ואפי' הסכימה על דבריי תוך שיבוח דברים אחרים.

טוב, אז כשהאף בעננים והמוח ממזמן עבר אותם (עיינו שעת כתיבת שורות אלו).

אסיים בנימה אופטימית של אוי כמה גרוע!  בע"ה יהיה טוב.

כמ"ש- "כשתתעורר מחר בבוקר- יכאב לך הראש" הלוואי שהכאב יחלוף מהר. לילה טוב ושבוע טוב.

ומעביר עליך יד זו הטרדה מינית.

אין לזה הגדרה כל אחד נפגע ממשהו אחר.

אבל לא צריך להקצין שכל מילה שאומרים פה זה שוביניזם.

אבל בהחלט צריך להזהר בדיבור.

וגם לא להפגע.

כולם צריכים להתחשב.

מה אכפת לך מה הוא חושב או כותב.

שיכתוב מה שבאלו.

הוא לא שווה את זה אם הוא פוגע בך.

אל תתיחסי וזהו.

ולא נראלי היתה פה כוונה לפגוע.

ולמה נקבה מעליב? כמו שזכר לא מעליב.

ברגע שאת בוחרת לראות את זה כנחות זה יהיה נחות. אם תראי את זה בתור סתם צורת כתיבה. זה לא יפגע בך.

ונקבה זה ממש לא כזאת קונוטציה.

עזבי תדקירה.

אם תבחרי לא להפגע ותכניסי לראש קונוטציה אחרת ותוציאי את הקונוטציה הזאת. נראלי יהיה לך יותר משוחרר.

תביני שאף אחד לא מנסה לפגוע.

ותחשבי שנקבה זה פשוט מין. ולא קונוטציה כזו או אחרת.

בוא ננוח.

תמיד תהיתי לעצמי עד כמה הערכים הציבוריים (בפרט  בענייני צניעות)  הם בעלי גדרים מפגרים. ובלי להכנס לזה אני רק אומר שמהדברים שישבר שתיקה לדעתי בעניין זה ברגע שמישהו/מישהי "יטריד"(זה מושג כללי שהגדר שלו זה בדיוק מה שאני מסביר שלא מבורר כלל לכן זה במרכאות) מישהו/מישהי ע"ידבר שאינו פנייה אקטיבית (נגיד, הסתכלות) מה יאמרו על זה "יפי הנפש" התקשורתיים (המפגרים)?

ובכן-  בלי כל קשר.

אם נכנס לקטנות- כבר קראו לי פה זכר. כשהבנתי  את החלייס- די נהנתי....לא שום דבר  פוגע. את האשמה בנוגע לשימוש בשם זה (שלדעתי, במחילה היא האשמה מגוכחת במעט, באמת בלי לזלזל, כמו שאסביר) אפשר להפנות בעצם לכל מקום הדורש זיהוי מינימלי, כולל, בין היתר, פורום זה. לא פחות! מה שאני בא לומר זה שהשימוש במילים "זכר" ו"נקבה" הוא שימוש כללי. דיקדוקית במציאות הרשמית ובכללי. בתורה כתוב "זכר ונקבה ברא אותם" אז מה? ריעות נפגעה!. אז נסביר לריעות בנועם.  נקבה- זה כל חי המוליד בפועל, בעל הביצית. בעברית- זו הגדרה ביולוגית שבמובן של בנאדם- משתייך לאישה. לא פחות! על כל כבודה! מובן שאני בתור בן  (זכר) לא אבין בשלימות בת (נקבה). אבל כמו שאת בטוחה שבנים זה מדהים (או לפחות יכול להיות כזה) ואולי אפי' יותר מזה- אני בטוח שאישה זה דבר מדהים.

תכף נחזור לזה.
בנוגע ל"לצרוח כמו נקבה". אז בתכל'ס- הקול הנשי גבוה מהקול הגברי ע"פ רוב. ככה זה בטבע. וכן  רגישות האישה גבוהה, ע"פ רוב מרגישות הגבר. ככה זה בטבע. ולכן נשים יותר נוטות להתרגש מדבר, משהו שיביא לעיתים תכופות התפרצות גשמית של התרגשות (המלוות לרוב  במה שאנחנו אוהבים לכנות"צרחה") ובלי קשר זה גם יהיה יותר בולט מפני שכאמור הקול הוא גבוה.

כמו שאמרו לפני כן- אין לאף אחד שום כוונה לפגוע. ובאמת אין שום סיבה  "לתפוס על המילה" ולהפגע. אם זה מעלה זכרונות לא נעימים כלל, יש לנסות לעבוד על כך שזכרונות אלו לא יצוצו כל פעם שיש איזכור ודימיון כ"כ מינורי ,שולי וחסר פרופורציה לדבר.

אני  צריך לסיים רק אצוטט כאן  משהו  שאני אוהב לצוטט בפורום זה:

"ואחר כך שלמדתי מפי השמועה/ שמברכין על הטובה ועל הרעה.

אברך בקול נמוך, בשפה חלושה/
"ברוך אתה ד' שלא עשני אישה"
(ר' קולונימוס בן קולונימוס בן ר' מאיר הנשיא)

חיים טובים. מלאים בטהרה ונועם.

פה היא ''אשמה''. 

היא הרגישה.

ואנחנו דברנו על זה שאתה אומר דברים שאתה יודע שיפגעו באנשים מסוימים רק שאתה דורש שלא יפגעו.

בכל אופן.

אני מניח. ואני חושב שהדרישות שלי הגיוניות לחלוטין (זה בערך כמו מה שהלך פה רק קצת פחות מוגזם)

ודרישותך אינן הוגנות לחלוטין. פה דורשים לא להפגע כי לחלוטין לא היה ממה.

אבל אצלך כשיש ממה להפגע זכותך מופחתת.

ויש אכן אנשים שלא נפגעים. אבל יש אנשים שנפגעים. ואני מודע לעניין. ואני חושב שזו לחלוטין בעיה שלהם. (שוב, תלוי במקרה ויאדה יאדה יאדה)

אנקדוטה מעניינת: בנים צורחים יותר חזק מבנות.

כנראה אתה לא מספיק שמח

כנראה מקום מעל לטבע.

באופן כללי, תיקח בת ובן ותגיד להם לצרוח ביחד - לא סביר שתשמע את הבת

#לא הוכח מדעית

אין יותר חזק יותר חלש.

פשוט כל  אחד צורח בטון אחר.

הבנות בטון גבוה והבנים בטון נמוך.

האוקטבות והדיצבלים אני לא יודעת.

כל הכבוד.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים