זה היה דייט ראשון, בעיר שאני לא מגיעה אליה בד"כ.

הייתי צריכה להחליף את השעון שלי, ורק בעיר הזאת הייתה חנות שיכולתי להחליף בה את השעון.

תכננתי לעשות את זה לפני הדייט, אבל לא יצא 

קיצר, יצא הזוי למדי... (קניות איתי זה לא דבר נחמד במיוחד... לוקח שעות... אפילו חברות שלי שונאות ללכת איתי לקניות )

אחרי כמה זמן בחרתי את השעון המבוקש והלכנו לדייט.

(בסוף בסוף זה נגמר, אם זאת הייתה הכוונה..)

בכיתה ח' היתה לי חברה שגרמה לי לרדוף אחריה,כשקלטתי את זה,שאני מתנהג כמו אפס..החלטתי להחזיר לה.

למדתי איך אני עושה את זה,יום אחד ישבנו..התחלתי לרדת עליה כ''סוג של נקמה'' ואז היא התעצבנה ואמרה ''אני אלך!''-מלאת ביטחון שאני ארדוף אחריה..אמרתי לה ''תלכי קיבינימט,את לא מאיימת עליי''-היא הלכה וחזרה אחרי חצי דקה ואמרה ''הייתי חייבת את הסיבוב הזה''-באותו יום חתכנו את הסיפור.(מערכת היחסים הזאת כבר מזמן נהיתה לא בריאה...)

זה לא משהו שאני גאה בו...בכלל,הייתי מעדיף שזאת שאני נמצא איתה עכשיו היתה ותהיה הראשונה והאחרונה שלי.אני לא רוצה עוד בחורות.

ואני גם לא מדבר ככה,זאת היתה תקופה טיפשית ומלאה הורמונים.

אני כבר גדלתי,וחושב שסיימתי את ההתבגרות שלי...אז זהו.

כנראה התבלבלת עם המילה "האם" שהיא כן מילת שאלה.

אולי אתה לא מדבר ככה אחרי שכבר גדלת, אבל אתה עדיין כותב ככה לעיני כל, ועל זה קבלתי.

אהה הבנתי..שכתבתי ''השאלה שלך''-התבלבלתי,בניסוח שלי.

אני כתבתי את זה כי הרגשתי שאני צריך לכתוב את זה,השאלה נשאלה..וזאת התשובה שלי.

צר לי שאתה חושב שאני שם על מה שאתה חושב עליי או מה שאחרים חושבים עליי,אני לא סופר פה אף אחד...שלא יווצר רושם מוטעה..

ואל תיתן לי ביקורת,אין דבר שאני שונא יותר היא שהחברה נותנת ביקורת,בטח כשאתה לא מכיר אותי.

ולשחק בגן שעשועים בכל המתקנים המגניבים,

ולהיכנס למזרקה (באמצע היום באמצע הפארק לאמצע המזרקה).

וזה לא תמיד קשור לדת, זה קשור לרמת הפתיחות והזרימה,

אני בהחלט דוס ועדיין אני מסוגל לעשות דברים כאלה.

איזה כיף להה!  איזה חלום!

תשמע, אתה אדיר

אז אולי נעשה סתם סנפלינג?

לא בקטע של דייט?

דגד/שדש

אבל אתה חייל

כמה זמן זה בתכל'ס?

אז אתה הולך ללמוד בישיבה?

אין יותר משמח מיהודי שהולך לאהלה של תורה

עד שאתקל במשהו שמשך לי את הלב.

ואתה יכול להגדיר איזה סגנון אופי יש לך אישית?

נדבקו תוך כדי הליכה ודקרו אותי ממש..אז לא היתה ברירה אלא להוציא באמצע הרחוב ואח"כ גם על הספסל..

חייב קצת ג'ינסים אז הם הלכו ביחד לקנות לו מכנסיים (דייט רביעי...)

בחורה בלי טעם אופנתי

ג'ינס מצדיק יותר מדי התנהגות שכונתית, וכמה כבר אפשר לתפס בגיל 20+ על עצים באמצע הרחוק?

זה הכי ייחוד שבעולם חח

הלכנו על סלקליין...

בפגישה ראשונה

 זה היה רעיון שלו והיה מגניב

אם כי מיותר לציין שאני כל הזמן נפלתי והוא הלך ממש טוב..

(מי שלא מכיר זו אומנות כזאת ללכת על חבל, מתוח בין 2 עצים וצריך מלא באלנס וזה..)

וזה לא נאמר בקטע של עלבון. אני קרוב לגיל 30 ועדיין עושה את זה חחחח

מה זה אומר עלי...? 

יש גיל שזה לא שפוי?

אולי זה לא שפוי להפסיק לעשות שטויות באיזשהו גיל רק בשביל להיות שפוי..חח

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?