ומה שאת אומרת לעצמך, הוא הנכון.

באמת, אשרייך שאת כך.

אולי אפשר לנסות לארגן "ישיבה משפחתית",  לא דרך-אגב. להכין כיבוד.. ולדבר על כך שלכל אחד יש עולם משלו - אבל חייבים לתת משהו מעבר לעצמנו. להציג מה המטלות ההכרחיות, למה אין מישהו אחר שיעשה, ולבקש מכל אחד שיירשם למשהו. ממש עם עט ונייר. תורנות מתי מבקרים, תורנות מה מוכנים לעשות בבית ומתי. את תרשמי. שכל אחד יגיד למה הוא מתנדב. קח תפקיד/תדירות שאתה יכול - אבל תעשה.. ותראי. אולי יצליח.

ה' יעזור.

כל הכבוד לך.

לאחים קשה יותר לקבל ביקורת מאחים מאשר מהורים. במיוחד שהאח המבקר פועל בצורה טובה יותר מהם.

לדעתי זה צריך לבא מההורים.

מלבד זאת מה גיל האחים האחרים? יש גילאים שילדים אכן שקועים בעצמם ולא מעניין אותם מה קורה סביבם. במיוחד כשיש בעיות כאלו ואחרות בבית. לילדים יותר קל להתכנס בעצמם ולהתכחש לבית והמשפחה ולרוץ לחברים. זה יותר קל מלהתמודד עם המציאות המורכבת.

את חיה במציאות לא פשוטה בכלל ולדעתי אם את רוצה עזרה מהאחים אולי תנסי קודם לדבר איתם על המצב בכללי, תחלקו רגשות וחוויות ביחד כאחים. לא שאת המבוגר שבא מלמעלה, אלא את חלק מהם. גם לך יש רגשות וקשיים שאת יכולה לחלוק איתם. אולי זה יותר יקרב אותם לצרכים בבית, למרות שלא בטוח. אבל לפחות תבינו אחד את השני.

כשהייתי ילדה גדלתי במציאות מאוד מורכבת ולא אידיאלית. אחד הדברים שהיה לי הכי חבל היה שכל אחד מאיתנו האחים התמודד עם המצב לבד. ולא שיתפנו אחד את השני. רק כשבגרנו והתחתנו התחלנו לדבר על הדברים וזה פספוס גדול. כי ביחד הרבה יותר קל להתמודד.

בהצלחה רבה

איך הם רואים את הדברים. וכמובן לבקש את מה שצריך 

איך מגייסים אחים לעזור? - נשואים טריים

יש לך אחים ניהליסטים. ברכותיי..

* הורים מחלקים משימות וכל אחד ממלא את משימתו. כולל ביקורים. 

* אם ההורים לא מסוגלים, 

  את מושיבה אותם לשיחה רצינית ואומרת להם 

  שמהיום מתנהלים כמו בדירת שותפים. ביזנס נטו. לצורך העניין אתם כרגע לא משפחה אתם שותפים בדירה       איתי. 

  לכל אחד יש משימה והוא מבצע אותה. 

  כולל ביקורים. הכל כתוב מפורט. כל אחד מקבל עותק. (את לא מתזכרת אותם. ולא אחראית ביצוע מטלות. )

  עדיף שלא את מנהלת את השיחה. הם ביניהם ואת מהצד מחכה שיתנו גם לך משימות. 

  אל תצפי לשינוי אישיותי. שיבצעו את המשימות שווה בשווה ואם ישתנו או לא זה כבר עניינם. 

  תרדי מעמדת האחראית וכו'. תדאגי לעצמך. תבקרי אצל אחיך בתדירות שטובה לך וד' ישיב לך כגמולך 

  כי קראנו בהפטרה של יו"כ "ומבשרך לא תתעלם" ואת מקיימת את זה בהידור. 

  אין שום סיבה שהם לא יעשו דברים בבית. 

את צריכה למצוא את הדרך לחלק את הנטל. 

את לא צריכה להיות מפחידה או סמכותית. 

ואת לא צריכה להיות האחות הרחמניה שכולם מנצלים את טוב ליבה. 

מצטרף למה ש ggg אמרה להיות איתם יחד ולא כאילו הזאת מהצד שהיא מלאך בלבן וכל הבית עליה 

ואיזה תותחית היא. ברור לך שזה לא מצב מאוזן פנימי וחיצוני מבחינתך. זה לא אמור להיות ככה. 

יתכן מאד שדרכי האחדות שהציעו יותר אפקטיביות ממה שאכתוב. זה רק את יודעת.

א. את לא עושה כלום יותר בבית. כלום. אחרי חודש אולי יהיה שינוי מאליו.

    לגבי האח - כשאת הולכת אליו את אומרת להם "יצאתי לחברה" 

     כאילו את גם כמוהם מתעלמת מהאח ואז הם יגידו לך אבל מי ילך לדני? תגידי להם: זה לא בעיה שלי ויוצאת.

     הרעיון הוא לייצר וואקום  כדי שיתחילו להזיז את עצמם בין אם הם רוצים או לא . 

ב. אם את לא תדאגי בצורה הכי ברורה שיש לעניין חלוקת הנטל העניין ילך ויחמיר. וזה יפגע בך. 

    אם דיבור ישיר לא בא בחשבון תזמיני את כולם ליועץ משפחתי (יתנו לך בפורומים המלצות) ואחרי שתי פגישות וקצת כסאח אתם תצאו עם דפי משימות וקווים ברורים. ( המטפל לצורך העניין יהיה במקום ההורים) נשמע לך מוגזם? יכול להיות. אני לא שם.. אבל בשביל כמה 500 שקלים ותוך שעתיים יצרת דמות סמכותית שתאפס אותם. ואולי בכלל תתקרבו בדרכי שלום ובלי כסאח. 

 את הרעיון הבנת. את החסד תעשי בינך לבין האח. כלפיהם, את צריכה להיות הרבה הרבה יותר קשוחה. 

 לאו דווקא במובן של כוח. תעשי את זה בדרך שלך. העיקר - לנסות בטוב ואם לא, לדאוג שזה ישתנה. 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות