זה נותן אמירה של- זה מה שקניתי לך וזה מה שתקבל. 

אם היית מחזירה ולא נותנת זה אולי יכול להתפרש כסוג של- היא הבינה שלא רציתי את זה והיא באמת עושה מה שאני אומר...(יעני אני החזק פה.) שימי לב שבסופו של דבר קיבלת את התוצאה שרצית, ובטוח בתת מודע הוא הבין את זה שאמא היא המילה האחרונה. כי עובדה שהוא נשאר עם הבקבוק הזה בסופו של דבר (אפילו שהוא בסוף גם רצה).

זה מה שהיה בחנות ואם אתה לא רוצה אל תשתמש...  להגיד בצורה ברורה של הצבת עובדה. לנסות בלי כעס כ"כ בקול. ולא להיכנס איתו לסחור סחור.  

אני לא אמא מנוסה אבל זה נשמע כמו בקשה לתשומת לב.

ודווקא נשמע שאת עונה לו יפה...

אז בטח זה יעבור עם השנים ועם ההתמדה.

והרעיון של - להגיד 3 דברים טובים שהיו לי היום נשמע מעולה ומקדם.

בהצלחה!

אולי: 

לא להלחם כלל בעין הרעה. אלא לחזק את הטוב.

"(מעלה טענה כלשהי)" או כאילו לא שומעת או עונה לו "את יודע שמעתי היום ציפור שרה כ"כ יפה" או "מה היה הכי כיפי היום בגן?" 

מאד עוזר להיות להיות ליד דמות שיש לה עין טובה אתה לומד (לא דרך השכל, אתה "נושם את זה) שאפשר אחרת. 

אולי זה גם יעזור - תשובת העין

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4807&cat_id=3978

ואולי גם זה 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6596

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6589&cat_id=4034

גם לי יש אחת כזאת...  גם בכורה.. לקח לי זמן להבין, אבל היא פשוט נרגעת כשיש לה גבולות ברורים מאוד..

זאת אומרת כשהיא מבקשת משהו אם אני עונה לה ב- עוד מעט/ לא יודעת/ יכול להיות, זה מוציא אותה מאיזון..

מאוד קשה להתנהל איתה, כי צריך להיות ברזל, אבל כשאני כזאת היא פורחת.. ולקח לי זמן להשתנות

את מצפה שיהיה מרוצה, והוא- חשוב לו להדגיש שיש לו דעה אחרת.

לעניות דעתי- אל תצפי שיהיה מרוצה.

את קונה לו בגדים כי את צריכה שלילד שלך יהיו בגדים.

את קונה בקבוק כי את צריכה שלילד שלך יהיה בקבוק בגן.

את קונה כיסא לחדר כי את רוצה שחדר הילדים בבית שלך יהיה מאובזר ונעים.

את קונה צעצועים כי חשוב לך שיהיו לילדים שלך.

אל תצפי שהוא יודה לך. הוא גם לא אמור לעשות זאת בגיל הזה. תקני ותשמחי בעצמך, ואל תצפי לתגובה שלו. גם אם הוא בוכה על מה שקנית- את עדיין שמחה בזה.

זה לא ישנה את התגובה שלו מיד, אבל נראה לי שעם הזמן הוא יבין שלא מצפים ממנו לתגובה מסויימת, ולאט לאט ירשה לעצמו גם לשמוח במה שקונים לו.

כשאת קונה בגד /כיסא /בקבוק.....

תגיד לו אני רוצה לקנות לך בגד חדש איזה צבע אתה אוהב ? יש ציור מעודף ?....

ואם זה לא יוצא אותו הדבר בסוף אז את אומרת השתדלתי לא היה בחנות בגודל /מידה שלך ...

או שאפשר לצלם בטלפון (להראות לו בבית ) וארח כך לקנות. או אולי לקנות אתו דברים.

הכעס יוכל לבוא אם הוא רעב והוא לא כאל מספיק (מניסיון של הבת שלי בת 7.5 )

אם היא חוזרת הביתה עצבנית , אני ישר שאל אותה גמר את האוכל מהתיק .....

ואם הוא לא אוהב מה שיש בארוחת צהרים אז לא כדי ללכת ראש בראש זה לא יעזור .

היום יש פתיתים או ספגטי וזהו . כדי להכין מראש סוג של רשימה מה הוא אוהב לאכל (כ5-6 דברים או יותר)

ולהכין טבלה ביום ראשון יש ספגטי , ביום שני שניצל ..... איתו ביחד תכיני את הרשימה .

ואז הוא היה מודע מה יש , הוא בחר , זה שלא (אולי פחות יתעצבן , ואם כן תגידי לו סליחה אתה רציתה זוכר )

אפשר טבלה אם סקוציס ש כל שבוע מחליפים את הכרטיס של האוכל .....

נ.ב

בקשר לאכל לטיפ של האוכל הבת שלנו עשה המון בעיות עם עניין האוכל .

ותקופה ארוכה היה באמת טבלה אם סקוצים ובכל מוצאי שבת החלפנו מה היא תוכל בשבוע הקרוב .

זה עבד והיה מאוגד כייף ונח היא בחרה. (אצלה הבעיה שהיא אוהבת רק כמה דברים בודדים לאכל ...)

לאט לאט הטבלה נשכחה ועזבנו את זה , בכל זאת כדי לך לנסות . אולי זה יעזור.

כך זה גם מלמד אותו להיות אחראי (סוג של), כי הוא בחר. 

לא כדאי להשליך על ילד תכונות שלנו. ואולי להתייחס עם חיוך לכל הקיטור הזה. זה באמת קשה, גם אני לא תמיד מצליחה והאמת זה גם לא נעים , לי אישית מאוד לא נעים כשאני מביאה בגד חדש או מכינה אוכל ותגובה כזאת. 

אז אולי פחות להתייחס אליו וכן להגיד שלא נעים לך. ושלא יגיד סתם.

ובאיזה צורה ואחרי  גבול מסוים כבר לא להרשות לו.

בדרך כלל זה די בשליטתם של ילדים להירגע כשהם רוצים.

מעניין שבסוף  הוא כן אהב בקבוק וכן אהב כיסא וכן מסתדר בגן.     

נראה לי שהוא התרגל לנהל שיח בצורה כזאת,  לא יודעת למה. 

גם לילדים שלי זה קורה לפעמים במיוחד כשהם עייפים. אז אם עוברים את הגבול אז צריכה להיות תוצאה לזה.

לקבוצה בשם: מחזירים את השמחה למשפחה

בטוחה שתמצאי מענה הגון ונכון לשאלתך

את כל הסרטונים אפשר לקבל ישירות למייל.

תיכנסי לפייסבוק שלה (בלי להרשם). אולי תראי שם פרטים שלה ותבקשי ממנה להירשם לניוזלטר.
אם את מסתבכת צרי איתי קשר בשיחה אישית ואני אעזור לך.

על סיפור שלו מהגן?

הרי הוא מספר לך סתם שתדעי... מי אמר שצריך להגיב ולתת איזה עצה או משהו.

תהנהני, תקשיבי וזהו. אולי תזדהי קצת... 

שיחוש שאת מבינה אותו.
לא להגיד לו שהוא מסתדר...
להגיד לו שבאמת זה ממש קשה שמתנהגים אליו ככה, שזה פוגע.
אחרי שהוא מתרכך אז לחשוב מה אפשר לעשות מחר כדי שיהיה יותר טוב.
ובלב - תסמכי עליו שיוכל להסתדר. אל תגידי לו את זה.

אין לי ספק לגבי זה.

מעולם לא פגשתי הבנת העולם הזה בצורה כל כך מדהימה ונבונה מצד ילד בן 5.

אני מדבר בתור אחד כזה...לחלק מהדברים שכתבת...אני שונא בגדים חדשים,אני שונא שמפנקים אותי.

אני אוהב לפנק את עצמי,אבל ממש שונא שמישהו אחר עושה את זה בשבילי.

מכיר את העניין הזה של ''לעשות דווקא''...פה צריך לעשות לו משהו כזה,לפי דעתי...תכיני גם פתיתים וגם פסטה...תראי לו אחד מהם,תסתירי את השני...כשהוא יסרב לקבל את זה בטענה שהוא אוהב מאכל אחר...נניח הראת לו פתיתים והוא טוען שהוא רוצה פסטה פתאום תביאי לו את הפסטה...אז,אני מניח שכבר לא יהיה לו מה להגיד.

''(ועל להתגבר על פרפקציוניזם...)''-נקודה שמפריעה לי.אין שום דבר רע בלהיות כזה...אם זה ברמה של OCD אז ברור שלא אבל להילחם על עוד נקודה במבחן שקיבל 99 במקום 100 זה דבר טוב,ולא כי אני חושב שהלימודים הם הכרחיים להצלחה בחיים...זה לא שאם אני אקבל 100 במבחן,וחבר שלי יקבל 90 וכשאני אלך לחפש עבודה ואומר שקיבלתי 100 וחבר שלי קיבל 90 ושקיבלתי את הציון הכי גבוה ביותר יגידו לי ''צודק,התקבלת לעבודה''-אלא כי זה גורם לשאיפות גבוהות ורצון להתקדם הלאה ולהצליח...(פרפקציוניזם)

לילה טוב

יכול להיות?

בן 7.5 מתלונן הרבה וסתם....

אני הייתי ממליצה לך, אם הוא חכם ובוגר- לעשות מה שעשיתי.

אני, כשראיתי שכל דבר הוא מתונן, תפסתי איתו זמן שבו הוא נינוח יותר ורגוע ופשוט שיברתי איתו ע"ז.

אמרתי לו שהוא ילד חכם מאוד ומתוק וכולם אוהבים אותו ובוגר מאוד וכו' ורק בגלל שהוא כזה ובגלל שאני אוהבת אותו לא כדאי לו להתלונן על כל דבר כי אם הוא ימשיך להתלונן על כל דבר הוא יגדל להיות בחור ואח"כ מבוגר "קוטר" שכל היום מקטר ומתלונן ואף אחד לא ישמח לשהות במחיצתו.

הסברתי לו שחברים/ אנשים לא אוהבים להתחבר למי שהוא מתלונן כל הזמן (לרות שגם אצלנו, בחוץ הוא לא מתלונן בכלל. רק בבית...) והסברתי לו איך אפשר לראות בכל דבר את הכוס המלאה- את הצד היפה והוורוד ולא השחור.

הבן שלי שיהיה בריא אולי פחות בררן מהדוגמאות שהבאת אבל זה די עזר. ומידי פעם הזכרתי לו את זה ועבדנו יחד למצוא את הדברים הטובים בכל דבר ולא להתלונן...

ממש חמוד האמירה שלו- אני יודע שזה לא נכון אבל כשזה קורה שוכח...

בתכל'ס זה קורה לכולנו =)

שהן באמת מדהמות וחכמות מאוד

אני גם מתמודדת עם בת בכורה דומה, ולי זה ברור שזה קורה מהסיבה המרכזית שאני כזאת. לכן התחלתי לעבוד על עצמי להתלונן פחות (לפחות לידה), לדבר על זה שאני מוותרת, לתת דוגמאות מעצמי איך אני מסתדרת עם דברים שאני פחות מרוצה מהם, ובכלל לדבר על הנושא הזה בלי קשר אליה אלא בהקשרםי אחרים. ככה המסר של קבלת המציאות עובר עם פחות התנגדות פנימית שהרבה פעמים נובעת מהצורך לגונן על עצמך כאשר מבקרים אותך.

אבל אמת הנקודה שאני מנסה להדגיש כאן היא הדוגמא האישית. וזה נשמע שאת בעצמך עובדת על הנקודות האלה, אז מה שצריך זה לשתף אותו בעבודה האישית שלך. לדעתי זה הכלי החזק ביותר, שגם ישאר איתו לאורך כל חייו.

היום בבוקר הוא קם בחיוך ולא התלונן כל זמן ההתארגנות. אני ניפחתי את זה מאד, ספרתי לבעלי בפניו, לחברה בטלפון ולכל מי שאפשר בהתלהבות שכ"כ נעים לי איתו היום ושהוא כזה מתוק וחייכן ולא מתלונן. הוא היה בעננים  ואכן ראיתי שבמשך היום היה ב"ה הרבה יותר טוב מתמיד (מקווה שימשיך כך..)

אני מתביישת להגיד, כי שלי בדיוק כזה, אבל הוא פשוט מפונק!!! ילד בכור שיש לו הכל וכל הזמן רגיל שמכרכרים סביבו ומחלקים לו מחמאות ועושים עברו כל מה שהוא רק רוצה... אבל הוא כזה מפונק וילדותי שזה לא מספיק וזו עוד דרך שלו לקבל תשומת לב כי ה 200% תשומת לב שהוא מקבל לא מספיקה לו.

רוצה להקים קבוצת תמיכה??? חחח

כשאת קונה בגד /כיסא /בקבוק.....

תגיד לו אני רוצה לקנות לך בגד חדש איזה צבע אתה אוהב ? יש ציור מעודף ?....

ואם זה לא יוצא אותו הדבר בסוף אז את אומרת השתדלתי לא היה בחנות בגודל /מידה שלך ...

או שאפשר לצלם בטלפון (להראות לו בבית ) וארח כך לקנות. או אולי לקנות אתו דברים.

הכעס יוכל לבוא אם הוא רעב והוא לא כאל מספיק (מניסיון של הבת שלי בת 7.5 )

אם היא חוזרת הביתה עצבנית , אני ישר שאל אותה גמר את האוכל מהתיק .....

ואם הוא לא אוהב מה שיש בארוחת צהרים אז לא כדי ללכת ראש בראש זה לא יעזור .

היום יש פתיתים או ספגטי וזהו . כדי להכין מראש סוג של רשימה מה הוא אוהב לאכל (כ5-6 דברים או יותר)

ולהכין טבלה ביום ראשון יש ספגטי , ביום שני שניצל ..... איתו ביחד תכיני את הרשימה .

ואז הוא היה מודע מה יש , הוא בחר , זה שלא (אולי פחות יתעצבן , ואם כן תגידי לו סליחה אתה רציתה זוכר )

אפשר טבלה אם סקוציס ש כל שבוע מחליפים את הכרטיס של האוכל .....

נ.ב

בקשר לאכל לטיפ של האוכל הבת שלנו עשה המון בעיות עם עניין האוכל .

ותקופה ארוכה היה באמת טבלה אם סקוצים ובכל מוצאי שבת החלפנו מה היא תוכל בשבוע הקרוב .

זה עבד והיה מאוגד כייף ונח היא בחרה. (אצלה הבעיה שהיא אוהבת רק כמה דברים בודדים לאכל ...)

לאט לאט הטבלה נשכחה ועזבנו את זה , בכל זאת כדי לך לנסות . אולי זה יעזור.

כך זה גם מלמד אותו להיות אחראי (סוג של), כי הוא בחר. 

יש מצב שהוא פשוט צריך שתשימי לו גבולות. אין לתאר כמה גבולות וחוקים עושים טוב לילדים. זה פשוט עושה אותם מאושרים. כששואלים אותו יותר מדי מה אתה רוצה? וגורמים לו להיות המחליט לפעמים זה פשוט גורם לו להיות פחות מרוצה. סוג של מפונק מדי. (לא תמיד שמים לב לזה, אבל אם תקחי יום ניסיון באמת להתייחס לנקודה יכול להיות שפה הנקודה..) 

אם הוא רוצה משהו, ואפילו אם הוא בוכה בגלל זה. זה לא אומר שזה בגלל האופי שלו. הרי הוא לא נידון לחיי צער חס ושלום בגלל שהוא ביקורתי. זה לא אמור להשפיע עליו בכל אספקט של החיים..(מניסיון..)

ולכן, כאשר הוא דורש משהו, הוא לא חייב לקבל. את קובעת את החוקים וזה ישרה עליו ביטחון ושלווה. כי ההחלטה לא בידיים שלו אז אין צורך שהוא יפעיל את הביקורתיות שלו. זאת עובדה שמעמידים מולו וזהו.

זה לוקח קצת זמן להתחיל להעמיד גבולות במקומות שלא העמדנו עד עכשיו, וזה מחמיר טיפה תמיד לפני שזה משתפר פלאים. אבל וואו כמה שזה שווה אתזה. דמייני לך יום שלוו ושקט הוא  חוזר מהמסגרת רגוע.. מקבל מה שאת מציעה בשמחה.. משחק יפה.. מאושר, בזכות הגבולות.

ניסיתי לקלוע למצבך, קחי מה שנכון ובהצלחה בע"ה!(:
 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....