אז שלום בית קודם להכל !! ואשתך יותר חושבה מהכל ... תשמור על קשר נטו אתה תבקר את המשפחה נטו אתה ותשתדל בעזרת ה' וחכמה לא לפתח מריבות וחיכוכים יותר ממה שזה יצור אם אשתך נעלבה מאחיך עד להגיע למצב כזה גם אם הוא צודק הוא לא עשה מעשה חכם קשרי משפחה בעיקר בין גיסים חמות חמים הם נורא עדינים ושבירים .

אבל קראת מה שכתבתי? לא אמרתי לו לנתק קשר אמרתי לו שדבר ראשון זה אשתו ואם היא לא רוצה להיות בקשר של תהיה אבל שהוא כן יבוא להורים וכו'... חוצמזה סופם של עצבים בד"כ ומשחקי אגו שהם נרגעים שוכחים ואז אפשר להתנצל ולבנות גשר מחדש 

יחסי משפחה זה יחסים מאוד עדינים ושבירים , אי אפשר להגיד הכל כמה שאתה צודק. צריך להיות חכם לא צודק.

בכל מקרה ברור לי לפחות שהאישה או הבעל הם לפני הכל !

לא סתם אמרו "ועזב איש אביו ואמו ודבק באשתו " ולמה אמרו את זה לגבר ולא לאישה כי האישה בד"כ היא מתחברת ישירות לגבר ואין לה הרבה קונפליקטים לגבר בדכ יותר קשור וקשה לנתק קשרים שלום בית חשוב מהכל ! ואולי האח של הפותח צריך לעשות חשבון נפש

שאם אתה רוצה לסמוך על זה שהעצבים ומשחקי האגו ייגמרו ויירגעו, אז הצעד הנכון הוא לא לעשות דבר, ולא לבוא באופן פעיל ולהצהיר על ניתוק קשרים.

רק מצד שני האשה רוצה שהדבר יהיה בהכרזה בקול גדול, ואם זה לא קורה אז אני האיש הרע שלא עושה כדבריה.

גם אם נכון ששלום בית דוחה הרבה מאד דברים.

הבעל צריך לחזור ולהבהיר שהקשר עם האח בשום אופן לא אומר שהוא חשוב יותר ממנה.

ובה גם האישה היא אובייקט שאין בו שום ערך מלבד המראה שלה

צריך שאלת רב ואז לפנות למשטרה להגיש תלונה על אלימות, כדי שתלמד לקח, ואז לבטל אותה

צודק, אז האישה סתם מחפשת תשומת לב וגיבוי, וברגע שהיא תקבל אותו היא תרד מהעץ שלה ויהיה אפשר להוכיח אותה על זה.

אם זה עניין שבאמת נתון לפרשנות, זה כבר תלוי במעשה עצמו, ואז באמת צריך לגשר בין שני הצדדים.

לא תמיד אפשר לחרטט את המערכת ככה. למרות שהרעיון הוא בד"כ לתת גיבוי בהתחלה כדי להרגיע את המצב.

אבל אם, ובוא נגזים בקיצוניות, היא ניסתה לזרוק כלבלב למדורה והוא מנע ממנה והיא כועסת עליו שלא זכתה לראות כלבלב בוער? גם אז תגיד "את צודקת! אחי היה לא בסדר!" על ההתחלה?

צריך קצת פרופורציות, וצריך קצת לזכור שהגבר הוא גבר בסופו של דבר.

כשמצדיקים התנהגות שלילית, אין שום סיבה להפסיק אותה.

וזה אינדבידואלי לאופי של הבן אדם הפוגע וגם למקרה המסויים.

יש כאלה שישמעו שאתה בצד שלהם וישר ירדו מהסוס שלהם.

ויש כאלה שאם תצדיק אותם יהפכו לבהמות בסופו של דבר.

אולי מספיק עם השבלונות על אנשים?

שהוא אומלל עשרות שנים ברצף, ומערכת היחסים ביניהם מלאה בסבל הדדי.

זה נכון גם לגבי נשים שמוותרות יותר מדי.

צריך ללמוד לתקשר בזוגיות, ולהביע את עצמך בלי פחד.

תראה את התגובה הזאת לי קרה מקרה כזה - הורות

בהמשך השרשור

היא אומרת מלכתחילה שלה היה קשה להבין אותו ולו היה קשה להבין אותה.

ואם הם היו אומרים את זה מההתחלה?

היא: "כואב לי להרגיש שאתה נגדי. שאני לא חשובה בעיניך".

הוא: "כואב לי להרגיש שאת מנסה לקרוע אותי מהמשפחה שלי".

במערכת יחסים כזאת, שהיא המהות של בית יהודי שהוא חיבור כנשמה אחת(!), הצרות האלה נמנעות מראש.

הפרטים בו בכלל. זה ודאי לא הגיוני. הוא אולי לא יכול לשתף אותנו במתרחש, אבל כשזה המצב צריך בוודאות לתת את כל האפשרויות כמענה.

ולא לדמיין מקרה שקרה, סתם על דעת עצמך, ואז להכריע לפיו! זאת לא דרך לתת עצות, לא נכונות לפחות.

בעל שאל - כשאני עם אישתי ביחד עם אימי, אם אני מגיש לאישתי קודם קידוש ורק אח"כ לאימי - אימי נעלבת. אם אני מגיש קודם לאימי - אישתי נעלבת. מה לעשות?

תשובת הרב אבינר הייתה שהשאלה לא צריכה להיות "במי לבחור" או "את מי יותר חשוב לכבד". אלא -

איש ואישה הם כגוף אחד. כיחידה אחת. 

ביחד הם צריכים לראות איך לפתור את הבעייה.

השאלה שהעלית מזכירה לי את השאלה שהבאתי וראיתי לנכון לכתוב את זה כאן.

בהצלחה!

אבל נראה שהוא מתאר מצב שהאישה לא מוכנה לשמוע

יש רק חוסר הסכמה איך להסתכל על המצב.

ולפי ההסתכלות שלה יש כאן פגיעה חמורה מאוד, שאם הייתי מסתכל כמוה אולי גם הייתי מגיב כמוה.

אבל מה לעשות שאני לא מסתכל כמוה.

כאן השאלה היא האם עלי לעשות מעשה אקטיבי/פאסיבי ולפגוע במשפחה שלי כי אם לא אז אני פוגע בה, או שאין לי היתר ואין הצדקה לפגוע במשפחה שלי בגלל הסתכלות שלדעתי היא מוטעית.

מישהו בעל סמכות. רב חכם כלבבך, איש מקצוע חכם כלבבך... 

לא?

זאת שאלה אמיתית שיש לה השלכות.

אז כמובן שהחמה תשתה ראשונה. 

מעט מוזר לי שאישה תיעלב מבעלה על כך...מבחינתי זה מתן כבוד בסיסי.

בכל מקרה רעיון חכם, איש יהודי.

אחרי שהוא אכל בעצמו מהחלה הוא נתן לאישתו ולחמותו באותו זמן.

(לאחר פטירת חמיו)

קראתי זאת בספר "התורה המשמחת" על תולדות חיו של הגרש"ז אוירבאך מאת הרב יוסף אליהו.

ליצור ערוץ תקשורת פתוח ויהודי שלא מפחד מלהגיד את מה שמרגישים.

ואז נמנעים מלכתחילה מצרות מהסוג הזה...

אגב למה זה שתמיד הבעל זה שצריך לוותר? כאילו אוטומטית הפכנו לאמריקאים?

למי ששואל עונים לו.

ברור לי אם האישה היתה שואלת

היו אומרים לה את אותו דבר

הלך הרוח שלי היה כאילו שהאידאל הוא לענות לשניהם,

וזה לא תמיד נכון.

אבל במקרה כמו הנוכחי זה לא אפשרי

אם שניהם שואלים מה הדין

אבל אם אחד מבקש עיצה

אז עונים לו.

אבא שלי במריבה כשהינו ילדים אמר

לכל אחד בנפרד

אתה תוותר אתה הכי צדיק

ועוד דברים ומחמאות

וככה עושים שלום

מי מאשים אותו?אשתו.

מי לא מאשים?הוא.

יש עוד תכונות בעולם.

הוא חזק וכשהוא כועס זה מפחיד והיא לא.

היא עדינה וכשהיא בוכה זה מנגן על המצפון.והוא לא

הכל הוגן.לא להתבכיין.

בכללי הגברים מאוד מרחמים על האישה.

זה הוגן לדעתי כי היא חסרת אונים לרוב.

גם נשים חזקות הם שבירות.

ולא תראו בשום מקום שהאישה תשאל ויגידו לה לנתק קשר והיא צודקת!

יבינו אותה ויתנו לה הכלה -משהו שרק בנות יודעות לתת..

