חברה אז מה אם שעון חורף.
אז מה אם יש חושך.
מישהו בא להציל אותנו מתהום הנשייה? (סתם כי היה באלי לתקוע)
חברה אז מה אם שעון חורף.
אז מה אם יש חושך.
מישהו בא להציל אותנו מתהום הנשייה? (סתם כי היה באלי לתקוע)
הרגע הזה כשאתה חוזר הביתה וכולם ישנים ואתה נכנס
בשקט ונועל את הדלת בשקט וצועד בשקט ומפיל כיסא
שעליו מגש אלומיניום ופסנתר
*בבית*
אני: אמא, יש נקודה מוזרה על העגבנייה
אמא: תזרקי לפח, תשטפי את הידיים עם אקונומיקה ותחליפי מקרר
אני: אבא, יש שיער על המלפפון והוא נושם
אבא: תאכלי מסביב.

הרגע הזה שאתה אוכל שוקולד מדהים ומספר לכולם כמה הוא נפלא ואז מישהו צועק לך "אתה בשרי!"
קניתי במחנה טילון בערך בחמש עשרה שקל!!!!!!!
טילון שווה רצחחח עם מטבע שוקולד למעלה וזה...
ואז באמצע חברה שלי אומרת לי "לא אכלת בשרי?!"
אז הבאתי לה כל מה שנשאר... זה היה מבאס רצחחחחחחחחח
![]()
שלא גומרים טילונים כי זה מתוק לי מדי....
ניראלי יש לי בעיה כל שהיא עם סוכר.....
חולה על מתוקקקקק![]()
איך אתם עושות את זה?!?!?!?!?!?!?![]()
תלמדו אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פעם שאת אוכלת מתוק בא לך להקיא את מפסיקה לאכול מתוק.....
גם מלוח הפסקתי לאכול....
שגלידה זה לא כיף לאכול.
יצא שחצני קצת
וגם חלק מיזה זה פסיכולוגיה, הכנסתי לעצמי שאני לא אוהבת זה עבד! גם לגבי עוף זה עבד לי.
כי תכלס גלידה זה לא משהו מגעיל. קצת שכנוע עצמי.
כשיורד גשם ואנחנו רצות יחפות במגרש ואז המורה שואלת אם אין לי נעליים,
ואני מסבירה לה בהיגיון פשוט: בשביל מה להרוס את הנעליים?
ואף מחנכת לא תהיה למטה בשביל לצעוק עלייך
אולי תעזרי להוכיח שהוא באמת כזה עליז.
אוכלים אצלנו גלידה בסוף סעודת ערב שבת,
ואני תמיד אומרת "אבא, תביא לי כפית אחת"
ואז אחרי שהוא מפסיק לספר על זה בדיחות ולהביא לי כפית בודדה (כן אבא, קורע...)
הוא מביא לי כפית גלידה וזה תמיד יותר מדי.
אצלנו בגירסא אחרת.
היינו במסעדה והזמנו גלידה בסוף, אחי הלך שניה לשירותים וביקש שנש(א)יר לו.
כשהוא חזר לא נשארה גלידה, אבל כולנו שרנו לו.
זה כזה אנחנו!!!!
לפעמים זה מציק אבל בד"כ זה מצחיק....
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)