אח של בעלי היה מגיע לכבס ומצפה שאשפשף לו את הכתמים או היה מכין קפה ומשאיר את הליכלוך על השיש גרגרי סוכר וקפה...

הייתי יוצאת לעבודה משאירה בית מצוחצח ושהיתי חוזרת הייתי יודעת היטב אם הוא היה בבית.... והכל כי אמא שלו פינקה פינוק יתר.... יותר מזה הגבר כבר בן 27.... רווק....

היה מתקלח משאיר מגבת על הרצפה וכו.... מספיק תאורים נכון??

מה שכן בעלי כן היה מעיר. יום אחד קראתי לו לשיחה ואמרתי לו תקשיב אני זה לא אמא שלך ולא מנקה שלך. אתה רוצה להצליח בחיים תעשה שינוי!!! אתה מכין קפה? בשמחה אבל תנקה.

מתקלח בססה תיקח את המגבת לכביסה. עושה מכונה? בשמחה רק אך תמפה שאני יעבור בגד בגד וישפשף כתמים... תתבגר!

רוצה לשבת במחשב הייתי אומרת לו אני לא אוהבת שיושבים לי בחדר. חדר שינה שלי הוא אישי המחשב שם מסיבות אישיות ואני לא מסכימה להיכנס.

ותחשבי שהוא תקופה גר אצלי עד שהתפוצצתי ואמרתי לו שיש לו 3 ימים לחפש דירה!!!

וכשהיה מגיע הייתי די קרירה שלום מה נשמע וזהו לא מציעה לא מפתחת שיחה...

למשפחה של חמתי זה קצת קשה כי אצלהם זה מי שבא ברוך הבא יכנסו לה חופשי לחדר שינה וישנו לה בו ישתו יוכלו ישאירו סימנים בכל מקום יזמינו את עצמם ויביאו אורחים בלי בושה. אני עשיתי סוף!!!

לקח לבעלי זמן להבין שאני הנורמאלי. והיום הוא מבין היטב ם חושבים שאני סנובית. שימשיכו לחשוב אי עושה מה טוב לי ולמשפחתי!

אני לא אתחיל לדבר מה הולך בבית של חמותי...

אני פשוט נגעלת להיות שם אבל אין ברירה

אבל זה לא הענין..

לא אכפת לי מה הולך שם אכפת לי שהבית שלי יתנהל כמו שאני רוצה ושאפחד לא ינהל לי אותו!

נניח והוא היה שייך לקבוצת שוליים שאם לא אתם אז הוא היה ברחוב ומשם מדרדר?

אני יודע שזו לא הדוגמא שלך, אבל תחשבי על זה ככה שזה היינו הך. הוא אוהב אתכם וכיף לו אצלכם. זה אומר משהו עליכם....

זה ענין שלך עם בעלך.

אם בעלך יציב לו גבולות חזקים וברורים זה יעבוד טוב יותר.

אני חושבת שגיסך פשוט קולט שרק את נגדו וכביכול ובעלך פחות אז הוא מנצל את זה.

וזה באמת יכול לפגוע בשלום בית שלכם...

תדברי ע"ז עם בעלך עוד ועוד עד שיבין שזה באמת לא פשוט לך ויעשה משהו.

בהצלחה רבה!

גם בני משפחה.

זה חלק מהשיתוף והעבודה הזוגית.

'ועזב את אביו ואת אימו ודבק באשתו'- צריך לעורר את הבעל לפעמים, שהבית שלכם אינו הבית של הוריו, אחיו וכד'. חייבים הידברות בינכם, הבנה אחד של השני, ותוכנית עבודה משותפת.

כל הכבוד למי שכבר הצליח!

בהצלחה רבה למי שבדרך!

או שהוא לא מבין או שהוא עושה את עצמו..

זה לא מסביר את החריפות של העניין.

אני חושבת שבאמת אני אתחיל לשים גבולות..
אני מתארת לעצמי שהוא יפגע ולא ירצה לבוא יותר אבל עדיף לי ככה

לא יוכלו לעזור בקטע?

עם חמתך ולהסביר לה שבבית שלו המנטליות שונה כי את מעצבת את אופי הבית.

והוא מבקש שלמרות שהיא לא מבינה מה הבעיה, אך לך זה מאד מפריע שאחיו נוחת אצלו ללא הודעה

מוקדמת ומתנהג בחופשיות יתרה...להסביר לה שזה עלול לעשות נזק בלתי הפיך ביחסים ביניהם כאחים,

ובינו לבינך- כגיסים..וזה הדבר האחרון שאת רוצה, וכמובן שלא לפגוע בו..

א. יתכן והוא יתבייש ויפגע שאימו תעמיד לו את המראה הלא מחמיאה הזו מול הפרצוף, אך זה עדיף..

אתם תשדרו עסקים כרגיל ותתנהגו עימו באופן טבעי.

ב. הוא יותר יעריך אתכם- יקבל את המסר ולא ינהג בצורה מתגוננת מהפגיעה (יעשה לך דווקא)..

גם ככה אני עוף מוזר בעיניהם בכל מיני דברים

אצליהם בבית באים חופשי מתי שרוצים ועושים מה שרוצים

מבחינתם ככה צריך להיות ואני המוזרה

אבלאולי ננסה את זה דרך בעלי..

אני בטוח לא אדבר איתה על זה.

הספיק לי לפני החתונה להתווכח איתה על צלם נורמלי לא בשמיים אבל לא מתחיל (מה שהיא רצתה להביא)

ובסוף ההורים שלי שילמו את ההפרש.. וחשוב לי לציין שלקחתי צלם ממוצע לגמרי!

בך בהכרה מלאה,פוקוס מלא, ומחשבה צלולה...והוא בחר לחיות עם "עוף מוזר"..

והיא צריכה להתחיל להפנים אתזה..בעלך צריך לדבר איתה בצורה מכובדת וראויה תוך שמירה על כבודה

אך להבהיר לה שהוא לא נשא אותך כדי שתסבלי..ולהדגיש לה שאתם אוהבים את אחיו ולכן היא חייבת

להסביר לו..מתוך שלא לשמה יבא לשמה..והיא תבין אותך בסוף.

אני חושבת שבעלי קודם כל צריך להשלים עם העוף המוזר שאני..
ואולי בגלל זה קשה לו "לחנך" את אחיו בגלל שהוא רגיל לזה וקשה לו להבין אותי..

סתם עוד דוגמא..
יש לו אח נשוי שגר במרחק שעה+ מאיתנו.
הם יכולים להחליט לבוא לעיר שלנו בלי לעדכן מראש לפני שהם יוצאים רק כשהם בדרך ולצפות שנקבל אותם
והוא לא מרגיש בנוח לסרב.. 

תסתכלי בפירוש. על הפסוק..

פרטיות מינימלית..

אי אפשר לדבר איתו הוא לא מקבל מאף אחד בשום נושא..

חוקית? דתית? מוסרית?

איפה הגבול?

זה הבית שלך, כמובן.

הלכתית ומוסרית הוא עובר על כמה וכמה הלכות/עניינים.

מה הוא כן מקבל?

בשום פרמטר.. אחד שעושה מה שבא לו בכל תחום

גם אם מישהו מוכיח אותו שאסור מבחינה חוקית/הלכתית (מוסרית בכלל...)

אז זה לא מעניין אותו

אם בעלך יודע שזו הגישה שלו אז את צריכה לעבוד עם בעלך על פתרון שבעלך יישם.

בעלך צריך לעצור את זה ואת צריכה לעזור לו לעבור את המשוכה שמונעת ממנו לעשות זאת בעצמו.

אני לא מכיר את הנפשות הפועלות אז לא אומר משהו חריף, אבל זה נשמע מעבר לכל גבול.

כאילו, יכלתם שלא להיות בבית בדיוק באותו זמן...הרי הם לא הודיעו.

סליחה ומחילה.

טעות

חמי בכלל לא הכתובת לזה.. הילדים לא שמים עליו בכלל

הם אנשים בוגרים שמנהלים בית, והם לא צריכים לנעול את הדלת מפני שהוא הגיע בלי להודיע מראש..

מה שכן הם צריכים להתחרט ולקחת ממנו את המפתח שיש ברשותו..

ואם הוא כבר הגיע להכניס אותו ולומר לו:" כמה טוב שבאת אבל האמת שכרגע התזמון לא כל כך מושלם..

אנחנו בדרך לסידורים" (גם אם זה לקניות או כל דבר אחר- הוא לא אמור לקבל דין וחשבון)

וכך פעם פעמיים שלוש..עד שהוא יבין את הקטש' פה שהם כל פעם ממציאים לו סיבה למה הוא לא רצוי..

יש לו מפתח לבית שלכם?!?!?!?!

בכיף

"בואנ'ה אתה נמצא בבית שלי יותר ממני" 

"דני, תוכל לצמצם קצת את הביקורים בזמן הקרוב אני עמוסה בעבודה והכוחות שלי הצטמצמו לאחרונה תודה נשמה ידעתי שתבין ולא תעשה פרצוף וואלאק באמא שלי יצאת גבר " 

"דני תעשה לי טובה לקחתי עבודה לבית ואני צריכה בית שקט תוכל לעזור לי עם זה וקצת לצמצם את הביקורים תודה יא נסיך" 

אם זה מפולניה 

הבט, לפי סעיף אל"ף בכתובה אין קבלת קהל אחרי 16:00 

אי לכך ובהתאם לזאת הינך מתבקש לשוב על עקבותיך לאלתר ולחיים טובים ולשלום. 

בברכה"

חן חן אני מודה לך (לחיצת יד של הרינג קפוא)

אין לו מפתח וביומיום הוא לא בא בלי לעדכן הבעיה שבעלי כמעט ולא מסרב לו

וכל פעם מחדש מבטיח לי שהוא יגיד לו וכולי וכמה שאומרים לו איך להתנהג זה לא עוזר ושם פס

אז פשוט לא מתאים לי לארח אותו בכלל

מה שפוצץ אותי זה שבשבת הוא בא כי ידע שאנחנו נמצאים וכמובן לא עדכן כי שבת

ואותו דבר במוצש הוא התקשר אבל אנחנו עוד לא הדלקנו את הטלפונים

בקיצור הוא פשוט טיפוס חסר טאקט וזה מחמיר מבחינתי מיום ליום פשוט לא מתאים לי שידרוך בבית שלי

הוא כבר גרם להרס של כמה דברים בבית

בכל מקרה הבנתי שהעניין בכלל הוא ביני לבין בעלי שלא מבין אותי... ולא מבין למה זה לא בסדר..

זה לא בנאדם שמרגש בנוח להתארח אבל נשאר אורח זה בנאדם שבא ופשוט משתלט לך על הפרטיות

תודה לכולם

שאת לא מסכימה לארח אף אחד בכלל! לא את אחיו ולא אף אחד אחר כי את פשוט לא מסכימה לזה וזה גם הבית שלך...אמורה להיות לך מילה על זה.

כל פעם שהוא מתקשר- שישאל אותך אם אפשר. בלי זה הוא לא מחזיר לך תשובה!

מתעלם מההרגשה שלך..

נראה שהוא לא מפנים מספיק את מה שאת אומרת לו

כשאתה מתחתן אתה בוחר לך חיים חדשים, בוחר לשים הכל מאחורייך וקודם כל לתת עדיפות לחיים המשפחתיים החדשים שלך.. לך-אישתו (גם זה עומד במבחן,אם כל הרצון הטוב והכנה)

אם הוא מעדיף לא להתמודד עם הרגשות שלך ורק לא לפגוע באחיו זאת בעיה גם לתווך הארוך, כי הוא בוחר (לא מתוך מקום רע, בפועל זה מה שקורה) לתת לך להתכנס בתוך עצמך ולצבור רגשות שצריכים לצאת החוצה ולקבל טיפול..

ברור שהוא אוהב אותך ויעשה הכל בשבילך, אבל אני במקומך הייתי פותחת את הבעיה בפניו, כי משם העניינים יכולים רק להתקדם בקום להשאיר הכל טעון..

יעשה את זה בשבילך כיוון שהוא אחיו

בס"ד

רובד ראשון -

   איזה הרגלים וחינוך כל אחד מקבל ואיפה זה יכול להתנגש

רובד שני - 

    איך אני עם הרגלים מסויימים ושונים מתנהג כשאני מגיע לבית אחר.

במילים אחרות מודעות ומידות.  

לגבי הרובד הראשון שציינתי - "איזה הרגלים וחינוך כל אחד מקבל ואיפה זה יכול להתנגש":

עלה פה בפורום שיש אותם ה"לא נורמלים" (כי הם מבולגנים/לא אכפת להם שנכנסים למרחב הפרטי שלהם/אין להם בעיה שישאירו להם בלאגן/וכו')

ויש את ה"נורמלים" (המסודרים/נקיים/שונאים שמשאירים להם בלאגן שלא ביקשו/וכו')

לדעתי זה לא נכון לשפוט מה נורמלי ומה לא. יותר נכון - זו לא הנקודה!!

הנקודה בעיניי היא להבין מהם הפערים בין איך שאני רגיל/ה לבין איך שהזולת רגיל/ה.

היה חשוב לי להבחין בנקודה הזו.

שזה לא שאלה של "נורמלים" ו"לא נורמלים" ושה"נורמלים" חייבים לנצח כי הם ה"נורמלים". אלא זו שאלה של איך להבין  שוני בהרגלים בין בני אדם.

השלב הבא הוא - מידות.

אחרי ההבנה שאין בהכרח צודק וטועה באופן ניהול הבית, איך אני מכבד את ההרגלים של עצמי ומבקש מהזולת לכבד אותם גם, כי בכ"ז - זה המרחב שלי והממלכה שלי. אבל בצורה מכבדת.

או איך אני כאורח/אח/גיס מכבד את המרחב החדש אליו נכנס אחי בביתו שהקים.

וודאי שכל הנ"ל הוא עניין של חינוך. איפה שמים מגבת בתום המקלחת הוא עניין של חינוך, מי מכבס לי בגדים ו"איך" - זה עניין של חינוך, מה אני עושה עם הסוכר והקפה בתום השימוש זה עניין של חינוך, ועוד ועוד.

אבל לדעתי החינוך הכי גדול שצריך לעבור לילדים הוא אולי - איך מתנהגים אצל אנשים שהם לא המשפחה הישירה שלנו.

למרות כל ההרגלים מהבית, זהו עקרון שעומד בפני עצמו.

לדוגמא, אם מישהו בא מבית של אנשים בלגניסטים (וממש טוב להם עם זה אפילו), עדיין ניתן לחנך אותו איך להתנהג כאורח, ושנדרשת ממנו התנהגות מכבדת ושונה מהרגליו במרחב הזה.

דהיינו - לחנך לכבד מרחב שונה.

לא צריך "לחנך מהיסוד" להתנהל שונה בבית של עצמך בדווקא, רק כי אולי זה יתנגש עם הרגלים של מישהו אחר.

כי אין סוף לפערים בין אנשים. ולכל אחד עושה טוב הרגלים שונים. (כן! יש מישהו שעושה לו טוב לא לרדוף כל הזמן אחרי סדר וניקיון!)

אבל כן כדאי לחנך לכך שיש לזולת/לאח מרחב פרטי חדש שהוא שונה מהבית.

(אני מכירה אישה בלגניסטית, כזו שיש לה ירקות במקרר שמעלים עובש, שנותנת לבן שלה ולכלתה המון המון מרחב פרטי. כבוד והערכה עצומים לפרטיות שלהם. בלגניסט לא שווה בהכרח ל"לא מכבד")

ממש מבינה ומרגישה את הקושי שלך.

מרגישה שמישהו גוזל את הביחד היקר שלך עם בעלך.

משבש את התוכניות שלך,ופוגם באידיליה שאת רוקמת.

חשוב לא לערבב נושאים נוספים כמו חמותך וכל הקשור לכך.

ראשית הגברים פחות רגישים לפרטיות ואינטימיות הזוגית (כמובן לא כולם)

שנית לטיפוס שאת מתארת לא יועילו רמזים,בעלך ואת ביחד רק ביחד כאשר אתם

מוכנים מראש בצורה ברורה ומכבדת מה אומרים לו.

מזמינים אותו לבית קפה אינטימי .

ושם להגיד לו שאתם רוצים להגיד לו משהו שחשוב לכם להגיד ובצורה אמיתית ובטוחים שזו תהיה ההעדפה שלו.

ולהגיד שזה קורה כנראה משום שהוא רווק ולא מצוי בעולם הנישואין.

ולומר קשה לנו ש.....1  2  3    וכו

בבקשה תכבד את הפרטיות שלנו.

החלטנו ש......

לסיים באוירה טובה לשלם עבור הקפה.ולהיפרד לשלום.

בהצלחה רבה.

הכל נובע ממקום אחד

הרגלים, החינוך שהוא קיבל צורת החיים שלהם

אני חושבת שאני פשוט צריכה לעבוד על להסביר לבעלי ושהוא יבין אותי וזה יהיה הפתרון לשאר הדברים..

מסכנה אשתך..

כי אתה לא יודע לכבד את הרצונות והצרכים שיש/שיהיו לה

הקטע של פרטיות הוא קריטי בשבילי כמו גם ניקיון.

יש לכלוך שאני מוכן להתגמש (ולנקות כשהולכים) ויש שלא (על פרטיות אין שום פשרות!).

הכלל הוא פשוט: אם תצבור - זה יתפוצץ. בדוק ומנוסה. יכול להיות עוד 20 שנה, אבל ב-ט-ו-ח יתפוצץ.

אני לא צובר, אני מגדיר הגדרות מה הכללים בבית שלנו, כשברור לי באופן מוחלט שמי שלא יעמוד בזה - החוצה!

אני לא צריך להגיד בקול רם, רק לקבל החלטה שאני מוכן לפוצץ על זה (באמת) וזה קו אדום, ונראה מי שחושב שישאר בבית שלי אחרי חציה של קו אדום.

אין לך טאקט - אין לך מה לעשות אצלי בבית. נקודה. ואתה תנקה אחריך באבי-אביך. נקודה.

עד היום - אף אחד לא מנסה לשנות את ההגדרות האלו...

זכותך המלאה לחיות כמו בת אדם ולא כמו בדירת רווקים. נקודה.

תגדירי הגדרות, כי זה החיים שלך, הבריאות שלך, הנפש שלך.

ולכן קשה לו לקבל את ההרגלים שלי

אבל הוא יבין יום אחד.. או לפחות יכיל את זה כמו שצריך

וגם היתה לי חברה שפשוט ניתקתי איתה קשרים כבר ברוקוות בגלל הקטע הזה והוא יודע את כל זה

אבל עדיין הוא מרגיש שזה יותר מדי ואני מגזימה

פעמיים שלושה הוא אולי יקח את זה קצת קשה כי הוא רגיל לעשות מה שבא לו אבל בסוף יבין את המסר.

ורוצה רק לחזק אותך שאת נורמלית וצודקת במליון אחוז, הם הלא נורמלים.

לא יודת איך את חיה ככה כמה שנים, אני הייתי מתחרפנת מזה אחרי חודש גג.

ניסיתי לטפל בזה בדרכי נועם להבליג לקוות..

ועכשיו נשבר לי

זה יגמר בעופרת יצוקה ובאר"ן לע (אירוע רב נפגעים לא עלינו וגם לעתיד )

אתם משפחה עוד 70 שנה לפחות.

תנסי לרמוז לו בהומור

"דני, בחייאתק תעשה טובה תן לי להיות רק עם אחיך יותר משתי דקות בשבוע" [חיוך מים לים]

לא עזר

"דני, שב תסיים את הקפה, אבל צ'מע אני מצטערת היום אני לא יכולה לארח, מצטערת" [בטון כיפי]  כפול 3 ביקורים. 

לא עזר

עומד בדלת "דני, מתפוצץ לי הראש נראה לי עדיף שנסכם שאתה מתקשר לפני" [טון קצת רציני]

[כמובן "א"א" בכל פעם שהוא מתקשר]

היית מבין שניסיתי את כל העקיצות האלה

או שהוא סתום ולא קולט או שהוא חצוף וקולט ומתעלם

לחשוב על דרך יצירתית. הפתרון אצלך ואצל בעלך.

בכסאח זה יעבוד. ויפתר.

אבל יתכן ואפשר למצוא דרך אחרת, אלגנטית יותר.

הפתרון אצלכם. צריך רק למצוא אותו.

הם פשוט לא שם... לא מבינים את זה...

אולי לא נולדו עם זה.

יש דברים שצריך להפסיק אותם בהתחלה, כל זמן שזה ניתן בצורה עדינה עדיף ואם לא אז לא עדינה. אישך במקרה הזה צריך להחליט אם הוא רוצה להישאר איתך או עם אחיו. 

כאשר מדובר בהורים זה באמת סיפור אחר יותר מורכב. עם אח או חבר, להפסיק עכשיו. כל איחור יגרום ליותר צרות.

בעצם זה שאני מגיעה לשם.. ודי הרבה פעמים

כשזה מגיע לפינה שלי לבית שלי יש גבול

לא לחינם כתב הקב"ה כך בספר בראשית.

כדי להתחבר לאשתך אתה  ח י י ב

לעזוב נפשית, פיזית, מנטלית, דתית ותרבותית את בית הוריך

את ההורים ואת האחים

לעזוב - לא הכוונה להפנות גב / לא לכבד / לא לצלצל ולבקר

לעזוב= הכוונה להבין שאתה בונה כאן בית חדש עם אשה חדשה.

וביחד אתם בונים את ביתכם, עם האווירה המיוחדת לכם, המנהגים, השירים, ההלכות, ההחמרות, התרבות שלכם.

וכדי לבנות את זה ביחד, בני הזוג צריכים להבין שקודם כל הם מתרכזים במה שחשוב זה לזה

ומנסים ביחד לבנות מתווה שמתאים להם בתחומים השונים

אם בן הזוג עסוק בלרָצות את אחים שלו ולעשות נחת להורים שלו,

הוא עלול חלילה לא להתייחס לכאב, לקושי ולרצון של רעייתו (וכן להיפך - אישה ובעלה)

יש לי רושם שהדילמה שלכם נובעת מהנקודה הזאת.

סדר העדיפויות הנכון והיהודי על פי התורה - הוא לכבד את בן הזוג ורצונותיו

ממילא כאשר בני הזוג שמחים ביחד, אוהבים ומכבדים זה את זה -

זה יקרין גם למשפחה סביב.

ואם המשפחה סביב מתעקשת לא להבין את הרצונות והצרכים שלהם - בעיה שלהם, אין מה לעשות. להתפלל עליהם שיבינו ושיהיה שלום.

בקיצור נשמה, בנחת להסביר לבעלך היקר שהוא האיש היחיד שיש לך בעולם. היחיד שיכול להגן עלייך, לשמור עלייך ועל ביתך, ביתכם, שהוא משכן לשכינה. ולכן את מבקשת ממנו שההגנה הזאת תבוא לידי ביטוי בהצבת גבול ברור לאח. מה אם הוא יבוא לקפוץ בליל טבילה שלך? אז פתאום בעלך כן יצליח להדחות אותו?... חייבים לעצור את זה כעת כי זה יכול להגיע למחוזות הזויים חלילה. נשמע מהתיאור שהאח לא מכבד את המרחב הפרטי שלכם ואת מה שכלול בו. כלומר, גם את המרחב הרוחני - זוגי - אינטימי שלכם הוא כנראה לא בנוי כרגע לכבד.

בהצלחה ושיהיה באהבה ובשלום.

מחכה לפגישה עם הרב שידבר איתו על זה..

להגיד לו שאם הוא מגיע הוא חייב לשאול קודם אם אפשר כי אי אפשר לבוא כל הזמן.

וזכותכם להגיד לו לא. 

"פשוט אמרו לא!"

שיעשו כך לאחי..

מתארים פה סיטואציה שיש אדם כלשהו בעולם שהצליח לפלוש לפרטיות של בני זוג ולא מצליחים לסדר את הבעיה הזו.

אם הפתרון זה לא לפתוח דלת ולפגוע באדם, ברור שזה עדיף על פני פגיעה בשלום בית ובקשר בין בני זוג.

ועוד על דרכים פחות פוגעניות שנצרבות וקשה לשכוח אחר כך, כשאותו אח יתבגר (וכן- 19 בהרבה מקרים בתקופתנו הוא גיל ההבגרות עדיין) כדי לשפר את המצב ולהציב גבולות. ברור שצריך לעשות את זה- אבל מתוך תחושה של אחים שלו ולא של זרים עצבניים (עם כל ההבנה שיש על מה להיות עצבני).

אם כי דוקא את הדלת הייתי פותח, זה נשמע ילדותי.

תפתח את הדלת ותתמודד אם הבנאדם.

אני מכיר כאלה שלא קולטים שהם אורחים גרועים, וזה נגרר שנים.

וגם כשאתה מעמיד אותם על מקומם הם לא קולטים.

להגיד לבן אדם "אל תחטט לי בארונות", זה לא נעים.

לפעמים זה לא נובע מאישיות גרועה או משהו כזה, פשוט בן אדם שבאמת מרגיש קרוב אליך מאוד.

הוא פשוט לא מבין שזה לא בהכרח הדדי.

אני זוכר שפעם אחת, בגיל מאוד צעיר, חיטטתי לחבר באיזה מגירה שהייתה לו, בפניו כמובן, מלאה ב"הפתעות" (מסוג שהיה המכנה המשותף בינינו), כשקלטתי מה עשיתי התביישתי עד כדי כך שאפילו היום כשאני נזכר בזה זה מביך.

יש אנשים שלא מבינים את זה.

אבל מי שמתקרצץ- בעייתו.

לחסרי טקט אין בד"כ איך ללמד אותם את זה. אז אם מפריע לך שאנשים נכנסים לך הביתה- אל תכניס אותם!

זה פשוט כלל לכל החיים ולכל בן אדם. הבית שלך זה הטריטוריה הפרטית שלך ואתה לא חייב, במיוחד כזוג, להכניס מי שמפריע לך בחיים שלך.

לא צריך להשמיע שאתם בבית ואז להתעלם... אם הוא מגיע בספונטניות- פשוט להתעלם מהדלת.

(מה לא קורה שדופקים בדלת ובדיוק לא יכולים לענות??)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..