בס"ד.

אבל עברתי (די בריפרוף) על השפ"א של מקץ ולא מצאתי את הדברים הנ"ל.

אבל, זה בכל זאת נושא שיש הרבה מה לדון עליו.

אם מאחדים עובדי ה' עם אנשים שהם לא עובדי ה',

זה הניצחון??

התכלית היא לא שכולם יעבדו את ה'?!

בס"ד.

הערך של  חיבור ואחדות בתוך עם ישראל, ברור לכולם. אבל השאלה היא עד כמה צריך להיות חיבור בין ה"רשעים" לבין ה"צדיקים".

מקורות לעיון ומחשבה:

1)ארבעת המינים. צדיקים בינוניים ורשעים.

2)"טבע האדם להיות נמשך אחרי חבריו" (הרמב"ם הלכות דעות)

3)ציבור= צדיקים בינוניים ורשעים..

4)הרמב"ם שכותב שצריך לחבור לצדיקים, ובאין ברירה יברח למערות.

טוב, יש עוד המון...

אחדות של כל עמ"י, אבל כשכולם במצב של עובדי ה' לא?

אי אפשר לשאוף למצב בו כולם יכירו את ה'?

זה יקרה רק בעתיד לבוא? אז מתי העתיד הזה יבוא כבר???

כולם צריכים להכיר את ה'.

עם ישראל צריך להיות אור - לגויים!
הוי אומר שלעתיד לבוא כולם יכירו את ה'.

ישעיה מדבר על זה בהרחבה...
יהיה מצב של "לא ישא גוי אל גוי חרב"
כולם יעלו לארץ ישראל...

מתי זה יהיה?
לא יודע. אנחנו מחכים לזה...

בשורות טובות!

בס"ד.

להתחבר ל"רשעים" או להיפרד?!

"אח.." ברוך הבא!

אני חושב שצריך להתחבר לרשעים ולנסות להחזיר אותם בתשובה.

אמנם זה קשה ויש סקנות בדבר אבל צריך לבוא מתוך אמונה חזקה ולהשפיע. זה גם מטרתם של הגרעינים הדתים - שרבנו הרב צבי יהודה דחף להקימם.

בס"ד עמי"ש חי וקיים!

שאם אתה מתחבר לבנאדם שהוא "רשע" (ח"ו) ומנסה להתקרב אליו ולהעלות אותו מהנקודה בו הוא נמצא אל המה שבאמת נכון- עשית את מה שהיית צריך לעשות. החוכמה היא לא להתבדל בקטע הזה, כי מה בעצם התיקון פה, אנחנו שואפים שכולם יהיו "צדיקים" לא? יש את הפרט ואת הכלל..פה נכנס הקטע שע"י הירידה ש"הצדיק" יורד אל ה"רשע" ומעלה אותו..כך נוסף עוד "צדיק" לעם.. (שיעור היסטוריה השפיע עליי..)

ויש כאלה טוענים, מה פתאום..אם אתה תתחבר אל ה"רשע" אתה יכול להדמות כמוהו בדיוק. להתנהג כמוהו. הגיוני שהוא ישפיע עליך לרעה..

אבל אני לא חושבת שכדאי להשאיר ככה את המצב, אני לא חושבת שצריך להבדל מהם, (ואני מדברת על 'עובדי ה' ועל ..נקרא להם 'אלו שעדיין לא עובדי ה') אלא להפך! צריך לקרב אותם!!

בס"ד.

הם רק היו כיוונים לפיתוח המחשבה...

גם בלי לדעת את הקשר שלך לרב טל, הייתי מזהה את הדברים שכתבת כמשיקים לשיטת "תורת החיים"....

אני יכול להביא מקורות הפוכים. אני לא זוכר את הספוק במדויק אבל זה בערך ככה "הלוא פרוס לרעב לחמך, ותן לצמא מימיך, כי תראה ערום וכיסתו ומבשרך על תתעלם" כותבים על זה שזה מדובר על דאגה רוחנית. "מבשרך על תתעלם" - מופיע אחרון.

וגם מבחינה פרקטית, אי אפשר לקרב כשאתה בא ל"גיחות" מבחוץ.

נחנו כולנו בני איש אחד נחנו...

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא