אח של בעלי היה מגיע לכבס ומצפה שאשפשף לו את הכתמים או היה מכין קפה ומשאיר את הליכלוך על השיש גרגרי סוכר וקפה...

הייתי יוצאת לעבודה משאירה בית מצוחצח ושהיתי חוזרת הייתי יודעת היטב אם הוא היה בבית.... והכל כי אמא שלו פינקה פינוק יתר.... יותר מזה הגבר כבר בן 27.... רווק....

היה מתקלח משאיר מגבת על הרצפה וכו.... מספיק תאורים נכון??

מה שכן בעלי כן היה מעיר. יום אחד קראתי לו לשיחה ואמרתי לו תקשיב אני זה לא אמא שלך ולא מנקה שלך. אתה רוצה להצליח בחיים תעשה שינוי!!! אתה מכין קפה? בשמחה אבל תנקה.

מתקלח בססה תיקח את המגבת לכביסה. עושה מכונה? בשמחה רק אך תמפה שאני יעבור בגד בגד וישפשף כתמים... תתבגר!

רוצה לשבת במחשב הייתי אומרת לו אני לא אוהבת שיושבים לי בחדר. חדר שינה שלי הוא אישי המחשב שם מסיבות אישיות ואני לא מסכימה להיכנס.

ותחשבי שהוא תקופה גר אצלי עד שהתפוצצתי ואמרתי לו שיש לו 3 ימים לחפש דירה!!!

וכשהיה מגיע הייתי די קרירה שלום מה נשמע וזהו לא מציעה לא מפתחת שיחה...

למשפחה של חמתי זה קצת קשה כי אצלהם זה מי שבא ברוך הבא יכנסו לה חופשי לחדר שינה וישנו לה בו ישתו יוכלו ישאירו סימנים בכל מקום יזמינו את עצמם ויביאו אורחים בלי בושה. אני עשיתי סוף!!!

לקח לבעלי זמן להבין שאני הנורמאלי. והיום הוא מבין היטב ם חושבים שאני סנובית. שימשיכו לחשוב אי עושה מה טוב לי ולמשפחתי!

אני לא אתחיל לדבר מה הולך בבית של חמותי...

אני פשוט נגעלת להיות שם אבל אין ברירה

אבל זה לא הענין..

לא אכפת לי מה הולך שם אכפת לי שהבית שלי יתנהל כמו שאני רוצה ושאפחד לא ינהל לי אותו!

נניח והוא היה שייך לקבוצת שוליים שאם לא אתם אז הוא היה ברחוב ומשם מדרדר?

אני יודע שזו לא הדוגמא שלך, אבל תחשבי על זה ככה שזה היינו הך. הוא אוהב אתכם וכיף לו אצלכם. זה אומר משהו עליכם....

זה ענין שלך עם בעלך.

אם בעלך יציב לו גבולות חזקים וברורים זה יעבוד טוב יותר.

אני חושבת שגיסך פשוט קולט שרק את נגדו וכביכול ובעלך פחות אז הוא מנצל את זה.

וזה באמת יכול לפגוע בשלום בית שלכם...

תדברי ע"ז עם בעלך עוד ועוד עד שיבין שזה באמת לא פשוט לך ויעשה משהו.

בהצלחה רבה!

גם בני משפחה.

זה חלק מהשיתוף והעבודה הזוגית.

'ועזב את אביו ואת אימו ודבק באשתו'- צריך לעורר את הבעל לפעמים, שהבית שלכם אינו הבית של הוריו, אחיו וכד'. חייבים הידברות בינכם, הבנה אחד של השני, ותוכנית עבודה משותפת.

כל הכבוד למי שכבר הצליח!

בהצלחה רבה למי שבדרך!

או שהוא לא מבין או שהוא עושה את עצמו..

זה לא מסביר את החריפות של העניין.

אני חושבת שבאמת אני אתחיל לשים גבולות..
אני מתארת לעצמי שהוא יפגע ולא ירצה לבוא יותר אבל עדיף לי ככה

לא יוכלו לעזור בקטע?

עם חמתך ולהסביר לה שבבית שלו המנטליות שונה כי את מעצבת את אופי הבית.

והוא מבקש שלמרות שהיא לא מבינה מה הבעיה, אך לך זה מאד מפריע שאחיו נוחת אצלו ללא הודעה

מוקדמת ומתנהג בחופשיות יתרה...להסביר לה שזה עלול לעשות נזק בלתי הפיך ביחסים ביניהם כאחים,

ובינו לבינך- כגיסים..וזה הדבר האחרון שאת רוצה, וכמובן שלא לפגוע בו..

א. יתכן והוא יתבייש ויפגע שאימו תעמיד לו את המראה הלא מחמיאה הזו מול הפרצוף, אך זה עדיף..

אתם תשדרו עסקים כרגיל ותתנהגו עימו באופן טבעי.

ב. הוא יותר יעריך אתכם- יקבל את המסר ולא ינהג בצורה מתגוננת מהפגיעה (יעשה לך דווקא)..

גם ככה אני עוף מוזר בעיניהם בכל מיני דברים

אצליהם בבית באים חופשי מתי שרוצים ועושים מה שרוצים

מבחינתם ככה צריך להיות ואני המוזרה

אבלאולי ננסה את זה דרך בעלי..

אני בטוח לא אדבר איתה על זה.

הספיק לי לפני החתונה להתווכח איתה על צלם נורמלי לא בשמיים אבל לא מתחיל (מה שהיא רצתה להביא)

ובסוף ההורים שלי שילמו את ההפרש.. וחשוב לי לציין שלקחתי צלם ממוצע לגמרי!

בך בהכרה מלאה,פוקוס מלא, ומחשבה צלולה...והוא בחר לחיות עם "עוף מוזר"..

והיא צריכה להתחיל להפנים אתזה..בעלך צריך לדבר איתה בצורה מכובדת וראויה תוך שמירה על כבודה

אך להבהיר לה שהוא לא נשא אותך כדי שתסבלי..ולהדגיש לה שאתם אוהבים את אחיו ולכן היא חייבת

להסביר לו..מתוך שלא לשמה יבא לשמה..והיא תבין אותך בסוף.

אני חושבת שבעלי קודם כל צריך להשלים עם העוף המוזר שאני..
ואולי בגלל זה קשה לו "לחנך" את אחיו בגלל שהוא רגיל לזה וקשה לו להבין אותי..

סתם עוד דוגמא..
יש לו אח נשוי שגר במרחק שעה+ מאיתנו.
הם יכולים להחליט לבוא לעיר שלנו בלי לעדכן מראש לפני שהם יוצאים רק כשהם בדרך ולצפות שנקבל אותם
והוא לא מרגיש בנוח לסרב.. 

תסתכלי בפירוש. על הפסוק..

פרטיות מינימלית..

אי אפשר לדבר איתו הוא לא מקבל מאף אחד בשום נושא..

חוקית? דתית? מוסרית?

איפה הגבול?

זה הבית שלך, כמובן.

הלכתית ומוסרית הוא עובר על כמה וכמה הלכות/עניינים.

מה הוא כן מקבל?

בשום פרמטר.. אחד שעושה מה שבא לו בכל תחום

גם אם מישהו מוכיח אותו שאסור מבחינה חוקית/הלכתית (מוסרית בכלל...)

אז זה לא מעניין אותו

אם בעלך יודע שזו הגישה שלו אז את צריכה לעבוד עם בעלך על פתרון שבעלך יישם.

בעלך צריך לעצור את זה ואת צריכה לעזור לו לעבור את המשוכה שמונעת ממנו לעשות זאת בעצמו.

אני לא מכיר את הנפשות הפועלות אז לא אומר משהו חריף, אבל זה נשמע מעבר לכל גבול.

כאילו, יכלתם שלא להיות בבית בדיוק באותו זמן...הרי הם לא הודיעו.

סליחה ומחילה.

טעות

חמי בכלל לא הכתובת לזה.. הילדים לא שמים עליו בכלל

הם אנשים בוגרים שמנהלים בית, והם לא צריכים לנעול את הדלת מפני שהוא הגיע בלי להודיע מראש..

מה שכן הם צריכים להתחרט ולקחת ממנו את המפתח שיש ברשותו..

ואם הוא כבר הגיע להכניס אותו ולומר לו:" כמה טוב שבאת אבל האמת שכרגע התזמון לא כל כך מושלם..

אנחנו בדרך לסידורים" (גם אם זה לקניות או כל דבר אחר- הוא לא אמור לקבל דין וחשבון)

וכך פעם פעמיים שלוש..עד שהוא יבין את הקטש' פה שהם כל פעם ממציאים לו סיבה למה הוא לא רצוי..

יש לו מפתח לבית שלכם?!?!?!?!

בכיף

"בואנ'ה אתה נמצא בבית שלי יותר ממני" 

"דני, תוכל לצמצם קצת את הביקורים בזמן הקרוב אני עמוסה בעבודה והכוחות שלי הצטמצמו לאחרונה תודה נשמה ידעתי שתבין ולא תעשה פרצוף וואלאק באמא שלי יצאת גבר " 

"דני תעשה לי טובה לקחתי עבודה לבית ואני צריכה בית שקט תוכל לעזור לי עם זה וקצת לצמצם את הביקורים תודה יא נסיך" 

אם זה מפולניה 

הבט, לפי סעיף אל"ף בכתובה אין קבלת קהל אחרי 16:00 

אי לכך ובהתאם לזאת הינך מתבקש לשוב על עקבותיך לאלתר ולחיים טובים ולשלום. 

בברכה"

חן חן אני מודה לך (לחיצת יד של הרינג קפוא)

אין לו מפתח וביומיום הוא לא בא בלי לעדכן הבעיה שבעלי כמעט ולא מסרב לו

וכל פעם מחדש מבטיח לי שהוא יגיד לו וכולי וכמה שאומרים לו איך להתנהג זה לא עוזר ושם פס

אז פשוט לא מתאים לי לארח אותו בכלל

מה שפוצץ אותי זה שבשבת הוא בא כי ידע שאנחנו נמצאים וכמובן לא עדכן כי שבת

ואותו דבר במוצש הוא התקשר אבל אנחנו עוד לא הדלקנו את הטלפונים

בקיצור הוא פשוט טיפוס חסר טאקט וזה מחמיר מבחינתי מיום ליום פשוט לא מתאים לי שידרוך בבית שלי

הוא כבר גרם להרס של כמה דברים בבית

בכל מקרה הבנתי שהעניין בכלל הוא ביני לבין בעלי שלא מבין אותי... ולא מבין למה זה לא בסדר..

זה לא בנאדם שמרגש בנוח להתארח אבל נשאר אורח זה בנאדם שבא ופשוט משתלט לך על הפרטיות

תודה לכולם

שאת לא מסכימה לארח אף אחד בכלל! לא את אחיו ולא אף אחד אחר כי את פשוט לא מסכימה לזה וזה גם הבית שלך...אמורה להיות לך מילה על זה.

כל פעם שהוא מתקשר- שישאל אותך אם אפשר. בלי זה הוא לא מחזיר לך תשובה!

מתעלם מההרגשה שלך..

נראה שהוא לא מפנים מספיק את מה שאת אומרת לו

כשאתה מתחתן אתה בוחר לך חיים חדשים, בוחר לשים הכל מאחורייך וקודם כל לתת עדיפות לחיים המשפחתיים החדשים שלך.. לך-אישתו (גם זה עומד במבחן,אם כל הרצון הטוב והכנה)

אם הוא מעדיף לא להתמודד עם הרגשות שלך ורק לא לפגוע באחיו זאת בעיה גם לתווך הארוך, כי הוא בוחר (לא מתוך מקום רע, בפועל זה מה שקורה) לתת לך להתכנס בתוך עצמך ולצבור רגשות שצריכים לצאת החוצה ולקבל טיפול..

ברור שהוא אוהב אותך ויעשה הכל בשבילך, אבל אני במקומך הייתי פותחת את הבעיה בפניו, כי משם העניינים יכולים רק להתקדם בקום להשאיר הכל טעון..

יעשה את זה בשבילך כיוון שהוא אחיו

בס"ד

רובד ראשון -

   איזה הרגלים וחינוך כל אחד מקבל ואיפה זה יכול להתנגש

רובד שני - 

    איך אני עם הרגלים מסויימים ושונים מתנהג כשאני מגיע לבית אחר.

במילים אחרות מודעות ומידות.  

לגבי הרובד הראשון שציינתי - "איזה הרגלים וחינוך כל אחד מקבל ואיפה זה יכול להתנגש":

עלה פה בפורום שיש אותם ה"לא נורמלים" (כי הם מבולגנים/לא אכפת להם שנכנסים למרחב הפרטי שלהם/אין להם בעיה שישאירו להם בלאגן/וכו')

ויש את ה"נורמלים" (המסודרים/נקיים/שונאים שמשאירים להם בלאגן שלא ביקשו/וכו')

לדעתי זה לא נכון לשפוט מה נורמלי ומה לא. יותר נכון - זו לא הנקודה!!

הנקודה בעיניי היא להבין מהם הפערים בין איך שאני רגיל/ה לבין איך שהזולת רגיל/ה.

היה חשוב לי להבחין בנקודה הזו.

שזה לא שאלה של "נורמלים" ו"לא נורמלים" ושה"נורמלים" חייבים לנצח כי הם ה"נורמלים". אלא זו שאלה של איך להבין  שוני בהרגלים בין בני אדם.

השלב הבא הוא - מידות.

אחרי ההבנה שאין בהכרח צודק וטועה באופן ניהול הבית, איך אני מכבד את ההרגלים של עצמי ומבקש מהזולת לכבד אותם גם, כי בכ"ז - זה המרחב שלי והממלכה שלי. אבל בצורה מכבדת.

או איך אני כאורח/אח/גיס מכבד את המרחב החדש אליו נכנס אחי בביתו שהקים.

וודאי שכל הנ"ל הוא עניין של חינוך. איפה שמים מגבת בתום המקלחת הוא עניין של חינוך, מי מכבס לי בגדים ו"איך" - זה עניין של חינוך, מה אני עושה עם הסוכר והקפה בתום השימוש זה עניין של חינוך, ועוד ועוד.

אבל לדעתי החינוך הכי גדול שצריך לעבור לילדים הוא אולי - איך מתנהגים אצל אנשים שהם לא המשפחה הישירה שלנו.

למרות כל ההרגלים מהבית, זהו עקרון שעומד בפני עצמו.

לדוגמא, אם מישהו בא מבית של אנשים בלגניסטים (וממש טוב להם עם זה אפילו), עדיין ניתן לחנך אותו איך להתנהג כאורח, ושנדרשת ממנו התנהגות מכבדת ושונה מהרגליו במרחב הזה.

דהיינו - לחנך לכבד מרחב שונה.

לא צריך "לחנך מהיסוד" להתנהל שונה בבית של עצמך בדווקא, רק כי אולי זה יתנגש עם הרגלים של מישהו אחר.

כי אין סוף לפערים בין אנשים. ולכל אחד עושה טוב הרגלים שונים. (כן! יש מישהו שעושה לו טוב לא לרדוף כל הזמן אחרי סדר וניקיון!)

אבל כן כדאי לחנך לכך שיש לזולת/לאח מרחב פרטי חדש שהוא שונה מהבית.

(אני מכירה אישה בלגניסטית, כזו שיש לה ירקות במקרר שמעלים עובש, שנותנת לבן שלה ולכלתה המון המון מרחב פרטי. כבוד והערכה עצומים לפרטיות שלהם. בלגניסט לא שווה בהכרח ל"לא מכבד")

ממש מבינה ומרגישה את הקושי שלך.

מרגישה שמישהו גוזל את הביחד היקר שלך עם בעלך.

משבש את התוכניות שלך,ופוגם באידיליה שאת רוקמת.

חשוב לא לערבב נושאים נוספים כמו חמותך וכל הקשור לכך.

ראשית הגברים פחות רגישים לפרטיות ואינטימיות הזוגית (כמובן לא כולם)

שנית לטיפוס שאת מתארת לא יועילו רמזים,בעלך ואת ביחד רק ביחד כאשר אתם

מוכנים מראש בצורה ברורה ומכבדת מה אומרים לו.

מזמינים אותו לבית קפה אינטימי .

ושם להגיד לו שאתם רוצים להגיד לו משהו שחשוב לכם להגיד ובצורה אמיתית ובטוחים שזו תהיה ההעדפה שלו.

ולהגיד שזה קורה כנראה משום שהוא רווק ולא מצוי בעולם הנישואין.

ולומר קשה לנו ש.....1  2  3    וכו

בבקשה תכבד את הפרטיות שלנו.

החלטנו ש......

לסיים באוירה טובה לשלם עבור הקפה.ולהיפרד לשלום.

בהצלחה רבה.

הכל נובע ממקום אחד

הרגלים, החינוך שהוא קיבל צורת החיים שלהם

אני חושבת שאני פשוט צריכה לעבוד על להסביר לבעלי ושהוא יבין אותי וזה יהיה הפתרון לשאר הדברים..

מסכנה אשתך..

כי אתה לא יודע לכבד את הרצונות והצרכים שיש/שיהיו לה

הקטע של פרטיות הוא קריטי בשבילי כמו גם ניקיון.

יש לכלוך שאני מוכן להתגמש (ולנקות כשהולכים) ויש שלא (על פרטיות אין שום פשרות!).

הכלל הוא פשוט: אם תצבור - זה יתפוצץ. בדוק ומנוסה. יכול להיות עוד 20 שנה, אבל ב-ט-ו-ח יתפוצץ.

אני לא צובר, אני מגדיר הגדרות מה הכללים בבית שלנו, כשברור לי באופן מוחלט שמי שלא יעמוד בזה - החוצה!

אני לא צריך להגיד בקול רם, רק לקבל החלטה שאני מוכן לפוצץ על זה (באמת) וזה קו אדום, ונראה מי שחושב שישאר בבית שלי אחרי חציה של קו אדום.

אין לך טאקט - אין לך מה לעשות אצלי בבית. נקודה. ואתה תנקה אחריך באבי-אביך. נקודה.

עד היום - אף אחד לא מנסה לשנות את ההגדרות האלו...

זכותך המלאה לחיות כמו בת אדם ולא כמו בדירת רווקים. נקודה.

תגדירי הגדרות, כי זה החיים שלך, הבריאות שלך, הנפש שלך.

ולכן קשה לו לקבל את ההרגלים שלי

אבל הוא יבין יום אחד.. או לפחות יכיל את זה כמו שצריך

וגם היתה לי חברה שפשוט ניתקתי איתה קשרים כבר ברוקוות בגלל הקטע הזה והוא יודע את כל זה

אבל עדיין הוא מרגיש שזה יותר מדי ואני מגזימה

פעמיים שלושה הוא אולי יקח את זה קצת קשה כי הוא רגיל לעשות מה שבא לו אבל בסוף יבין את המסר.

