יש בזה טוב אחרי שזה קורה

הדוגמא שלך-שיש עוד מישהו..

זה שמתחשלים

זה שלומדים לראות דברים שונים בתים שונים

-גיוון..ולצאת מקיבעון..

הקושי הוא שאין לך מצב של אחדות בעיניים..

הורים..

יש אבא קו מפריד אמא..

זה קשה גם בנפש...

 

עד כמה את שמחה/מרוצה (או עצובה/מבואסת) מהתכונות שהתפתחו אצלך כנראה בעקבות הגירושים?
ואם הייתה לך אפשרות לבטל אותם ואת הגירושים, היית מבטלת?

לא יודעת קשה לענות...

בעיקרון היתי רוצה שהם ילכו לטיפול

וככה לא יהיה צורך בגירושין.

הם הלכו קצת אבל זה היה פעם 

וקשה יותר להם לעבוד על עצמם יש להם נפש חלשה לדעתי..

אני שמחה ממה שקרה לי בעקבות הגירושין

בגרתי מזה והכל

אבל היתי מעדיפה בית נורמלי וגב הורי 

ואז לבנות את עצמי

אני מרגישה שהיסודות והשורשים שלי רעועים..

(למשל נראה שחשוב לך נפש חזקה)

חסר הגנה חסר תמיכה ועזרה

גב להישען עליו.

את אומרת שהדברים ש"יצרת" בעצמך בעקבות הגירושין הם חזקים או לא?
וזה שחסר לך הגנה, תמיכה,עזרה,גב להישען עליו, לא הבנתי באיזה הקשר

(רק אם את רוצה)

ובעלי גם כאן לשם המחקר שלך..

 

נכון שאני יודעת ורואה שאמא שלי ואבא שלי שונים כמו שמיים וארץ וברור שהם לא היו מסתדרים בחיי נישואין..אבל יש גם את הקושי שא"א להתעלם ממנו כמו וויכוחים על המזונות ושהם לא אותו הקו הרוחני וכל מני..זה שני דעו שונות מהאנשים הכי קרובים אליך וזה מבלבל..

נגיד כשאני רואה את אמא אומרת משהו על נושא מסוים ואז שומעת את אבא טוען ההפך לגמרי אני יודעת שא הם היו נשואים זה היה יכול לגרום לדברים לא טובים בכלל ואז אני אומרת "תודה שהם גרושים..אחרת ..." סתם עוד משהו שההיתי קטנה היה ספר לילדים על ילד שההורים שלו התגרשו ואבא שלו התחתן שוב..לא זוכרת את שם הספר אני רק זוכרת שאמרו שם כאלו יש לך עכשיו 2 בתים ..אז הרווחת..או כל מני כאלה (אם זה מעודד)

כנראה בגלל שהם דואגים יותר לעצמם

חד משמעית כן!

כמובן שזה תלוי אנשים,ילדים,ומשפחות
אבל אני מאמינה שלמרות תקופת הגרושין הקשה, והתקופה שאחרי שגם לא כזו קלה עד שמתרגלים למצב,
זה עדיף על פני שנים של חסיפת הילדים למריבות, חוסר תקשורת, שימוש בילדים לתקשורת וכו'


בנוסף כל התקופה מחשלת, מעצימה ומלמדת.

מציאות של הורים גרושים זה לא נעים ויש בזה הרבה קשיים, אבל יש זוגיות שהיא הרבה יותר גרועה ממנה ובמקרה כזה טוב שיש הורים גרושים.

 

חוץ מזה יש עוד הרבה יתרונות קטנים, כמו זה שהזכרת למשל.

קודם כל לשם ההבהרה-
גירושין זה דבר נוראי, הרסני, מציאות מעוותת ולא נכונה!
הנזק שנגרם בעקבות הגירושין, הן לילדים והן לבני הזוג עצמם הוא גדול ובלתי ניתן לשיקום.
האם גבס ליד שבורה הוא טוב? בהחלט. אבל היה עדיף שלא הייתה נשברת כלל!
מובן שמכל מציאות קשה אנחנו צומחים ועולים. זאת היא מחובתנו! האם זה אידאלי- ח"ו ממש לא!! האם זה לעתים ברירת המחדל הטובה ביותר-לצערנו לעתים בהחלט כן.
צריך למחות כנגד התרבות שאומרת שגירושין זה דבר שהוא לא נורא, ובסדר ואולי אפילו אידיאלי.. זאת מציאות מעוותת וחסרה! הבית הוא הבסיס לכל, וכשהוא מתפרק הנפש והיציבות שלה מתפרקת יחד איתו ככה שצריך מאמץ רב לבנות אותו מחדש.
אני אישית צמחתי מאוד מהגירושין של הורי, והם חיזקו ופיתחו בי כלים וחוזקה שילוו אותי לכל החיים. אין ספק שהוא גם הביא הרבה ברכה לבית. מובן שזה היה תלוי בחירה- כי בו זמנית יכולתי גם לשקוע ולא לתקן את המציאות. כמו כל קושי בחיים- הוא יכול או להצמיח או להרוס. הייתה לנו תקופה מאוד קשה ולא פשוטה אבל עברנו אותה עם הרבה חסדי שמיים.
יחד עם זאת- זאת לא מציאות אידיאלית, והלוואי שלא הייתה קורת כלל!!

אבל התגובה הזו לא לגיטימית.
והלוואי שמישהו יסכים איתי ויתנדב להסביר את הבעייתיות או שאצליח לשבת ולנסח ולהסביר בעצמי בקרוב.

לי היה קצת קשה להבין איפה הבעיתיות.

אז רק אעתיק שתי ציטוטים שבלטו לי-
"הנזק שנגרם בעקבות הגירושין.. בלתי ניתן לשיקום"
"והלוואי שלא הייתה קורת כלל!!"

הנקודה העיקרית זה הקיצוניות. הטרגדיה. האיומה. רחמנא לצלן לא עלינו.

אבל חוץ מהציטוטים האלה הסכמתי עם הגישה הכללית.

אף אחד לא חושב שגירושים זה פיקניק.

תודה על ההיענות!

תגידי אם את יכולה להחזיר לילד בית שבו שני הוריו הביולוגיים יחיו יחד כמשפחה שמחה ונורמטיבית?
האם אין זה הדבר הבסיסי ביותר שילד או כל אדם באשר הוא צריך?
מאחר שהתשובה היא לא, אז כן, יש כאן נזק בלתי הפיך.
האם לעתים זאת הברירה הטובה ביותר?לצערנו כן.
אבל מכאן ועד להפוך את הגירושין לדבר שהוא לא נורא ובסדר הדרך עוד ארוכה.
יש קטע כזה בתרבות המערבית שמציגה כאילו משפחה שהיא לא טבעית ו/או שלימה זה בסדר. אז לא, זה לא. ולא משנה כמה יפה יציגו את זה.
ודאי שהדבר הכי טוב לילד ששני הוריו יחדיו יחד בשלום ואחווה - ולכן הלוואי שבני אדם לא היו מתגרשים כלל.
את יודעת כמה סיבוכים רגשיים זה גורם?
סליחה על הקיצוניות, אבל הנושא הזה מאוד צורם לי.
מקווה שעכשיו אני יותר מובן.

אבל בקצרה
אמא שלי שנים חשבה את מה שאתה חושב, החזיקה נישואין בכוח.
בסופו של דבר שום דבר טוב לא יצא מזה.
וכן, העדפתי שההורים יפרקו את החבילה על ההתחלה ועוד לפני שהיא הופכת לפצצה מתקתקת.

ולפעמים עדיף לילד שני הורים גרושין, מאשר להחשף כל הזמן לזוגיות לא בריאה, לצעקות, לבורגז וכו'.

וכן לפעמים מבחוץ הם יכולים להיראות משפחה שמחה ונורמטיבית אבל בבית הם לא מתקשרים, זה עדיף?? כמובן שלא!


ואני יודעת על עצמי שככל שהתבגרתי והבנתי שהקשר של ההורים שלי שגוי זה עשה לי יותר צלקות ויותר סריטות.



סליחה שזה יצא כזה מבולגן ולא מובןן
וכמובן שכל מיקרה לגופו וכו'

חזרתי ואמרתי כמה פעמים-
ברור שיש מצבים שזה נצרך.
אבל הלוואי שלא היינו מגיעים לכך לכתחילה!
יש סוג של אידאליציה שעושים לגירושין וזה הרסני בעיני.
מובן שלעתים זה נצרך ואף הכרחי-
אבל זה ממש לא אידיאלי ולא תקין!

למרות שלפעמים כן!, זה האידיאל, החלום, השאיפה.
לא כי זה טוב ומושלם.
אלה כי המציאות האחרת לא טובה ומושלמת.



לא חושבת שיש כאן שמשהו שיכול לבוא לזוג שיש לו זוגיות בריאה ולהגיד לו "תתגרשו, זה יעשה טוב לילדים".
ותתקנו אותי אם אתם חושבים אחרת...

יש מן הלך רוח בעולם שאומר שגירושין זה לא דבר כזה נורא ואפילו מתבקש בהמשך החיים.. הרי החיים הם לא כמו האהבות בסרטים שמחזיקים לעד, אלא שטבעי שבני זוג ירצו להתגרש.
לא יודע כמה יצא לך להיחשף לתרבות הזאת, אבל זאת תרבות שמובילה בני זוג רבים שיכלו להציל את הנישואים שלהם לוותר מראש, בידיעה שזה "לא כזה נורא", או לא להשקיע את כל כולך לפני שמפרקים את הבית, כי זה בסדר סה"כ.
אתן מביאות את הצד במקרים שבאמת יש מלא סבל מיותר לבני הזוג, אבל פעמים רבות זה לאו דווקא המקרה.
וראיתי דברים.

בסה"כ ביטאתי את התחושות שלי על גבי הפורום...

אני עצמי זה גרם לי להיות יותר עצמאית..

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')