האחים שלי לא קטנים, הכי צעיר בן 16.
ההורים די מבוגרים.
אני לקחתי על עצמי אחריות על הרבה תחומים בבית.
יש לנו אח שגר בדיור מוגן על רקע של התמודות נפשית שפרצה לאחר הצבא בעקבות שימוש בסמים. כל הטיפול בו ובצרכיו מוטל עלי, בטבעי אני לוקחת אחריות וכך יוצא שכל השאר, גם האחים הגדולים כאילו רגילים שיש 'פריארית' והם לא עושים כלום. אינני מרגישה פריארית אבל ליבי נשבר כשאני רואה שלא איכפת להם. כשחברים שלהם קוראים להם -הולכים או כלדבר אחר שמעניין אותם. אפילו בביקורים בהיה"ח חוץ ממני ואמא שלי הם לא הלכו לבקר אותו. לפעמים אני מתחננת שיגלו קצת יותר איכפתיות ויראו לו שהוא חשוב להם, מספקת את האמצעים הכספיים והם, במקרה הטוב עושים לי טובה.
כנ"ל בעזרה בעבודות בית.
לפעמים אני אומרת לעצמי שתפקידי לעשות מה שאני יכולה הכי טוב והם המסכנים עם ההתנהגות האגואיסטית.
איך לעורר אצלם איכפתיות? ואני מסבירה שכל אחד מאיתנו היה יכול להחליף אותו ואיך היו רוצים שינהגו איתם אם היו במקומו ולא מזיז..
מה אני עושה לא טוב?
באמת לא מבינה מה לא עובד אצלם..
הייתה תקופה שהחלטתי לא לעשות כלום ושיסתדרו ואכן לא עשו כמעט כלום.ואני לא מבינה איך אפשר להיות כ"כ תקוע בעצמך..
ההורים די מבוגרים.
אני לקחתי על עצמי אחריות על הרבה תחומים בבית.
יש לנו אח שגר בדיור מוגן על רקע של התמודות נפשית שפרצה לאחר הצבא בעקבות שימוש בסמים. כל הטיפול בו ובצרכיו מוטל עלי, בטבעי אני לוקחת אחריות וכך יוצא שכל השאר, גם האחים הגדולים כאילו רגילים שיש 'פריארית' והם לא עושים כלום. אינני מרגישה פריארית אבל ליבי נשבר כשאני רואה שלא איכפת להם. כשחברים שלהם קוראים להם -הולכים או כלדבר אחר שמעניין אותם. אפילו בביקורים בהיה"ח חוץ ממני ואמא שלי הם לא הלכו לבקר אותו. לפעמים אני מתחננת שיגלו קצת יותר איכפתיות ויראו לו שהוא חשוב להם, מספקת את האמצעים הכספיים והם, במקרה הטוב עושים לי טובה.
כנ"ל בעזרה בעבודות בית.
לפעמים אני אומרת לעצמי שתפקידי לעשות מה שאני יכולה הכי טוב והם המסכנים עם ההתנהגות האגואיסטית.
איך לעורר אצלם איכפתיות? ואני מסבירה שכל אחד מאיתנו היה יכול להחליף אותו ואיך היו רוצים שינהגו איתם אם היו במקומו ולא מזיז..
מה אני עושה לא טוב?
באמת לא מבינה מה לא עובד אצלם..
הייתה תקופה שהחלטתי לא לעשות כלום ושיסתדרו ואכן לא עשו כמעט כלום.ואני לא מבינה איך אפשר להיות כ"כ תקוע בעצמך..