ורוצה רק לחזק אותך שאת נורמלית וצודקת במליון אחוז, הם הלא נורמלים.

לא יודת איך את חיה ככה כמה שנים, אני הייתי מתחרפנת מזה אחרי חודש גג.

ניסיתי לטפל בזה בדרכי נועם להבליג לקוות..

ועכשיו נשבר לי

זה יגמר בעופרת יצוקה ובאר"ן לע (אירוע רב נפגעים לא עלינו וגם לעתיד )

אתם משפחה עוד 70 שנה לפחות.

תנסי לרמוז לו בהומור

"דני, בחייאתק תעשה טובה תן לי להיות רק עם אחיך יותר משתי דקות בשבוע" [חיוך מים לים]

לא עזר

"דני, שב תסיים את הקפה, אבל צ'מע אני מצטערת היום אני לא יכולה לארח, מצטערת" [בטון כיפי]  כפול 3 ביקורים. 

לא עזר

עומד בדלת "דני, מתפוצץ לי הראש נראה לי עדיף שנסכם שאתה מתקשר לפני" [טון קצת רציני]

[כמובן "א"א" בכל פעם שהוא מתקשר]

היית מבין שניסיתי את כל העקיצות האלה

או שהוא סתום ולא קולט או שהוא חצוף וקולט ומתעלם

לחשוב על דרך יצירתית. הפתרון אצלך ואצל בעלך.

בכסאח זה יעבוד. ויפתר.

אבל יתכן ואפשר למצוא דרך אחרת, אלגנטית יותר.

הפתרון אצלכם. צריך רק למצוא אותו.

הם פשוט לא שם... לא מבינים את זה...

אולי לא נולדו עם זה.

יש דברים שצריך להפסיק אותם בהתחלה, כל זמן שזה ניתן בצורה עדינה עדיף ואם לא אז לא עדינה. אישך במקרה הזה צריך להחליט אם הוא רוצה להישאר איתך או עם אחיו. 

כאשר מדובר בהורים זה באמת סיפור אחר יותר מורכב. עם אח או חבר, להפסיק עכשיו. כל איחור יגרום ליותר צרות.

בעצם זה שאני מגיעה לשם.. ודי הרבה פעמים

כשזה מגיע לפינה שלי לבית שלי יש גבול

לא לחינם כתב הקב"ה כך בספר בראשית.

כדי להתחבר לאשתך אתה  ח י י ב

לעזוב נפשית, פיזית, מנטלית, דתית ותרבותית את בית הוריך

את ההורים ואת האחים

לעזוב - לא הכוונה להפנות גב / לא לכבד / לא לצלצל ולבקר

לעזוב= הכוונה להבין שאתה בונה כאן בית חדש עם אשה חדשה.

וביחד אתם בונים את ביתכם, עם האווירה המיוחדת לכם, המנהגים, השירים, ההלכות, ההחמרות, התרבות שלכם.

וכדי לבנות את זה ביחד, בני הזוג צריכים להבין שקודם כל הם מתרכזים במה שחשוב זה לזה

ומנסים ביחד לבנות מתווה שמתאים להם בתחומים השונים

אם בן הזוג עסוק בלרָצות את אחים שלו ולעשות נחת להורים שלו,

הוא עלול חלילה לא להתייחס לכאב, לקושי ולרצון של רעייתו (וכן להיפך - אישה ובעלה)

יש לי רושם שהדילמה שלכם נובעת מהנקודה הזאת.

סדר העדיפויות הנכון והיהודי על פי התורה - הוא לכבד את בן הזוג ורצונותיו

ממילא כאשר בני הזוג שמחים ביחד, אוהבים ומכבדים זה את זה -

זה יקרין גם למשפחה סביב.

ואם המשפחה סביב מתעקשת לא להבין את הרצונות והצרכים שלהם - בעיה שלהם, אין מה לעשות. להתפלל עליהם שיבינו ושיהיה שלום.

בקיצור נשמה, בנחת להסביר לבעלך היקר שהוא האיש היחיד שיש לך בעולם. היחיד שיכול להגן עלייך, לשמור עלייך ועל ביתך, ביתכם, שהוא משכן לשכינה. ולכן את מבקשת ממנו שההגנה הזאת תבוא לידי ביטוי בהצבת גבול ברור לאח. מה אם הוא יבוא לקפוץ בליל טבילה שלך? אז פתאום בעלך כן יצליח להדחות אותו?... חייבים לעצור את זה כעת כי זה יכול להגיע למחוזות הזויים חלילה. נשמע מהתיאור שהאח לא מכבד את המרחב הפרטי שלכם ואת מה שכלול בו. כלומר, גם את המרחב הרוחני - זוגי - אינטימי שלכם הוא כנראה לא בנוי כרגע לכבד.

בהצלחה ושיהיה באהבה ובשלום.

מחכה לפגישה עם הרב שידבר איתו על זה..

להגיד לו שאם הוא מגיע הוא חייב לשאול קודם אם אפשר כי אי אפשר לבוא כל הזמן.

וזכותכם להגיד לו לא. 

"פשוט אמרו לא!"

שיעשו כך לאחי..

מתארים פה סיטואציה שיש אדם כלשהו בעולם שהצליח לפלוש לפרטיות של בני זוג ולא מצליחים לסדר את הבעיה הזו.

אם הפתרון זה לא לפתוח דלת ולפגוע באדם, ברור שזה עדיף על פני פגיעה בשלום בית ובקשר בין בני זוג.

ועוד על דרכים פחות פוגעניות שנצרבות וקשה לשכוח אחר כך, כשאותו אח יתבגר (וכן- 19 בהרבה מקרים בתקופתנו הוא גיל ההבגרות עדיין) כדי לשפר את המצב ולהציב גבולות. ברור שצריך לעשות את זה- אבל מתוך תחושה של אחים שלו ולא של זרים עצבניים (עם כל ההבנה שיש על מה להיות עצבני).

אם כי דוקא את הדלת הייתי פותח, זה נשמע ילדותי.

תפתח את הדלת ותתמודד אם הבנאדם.

אני מכיר כאלה שלא קולטים שהם אורחים גרועים, וזה נגרר שנים.

וגם כשאתה מעמיד אותם על מקומם הם לא קולטים.

להגיד לבן אדם "אל תחטט לי בארונות", זה לא נעים.

לפעמים זה לא נובע מאישיות גרועה או משהו כזה, פשוט בן אדם שבאמת מרגיש קרוב אליך מאוד.

הוא פשוט לא מבין שזה לא בהכרח הדדי.

אני זוכר שפעם אחת, בגיל מאוד צעיר, חיטטתי לחבר באיזה מגירה שהייתה לו, בפניו כמובן, מלאה ב"הפתעות" (מסוג שהיה המכנה המשותף בינינו), כשקלטתי מה עשיתי התביישתי עד כדי כך שאפילו היום כשאני נזכר בזה זה מביך.

יש אנשים שלא מבינים את זה.

אבל מי שמתקרצץ- בעייתו.

לחסרי טקט אין בד"כ איך ללמד אותם את זה. אז אם מפריע לך שאנשים נכנסים לך הביתה- אל תכניס אותם!

זה פשוט כלל לכל החיים ולכל בן אדם. הבית שלך זה הטריטוריה הפרטית שלך ואתה לא חייב, במיוחד כזוג, להכניס מי שמפריע לך בחיים שלך.

לא צריך להשמיע שאתם בבית ואז להתעלם... אם הוא מגיע בספונטניות- פשוט להתעלם מהדלת.

(מה לא קורה שדופקים בדלת ובדיוק לא יכולים לענות??)

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב