ומה שאת אומרת לעצמך, הוא הנכון.

באמת, אשרייך שאת כך.

אולי אפשר לנסות לארגן "ישיבה משפחתית",  לא דרך-אגב. להכין כיבוד.. ולדבר על כך שלכל אחד יש עולם משלו - אבל חייבים לתת משהו מעבר לעצמנו. להציג מה המטלות ההכרחיות, למה אין מישהו אחר שיעשה, ולבקש מכל אחד שיירשם למשהו. ממש עם עט ונייר. תורנות מתי מבקרים, תורנות מה מוכנים לעשות בבית ומתי. את תרשמי. שכל אחד יגיד למה הוא מתנדב. קח תפקיד/תדירות שאתה יכול - אבל תעשה.. ותראי. אולי יצליח.

ה' יעזור.

כל הכבוד לך.

לאחים קשה יותר לקבל ביקורת מאחים מאשר מהורים. במיוחד שהאח המבקר פועל בצורה טובה יותר מהם.

לדעתי זה צריך לבא מההורים.

מלבד זאת מה גיל האחים האחרים? יש גילאים שילדים אכן שקועים בעצמם ולא מעניין אותם מה קורה סביבם. במיוחד כשיש בעיות כאלו ואחרות בבית. לילדים יותר קל להתכנס בעצמם ולהתכחש לבית והמשפחה ולרוץ לחברים. זה יותר קל מלהתמודד עם המציאות המורכבת.

את חיה במציאות לא פשוטה בכלל ולדעתי אם את רוצה עזרה מהאחים אולי תנסי קודם לדבר איתם על המצב בכללי, תחלקו רגשות וחוויות ביחד כאחים. לא שאת המבוגר שבא מלמעלה, אלא את חלק מהם. גם לך יש רגשות וקשיים שאת יכולה לחלוק איתם. אולי זה יותר יקרב אותם לצרכים בבית, למרות שלא בטוח. אבל לפחות תבינו אחד את השני.

כשהייתי ילדה גדלתי במציאות מאוד מורכבת ולא אידיאלית. אחד הדברים שהיה לי הכי חבל היה שכל אחד מאיתנו האחים התמודד עם המצב לבד. ולא שיתפנו אחד את השני. רק כשבגרנו והתחתנו התחלנו לדבר על הדברים וזה פספוס גדול. כי ביחד הרבה יותר קל להתמודד.

בהצלחה רבה

איך הם רואים את הדברים. וכמובן לבקש את מה שצריך 

איך מגייסים אחים לעזור? - נשואים טריים

יש לך אחים ניהליסטים. ברכותיי..

* הורים מחלקים משימות וכל אחד ממלא את משימתו. כולל ביקורים. 

* אם ההורים לא מסוגלים, 

  את מושיבה אותם לשיחה רצינית ואומרת להם 

  שמהיום מתנהלים כמו בדירת שותפים. ביזנס נטו. לצורך העניין אתם כרגע לא משפחה אתם שותפים בדירה       איתי. 

  לכל אחד יש משימה והוא מבצע אותה. 

  כולל ביקורים. הכל כתוב מפורט. כל אחד מקבל עותק. (את לא מתזכרת אותם. ולא אחראית ביצוע מטלות. )

  עדיף שלא את מנהלת את השיחה. הם ביניהם ואת מהצד מחכה שיתנו גם לך משימות. 

  אל תצפי לשינוי אישיותי. שיבצעו את המשימות שווה בשווה ואם ישתנו או לא זה כבר עניינם. 

  תרדי מעמדת האחראית וכו'. תדאגי לעצמך. תבקרי אצל אחיך בתדירות שטובה לך וד' ישיב לך כגמולך 

  כי קראנו בהפטרה של יו"כ "ומבשרך לא תתעלם" ואת מקיימת את זה בהידור. 

  אין שום סיבה שהם לא יעשו דברים בבית. 

את צריכה למצוא את הדרך לחלק את הנטל. 

את לא צריכה להיות מפחידה או סמכותית. 

ואת לא צריכה להיות האחות הרחמניה שכולם מנצלים את טוב ליבה. 

מצטרף למה ש ggg אמרה להיות איתם יחד ולא כאילו הזאת מהצד שהיא מלאך בלבן וכל הבית עליה 

ואיזה תותחית היא. ברור לך שזה לא מצב מאוזן פנימי וחיצוני מבחינתך. זה לא אמור להיות ככה. 

יתכן מאד שדרכי האחדות שהציעו יותר אפקטיביות ממה שאכתוב. זה רק את יודעת.

א. את לא עושה כלום יותר בבית. כלום. אחרי חודש אולי יהיה שינוי מאליו.

    לגבי האח - כשאת הולכת אליו את אומרת להם "יצאתי לחברה" 

     כאילו את גם כמוהם מתעלמת מהאח ואז הם יגידו לך אבל מי ילך לדני? תגידי להם: זה לא בעיה שלי ויוצאת.

     הרעיון הוא לייצר וואקום  כדי שיתחילו להזיז את עצמם בין אם הם רוצים או לא . 

ב. אם את לא תדאגי בצורה הכי ברורה שיש לעניין חלוקת הנטל העניין ילך ויחמיר. וזה יפגע בך. 

    אם דיבור ישיר לא בא בחשבון תזמיני את כולם ליועץ משפחתי (יתנו לך בפורומים המלצות) ואחרי שתי פגישות וקצת כסאח אתם תצאו עם דפי משימות וקווים ברורים. ( המטפל לצורך העניין יהיה במקום ההורים) נשמע לך מוגזם? יכול להיות. אני לא שם.. אבל בשביל כמה 500 שקלים ותוך שעתיים יצרת דמות סמכותית שתאפס אותם. ואולי בכלל תתקרבו בדרכי שלום ובלי כסאח. 

 את הרעיון הבנת. את החסד תעשי בינך לבין האח. כלפיהם, את צריכה להיות הרבה הרבה יותר קשוחה. 

 לאו דווקא במובן של כוח. תעשי את זה בדרך שלך. העיקר - לנסות בטוב ואם לא, לדאוג שזה ישתנה. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....