אצלנו זה עובד (מרדים) עם שניים מהילדים.

עם השאר אנחנו באותה בעיה כמותכם...

בגן שעשועים בקיצור שיהיו פעילים ועייפים....

אם כולם עיפים ולא ישנו במהלך היום אז-

בד"כ הבנים "נכנעים" מהר ונרדמים צ'יק צ'אק אם אין מישהו שיפריע להם.

אני תמיד "מצמידה" מקלחת לפני השינה.

לא אוהבת שמסתובבים לי בבית אחרי המקלחת.

אז עושים הכל כולל ארוחת ערב וסיפור לפני המקלחת ואז מקלחת (ותוך כדי המקלחת גם מצחצחים שיניים)

ואז פיג'מה, קריאת שמע, נשיקה ולילה טוב.

הבעיה היא יותר הבנות שאני קוראת להן "זקנות פטפטניות".... שאוהבות לפטפט...

והן לא כאלה גדולות. מתחת לגיל 5...

אז לפעמים אני שולחת את אחת מהן לישון בחדר שלנו ואז יש  הפרדת כוחות והן נרדמות מהר יותר.

וכמובן עמעום אורות (שמרדים גם אותי, לצערי) ושקט.

זמנים קבועים שלא משתנים מאוד חשובים לילדים. לייצר שגרה קבועה תקל. גם להרחיק דברים כמו מסכים לסוגיהם מאזור השינה מאוד חשוב

כשבכל חדר יש אחד מ"שכבת הגיל" הגדולה.

אנחנו בד"כ שנינו בזמן ההשכבה - בעלי אחראי להרדים את הבנים הקטנים ואני את הבת הקטנה (ולפעמים להפך. ולפעמים גם לא הולך). הגדולים אחראיים להרדים את עצמם מאוחר יותר... (וגם זה לא תמיד הולך...)

גם אני עושה ככה בד"כ אחרי המקלחות והק"ש שלהם.

מחשיכה את הבית חוץ ממנורה קטנה בסלון ויושבת להניק ת'קטן לפני שהוא נרדם.

בסוף אני נרדמת איתו

מבאססס

ויש לי כ"כ הרבה תכנונים לשעות הערב כשכל הילדודעס ישנים כבר...

מה עושים?

למי יש פיתרון?

אני לא מספרת סיפור במיטות ממש כי אין לזה סוף.

הסיפור אצלי זה בד"כ בשעת ארוחת ערב.

הם אוכלים ואני מספרת סיפור תוך כדי שאני דוחפת עוד כפית לקטן וכד'...

צריך להחליט חזק שזה לא טוב כך. חבל, זמן שיכול להיות מקסים ומשפחתי. וגם ה"כוננות" הבלתי מודעת שיש לילדים מראש שכעת הולך להיות לא נעים...

כדאי לסכם מראש עם הילדים, בשפה פשוטה, שאנחנו רוצים שבערב יהיה נעים לכולנו - ולכן מחליטים מראש מה הסדר של הערב, ולא מתווכחים או מתעכבים סתם. לומר בצורה בהירה, מה הסדר, מי ראשון - ולהבטיח שבסוף סיפור נחמד וישנים בשמחה. אם יש צורך, אפשר לתלות דף עם טבלה-ציור של המטלות שצריך, וכל אחד מדביק מדבקה כשגומר משהו (אוכל מקלחת, פיג'מה..).

ומה שתלוי בכם - להכין ארוחה בנחת, להחליט שמנצלים את הזמן לשיחה נעימה של כולם, מקשיבים, מתייחסים. זה יכול להיות זמן מאד נחמד. 

מחליטים מראש מה הסדר אח"כ. דבר אחרי דבר, היכן נמצא מי שכבר גמר ("את יכולה להסתכל בספר עד שכולם יגמרו.."). טענות ומענות - מקשיבים, מהנהנים, ליטוף קל..

ואחרי כל זה - אם קצת מתעצבנים, לא נורא. לקחת בקלות.. לחייך מזה עצמו. אמא לארבעה קטנים בשעה כזו, קורה.... 

אם ילדים בגילאים שונים ולקטנים קשה לישון כשהגדול עוד ער? 

שלא יהיה לחץ לסיים מהר. 

לקבוע סדר ולתזמן כל חלק ממנו

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....