושה
שמכרסמת אט אט בכל חלקה טובה
שדורשת וזועקת ובועטת נקמה
ואתה מנסה כל פעם מחדש
להאכיל בעוד נתח בשר את הנחש
והנפש מקיאה
את עצמה
את עצמך
את אחרון שארית כוחותיך
את הבכיות
והצרחות
שהם חייך
את הלילות ללא שינה
ואת הצלקות שנחרטו
בדעת-לא דעת
בשתיקה.
ומרוב צרחות
אתה שותק
ומרוב שרפות
אתה בועט
ובורח
אל עבר שום מקום
אל שאול דמיונותך
אל עומק שאול פחדיך
ומחפש
ורוצה
ושואל
את נפשך
לחיות
או למות
למות
או לחיות
לחיות
בעודך ממשיך
למות.



