אח של בעלי היה מגיע לכבס ומצפה שאשפשף לו את הכתמים או היה מכין קפה ומשאיר את הליכלוך על השיש גרגרי סוכר וקפה...

הייתי יוצאת לעבודה משאירה בית מצוחצח ושהיתי חוזרת הייתי יודעת היטב אם הוא היה בבית.... והכל כי אמא שלו פינקה פינוק יתר.... יותר מזה הגבר כבר בן 27.... רווק....

היה מתקלח משאיר מגבת על הרצפה וכו.... מספיק תאורים נכון??

מה שכן בעלי כן היה מעיר. יום אחד קראתי לו לשיחה ואמרתי לו תקשיב אני זה לא אמא שלך ולא מנקה שלך. אתה רוצה להצליח בחיים תעשה שינוי!!! אתה מכין קפה? בשמחה אבל תנקה.

מתקלח בססה תיקח את המגבת לכביסה. עושה מכונה? בשמחה רק אך תמפה שאני יעבור בגד בגד וישפשף כתמים... תתבגר!

רוצה לשבת במחשב הייתי אומרת לו אני לא אוהבת שיושבים לי בחדר. חדר שינה שלי הוא אישי המחשב שם מסיבות אישיות ואני לא מסכימה להיכנס.

ותחשבי שהוא תקופה גר אצלי עד שהתפוצצתי ואמרתי לו שיש לו 3 ימים לחפש דירה!!!

וכשהיה מגיע הייתי די קרירה שלום מה נשמע וזהו לא מציעה לא מפתחת שיחה...

למשפחה של חמתי זה קצת קשה כי אצלהם זה מי שבא ברוך הבא יכנסו לה חופשי לחדר שינה וישנו לה בו ישתו יוכלו ישאירו סימנים בכל מקום יזמינו את עצמם ויביאו אורחים בלי בושה. אני עשיתי סוף!!!

לקח לבעלי זמן להבין שאני הנורמאלי. והיום הוא מבין היטב ם חושבים שאני סנובית. שימשיכו לחשוב אי עושה מה טוב לי ולמשפחתי!

אני לא אתחיל לדבר מה הולך בבית של חמותי...

אני פשוט נגעלת להיות שם אבל אין ברירה

אבל זה לא הענין..

לא אכפת לי מה הולך שם אכפת לי שהבית שלי יתנהל כמו שאני רוצה ושאפחד לא ינהל לי אותו!

נניח והוא היה שייך לקבוצת שוליים שאם לא אתם אז הוא היה ברחוב ומשם מדרדר?

אני יודע שזו לא הדוגמא שלך, אבל תחשבי על זה ככה שזה היינו הך. הוא אוהב אתכם וכיף לו אצלכם. זה אומר משהו עליכם....

זה ענין שלך עם בעלך.

אם בעלך יציב לו גבולות חזקים וברורים זה יעבוד טוב יותר.

אני חושבת שגיסך פשוט קולט שרק את נגדו וכביכול ובעלך פחות אז הוא מנצל את זה.

וזה באמת יכול לפגוע בשלום בית שלכם...

תדברי ע"ז עם בעלך עוד ועוד עד שיבין שזה באמת לא פשוט לך ויעשה משהו.

בהצלחה רבה!

גם בני משפחה.

זה חלק מהשיתוף והעבודה הזוגית.

'ועזב את אביו ואת אימו ודבק באשתו'- צריך לעורר את הבעל לפעמים, שהבית שלכם אינו הבית של הוריו, אחיו וכד'. חייבים הידברות בינכם, הבנה אחד של השני, ותוכנית עבודה משותפת.

כל הכבוד למי שכבר הצליח!

בהצלחה רבה למי שבדרך!

או שהוא לא מבין או שהוא עושה את עצמו..

זה לא מסביר את החריפות של העניין.

אני חושבת שבאמת אני אתחיל לשים גבולות..
אני מתארת לעצמי שהוא יפגע ולא ירצה לבוא יותר אבל עדיף לי ככה

לא יוכלו לעזור בקטע?

עם חמתך ולהסביר לה שבבית שלו המנטליות שונה כי את מעצבת את אופי הבית.

והוא מבקש שלמרות שהיא לא מבינה מה הבעיה, אך לך זה מאד מפריע שאחיו נוחת אצלו ללא הודעה

מוקדמת ומתנהג בחופשיות יתרה...להסביר לה שזה עלול לעשות נזק בלתי הפיך ביחסים ביניהם כאחים,

ובינו לבינך- כגיסים..וזה הדבר האחרון שאת רוצה, וכמובן שלא לפגוע בו..

א. יתכן והוא יתבייש ויפגע שאימו תעמיד לו את המראה הלא מחמיאה הזו מול הפרצוף, אך זה עדיף..

אתם תשדרו עסקים כרגיל ותתנהגו עימו באופן טבעי.

ב. הוא יותר יעריך אתכם- יקבל את המסר ולא ינהג בצורה מתגוננת מהפגיעה (יעשה לך דווקא)..

גם ככה אני עוף מוזר בעיניהם בכל מיני דברים

אצליהם בבית באים חופשי מתי שרוצים ועושים מה שרוצים

מבחינתם ככה צריך להיות ואני המוזרה

אבלאולי ננסה את זה דרך בעלי..

אני בטוח לא אדבר איתה על זה.

הספיק לי לפני החתונה להתווכח איתה על צלם נורמלי לא בשמיים אבל לא מתחיל (מה שהיא רצתה להביא)

ובסוף ההורים שלי שילמו את ההפרש.. וחשוב לי לציין שלקחתי צלם ממוצע לגמרי!

בך בהכרה מלאה,פוקוס מלא, ומחשבה צלולה...והוא בחר לחיות עם "עוף מוזר"..

והיא צריכה להתחיל להפנים אתזה..בעלך צריך לדבר איתה בצורה מכובדת וראויה תוך שמירה על כבודה

אך להבהיר לה שהוא לא נשא אותך כדי שתסבלי..ולהדגיש לה שאתם אוהבים את אחיו ולכן היא חייבת

להסביר לו..מתוך שלא לשמה יבא לשמה..והיא תבין אותך בסוף.

אני חושבת שבעלי קודם כל צריך להשלים עם העוף המוזר שאני..
ואולי בגלל זה קשה לו "לחנך" את אחיו בגלל שהוא רגיל לזה וקשה לו להבין אותי..

סתם עוד דוגמא..
יש לו אח נשוי שגר במרחק שעה+ מאיתנו.
הם יכולים להחליט לבוא לעיר שלנו בלי לעדכן מראש לפני שהם יוצאים רק כשהם בדרך ולצפות שנקבל אותם
והוא לא מרגיש בנוח לסרב.. 

תסתכלי בפירוש. על הפסוק..

פרטיות מינימלית..

אי אפשר לדבר איתו הוא לא מקבל מאף אחד בשום נושא..

חוקית? דתית? מוסרית?

איפה הגבול?

זה הבית שלך, כמובן.

הלכתית ומוסרית הוא עובר על כמה וכמה הלכות/עניינים.

מה הוא כן מקבל?

בשום פרמטר.. אחד שעושה מה שבא לו בכל תחום

גם אם מישהו מוכיח אותו שאסור מבחינה חוקית/הלכתית (מוסרית בכלל...)

אז זה לא מעניין אותו

אם בעלך יודע שזו הגישה שלו אז את צריכה לעבוד עם בעלך על פתרון שבעלך יישם.

בעלך צריך לעצור את זה ואת צריכה לעזור לו לעבור את המשוכה שמונעת ממנו לעשות זאת בעצמו.

אני לא מכיר את הנפשות הפועלות אז לא אומר משהו חריף, אבל זה נשמע מעבר לכל גבול.

כאילו, יכלתם שלא להיות בבית בדיוק באותו זמן...הרי הם לא הודיעו.

סליחה ומחילה.

טעות

חמי בכלל לא הכתובת לזה.. הילדים לא שמים עליו בכלל

הם אנשים בוגרים שמנהלים בית, והם לא צריכים לנעול את הדלת מפני שהוא הגיע בלי להודיע מראש..

מה שכן הם צריכים להתחרט ולקחת ממנו את המפתח שיש ברשותו..

ואם הוא כבר הגיע להכניס אותו ולומר לו:" כמה טוב שבאת אבל האמת שכרגע התזמון לא כל כך מושלם..

אנחנו בדרך לסידורים" (גם אם זה לקניות או כל דבר אחר- הוא לא אמור לקבל דין וחשבון)

וכך פעם פעמיים שלוש..עד שהוא יבין את הקטש' פה שהם כל פעם ממציאים לו סיבה למה הוא לא רצוי..

יש לו מפתח לבית שלכם?!?!?!?!

בכיף

"בואנ'ה אתה נמצא בבית שלי יותר ממני" 

"דני, תוכל לצמצם קצת את הביקורים בזמן הקרוב אני עמוסה בעבודה והכוחות שלי הצטמצמו לאחרונה תודה נשמה ידעתי שתבין ולא תעשה פרצוף וואלאק באמא שלי יצאת גבר " 

"דני תעשה לי טובה לקחתי עבודה לבית ואני צריכה בית שקט תוכל לעזור לי עם זה וקצת לצמצם את הביקורים תודה יא נסיך" 

אם זה מפולניה 

הבט, לפי סעיף אל"ף בכתובה אין קבלת קהל אחרי 16:00 

אי לכך ובהתאם לזאת הינך מתבקש לשוב על עקבותיך לאלתר ולחיים טובים ולשלום. 

בברכה"

חן חן אני מודה לך (לחיצת יד של הרינג קפוא)

אין לו מפתח וביומיום הוא לא בא בלי לעדכן הבעיה שבעלי כמעט ולא מסרב לו

וכל פעם מחדש מבטיח לי שהוא יגיד לו וכולי וכמה שאומרים לו איך להתנהג זה לא עוזר ושם פס

אז פשוט לא מתאים לי לארח אותו בכלל

מה שפוצץ אותי זה שבשבת הוא בא כי ידע שאנחנו נמצאים וכמובן לא עדכן כי שבת

ואותו דבר במוצש הוא התקשר אבל אנחנו עוד לא הדלקנו את הטלפונים

בקיצור הוא פשוט טיפוס חסר טאקט וזה מחמיר מבחינתי מיום ליום פשוט לא מתאים לי שידרוך בבית שלי

הוא כבר גרם להרס של כמה דברים בבית

בכל מקרה הבנתי שהעניין בכלל הוא ביני לבין בעלי שלא מבין אותי... ולא מבין למה זה לא בסדר..

זה לא בנאדם שמרגש בנוח להתארח אבל נשאר אורח זה בנאדם שבא ופשוט משתלט לך על הפרטיות

תודה לכולם

שאת לא מסכימה לארח אף אחד בכלל! לא את אחיו ולא אף אחד אחר כי את פשוט לא מסכימה לזה וזה גם הבית שלך...אמורה להיות לך מילה על זה.

כל פעם שהוא מתקשר- שישאל אותך אם אפשר. בלי זה הוא לא מחזיר לך תשובה!

מתעלם מההרגשה שלך..

נראה שהוא לא מפנים מספיק את מה שאת אומרת לו

כשאתה מתחתן אתה בוחר לך חיים חדשים, בוחר לשים הכל מאחורייך וקודם כל לתת עדיפות לחיים המשפחתיים החדשים שלך.. לך-אישתו (גם זה עומד במבחן,אם כל הרצון הטוב והכנה)

אם הוא מעדיף לא להתמודד עם הרגשות שלך ורק לא לפגוע באחיו זאת בעיה גם לתווך הארוך, כי הוא בוחר (לא מתוך מקום רע, בפועל זה מה שקורה) לתת לך להתכנס בתוך עצמך ולצבור רגשות שצריכים לצאת החוצה ולקבל טיפול..

ברור שהוא אוהב אותך ויעשה הכל בשבילך, אבל אני במקומך הייתי פותחת את הבעיה בפניו, כי משם העניינים יכולים רק להתקדם בקום להשאיר הכל טעון..

יעשה את זה בשבילך כיוון שהוא אחיו

בס"ד

רובד ראשון -

   איזה הרגלים וחינוך כל אחד מקבל ואיפה זה יכול להתנגש

רובד שני - 

    איך אני עם הרגלים מסויימים ושונים מתנהג כשאני מגיע לבית אחר.

במילים אחרות מודעות ומידות.  

לגבי הרובד הראשון שציינתי - "איזה הרגלים וחינוך כל אחד מקבל ואיפה זה יכול להתנגש":

עלה פה בפורום שיש אותם ה"לא נורמלים" (כי הם מבולגנים/לא אכפת להם שנכנסים למרחב הפרטי שלהם/אין להם בעיה שישאירו להם בלאגן/וכו')

ויש את ה"נורמלים" (המסודרים/נקיים/שונאים שמשאירים להם בלאגן שלא ביקשו/וכו')

לדעתי זה לא נכון לשפוט מה נורמלי ומה לא. יותר נכון - זו לא הנקודה!!

הנקודה בעיניי היא להבין מהם הפערים בין איך שאני רגיל/ה לבין איך שהזולת רגיל/ה.

היה חשוב לי להבחין בנקודה הזו.

שזה לא שאלה של "נורמלים" ו"לא נורמלים" ושה"נורמלים" חייבים לנצח כי הם ה"נורמלים". אלא זו שאלה של איך להבין  שוני בהרגלים בין בני אדם.

השלב הבא הוא - מידות.

אחרי ההבנה שאין בהכרח צודק וטועה באופן ניהול הבית, איך אני מכבד את ההרגלים של עצמי ומבקש מהזולת לכבד אותם גם, כי בכ"ז - זה המרחב שלי והממלכה שלי. אבל בצורה מכבדת.

או איך אני כאורח/אח/גיס מכבד את המרחב החדש אליו נכנס אחי בביתו שהקים.

וודאי שכל הנ"ל הוא עניין של חינוך. איפה שמים מגבת בתום המקלחת הוא עניין של חינוך, מי מכבס לי בגדים ו"איך" - זה עניין של חינוך, מה אני עושה עם הסוכר והקפה בתום השימוש זה עניין של חינוך, ועוד ועוד.

אבל לדעתי החינוך הכי גדול שצריך לעבור לילדים הוא אולי - איך מתנהגים אצל אנשים שהם לא המשפחה הישירה שלנו.

למרות כל ההרגלים מהבית, זהו עקרון שעומד בפני עצמו.

לדוגמא, אם מישהו בא מבית של אנשים בלגניסטים (וממש טוב להם עם זה אפילו), עדיין ניתן לחנך אותו איך להתנהג כאורח, ושנדרשת ממנו התנהגות מכבדת ושונה מהרגליו במרחב הזה.

דהיינו - לחנך לכבד מרחב שונה.

לא צריך "לחנך מהיסוד" להתנהל שונה בבית של עצמך בדווקא, רק כי אולי זה יתנגש עם הרגלים של מישהו אחר.

כי אין סוף לפערים בין אנשים. ולכל אחד עושה טוב הרגלים שונים. (כן! יש מישהו שעושה לו טוב לא לרדוף כל הזמן אחרי סדר וניקיון!)

אבל כן כדאי לחנך לכך שיש לזולת/לאח מרחב פרטי חדש שהוא שונה מהבית.

(אני מכירה אישה בלגניסטית, כזו שיש לה ירקות במקרר שמעלים עובש, שנותנת לבן שלה ולכלתה המון המון מרחב פרטי. כבוד והערכה עצומים לפרטיות שלהם. בלגניסט לא שווה בהכרח ל"לא מכבד")

ממש מבינה ומרגישה את הקושי שלך.

מרגישה שמישהו גוזל את הביחד היקר שלך עם בעלך.

משבש את התוכניות שלך,ופוגם באידיליה שאת רוקמת.

חשוב לא לערבב נושאים נוספים כמו חמותך וכל הקשור לכך.

ראשית הגברים פחות רגישים לפרטיות ואינטימיות הזוגית (כמובן לא כולם)

שנית לטיפוס שאת מתארת לא יועילו רמזים,בעלך ואת ביחד רק ביחד כאשר אתם

מוכנים מראש בצורה ברורה ומכבדת מה אומרים לו.

מזמינים אותו לבית קפה אינטימי .

ושם להגיד לו שאתם רוצים להגיד לו משהו שחשוב לכם להגיד ובצורה אמיתית ובטוחים שזו תהיה ההעדפה שלו.

ולהגיד שזה קורה כנראה משום שהוא רווק ולא מצוי בעולם הנישואין.

ולומר קשה לנו ש.....1  2  3    וכו

בבקשה תכבד את הפרטיות שלנו.

החלטנו ש......

לסיים באוירה טובה לשלם עבור הקפה.ולהיפרד לשלום.

בהצלחה רבה.

הכל נובע ממקום אחד

הרגלים, החינוך שהוא קיבל צורת החיים שלהם

אני חושבת שאני פשוט צריכה לעבוד על להסביר לבעלי ושהוא יבין אותי וזה יהיה הפתרון לשאר הדברים..

מסכנה אשתך..

כי אתה לא יודע לכבד את הרצונות והצרכים שיש/שיהיו לה

הקטע של פרטיות הוא קריטי בשבילי כמו גם ניקיון.

יש לכלוך שאני מוכן להתגמש (ולנקות כשהולכים) ויש שלא (על פרטיות אין שום פשרות!).

הכלל הוא פשוט: אם תצבור - זה יתפוצץ. בדוק ומנוסה. יכול להיות עוד 20 שנה, אבל ב-ט-ו-ח יתפוצץ.

אני לא צובר, אני מגדיר הגדרות מה הכללים בבית שלנו, כשברור לי באופן מוחלט שמי שלא יעמוד בזה - החוצה!

אני לא צריך להגיד בקול רם, רק לקבל החלטה שאני מוכן לפוצץ על זה (באמת) וזה קו אדום, ונראה מי שחושב שישאר בבית שלי אחרי חציה של קו אדום.

אין לך טאקט - אין לך מה לעשות אצלי בבית. נקודה. ואתה תנקה אחריך באבי-אביך. נקודה.

עד היום - אף אחד לא מנסה לשנות את ההגדרות האלו...

זכותך המלאה לחיות כמו בת אדם ולא כמו בדירת רווקים. נקודה.

תגדירי הגדרות, כי זה החיים שלך, הבריאות שלך, הנפש שלך.

ולכן קשה לו לקבל את ההרגלים שלי

אבל הוא יבין יום אחד.. או לפחות יכיל את זה כמו שצריך

וגם היתה לי חברה שפשוט ניתקתי איתה קשרים כבר ברוקוות בגלל הקטע הזה והוא יודע את כל זה

אבל עדיין הוא מרגיש שזה יותר מדי ואני מגזימה

פעמיים שלושה הוא אולי יקח את זה קצת קשה כי הוא רגיל לעשות מה שבא לו אבל בסוף יבין את המסר.

ורוצה רק לחזק אותך שאת נורמלית וצודקת במליון אחוז, הם הלא נורמלים.

לא יודת איך את חיה ככה כמה שנים, אני הייתי מתחרפנת מזה אחרי חודש גג.

ניסיתי לטפל בזה בדרכי נועם להבליג לקוות..

ועכשיו נשבר לי

זה יגמר בעופרת יצוקה ובאר"ן לע (אירוע רב נפגעים לא עלינו וגם לעתיד )

אתם משפחה עוד 70 שנה לפחות.

תנסי לרמוז לו בהומור

"דני, בחייאתק תעשה טובה תן לי להיות רק עם אחיך יותר משתי דקות בשבוע" [חיוך מים לים]

לא עזר

"דני, שב תסיים את הקפה, אבל צ'מע אני מצטערת היום אני לא יכולה לארח, מצטערת" [בטון כיפי]  כפול 3 ביקורים. 

לא עזר

עומד בדלת "דני, מתפוצץ לי הראש נראה לי עדיף שנסכם שאתה מתקשר לפני" [טון קצת רציני]

[כמובן "א"א" בכל פעם שהוא מתקשר]

היית מבין שניסיתי את כל העקיצות האלה

או שהוא סתום ולא קולט או שהוא חצוף וקולט ומתעלם

לחשוב על דרך יצירתית. הפתרון אצלך ואצל בעלך.

בכסאח זה יעבוד. ויפתר.

אבל יתכן ואפשר למצוא דרך אחרת, אלגנטית יותר.

הפתרון אצלכם. צריך רק למצוא אותו.

הם פשוט לא שם... לא מבינים את זה...

אולי לא נולדו עם זה.

יש דברים שצריך להפסיק אותם בהתחלה, כל זמן שזה ניתן בצורה עדינה עדיף ואם לא אז לא עדינה. אישך במקרה הזה צריך להחליט אם הוא רוצה להישאר איתך או עם אחיו. 

כאשר מדובר בהורים זה באמת סיפור אחר יותר מורכב. עם אח או חבר, להפסיק עכשיו. כל איחור יגרום ליותר צרות.

בעצם זה שאני מגיעה לשם.. ודי הרבה פעמים

כשזה מגיע לפינה שלי לבית שלי יש גבול

לא לחינם כתב הקב"ה כך בספר בראשית.

כדי להתחבר לאשתך אתה  ח י י ב

לעזוב נפשית, פיזית, מנטלית, דתית ותרבותית את בית הוריך

את ההורים ואת האחים

לעזוב - לא הכוונה להפנות גב / לא לכבד / לא לצלצל ולבקר

לעזוב= הכוונה להבין שאתה בונה כאן בית חדש עם אשה חדשה.

וביחד אתם בונים את ביתכם, עם האווירה המיוחדת לכם, המנהגים, השירים, ההלכות, ההחמרות, התרבות שלכם.

וכדי לבנות את זה ביחד, בני הזוג צריכים להבין שקודם כל הם מתרכזים במה שחשוב זה לזה

ומנסים ביחד לבנות מתווה שמתאים להם בתחומים השונים

אם בן הזוג עסוק בלרָצות את אחים שלו ולעשות נחת להורים שלו,

הוא עלול חלילה לא להתייחס לכאב, לקושי ולרצון של רעייתו (וכן להיפך - אישה ובעלה)

יש לי רושם שהדילמה שלכם נובעת מהנקודה הזאת.

סדר העדיפויות הנכון והיהודי על פי התורה - הוא לכבד את בן הזוג ורצונותיו

ממילא כאשר בני הזוג שמחים ביחד, אוהבים ומכבדים זה את זה -

זה יקרין גם למשפחה סביב.

ואם המשפחה סביב מתעקשת לא להבין את הרצונות והצרכים שלהם - בעיה שלהם, אין מה לעשות. להתפלל עליהם שיבינו ושיהיה שלום.

בקיצור נשמה, בנחת להסביר לבעלך היקר שהוא האיש היחיד שיש לך בעולם. היחיד שיכול להגן עלייך, לשמור עלייך ועל ביתך, ביתכם, שהוא משכן לשכינה. ולכן את מבקשת ממנו שההגנה הזאת תבוא לידי ביטוי בהצבת גבול ברור לאח. מה אם הוא יבוא לקפוץ בליל טבילה שלך? אז פתאום בעלך כן יצליח להדחות אותו?... חייבים לעצור את זה כעת כי זה יכול להגיע למחוזות הזויים חלילה. נשמע מהתיאור שהאח לא מכבד את המרחב הפרטי שלכם ואת מה שכלול בו. כלומר, גם את המרחב הרוחני - זוגי - אינטימי שלכם הוא כנראה לא בנוי כרגע לכבד.

בהצלחה ושיהיה באהבה ובשלום.

מחכה לפגישה עם הרב שידבר איתו על זה..

להגיד לו שאם הוא מגיע הוא חייב לשאול קודם אם אפשר כי אי אפשר לבוא כל הזמן.

וזכותכם להגיד לו לא. 

"פשוט אמרו לא!"

שיעשו כך לאחי..

מתארים פה סיטואציה שיש אדם כלשהו בעולם שהצליח לפלוש לפרטיות של בני זוג ולא מצליחים לסדר את הבעיה הזו.

אם הפתרון זה לא לפתוח דלת ולפגוע באדם, ברור שזה עדיף על פני פגיעה בשלום בית ובקשר בין בני זוג.

ועוד על דרכים פחות פוגעניות שנצרבות וקשה לשכוח אחר כך, כשאותו אח יתבגר (וכן- 19 בהרבה מקרים בתקופתנו הוא גיל ההבגרות עדיין) כדי לשפר את המצב ולהציב גבולות. ברור שצריך לעשות את זה- אבל מתוך תחושה של אחים שלו ולא של זרים עצבניים (עם כל ההבנה שיש על מה להיות עצבני).

אם כי דוקא את הדלת הייתי פותח, זה נשמע ילדותי.

תפתח את הדלת ותתמודד אם הבנאדם.

אני מכיר כאלה שלא קולטים שהם אורחים גרועים, וזה נגרר שנים.

וגם כשאתה מעמיד אותם על מקומם הם לא קולטים.

להגיד לבן אדם "אל תחטט לי בארונות", זה לא נעים.

לפעמים זה לא נובע מאישיות גרועה או משהו כזה, פשוט בן אדם שבאמת מרגיש קרוב אליך מאוד.

הוא פשוט לא מבין שזה לא בהכרח הדדי.

אני זוכר שפעם אחת, בגיל מאוד צעיר, חיטטתי לחבר באיזה מגירה שהייתה לו, בפניו כמובן, מלאה ב"הפתעות" (מסוג שהיה המכנה המשותף בינינו), כשקלטתי מה עשיתי התביישתי עד כדי כך שאפילו היום כשאני נזכר בזה זה מביך.

יש אנשים שלא מבינים את זה.

אבל מי שמתקרצץ- בעייתו.

לחסרי טקט אין בד"כ איך ללמד אותם את זה. אז אם מפריע לך שאנשים נכנסים לך הביתה- אל תכניס אותם!

זה פשוט כלל לכל החיים ולכל בן אדם. הבית שלך זה הטריטוריה הפרטית שלך ואתה לא חייב, במיוחד כזוג, להכניס מי שמפריע לך בחיים שלך.

לא צריך להשמיע שאתם בבית ואז להתעלם... אם הוא מגיע בספונטניות- פשוט להתעלם מהדלת.

(מה לא קורה שדופקים בדלת ובדיוק לא יכולים לענות??)

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