וזה מה שהיא צריכה גם ממנו.היא לא צריכה להיות צודקת-אלא מובנת.

שניתוק זה לא דרך בשום פנים..

אם אשתך רוצה שתנתק איתו את הקשר בקול גדול בגלל שטות שכנראה שהיא אפילו לא צודקת בכעס שלה עליו, אז לדעתי, הפלונטר הזה הוא לא הבעיה הכי גדולה שלך, אלא רק סימפטום. 

אם הוא באמת עשה משהו כ"כ איום ונורא, אז בסופו של דבר, אתה צריך להיות בצד שלה ואפילו לרצות לקרר את היחסים על אחיך בגלל שהוא פגע באשתך בצורה איומה ונוראה. 

בעיני, זה לחלוטין תלוי סיטואציה. 

אבל הוא לא אמר מה הפגיעה רק שלדעתו היא לא צודקת אלא האח.

אז איך נדע?

לא נדע?

אלא אם הוא יספר.

ובינתיים לנסות להבין ולהקשיב לה

ולראות מה הפגיעה לא מי צודק

זה מה שיעזור

הוא צודק לדעתו והיא לדעתה אין אמת אחת

שתיהם צודקים

היא פגעו בה-לא משנה מה- היא נפגעה ..

הוא זה אח שלו הוא רוצה לשמור על קשר..

התשובה לא צריך לבחור אלא לגשר

ואם לבחור ברור שבאישה-

כי יעזוב איש ...ודבק באשתו.

או כשהוא נמצא לא מעצבנת אותו ומדברת איתה

למעשה קלעת וזה קרה

הוא ביקש ורמז על זה במציאות

ובאמת הורדתי פרופיל..

ובאמת בשביל השלום

היה הכי טוב להצדיק אותו.

אני יכולה להגיד לו הכל..

אבל..

אחרי שהוא ירגע שעשיתי את רצונו

אם הוא לחוץ שאני לא מבינה אותו.

זה לא יעזור

מנסיון..

הוא לא שומע..

רק כשהוא רגוע

אז זה הולך

לקרר את היחסים לעיניו עד שירגע וירגיש בטוח בקשר שלנו

צריך להבין אותו למה הוא אמר.

על מה הוא מתעצבן..

זהו.

כנראה שלהם חשוב מי צודק ולא מה לעשות..ואיך לצאת בטוב מהפלונטר

זה המסקנה שלי..מהשיח חרשים הזה

(רציתי לקחת ממך את ההדמיה הזו שהראש תקוע בקיר..)

כנראה יש נחיתות שכאילו תמיד צריך להבין את האישה

ולבוא לקראתה..

כל אחד ומשקעיו..

מה שברור זה שבלי להבין אותה שום דבר לא יצא מזה

כלומר, זאת דרך להשתלט על האישה. לנתק אותה ממערכת התמיכה שלה. לגרום לה שהיא תהיה תלויה בו. במוקדם או במאוחר הוא מנתק אותה לא רק מבני משפחתה אלא גם מחברותיה. הוא גורם לה שלא יהיה לה לאן ללכת. בדרך כלל, זה לא נגמר טוב. בשלב מסוים הוא מפעיל פחד ואלימות נגדה. חייה אינם חיים. במקרה הטוב, זה נגמר בגירושין. במקרה הרע -- במוות.

לכן, לדעתי, לא כדאי להסכים איתו כשהוא האשם.

כמובן, לא כולם כאלה, ומשתתפי הפורום יוכלו לתת עצות טובות יותר אם ידעו את הפרטים.

כי אני באמת מוכן לקרר את היחסים אבל לא להכריז על ניתוק אלא לחכות ולראות מה יהיה.

וגם אז אני בעיניה בעל שלא תומך באשתו ורק אחיו חשוב לו.

אבהיר עוד פעם:

לא מדובר על משהו שכל אדם מחויב לעשות.

אבל מדובר על דבר שהיינו מצפים מאח לעשות.

הוא לא עשה, והוא לא מחויב בכך. אבל יש ממנו ציפייה שיעשה זאת.

כמו שאנחנו לא מחויבים, למשל, לפגוש אותו או לדבר אתו. אבל יש ציפייה שנעשה זאת.

היות שכך, אפשר להבין למה להיפגע מזה, כי כך היה צפוי.

אפשר גם להבין למה לא להיפגע מזה, כי זכותו לא לעשות.

אז היא נפגעה ואני מצדד בזכותו.

וזה שאני מצדד בזכותו ולא נפגע וגם סבור שאין בכך כדי להכריז מלחמה, זה פוגע בה עד כדי אמירה שלי לא אכפת ממנה.

שכאשר היה מדובר באחים שלה, אז המעשה נעשה.

ורק כשמדובר באח שלי, אז הוא טוען שהוא לא יכול.

אז גם רואים שהוא לא מתנהג כמו שאח אחר מתנהג.

וגם (על פי נקודת המבט שלנו!) היכולת שלו לעשות את זה גדולה בהרבה מהיכולת של האחים שלה לעשות.

ולכן אם הוא לא עשה, אפילו שזו זכותו, והיא לא מתווכחת על זה, אבל ההתנהגות שלו היא לא כמו שמצפים ממנו בתור אח. ויש לזה גם תימוכין במציאות.

זו הסיבה שהיא אומרת - אם זכותו לא לעשות את זה, אז זכותי לא לראות אותו, לא לדבר איתו, לא לתת לילדים שלי לראות אותו, לא להגיע לאירועים משפחתיים יחד איתו וכו'.

ובזה אני גם מסכים איתה. כל המחלוקת בינינו היא בין השלב הזה לניתוק קשר, האם הוגן לדרוש ממני להעלות רמה נוספת ואם לא אז זה סימן שהוא חשוב לי ממנה.

אם זו לא היתה המציאות, סתם כתבת זאת.

אם זו היתה המציאות, אני רציתי לכסות אותה ואתה גילית אותה.

(עיין מסכת שבת ר"פ הזורק שהקשו כך)

אם מדובר בהלוואה, אז אולי קשה לה לאחיך [למרות שיש לו בית מפואר ומכונית יוקרתית, יתכן שדווקא בגלל זה, הוא לחוץ בחובות וקשה לו.]. אולי גם לא החזרתם לו עדיין הלוואה קודמת,והוא חושש שזה יהפוך לנוהל קבוע...

ראשית, צריך להבין מראש שאין דבר כזה "לא מתנהג כמו שאח אחר מתנהג". 

אלא אם כן, היה מדובר שהוא מזיק לכם באופן אקטיבי. פועל נגדכם חלילה.

הגישה הזו, כאילו הוא חייב לכם משהו, או כאילו לא חייב - אבל אם נוהג כך, אז גם זכותי לא לפגוש אותו וכו' וכו' - היא טעות, מזיקה מעיקרה, ומקלקלת קשרים משפחתיים. אתם חייבים לדעתי לצאת מזה לגמרי.

"לא כמו שמצפים".. לא שייך. לצפות - זה מעצמכם. ולא נכונה כלל ההשוואה, "אם זכותו לא לעשות - זכותי לא לראות, לא לדבר, לא לתת לילדים שלי לדבר".. חס ושלום! משפחות - במובן הרחב - נחרבו מדברים כאלה, ר"ל. אנשים, אחרי שנים, שכבר לא זכרו ממה הענין התחיל - המשיכו להיות "מסוכסכים". חלילה לכם. לא כך בונים משהו.

היא טועה בכל הגישה שלה, וגם אתה, במחשבה שאם הוא "לא עשה", אז סימן ש.. ומותר לא לנהוג עימו באחווה.

ועוד יותר טעות - לחשוב שיש כאן משהו שמצדיק  ניתוק קשר.

ועוד יותר טעות - לחשוב שאם אתה לא מסכים איתה מעבר למה שאתה גם מגזים - אז זה אומר ש"הוא יותר חשוב"...

חברים יקרים, מציע לכם ללכת לאיזה תלמיד-חכם, נעים הליכות, בעל נסיון חיים - להתייעץ ויישר לכם קצת את המושגים.

ממש חבל על הכיוון הזה. לדעתי, לפי מיטב הבנתי את התמונה שהוצגה חלקית - אתם סתם מקלקלים לעצמכם. על אף ההבנה שלפעמים משהו "מרגיז". יש כאן גישה בוסרית, שכדאי מאד לעלות ממנה.

מסכימה. שיבהיר לה-אחרי שתירגע .בלבד. - הורות

נשים עושות את זה לפעמים

זה דרך לא מתאימה

אבל כשאין הבנה

זה מה שקורה

אולי זה באמת משהו אחר שאתה לא יודע עליו, ולה לא נוח לספר לך, אז היא נתלית בענין הטריוויאלי הזה כדי להיפטר ממנו. באמת, אי אפשר לדון כך, באפילה.

מקווה שכולכם תצליחו לצאת מהפלונטר הזה, ושלווה ורעות יחזרו לשרור בינך לבין אישתך ובינה לבין בני משפחתך הראשונים, ובעקבות זאת, גם בינך לבין אחיך והוריך.

אם לא.

אז היא פגועה וצריך להרגיע אותה 

לפני שמדברים על צדק-

לשמוע איך היא מרגישה לפרטי פרטים

מה היה בדיוק

לפני זה-אין מצב לכלום..

אתה יכול להבין אותה גם אם היא לא צודקת..

ובהחלט יתכן שהאשה ממש נפגעה והבעל פחות רגיש לנושא המריבה. בנוסף הרגישות ליחס משפחת בן הזוג גדולה יותר מאשר הרגישות כשמדובר במשפחה שלי.. ולכן לפעמים הראייה של הדברים שונה. 

כי מצד שני אתה כותב שאח שלך שלך פגע באשתך מאוד ומצד שני אתה כותב שמעשה שלו מוצדק.

איך זה יכול להיות?

אולי תגיד לה שאחיך מצטער ומבקש סליחה ולא יעשה את זה עוד פעם

ולאח תגיד שפעם הבא הוא ידבר אתך ולא אתה. 

אבל בלי לדעת מה קרה קשה לדעת מי צודק. בעיקרון אחים לא אמורים להתערב לחיי נישואין של אחים אחרים ולא להעביר ביקורת. מצד שני לפעמים יש מצבי קיצון שכן צריך. 

יש גם נורמות שונות. 

ויש גם מצבים שמשפחה יכולה לגרום לגירושין מתוך קנאה או להפיך שבן זוג גורם לניתוק  קשרים בלי סיבה מוצדקת

לא מדובר פה על דיבורים אלא על מעשה שציפינו שהוא יעשה והוא לא עשה מסיבותיו שלו.

והמעשה הזה היה חשוב לנו מאוד, ובכל זאת לא נעשה.

אז לא שייך להגיד שידבר אתי ולא איתה. כי הוא דיבר אתי, והבעיה היא לא מה שהוא אמר אלא מה שהוא לא עשה.

גם לא שייך להגיד שהוא מתנצל ומבקש סליחה. כי אם זה ככה אז למה הוא לא עושה עכשיו את המעשה? 

לא יצליח לי לשקר בשביל שלום בית, גם אם ארצה בכך מאוד.

ולהסביר שהיו סיבות לא לעשות. אם הוא לא הבטיח כלום אז באמת אין מה לבוא אליו בטענות.

אבל למה ישר לנתק קשרים? זה משהו מתמשך? בדרך כלל או שעושים משהו ממש חמור או שיש אווירה מתמשכת של ריבים ובעיות. 

זה דבר שהיה מצופה ממנו לעשות בתור אח, והוא לא עשה.

והוא עדיין לא עושה.

וכל פעם שנבקש ממנו אנחנו כבר יודעים מראש שהוא לא יעשה.

מצד שני, כמו שאתה אומר הוא לא הבטיח.

גם הציפייה שלנו לעשות זאת תלויה רק באיך אנחנו חושבים עד כמה הוא יכול לעשות זאת.

והוא מצידו לא חושף כמעט כלום, רק טוען שהוא יכול לעשות משהו מאוד מינורי.

מה אם מצפים שהוא יתרום מח עצם כי הוא מתאים להיות תורם. למשל, עבור אחד מאחייניו הקטנים וההורים לא מתאימים? [ואם האח של אביהם לא יתרום, הילד עלול למות?] אולי האחים של האישה כן הסכימו להיבדק אבל נמצאו לא מתאימים, והאח של הבעל מסרב להיבדק כדי לראות אם הוא מתאים לתרום... שלא נדע. באמת, לא ברור מה ניתן לעשות במקרה כזה. הכעס באמת מובן.

שהנקודה השורשית באמת בקטע הזה זה מה שאמרת

 "אשתי טוענת שזה סימן שאחי יותר חשוב לי ממנה (שזה כמובן לא נכון!!!)"

מציע,כל העינין לא קשור אל האח, כול הסיפור הזה איתו אולי רק משקף את המשפט הזה....

בס"ד משפחת שני אחים הגדול נשוי השני הסתכסך עם גיסתו, והיא החליטה שעושים ברוגז. האח הצעיר נכנס מזה לדיכאון כי היא ניתקה אותו מאחיו הבכור והיחיד. אחרי שנה של ברוגז הבן הצעיר נהרג בתאונת אופנוע. ומאז הבן הבכור אכול יסורי מצפון מטורפים. ובאמת אחים רבים זה משהו שלא כל כך נדיר אבל לעשות ברוגז ממושך זה טיפשי. זה מציף בתחושות קשות את כל הנוגעים בדבר. 

שלום

יש לך בעיה....  שלום בית חשוב מאד אך גם אחיך הוא משפחה .....

אם הפגיעה היא חמורה אז אשתך צודקת

אם יש בליבה מקום לסליחה - ואתה צריך לשאול אותה - אז על אחיך לבקש סליחה ומחילה אמיתית מכל הלב - ואפילו ללכת לבית הכנסת לתפילה לבורא שיסלח לו גם הוא!  -  ואין להתווכח אם אכן יש לאחיך  הצדקה או לא....  אם הוא יהודי טוב שאוהב אותך הוא יעשה זאת למען כל המשפחה - ואז אשתך תמחל לו ברצון! 

אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ:  כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ.

שלום על ישראל 

בהנחה שכולכם אנשים טובים,

ומדובר במעידה חד פעמית,

קחו בחשבון שלקרר קשרים זה קל ואולי אפילו נעים בשעת כעס,

אבל לחזור ליחסי משפחה תקינים זה קשה מאוד מאוד מאוד.

תחשבו אלף פעמים אם שווה לכם.

כי כנראה לא תרצו לנתק קשר לנצח.

כשאישה מרגישה שבעלה לא מבין אותה זו בעיה גדולה.

אתה לא חייב להסכים איתה.

אתה צריך לנסות להבין אותה.

להגיע למצב שאם היית היא, כנראה היית נפגע מזה מאוד.

אבל אתה לא היא ולכן אתה חושב שזה מוצדק

יכול להיות שזה יושב על עוד הרבה מקרים שבהם היא לא מרגישה שאתה מבין אותה

הרבה בעלים חושבים שהאישה רוצה X או Y

לא, היא רוצה שתהיה לגיטמציה מצד בעלה שהיא רוצה X או Y

אם זה אפשרי או לא, היא גם מבינה בעצמה

אבל, אם הבעל לא מבין את הרגש, הרצון, הצורך שלה

זה עלול להכניס אותה למצוקה ואז היא עושה או אומרת דברים כדי *להרגיש שהוא מבין אותה*

אנחנו בסך הכל בני אדם

צריכים אמפתיה

הבנה

אתה צריך לנסות להעמיד עצמך במקומה

באישיות שלה

ברגישויות שלה

האם היית נפגע?

אם כן, אמור לה: אני מבין שזה פגע בך

אני כנראה ראיתי את זה אחרת כי אני איש אחר עם מכלול אחר

ואז מהלב תגיד לה: את הכי חשובה לי

אבל את, שהכי חשובה לי, מעמידה אותי בנסיון שאני לא יכול לעמוד בו

להתנתק מהמשפחה זה לא רק עניין שלי מולך

זה גם הילדים מול סבא וסבתא, והדודים, ובני הדודים ביניהם

זה לא הוגן גם כלפיהם

במיוחד מי שלא עשה לך כלום ונפגע מזה

אז אני מבין אותך

מבין שנפגעת

מצטער שלא הבנתי עד עכשיו

אפשר לנשום קצת אוויר ולתת לכעס לחלוף

לא חייבים לבקר שם ככ מהר

ואפשר גם לנסות לדון לכף זכות

והכי חשוב בחיים השלום. השלום הוא כלי מחזיק ברכה.

אז אם את אומרת לי שבשביל השלום איתך אני צריך להפר את השלום עם הורי ואחי- זה הוגן? זה שלום?

שילדינו יהיו גדולים, איך נרצה שהם ינהלו סכסוכים?

האם נרצה שיעשו כמונו?

כי מה שאנחנו נראה להם עכשיו, זה מה שהם יראו ויעשו גם

וגם אם אין עדיין ילדים

בע"ה יבואו

וישאלו: איפה סבא וסבתא

ויבינו שאם אתם תכעיסו אותם יום אחד, אז הם יכולים פשוט לנתק אתכם קשר.

אבל

כל זה רק *אחרי* שהבנת אותה. ואם לא הצלחת להבין תבקש ממנה:

אני כנראה שונה, ולא הבנתי. תסבירי לי שוב למה זה ככ פגע בך. הרגשות שלך חשובים לי

ורק אחרי שהיא תרגיש שאתה מבין אותה (שים לב, לא אחרי שהבנת. אחרי שהיא *מרגישה שאתה מבין אותה*) 

רק אז תנסה לדבר על ליבה

כי השלום איתה באמת הכי חשוב

אבל לא פותרים בעיה אחת על ידי יצירת בעיה שנייה

תתפלל על זה

תן צדקה

קבל קבלה טובה

ובהצלחה 

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום

ברור שתגובתה וגם פרשנותה מוגזמים לגמרי, לפי הנתונים שכתבת.

אפשר להבין את אי רצונה הסובייקטיבי לפגוש בו, אם חשה פגועה - ללא קשר כעת לשאלה האם יש לכך באמת הצדקה.

אבל בוודאי שלרצון שלך לא להתנתק ממשפחתך, וגם למחשבה שלך ששעשה דבר מוצדק, אין כל קשר להעדפה כביכול של אחיך עליה. מותר לאדם לחשוב אחרת מאשתו על מעשה כלשהו אם הוא צודק או לא. עדיין זה לא אומר שבגלל זה הוא "מעדיף" את מי שחושב אחרת מאשתו, מבחינת הקשר האישי. גם מותר לאדם לרצות בהמשך הקשר עם משפחתו ועדיין אין זה אומר שהוא "מעדיף" אותם על אשתו.

היא פגועה, לכן היא מגיבה בצורה קיצונית, ומנסה לגרור גם אותך לזה.

אתה צריך, לדעתי, להסכים איתה שבמה שמדובר ב"להגן עליה מול המשפחה" (אם מישהו פוגע בה) ו"לא להתייצב נגדה", אתה בוודאי איתה.

אבל להסביר לה, שאם יש דעות שונות על מעשה מסויים של האח, אין לכך כל קשר להעדפה שלו עליה. קורה שלאנשים יש דעה שונה. אלא שאם היא פגועה אישית, אז בוודאי שאתה מצטער איתה ורוצה לחזקה אישית. ובוודאי שלא תאמר "כנגדה" משהו למשפחה.

כמו כן, להסביר לה שבוודאי לא תכפה עליה להיפגש עם אחיך אם היא פגועה ממנו. אבל לאידך, לא נכונה הפרשנות שהמשך של קשר שלך איתו - כאחיך - מראה על העדפה עליה. זה דבר טבעי לגמרי שלאדם יש קשר עם אחיו, גם אם מצטער על חיכוך בינם לאשתו.

ולכן, היא צריכה להבחין: אמפתיה - אפילו אם אינך סבור כמותה - היא תקבל ממך לגמרי. כי זו הרגשתה הסובייקטיבית, שהיא פגועה. ומצער אותך אם היא מרגישה כך, ללא קשר למה שאתה חושב על הסיבה לפגיעה. היא חשובה בעיניך יותר מאחרים.

אבל "מחיר", שאתה תעשה כאילו אתה חושב אחרת על משהו - שאתה חושב אותו ללא כל קר לאהבה אליה - או שאתה תתנתק מהמשפחה בגלל מה שהיא חושבת - זה לא וזה לא מוצדק.

יש להניח שאם תעמוד על כך, בצד שידור של אמפתיה חזקה כלפיה ואמירה ברורה שאכן היא במקום הראשון מבחינתך - היא תבין תוך זמן קצר, שאכן זה כך; ושהמשמעות של "במקום הראשון" אינה כוללת אפשרות לכפות שינוי דעה אובייקטיבית או התנתקות, כדי "להוכיח" כמה היא חשובה. זו דרך לא בריאה, שלא כדאי להתחיל ללכת בה...

ותראה לה שהיא הרבההה ייותר חשובה מאחיךךך

אם אתה חושב שהמעשה שלו היה מוצדק. אין לך מה לצפות להבנה מאישתך. כי היא נפגעה וחושבת שמה שהוא עשה היה מאוד לא מוצדק. קשה לבקש ממנה שתהיה מוכנה ללכת לקראתך בעניין הזה. כי אתה בעצם מודה שאתה לא איתה. מה שמטיל אצלה ספק מאוד רציני אם היא חשובה לך יותר מאחיך. הדאגה ליחסים איתה קודמת כרגע למשפחה שלך. אם הכל ביניכם בסדר לגמרי וזו הבעיה היחידה.

"ללכת לקראתו"... 

בדיוק ההיפך.

היא מצפה שאם הבנתו אחרת, אז בכ"ז שיפעל לפי איך שהיא מבינה, וגם יגיב לפי איך שהיא חושבת שצריך להגיב, באופן קיצוני.

וכי "דאגה ליחסים איתה" משמעותה פעולה כנגד האח? היא חשובה לו יותר - זה לא אומר לפעול כנגדו.

כשבית הופך להיות דבר כזה, שכל הסתכלות אחרת, מראה כאילו "אני פחות חשובה", זה כבר לא טוב.

אלא מאי? יש פה ענין של רגש - ומול רגש קשה לעיתים לדבר בהיגיון. לכן חשובה מאד האמפתיה, הבנת התחושה שלה. יחד עם זה, ואולי קצת אחרי זה, כשהענין יתקרר טיפה, ההסבר מה יכול להיראות אחרת (הוא לא עשה עבורנו מה שציפינו, זה לא כמו לפעול כנגד.. המשמעות של תגובה של "ניתוק יחסים" על כך שמישהו מהמשפחה לא נותן לנו מה שרצינו וכד').

יש לנו מצב דומה במשפחה. אמא שלי עם אח של אבא שלי.

אמא שלי מאוד כועסת עליו

והיא לא רוצה שאבא שלי ידבר עם אחיות שלו ואנחנו לא נדבר עם בני דודים שלנו כי היא אומרת שבמצב כזה זה כאילו נותן יד להוציא אותה מהמשפחה.

אבא שלי בהתיעצות עם רב ממשיך לדבר איתו לא לידה ואני לא יודע מה לעשות.

זה יצא שכבר יותר משנה לא נפגשנו אחרי שהיינו נפגשים המון.

אני נמצא חצוי באמצע

מצד אחד אני לא רוצה להכאיב לאמא שלי ומצד שני אני ממש מתגעגע.

שאלתי חבר שלי והוא אמר שקשר משפחתי הוא דבר חשוב ולא מנתקים, זה שאני ידבר עם בני הדודים שלי זה בכלל לא אומר שאני לא מכבד אותה! ואולי להסתמס\לדבר איתם בטלפון בלי שהיא יודעת כדי לא להכאיב לה יותר.

אבל אני לא יודע מה הכי טוב לעשות.

לגבי ה"כעס" שלה, תלוי מה החומרה של התנהגותו כלפיה.

אבל בוודאי לא נכון שאתם בגלל זה לא תדברו עם הבני דודים וכד'. הרי כאשר הורה מצווה לעבור על דברי תורה, לא שומעים לו. ו"לא לדבר" עם אנשים שהייתם מדברים איתם באופן טבעי, ולא עשו כל רע (הרי הטענות של אימך זה לא על הבני דודים), זה קרוב לכך, לכאורה.

לכן, העצה הנכונה לכאורה, זה אכן להיות בקשר איתם, אבל לא בצורה בוטה, כדי לא להכאיב לאימך. אכן, אפשר ס.מ.סים וכד', אבל כמובן שלא ישתמשו בכך כדי "להראות לה" שלא מתחשבים בה, כביכול.

בוודאי שאתה מכבד מאד את אימך, רואים ממה שאתה כותב. זה לא סותר שאתה רוצה קשר עם בני דודים שלא עשו לה כל רע, גם לשיטתה.

כמה חבל שמגיעים לדברים כאלה בכלל..

זה יכול לעלות כסף. אבל זה המוצא היחיד. אנשים עלו על עצים גבוהים מדי. ומגשר משפחתי יוכל מאוד לעזור. או כמובן מגשרת. כל זה אם רוצים להציל את המשפחה.

אם לא רוצים, יש דברים שאמא שלך לא יכולה לדרוש. או בגלל שהם לא הגיוניים ולא מעשיים. או בגלל שהם לא יביאו תועלת רק נזק. היא לא צריכה כל דבר לדעת. ואולי תמצאי מישהו או מישהי שיכולים לדבר איתה. לפי מה שנראה יש כאן יותר פרשנות, מאשר עובדות.  

אבל עם זאת- חשוב וכדאי לנסות בכל דרך ליישב את ההדורים ולהשכין שלום ביניהם. מצב בו אתה צריך לבחור בין אשתך לאחיך הוא לא בריא- לא לך ולא לה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....