אח של בעלי היה מגיע לכבס ומצפה שאשפשף לו את הכתמים או היה מכין קפה ומשאיר את הליכלוך על השיש גרגרי סוכר וקפה...

הייתי יוצאת לעבודה משאירה בית מצוחצח ושהיתי חוזרת הייתי יודעת היטב אם הוא היה בבית.... והכל כי אמא שלו פינקה פינוק יתר.... יותר מזה הגבר כבר בן 27.... רווק....

היה מתקלח משאיר מגבת על הרצפה וכו.... מספיק תאורים נכון??

מה שכן בעלי כן היה מעיר. יום אחד קראתי לו לשיחה ואמרתי לו תקשיב אני זה לא אמא שלך ולא מנקה שלך. אתה רוצה להצליח בחיים תעשה שינוי!!! אתה מכין קפה? בשמחה אבל תנקה.

מתקלח בססה תיקח את המגבת לכביסה. עושה מכונה? בשמחה רק אך תמפה שאני יעבור בגד בגד וישפשף כתמים... תתבגר!

רוצה לשבת במחשב הייתי אומרת לו אני לא אוהבת שיושבים לי בחדר. חדר שינה שלי הוא אישי המחשב שם מסיבות אישיות ואני לא מסכימה להיכנס.

ותחשבי שהוא תקופה גר אצלי עד שהתפוצצתי ואמרתי לו שיש לו 3 ימים לחפש דירה!!!

וכשהיה מגיע הייתי די קרירה שלום מה נשמע וזהו לא מציעה לא מפתחת שיחה...

למשפחה של חמתי זה קצת קשה כי אצלהם זה מי שבא ברוך הבא יכנסו לה חופשי לחדר שינה וישנו לה בו ישתו יוכלו ישאירו סימנים בכל מקום יזמינו את עצמם ויביאו אורחים בלי בושה. אני עשיתי סוף!!!

לקח לבעלי זמן להבין שאני הנורמאלי. והיום הוא מבין היטב ם חושבים שאני סנובית. שימשיכו לחשוב אי עושה מה טוב לי ולמשפחתי!

אני לא אתחיל לדבר מה הולך בבית של חמותי...

אני פשוט נגעלת להיות שם אבל אין ברירה

אבל זה לא הענין..

לא אכפת לי מה הולך שם אכפת לי שהבית שלי יתנהל כמו שאני רוצה ושאפחד לא ינהל לי אותו!

נניח והוא היה שייך לקבוצת שוליים שאם לא אתם אז הוא היה ברחוב ומשם מדרדר?

אני יודע שזו לא הדוגמא שלך, אבל תחשבי על זה ככה שזה היינו הך. הוא אוהב אתכם וכיף לו אצלכם. זה אומר משהו עליכם....

זה ענין שלך עם בעלך.

אם בעלך יציב לו גבולות חזקים וברורים זה יעבוד טוב יותר.

אני חושבת שגיסך פשוט קולט שרק את נגדו וכביכול ובעלך פחות אז הוא מנצל את זה.

וזה באמת יכול לפגוע בשלום בית שלכם...

תדברי ע"ז עם בעלך עוד ועוד עד שיבין שזה באמת לא פשוט לך ויעשה משהו.

בהצלחה רבה!

גם בני משפחה.

זה חלק מהשיתוף והעבודה הזוגית.

'ועזב את אביו ואת אימו ודבק באשתו'- צריך לעורר את הבעל לפעמים, שהבית שלכם אינו הבית של הוריו, אחיו וכד'. חייבים הידברות בינכם, הבנה אחד של השני, ותוכנית עבודה משותפת.

כל הכבוד למי שכבר הצליח!

בהצלחה רבה למי שבדרך!

או שהוא לא מבין או שהוא עושה את עצמו..

זה לא מסביר את החריפות של העניין.

אני חושבת שבאמת אני אתחיל לשים גבולות..
אני מתארת לעצמי שהוא יפגע ולא ירצה לבוא יותר אבל עדיף לי ככה

לא יוכלו לעזור בקטע?

עם חמתך ולהסביר לה שבבית שלו המנטליות שונה כי את מעצבת את אופי הבית.

והוא מבקש שלמרות שהיא לא מבינה מה הבעיה, אך לך זה מאד מפריע שאחיו נוחת אצלו ללא הודעה

מוקדמת ומתנהג בחופשיות יתרה...להסביר לה שזה עלול לעשות נזק בלתי הפיך ביחסים ביניהם כאחים,

ובינו לבינך- כגיסים..וזה הדבר האחרון שאת רוצה, וכמובן שלא לפגוע בו..

א. יתכן והוא יתבייש ויפגע שאימו תעמיד לו את המראה הלא מחמיאה הזו מול הפרצוף, אך זה עדיף..

אתם תשדרו עסקים כרגיל ותתנהגו עימו באופן טבעי.

ב. הוא יותר יעריך אתכם- יקבל את המסר ולא ינהג בצורה מתגוננת מהפגיעה (יעשה לך דווקא)..

גם ככה אני עוף מוזר בעיניהם בכל מיני דברים

אצליהם בבית באים חופשי מתי שרוצים ועושים מה שרוצים

מבחינתם ככה צריך להיות ואני המוזרה

אבלאולי ננסה את זה דרך בעלי..

אני בטוח לא אדבר איתה על זה.

הספיק לי לפני החתונה להתווכח איתה על צלם נורמלי לא בשמיים אבל לא מתחיל (מה שהיא רצתה להביא)

ובסוף ההורים שלי שילמו את ההפרש.. וחשוב לי לציין שלקחתי צלם ממוצע לגמרי!

בך בהכרה מלאה,פוקוס מלא, ומחשבה צלולה...והוא בחר לחיות עם "עוף מוזר"..

והיא צריכה להתחיל להפנים אתזה..בעלך צריך לדבר איתה בצורה מכובדת וראויה תוך שמירה על כבודה

אך להבהיר לה שהוא לא נשא אותך כדי שתסבלי..ולהדגיש לה שאתם אוהבים את אחיו ולכן היא חייבת

להסביר לו..מתוך שלא לשמה יבא לשמה..והיא תבין אותך בסוף.

אני חושבת שבעלי קודם כל צריך להשלים עם העוף המוזר שאני..
ואולי בגלל זה קשה לו "לחנך" את אחיו בגלל שהוא רגיל לזה וקשה לו להבין אותי..

סתם עוד דוגמא..
יש לו אח נשוי שגר במרחק שעה+ מאיתנו.
הם יכולים להחליט לבוא לעיר שלנו בלי לעדכן מראש לפני שהם יוצאים רק כשהם בדרך ולצפות שנקבל אותם
והוא לא מרגיש בנוח לסרב.. 

תסתכלי בפירוש. על הפסוק..

פרטיות מינימלית..

אי אפשר לדבר איתו הוא לא מקבל מאף אחד בשום נושא..

חוקית? דתית? מוסרית?

איפה הגבול?

זה הבית שלך, כמובן.

הלכתית ומוסרית הוא עובר על כמה וכמה הלכות/עניינים.

מה הוא כן מקבל?

בשום פרמטר.. אחד שעושה מה שבא לו בכל תחום

גם אם מישהו מוכיח אותו שאסור מבחינה חוקית/הלכתית (מוסרית בכלל...)

אז זה לא מעניין אותו

אם בעלך יודע שזו הגישה שלו אז את צריכה לעבוד עם בעלך על פתרון שבעלך יישם.

בעלך צריך לעצור את זה ואת צריכה לעזור לו לעבור את המשוכה שמונעת ממנו לעשות זאת בעצמו.

אני לא מכיר את הנפשות הפועלות אז לא אומר משהו חריף, אבל זה נשמע מעבר לכל גבול.

כאילו, יכלתם שלא להיות בבית בדיוק באותו זמן...הרי הם לא הודיעו.

סליחה ומחילה.

טעות

חמי בכלל לא הכתובת לזה.. הילדים לא שמים עליו בכלל

הם אנשים בוגרים שמנהלים בית, והם לא צריכים לנעול את הדלת מפני שהוא הגיע בלי להודיע מראש..

מה שכן הם צריכים להתחרט ולקחת ממנו את המפתח שיש ברשותו..

ואם הוא כבר הגיע להכניס אותו ולומר לו:" כמה טוב שבאת אבל האמת שכרגע התזמון לא כל כך מושלם..

אנחנו בדרך לסידורים" (גם אם זה לקניות או כל דבר אחר- הוא לא אמור לקבל דין וחשבון)

וכך פעם פעמיים שלוש..עד שהוא יבין את הקטש' פה שהם כל פעם ממציאים לו סיבה למה הוא לא רצוי..

יש לו מפתח לבית שלכם?!?!?!?!

בכיף

"בואנ'ה אתה נמצא בבית שלי יותר ממני" 

"דני, תוכל לצמצם קצת את הביקורים בזמן הקרוב אני עמוסה בעבודה והכוחות שלי הצטמצמו לאחרונה תודה נשמה ידעתי שתבין ולא תעשה פרצוף וואלאק באמא שלי יצאת גבר " 

"דני תעשה לי טובה לקחתי עבודה לבית ואני צריכה בית שקט תוכל לעזור לי עם זה וקצת לצמצם את הביקורים תודה יא נסיך" 

אם זה מפולניה 

הבט, לפי סעיף אל"ף בכתובה אין קבלת קהל אחרי 16:00 

אי לכך ובהתאם לזאת הינך מתבקש לשוב על עקבותיך לאלתר ולחיים טובים ולשלום. 

בברכה"

חן חן אני מודה לך (לחיצת יד של הרינג קפוא)

אין לו מפתח וביומיום הוא לא בא בלי לעדכן הבעיה שבעלי כמעט ולא מסרב לו

וכל פעם מחדש מבטיח לי שהוא יגיד לו וכולי וכמה שאומרים לו איך להתנהג זה לא עוזר ושם פס

אז פשוט לא מתאים לי לארח אותו בכלל

מה שפוצץ אותי זה שבשבת הוא בא כי ידע שאנחנו נמצאים וכמובן לא עדכן כי שבת

ואותו דבר במוצש הוא התקשר אבל אנחנו עוד לא הדלקנו את הטלפונים

בקיצור הוא פשוט טיפוס חסר טאקט וזה מחמיר מבחינתי מיום ליום פשוט לא מתאים לי שידרוך בבית שלי

הוא כבר גרם להרס של כמה דברים בבית

בכל מקרה הבנתי שהעניין בכלל הוא ביני לבין בעלי שלא מבין אותי... ולא מבין למה זה לא בסדר..

זה לא בנאדם שמרגש בנוח להתארח אבל נשאר אורח זה בנאדם שבא ופשוט משתלט לך על הפרטיות

תודה לכולם

שאת לא מסכימה לארח אף אחד בכלל! לא את אחיו ולא אף אחד אחר כי את פשוט לא מסכימה לזה וזה גם הבית שלך...אמורה להיות לך מילה על זה.

כל פעם שהוא מתקשר- שישאל אותך אם אפשר. בלי זה הוא לא מחזיר לך תשובה!

מתעלם מההרגשה שלך..

נראה שהוא לא מפנים מספיק את מה שאת אומרת לו

כשאתה מתחתן אתה בוחר לך חיים חדשים, בוחר לשים הכל מאחורייך וקודם כל לתת עדיפות לחיים המשפחתיים החדשים שלך.. לך-אישתו (גם זה עומד במבחן,אם כל הרצון הטוב והכנה)

אם הוא מעדיף לא להתמודד עם הרגשות שלך ורק לא לפגוע באחיו זאת בעיה גם לתווך הארוך, כי הוא בוחר (לא מתוך מקום רע, בפועל זה מה שקורה) לתת לך להתכנס בתוך עצמך ולצבור רגשות שצריכים לצאת החוצה ולקבל טיפול..

ברור שהוא אוהב אותך ויעשה הכל בשבילך, אבל אני במקומך הייתי פותחת את הבעיה בפניו, כי משם העניינים יכולים רק להתקדם בקום להשאיר הכל טעון..

יעשה את זה בשבילך כיוון שהוא אחיו

בס"ד

רובד ראשון -

   איזה הרגלים וחינוך כל אחד מקבל ואיפה זה יכול להתנגש

רובד שני - 

    איך אני עם הרגלים מסויימים ושונים מתנהג כשאני מגיע לבית אחר.

במילים אחרות מודעות ומידות.  

לגבי הרובד הראשון שציינתי - "איזה הרגלים וחינוך כל אחד מקבל ואיפה זה יכול להתנגש":

עלה פה בפורום שיש אותם ה"לא נורמלים" (כי הם מבולגנים/לא אכפת להם שנכנסים למרחב הפרטי שלהם/אין להם בעיה שישאירו להם בלאגן/וכו')

ויש את ה"נורמלים" (המסודרים/נקיים/שונאים שמשאירים להם בלאגן שלא ביקשו/וכו')

לדעתי זה לא נכון לשפוט מה נורמלי ומה לא. יותר נכון - זו לא הנקודה!!

הנקודה בעיניי היא להבין מהם הפערים בין איך שאני רגיל/ה לבין איך שהזולת רגיל/ה.

היה חשוב לי להבחין בנקודה הזו.

שזה לא שאלה של "נורמלים" ו"לא נורמלים" ושה"נורמלים" חייבים לנצח כי הם ה"נורמלים". אלא זו שאלה של איך להבין  שוני בהרגלים בין בני אדם.

השלב הבא הוא - מידות.

אחרי ההבנה שאין בהכרח צודק וטועה באופן ניהול הבית, איך אני מכבד את ההרגלים של עצמי ומבקש מהזולת לכבד אותם גם, כי בכ"ז - זה המרחב שלי והממלכה שלי. אבל בצורה מכבדת.

או איך אני כאורח/אח/גיס מכבד את המרחב החדש אליו נכנס אחי בביתו שהקים.

וודאי שכל הנ"ל הוא עניין של חינוך. איפה שמים מגבת בתום המקלחת הוא עניין של חינוך, מי מכבס לי בגדים ו"איך" - זה עניין של חינוך, מה אני עושה עם הסוכר והקפה בתום השימוש זה עניין של חינוך, ועוד ועוד.

אבל לדעתי החינוך הכי גדול שצריך לעבור לילדים הוא אולי - איך מתנהגים אצל אנשים שהם לא המשפחה הישירה שלנו.

למרות כל ההרגלים מהבית, זהו עקרון שעומד בפני עצמו.

לדוגמא, אם מישהו בא מבית של אנשים בלגניסטים (וממש טוב להם עם זה אפילו), עדיין ניתן לחנך אותו איך להתנהג כאורח, ושנדרשת ממנו התנהגות מכבדת ושונה מהרגליו במרחב הזה.

דהיינו - לחנך לכבד מרחב שונה.

לא צריך "לחנך מהיסוד" להתנהל שונה בבית של עצמך בדווקא, רק כי אולי זה יתנגש עם הרגלים של מישהו אחר.

כי אין סוף לפערים בין אנשים. ולכל אחד עושה טוב הרגלים שונים. (כן! יש מישהו שעושה לו טוב לא לרדוף כל הזמן אחרי סדר וניקיון!)

אבל כן כדאי לחנך לכך שיש לזולת/לאח מרחב פרטי חדש שהוא שונה מהבית.

(אני מכירה אישה בלגניסטית, כזו שיש לה ירקות במקרר שמעלים עובש, שנותנת לבן שלה ולכלתה המון המון מרחב פרטי. כבוד והערכה עצומים לפרטיות שלהם. בלגניסט לא שווה בהכרח ל"לא מכבד")

ממש מבינה ומרגישה את הקושי שלך.

מרגישה שמישהו גוזל את הביחד היקר שלך עם בעלך.

משבש את התוכניות שלך,ופוגם באידיליה שאת רוקמת.

חשוב לא לערבב נושאים נוספים כמו חמותך וכל הקשור לכך.

ראשית הגברים פחות רגישים לפרטיות ואינטימיות הזוגית (כמובן לא כולם)

שנית לטיפוס שאת מתארת לא יועילו רמזים,בעלך ואת ביחד רק ביחד כאשר אתם

מוכנים מראש בצורה ברורה ומכבדת מה אומרים לו.

מזמינים אותו לבית קפה אינטימי .

ושם להגיד לו שאתם רוצים להגיד לו משהו שחשוב לכם להגיד ובצורה אמיתית ובטוחים שזו תהיה ההעדפה שלו.

ולהגיד שזה קורה כנראה משום שהוא רווק ולא מצוי בעולם הנישואין.

ולומר קשה לנו ש.....1  2  3    וכו

בבקשה תכבד את הפרטיות שלנו.

החלטנו ש......

לסיים באוירה טובה לשלם עבור הקפה.ולהיפרד לשלום.

בהצלחה רבה.

הכל נובע ממקום אחד

הרגלים, החינוך שהוא קיבל צורת החיים שלהם

אני חושבת שאני פשוט צריכה לעבוד על להסביר לבעלי ושהוא יבין אותי וזה יהיה הפתרון לשאר הדברים..

מסכנה אשתך..

כי אתה לא יודע לכבד את הרצונות והצרכים שיש/שיהיו לה

הקטע של פרטיות הוא קריטי בשבילי כמו גם ניקיון.

יש לכלוך שאני מוכן להתגמש (ולנקות כשהולכים) ויש שלא (על פרטיות אין שום פשרות!).

הכלל הוא פשוט: אם תצבור - זה יתפוצץ. בדוק ומנוסה. יכול להיות עוד 20 שנה, אבל ב-ט-ו-ח יתפוצץ.

אני לא צובר, אני מגדיר הגדרות מה הכללים בבית שלנו, כשברור לי באופן מוחלט שמי שלא יעמוד בזה - החוצה!

אני לא צריך להגיד בקול רם, רק לקבל החלטה שאני מוכן לפוצץ על זה (באמת) וזה קו אדום, ונראה מי שחושב שישאר בבית שלי אחרי חציה של קו אדום.

אין לך טאקט - אין לך מה לעשות אצלי בבית. נקודה. ואתה תנקה אחריך באבי-אביך. נקודה.

עד היום - אף אחד לא מנסה לשנות את ההגדרות האלו...

זכותך המלאה לחיות כמו בת אדם ולא כמו בדירת רווקים. נקודה.

תגדירי הגדרות, כי זה החיים שלך, הבריאות שלך, הנפש שלך.

ולכן קשה לו לקבל את ההרגלים שלי

אבל הוא יבין יום אחד.. או לפחות יכיל את זה כמו שצריך

וגם היתה לי חברה שפשוט ניתקתי איתה קשרים כבר ברוקוות בגלל הקטע הזה והוא יודע את כל זה

אבל עדיין הוא מרגיש שזה יותר מדי ואני מגזימה

פעמיים שלושה הוא אולי יקח את זה קצת קשה כי הוא רגיל לעשות מה שבא לו אבל בסוף יבין את המסר.

ורוצה רק לחזק אותך שאת נורמלית וצודקת במליון אחוז, הם הלא נורמלים.

לא יודת איך את חיה ככה כמה שנים, אני הייתי מתחרפנת מזה אחרי חודש גג.

ניסיתי לטפל בזה בדרכי נועם להבליג לקוות..

ועכשיו נשבר לי

זה יגמר בעופרת יצוקה ובאר"ן לע (אירוע רב נפגעים לא עלינו וגם לעתיד )

אתם משפחה עוד 70 שנה לפחות.

תנסי לרמוז לו בהומור

"דני, בחייאתק תעשה טובה תן לי להיות רק עם אחיך יותר משתי דקות בשבוע" [חיוך מים לים]

לא עזר

"דני, שב תסיים את הקפה, אבל צ'מע אני מצטערת היום אני לא יכולה לארח, מצטערת" [בטון כיפי]  כפול 3 ביקורים. 

לא עזר

עומד בדלת "דני, מתפוצץ לי הראש נראה לי עדיף שנסכם שאתה מתקשר לפני" [טון קצת רציני]

[כמובן "א"א" בכל פעם שהוא מתקשר]

היית מבין שניסיתי את כל העקיצות האלה

או שהוא סתום ולא קולט או שהוא חצוף וקולט ומתעלם

לחשוב על דרך יצירתית. הפתרון אצלך ואצל בעלך.

בכסאח זה יעבוד. ויפתר.

אבל יתכן ואפשר למצוא דרך אחרת, אלגנטית יותר.

הפתרון אצלכם. צריך רק למצוא אותו.

הם פשוט לא שם... לא מבינים את זה...

אולי לא נולדו עם זה.

יש דברים שצריך להפסיק אותם בהתחלה, כל זמן שזה ניתן בצורה עדינה עדיף ואם לא אז לא עדינה. אישך במקרה הזה צריך להחליט אם הוא רוצה להישאר איתך או עם אחיו. 

כאשר מדובר בהורים זה באמת סיפור אחר יותר מורכב. עם אח או חבר, להפסיק עכשיו. כל איחור יגרום ליותר צרות.

בעצם זה שאני מגיעה לשם.. ודי הרבה פעמים

כשזה מגיע לפינה שלי לבית שלי יש גבול

לא לחינם כתב הקב"ה כך בספר בראשית.

כדי להתחבר לאשתך אתה  ח י י ב

לעזוב נפשית, פיזית, מנטלית, דתית ותרבותית את בית הוריך

את ההורים ואת האחים

לעזוב - לא הכוונה להפנות גב / לא לכבד / לא לצלצל ולבקר

לעזוב= הכוונה להבין שאתה בונה כאן בית חדש עם אשה חדשה.

וביחד אתם בונים את ביתכם, עם האווירה המיוחדת לכם, המנהגים, השירים, ההלכות, ההחמרות, התרבות שלכם.

וכדי לבנות את זה ביחד, בני הזוג צריכים להבין שקודם כל הם מתרכזים במה שחשוב זה לזה

ומנסים ביחד לבנות מתווה שמתאים להם בתחומים השונים

אם בן הזוג עסוק בלרָצות את אחים שלו ולעשות נחת להורים שלו,

הוא עלול חלילה לא להתייחס לכאב, לקושי ולרצון של רעייתו (וכן להיפך - אישה ובעלה)

יש לי רושם שהדילמה שלכם נובעת מהנקודה הזאת.

סדר העדיפויות הנכון והיהודי על פי התורה - הוא לכבד את בן הזוג ורצונותיו

ממילא כאשר בני הזוג שמחים ביחד, אוהבים ומכבדים זה את זה -

זה יקרין גם למשפחה סביב.

ואם המשפחה סביב מתעקשת לא להבין את הרצונות והצרכים שלהם - בעיה שלהם, אין מה לעשות. להתפלל עליהם שיבינו ושיהיה שלום.

בקיצור נשמה, בנחת להסביר לבעלך היקר שהוא האיש היחיד שיש לך בעולם. היחיד שיכול להגן עלייך, לשמור עלייך ועל ביתך, ביתכם, שהוא משכן לשכינה. ולכן את מבקשת ממנו שההגנה הזאת תבוא לידי ביטוי בהצבת גבול ברור לאח. מה אם הוא יבוא לקפוץ בליל טבילה שלך? אז פתאום בעלך כן יצליח להדחות אותו?... חייבים לעצור את זה כעת כי זה יכול להגיע למחוזות הזויים חלילה. נשמע מהתיאור שהאח לא מכבד את המרחב הפרטי שלכם ואת מה שכלול בו. כלומר, גם את המרחב הרוחני - זוגי - אינטימי שלכם הוא כנראה לא בנוי כרגע לכבד.

בהצלחה ושיהיה באהבה ובשלום.

מחכה לפגישה עם הרב שידבר איתו על זה..

להגיד לו שאם הוא מגיע הוא חייב לשאול קודם אם אפשר כי אי אפשר לבוא כל הזמן.

וזכותכם להגיד לו לא. 

"פשוט אמרו לא!"

שיעשו כך לאחי..

מתארים פה סיטואציה שיש אדם כלשהו בעולם שהצליח לפלוש לפרטיות של בני זוג ולא מצליחים לסדר את הבעיה הזו.

אם הפתרון זה לא לפתוח דלת ולפגוע באדם, ברור שזה עדיף על פני פגיעה בשלום בית ובקשר בין בני זוג.

ועוד על דרכים פחות פוגעניות שנצרבות וקשה לשכוח אחר כך, כשאותו אח יתבגר (וכן- 19 בהרבה מקרים בתקופתנו הוא גיל ההבגרות עדיין) כדי לשפר את המצב ולהציב גבולות. ברור שצריך לעשות את זה- אבל מתוך תחושה של אחים שלו ולא של זרים עצבניים (עם כל ההבנה שיש על מה להיות עצבני).

אם כי דוקא את הדלת הייתי פותח, זה נשמע ילדותי.

תפתח את הדלת ותתמודד אם הבנאדם.

אני מכיר כאלה שלא קולטים שהם אורחים גרועים, וזה נגרר שנים.

וגם כשאתה מעמיד אותם על מקומם הם לא קולטים.

להגיד לבן אדם "אל תחטט לי בארונות", זה לא נעים.

לפעמים זה לא נובע מאישיות גרועה או משהו כזה, פשוט בן אדם שבאמת מרגיש קרוב אליך מאוד.

הוא פשוט לא מבין שזה לא בהכרח הדדי.

אני זוכר שפעם אחת, בגיל מאוד צעיר, חיטטתי לחבר באיזה מגירה שהייתה לו, בפניו כמובן, מלאה ב"הפתעות" (מסוג שהיה המכנה המשותף בינינו), כשקלטתי מה עשיתי התביישתי עד כדי כך שאפילו היום כשאני נזכר בזה זה מביך.

יש אנשים שלא מבינים את זה.

אבל מי שמתקרצץ- בעייתו.

לחסרי טקט אין בד"כ איך ללמד אותם את זה. אז אם מפריע לך שאנשים נכנסים לך הביתה- אל תכניס אותם!

זה פשוט כלל לכל החיים ולכל בן אדם. הבית שלך זה הטריטוריה הפרטית שלך ואתה לא חייב, במיוחד כזוג, להכניס מי שמפריע לך בחיים שלך.

לא צריך להשמיע שאתם בבית ואז להתעלם... אם הוא מגיע בספונטניות- פשוט להתעלם מהדלת.

(מה לא קורה שדופקים בדלת ובדיוק לא יכולים לענות??)

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.