לפרוקמרידת
אז הי, התחתנתי לפני חודשיים, חודשיים ויום אם נהיה מדוייקים.
התחתנתי עם חייל, לא סתם חייל, עם קצין. לא סתם קצין, ממ שעושה 17 יום בבסיס ארבע בבית.
מכירים את התקופה הזאת שלפני האירוסין? שאתם ככ רוצים לעשות אך הצעד הזה וחושבים שהכל יהיה ורוד אחכ?
אז זהו שאצלי זה היה קצת שונה. נורא רצינו כבר לעשות את הצעד הזה כן. אבל הייתי נורא מודעת להשלכות- לבד בבוקר, לבד בצהריים, לבד בלילה. אבל אמרנו שיהיה בסדר שנעשה את זה ביחד שנהיה שם אחד בשביל השני.
בפועל? לא ידעתי כלום.
בפועל היו לי המון ציפיות, ציפיתי שהוא יעזור לי להסתגל ללבד, ציפיתי שהוא יותר יהיה שם בשבילי גם אם לא פיזית אז לפחות מנטלית, ציפיתי שהוא יבין אותי פשוט.
בפועל? הציפיות האלו רק הובילו לאכזבות. אני לא יודעת אם זה בגלל שהוא לא מבין מה התפקיד שלו, או שפשוט אני לא מבינה צ'ה המקום שלי בכל הסיפור הזה.
זה נשמע שאני מתחרטת על זה, אני לא. פשוט קשה לי. קשה לי שהוא אומר לי שאני מתעצבנת הרבה לאחרונה. זה הרי קצת ברור שאני אתעצבן הרבה לא? עם ככ הרבה אכזבות וציפיות. אומר לי שאם זה ימשיך ככה הוא ירד לג׳וב. זה קצת לזרוק לפח את כל העבודה שלי והמאמצים.
לא מרגישה פשוט שהוא מבין אותי באמת. לא מרגישה שמישהו מבין אותי באמת. ככ ויתרתי כבר על השמחה שלי. כנראה אני לא אהיה שמחה בשנתיים הקרובות ותפקידה של אשת קבע זה פשוט להיות שם בשבילו וזהו. לבטל עצמה לגמרי. כמה רחוק הלכתי עם זה? ויתרתי לו שלא אמר כלום על החודשיים נישואים . נשמע אידיוטי נכון? בשבילי זה ביג דיל.
נשאר עוד שנתיים?זה באמת המוןאין כמו אמא
כן לפעמים מוותרים על החלום של הבעל בשביל שלום בית.
^^^הלוי
עבר עריכה על ידי הלוי בתאריך י"ט בחשון תשע"ז 10:37
וגם להיפך, על החלום של האשה.
מבינה אותך ממש.תנסי לראות ביחד איתו איך כןנשואה+2
הוא מצליח להיות איתך יותר. יתכן שהוא יהיה בבית תעשו רק כיף והנאה. מלא טיולים ובילויים. לחיזוק הבית. תנסו לראות מה יכול לקדם אותכם. ולעיתים ניתן להתגמש עם הבעל לתפקיד קטן יותר . לראות איך ומה לעשות... את צודקת... זה קשה ממש. אבל זה שווה הרבה שאישה מכבדת את הבעל שלה למרות הקושי שלה.
הייתי אשת איש קבע במשך 7 שניםהביצה שהתחפשה
בס"ד

וזה קשה,
הו כמה זה קשה!

אשמח לדבר איתך באישי.
לפני תקופה יצא לי לפגוש אשת קבע מאוד מיוחדתכוכבי בוקר
במסגרת קורס להדרכת כלות שדברה הרבה על ההכנה- של הכלה ושל הזוג למסגרת החיים הלא פשוטה הזאת של איש בקבע.

מציעה לך בחום לשוחח איתה- קוראים לה רחלי פרחי והיא מקרני שומרון אם אני זוכרת נכון ( אם את לא מאתרת את המספר שלה שלחי לי מסר ואני אנסה לאתר לך אותו ), ואולי להפגש איתה בזוג אם היא תסכים, זה יכול לעזור לשניכם לקבל כלים לחיים המשותפים עם משימה שכזו.

בהצלחה יקרה!
נראה שהמצב לא כל כך גרוע.משוטט
את אומרת שהוא לא מבין אותך ואת הקושי אבל מצד שני הוא מוכן לרדת לג'וב ולוותר על האידאלים שלו ולהיתקע שנתיים בתפקיד שהוא לא ממש רוצה רק בשבילך.. כנראה שהוא מבין יותר ממה שאת מרגישה.. הוא פשוט לא מביע את זה בדרך הנכונה.. כמו הרבה גברים הוא חושב פרקטי. איך אני יכול לשפר? דברי איתו על התחושות ותגרמי לו להבין שאת רק צריכה מילים חמות ומכילות..והרבה הרבה יותר אהבה.
הוא בטוח יבין זה..
שימי את האגו בצד ותפנימי למה נכנסת.הלוי
עבר עריכה על ידי הלוי בתאריך י"ט בחשון תשע"ז 09:40
יש לך שתי אופציות בסגרת שאת נמצאת בה עכשיו:
א. להכנס לפרופוציות ולהתאים את עצמך למשבצת הנכונה.
ב. שירד לג׳וב.

כי צומי מקצין קרבי לא קל לקבל (בגלל המציאות הטכנית) והיית צריכה להבין את זה לפני שהתחתנת.
ומה זה אמור להביע ״זה קצת לזרוק לפח את כל העבודה שלי והמאמצים״? להיות נשואה לאיש צבא ועוד קצין ועוד קרבי, זה לא סטטוס ולא השקעה והגשמת חלומות (פנטזיות) שלך וזה לא אמור להיות כך, אלא מסירות נפש. תפנימי את זה.

ולכל שאר הקוראים (מקווה שגם רווקים ורווקות יראו ויזדעזעו מהתגובה שלי).
מי שחושבת שהיא יכולה להתחתן עם איש צבא, איש ציבור, רב פעיל (מאד), אברך וכו׳ ולצפות ממנו שיתפקד כבעל ממוצע, אז אתן חיות בסרט. להתחתן עם אדם כזה זו מסירות נפש שאת צריכה אבל ממש חייבת להבין, שזו מסירות נפש של ממש ודורש ממך להקריב (הרבה) מתשומת הלב ומהזמן שלך עם בעלך. אי אפשר בנישואין כאלה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה!
ומי שמתחתנת עם אחד מאלה בשביל הסטטוס ובשביל ״מה יגידו״, שתדע שזו אונוכיות של ממש וחוסר התחשבות בבחור.

מסירות נפש זו לא סיסמה ולא סטטוס, מסירות נפש זו דרך חיים.
רוצה רק להעיראוהבת יותר

ודאי שבנישואין כאלה ישנם מצבים שדורשים מסירות נפש, ואכן זו תכונה הכרחית ובסיסית בנישואין!!! וצריך גם לקחת את זה מראש בחשבון... הכל נכון.

רק לשים לב- זה לא שהיא מתחרטת. בפרוש היא מציינת. רק עולים קשיים יותר ממה ששיערה. וזה מובן. בדר"כ זה כך. מרחוק הכל נשמע קל יותר. והמציאות תמיד מורכבת יותר ממה שחושבים.

מדבריה נשמע שהיא מוכנה לעשות הכל בשביל לתת הכל לבעלה ולדרך בה בחרו.

אבל- "כי צומי מקצין קרבי לא קל לקבל"..... ???? נכון. עסוק, אין זמן, אין פנאי, לא נמצא הרבה בבית. אבל כל הפרמטרים האלו לא קשורים ולא שווים למילה- הבנה, הכלה.

את ההבנה הזו אפשר לשדר גם כשרחוקים. אפשר למלא בהם את בן הזוג גם בדקות הבודדות שבהם כן נמצאים ביחד. לתת לו אותה בתור כלי שאיתו יוכל להתמודד גם בזמן הלבד ולהחזיק מעמד.

כי מישהו מבין אותי. מבינים אותי. יודעים מה עובר עלי. מרגישים אותי. זה סוד הקסם.

אישה יכולה להיות הכל, לעשות הכל, להיות אריה, להחזיק מעמד בכל מיני מצבים, לפעול דברים שלא תעלו על הדעת, אבל בתנאי אחד-

בעלי מבין, אוהב, מעריך, מרגיש אותי!!!

ולגבי זה אהבתי את התשובה של משוטט.. צריך רק לדעת איך לעשות ולהרגיש את זה..לפעמים לא חסר ברגש אלא צריך רק לדעת איך להעביר את זה ולתת לשני לחוש את זה.

בהצלחה!!

מסכימה בדיוקמרידת
אם אין לו בבסיס שהוא מבין שזאת הקרבה ענקית מצידךאין כמו אמא

אז זה נורא קשה. כי כל הזמן את מרגישה שהוא חייב לך

עכשיו אני שואלת ברצינות הוא 17 ימים בחודש לא בבית???? אני לא יכולה לקלוט את זה שזוג מתחתן צעיר וכל כך הרבה לא יחד? זה לקום לבד לישון לבד. זה הכל לבד. למה מתחתנים במצב כזה? איך אפשר ככה לבנות משהוא?

 

 

אפשרימרידת
אפשר לבנות, יש לי חברות שעשו את זה ושרדו חח. זה פשוט דורש המון הכלה והבנה שאני לא מרגישה שיש
נראה לי שתגובה כזו לא מוסיפה כח...אוהבת יותר

למה להחליט שאין לו בבסיס הבנה למצב?

זה שאישה מרגישה לפעמים שבעלה פחות מבין אותה ממה שהייתה מצפה זה דבר שכיח וקורה כמעט לכל אישה לפעמים.

זה שגבר לפעמים לא כ"כ יודע לבטאות ולהעביר את רגשותיו וליגוע בדיוק בנקודות שאשתו רוצה שיגע  וזה שהוא לא יודע תמיד להרגיש אותה בדיוק זה גם הגיוני. 

במיוחד שזה חתן צעיר..!!!!!שצריך ללמוד את העניין. לוקח זמן ללמוד את האישה. ולפעמים זה אכן קורה תוך כדי סיטואציות בחיים. גם אם הן לא נעימות. ע"י שיח טוב ובריא לומדים ומתקדמים.

גם בנ"א עם המון חכמת חיים צריך לרכוש חכמה מיוחדת שנקראת "מה זה אישה"

ללמוד. ללמוד ועדיין ללמוד.

עניין של מודעות ולמידה!!!

תשאלו את הגברים שלכם

 

 

זה לא משנה הגיל..משוטט
הוא יכול להיות באותו מצב גם בגיל 30.. וכמו שאמרו מעליי זה רק קשה אבל כמו הרבה קשרים יש דברים שצריך להתגבר עליהם.. ואם עוברים אותם יוצאים רק מחוזקים..
נכוןמרידת
בגלל זה לא אמרתי שאני מוותרת לשניה. פשוט לפעמים מאגרי הכוחות קצת נחלשים, ולא כמו ש״הלוי״ אמר. זה לא שעשיתי טעות. אני יודעת שזה קשה ולא התחרטתי על הצעד שלי. אבל אני חושבת שבתוך כל הקושי הזה צריכה להיות הבנה וזה לא דרישה יותר מידי מופרחת
זאת לא דרישה מופרכת..משוטט
אבל את צריכה לזכור שגברים חושבים קצת אחרת.. ורואים דברים אחרת..ולא תמיד הוא יבין את הקושי שלך והדבר שאת הכי צריכה לפתח זה את היכולת להעביר את הרגשות שלך ואת הצרכים שלך וכל זה בלי לתת לו את התחושה שאת מתלוננת אלא תומכת ומחפשת תמיכה..
דקרת את נקודהמרידת
איך עושים את זה? כל כך. רבה תסכולים יוצאים החוצה בצורה כועסת. לא מצליחה להיות רגועה יותר
צהרים טוביםאסטרו
קודם כל כל הכבוד על המוכנות להתמודד למרות ההבנה של הקושי. זה בעיניי מפתח להצלחה.
אני חושב שאת יכולה לבחור להעביר את תחושתייך בהרבה צורות. העיקרון הוא לא להצביע על החוסר אלא להבליט את כמה משמח אותך הביחד. תבחרי זמן ומקום מתאימים, ואני בטוח שהוא יבין. חשוב גם לדאוג לומר כמה את שמחה (אם זאת האמת) מהתוצאה של הקושי, מהתרומה למדינה מזה שהוא ממצה את עצמו ולספר כמה את גאה בו. טוב גם שהמסרים יגיעו בסדר הנכון.
נקודה נוספת היא לנסות ולהבין אותו. אנשים שונים מתמודדים עם קשיים בצורה שונה. ישנם כאלה שצריכים להתעסק בקושי, להציג אותו לקרובים להם ולדבר עליו. אחרים מעדיפים להדחיק נושאים קשים כדי להמעיט מהכאב שבהתעסקות. יכול מאד להיות שלבעלך הדבר קשה לפחות כמו לך, ואולי אפילו יותר... רק שדרך ההתמודדות שלו היא להדחיק ולהשקיט את הנושא? אולי יהיה לך קל יותר לדעת שגם לו קשה וזאת דרך ההתמודדות שלו. תנסי לגלות איתו בעדינות ובהזדמנות אם כך הדבר.
בהצלחה!
תירגעמרידת
אח שלי מזה תירגע. קודי זה דבר נורמלי במיוחד בהתחלה של הנישואים ובמיוחד בהתחלה של נישואים מורכבים כאלה. לא התחתנתי כדי להגיד לאנשים איזה תותחית אני. אני פשוט קצת קיבלתי כאפה וחיפשתי מקום להוציא ופה סה יצא. חוץ מזה זה מסירות נפש ותאמין לי מי כמוני יודעת, לא דורשת צומי דורשת טיפה הבנה ממנו ולדעתי זה משהו מינימלי שאפשר לבקש.
אשמח שתפסיק לשפוט.
אני חושבת שלא מתאים לכל אחתzmil
להיות אשת קבע. אני מראש לא רציתי לצאת עם מישהו כזה . וזה בסדר גם אם הוא יהיה גובניק לא נורא. יש מספיק תפקידים חיובים ומקצועות ללמוד ובכלל הסוגיות לפני הכל
אותה גברת בשינוי אדרתאין כמו אמא


יוסי רוזן..משוטט
הכוונות דלל רצויות המעשים ממש לא.. צא לנו מה פורום. תודה..
שאלהש.א הלוי
מה הבעיה שירד לג'וב?

ככה תוכלו לבנות את הנישואים שלכם בנחת ותוכלו לעבוד על תקשורת בריאה ותיאום ציפיות

ועל איזו עבודה ומאמצים את מדברת?! אתם נשואים כולה חודשיים
עבודה בנישואים זה תהליך של שנים.

ולכן- תקשורת בריאה זה המפתח
לא לבא עם ציפיות
כרגע להכיר במה שיש ולהשתפר יחד משם

את הציפיות שיש לך- לזרוק לפח.

ולהתחיל לדבר ולהבין את הגבר שנמצא מולך
להיפתח מולו ושיבין אותך- להסביר במילים/במתכב
בצורה ברורה, לא לרמוז.
לתת לו להביע את הרגשות שלו בנושא.

וכן, אם יש צורך לעבור לגו'ב
כי לבטל את עצמך ואת השמחה שלך בשנתיים הקרובות - זה לא יגמר טוב.
לא משנה אם הוא מגיע פעם ביום או פעם בשבועיים את לא צריכה לבטל את עצמך והוא לא צריך לבטל את עצמו
צריך למצוא איזון יחד.
כן לוותר על דברים. ואולי אפילו לשנות סדר עדיפויות, אם הייתם לפני חתונה- היה אפשר לא לוותר
אבל כרגע זה מצב אחר.

ויפה שהוא חושב עלייך! ואיכפתי כ"כ כלפייך! בכך שהוא מציע לעבור לג'וב!!!! . (ולא!! זה לא לרדת לג'וב. זה לעבור. אפשר למצוא תפקידים מאוד חשובים גם בג'וב שעושים יומיות.)
תשמעמרידת
אני לא יודעת מי אתה, אבל אתה אחד האנשים הכי פחות רגישים שיצא לי לשמוע. הצלחה בחיים
אני בת ותודה ש.א הלוי

ברוכה הבאה למציאות
עם כל הכבוד לךמרידת
את לא מבינה כלום במציאות מי את שתשפטי?
אני חושבת שאת מתבלבלת..כוחות שמימיים

היא כתבה לך דברים יפים ונכונים,באמת לא הבנתי מה חסר רגישות..ולא נראה לי שהיא שפטה אותך,אלא הבינה את מקומך. (יש פה כמה ניקים בשם דומה,יכול להיות שהתבלבלת)

 

חיבוק!

מעדיפה שלא להגיב לך עודש.א הלוי
את מגיבה אימפולסיבית ולא מקבלת דעה שונה משלך.
תבינימרידת
להגיד לי ״על איזה עבודה את מדברת את נשואה רק חודשיים״ מוריד את החשק לקבל דעות שונות. תסתכלי מה את כותבת ואיך
אבל זה ככה. נשואה רק חודשים!!אין כמו אמא
את לא מבינה כלום בחיי זוגיות. אין לך מה להיפגע.
זה כמו תינוק בן חודשים שלא יודע ללכת. זה מציאןת. את לא מיוחדת מאחרים. ואין סיכןי שבחודשים את כבר הצלחת לקלוט מה זה נשואים


אני לא אמרתי שכןמרידת
לא אמרתי שאני מבינה, פרקתי תחושות. לא התיימרתי להבין אל תורת הנישואין
לא כ"כ הבנתי אבלאוהבת יותר

בסדר, נכון שנשואה רק חודשיים. אבל מה, אין קשיים חודשיים אחרי החתונה?

היא משתפת בקושי שקיים אצלה, שהיא מרגישה.

גם חודשיים אחרי החתונה יש מצבים של עבודה ומאמץ.

כן, הם כלום אולי יחסית ויכול להיות אח"כ שיהיו לה תובנות אחרות והכל, ויש להם עוד את כל הזמן שבעולם להתקדם ביחד, להחליט את ההחלטות הנכונות, להתגבר ולהבין.

אבל כרגע- קושי הוא קושי

והיא הרגישה משוב של זלזול במה שהיא מרגישה בעוד שאצלה זה משמעותי

 

תודה רבה!מרידת
תגובה ריאלית (לש.א הלוי)נשואה מאושרת.

את חודשיים אחרי חתונה, בטוחה במאה אחוז שאת רגישה ומהמקום הגבוה של החתונה את נפלת לתוך המציאות. אני יכולה להבין, אני התחתנתי עם מישהו שלא בקבע, אבל בעבודה שהייתה מאוד מאוד שוחקת, יומיים אחרי החתונה כבר התחלנו בשגרה שאני רואה אותו רק שהוא חוזר מתישהוא בלילה(ומחכה לו כמובן) וקמה לפנות בוקר כדי להגיד לו שלום.

אני יכולה להגיד לך שהוא מאוד הבין, אבל כמו שאמרת הציפיות לעומת המציאות...שונות לגמרי. וצריך לדבר ולפתוח את הדברים כמו שהם כי זה לא השתנה מעצמו.

 

אז או שתראי אם את מצליחה להעסיק את עצמך, להתגבר על זה, לראות שזה באמת מתאים לך.

או שתחשבו ביחד, כזוג שהחליט להתחיל את חייו המשותפים מה לעשות הלאה שיהיה לכם טוב.

 

לשניכם!

 

בהצלחה

מי שלא היה שם- שלא ידבר!הביצה שהתחפשה
בסד

מטריף אותי שאנשים שופטים בלי שהם היו שם באמת

זר לא יבין את זאת.

לא יבין. נקודה.
נכון מאוד!!!~א.ל


מי שפט פה?אוהבת ילדים

למה הגישה הזאת???

חבל..

 

רובנו לא חווינו את רוב הנושאים שנפתחים כאן בפורוםאלעד
זה לא אמור למנוע מאיתנו להגיב, תוך כמובן מודעות לעובדה שאיננו חשופים למקרה באותה מידה..

אני מצטער שכל מיני תגובות פה מטריפות אותך, ומאמין שפותחת השרשור עצמה תדע איזו עצה ליטול ואיזו לא
יש תגובות שראוי להימנע מלהגיבהביצה שהתחפשה

בס"ד

 

ונושאים שאין לך מושג בהם-

כדאי להגיב ברגישות, בעדינות,

מדובר בציפור נפשה!

 

ומי שלא חווה את זה

לא יבין מה זה כאב של כלה צעירה

שרוצה לספר לבעלה על הכאבים שיש לה

והוא לא זמין

 

מנסה להיות טהורה ביום שהוא מגיע

אבל בדיוק מקבלת מחזור

 

בעצם להמשיך להיות חברים

אבל עם טבעת...

 

זה קושי עצום!

 

על כן- מי שאין לו מספיק אמפתיה לקושי האחר- שלא יגיב

 

(וכן, אגב, נושאים שאין לי מושג בהם אני נמנעת מלהגיב. מי שמני שופטת??)

לא קל...פאז
מציעה חבקש ממנו כבר עכשיו לשבת לזיחה על משהו שיושב עלייך
צאו לחוף/מקום אינטימי ופתוח
או שלחילופין תשבו בבית, ותשתפי אותו *במה שאת צריכה*
בלי להאשים או לתקוף-
אלא: ידעתי שאני נכנסת למשהו לא פשוט, אבל ציפיתי לכך וכך
אני זקוקה לדעת שאתה איתי גם מרחוק,
חשוב לי גם הקרביות שלך
אבל אסור שנקריב את נישואינו בשביל זה.

צאו עם לבבות פתוחים ונקיים יותר ומסקנות אופרטיביות
לדוגמא שאתם מנסים עוד תקופה
שבה הוא יודע מה חשוב לך
ואת יודעת למה ריאלי לצפותולמה לא

תקבעו לחגוג רבע שנת נישואין בשיחה נוספת בנושא במסעדה
בתקווה שהמצב ישתפר.

ואם לא-
וזה באמת גדול עלייך, לא לפחד לומר שאת הנישואין למשל
אתם לא מקריבים על מזבח הקרביות.

אי תיאום ציפיות זה דבר שקורה גם לזוגות רגילים
בתחילת הנישואים, עדיין לא לשבור כלים
אני לא מבין למה ציפיתה-מיוחד

ציפית שהוא יעזור לך להתרגל ללבד? שיהיה בשבילך?

למען ה' אתם צעירים ונשואים חודשיים הוא אפילו לא מכיר אותך!

שנה ראשונה של הזוג זאת לא המלצה נחמדה לחלק מהזוגות, השנה הזאת היא היסודות של כל חיי הנישואים שלכם.

הרבה הצלחה. לפי דעתי עשיתם טעות, תראו איך אתם מתקנים אותה

הכותרת שלה היה "לפרוק"היועץ
לא קבלת "עצות" ראבק... תנו לה חיבוק והבנה וזהו.
רואים את זה בעוד שרשורים ובעוד פורומים פהאמא ל6 מקסימים
לדעתי מי שפותח שירשור צריך לקחת בחשבון שיהיו תגובות שלא לרוחו. ... לא כולם עונים לשאלה הספציפית, ולא כולם חושבים כמו כולם, זה חלק מהסיכון שלוקחים בפתיחת שירשור. לא רוצה לקבל דעות שונות משלך, או עצות שלא ביקשת? אז תפנה לחבר/ קרוב/ יועץ בתשלום וכד' , שאלת בפורום? יהיו כל מיני תשובות ותגובות! !!
בדיוק.אלעד
הומאת לי את המילים מהמקלדת
לא כזה מסכימה עם זהאוהבת יותר

צריך לקחת בחשבון שזה פורום פתוח

אבל לפעמים בנ"א פותח השרשור נמצא במצב של קושי אמיתי ולכן קשה לו לסנן את התגובות שמקבל וסתם כך, למילים יש השפעה גדולה והן נכנסות לפעמים גם אם רוצים וגם אם לא.  ויש תגובות שיש בהן לדקור או לתסכל כאשר הן נכתבות בחוסר רגישות ואו הבנת המצב באמת, וגם אם יש בהן אמת לפעמים צריך חכמה ובעיקר חכמת חיים מתי לומר את מה שיש לך ומתי לא להדגיש את הנקודות האמיתיות והכואבות אלא רק לתת עידוד ולחבק.

(אני לא מתכוונת ספציפית לשרשור הזה!!! אלא בכללי)

בקיצור לא מספיק רק שכל אלא גם לב, והרבה לב.

היגיון, אחריות, מחשבה, להרגיש את השני ולשים את עצמנו בצד שלו.

ורק אז להגיב.

לקחת בחשבון שהמילים שלך הם כמו חיצים ויכולים לקלוע למטרה אך יכולים גם להחטיא ואתה ולפגוע.

אפילו שזה פורום  ציבורי.

אפשר לכתוב ולהגיב תמיד ועל הכל והכל, להביע דעות שונות וזה היופי כאן, אבל עם שימת לב...

(אני כותבת זאת לאחר שכמה פעמים נתקלתי בתגובות ממש לא חכמות בלשון המעטה שיש בהן הרבה כדי להרוס. אך חייבת לציין שהן מעטות ואנשי הפורום רובם ככולם מקסימים, חכמים ורגישים)

 

צריך גם לשמוע את הטוןשיר מזמור
ש.א הלוי כתבה יפה לדעתי ומתוך אמפטיה ובכלל לא תקפה או זילזלה
אני קראתי את.תגובתה והנהנתי בליבי בהסכמה.

הפותחת מתוך נקודת הקושי שלה (ואני לא שופטת ) שמעה בדבריה טון מתנשא... שאני שאין לי את נקודת הקושי, לא שמעתי

ולכן צריך להיות מוכן לביקורת,אבל לענ"ד צריך גם לדעת לשמוע את הטון הנאמר

ולך הפותחת- בהצלחה.
אני יודעת שיש מקומות שבהם יש ממש קורסים לנשות קבע מתוך הבנה כי מדובר בקושי אמיתי

אולי כדאי לחשוב גם על הדרכה/תמיכה ממישהי שחוותה זאת
אולי מהישיבה של בעלך

ג"כ נכוןאוהבת יותר


תראי,ד.

ברור שקשה צפות לפני החתונה איך דבר כזה יהיה אח"כ.

 

גם ברור שזה קשה

 

הוא בחור טוב, שהרי אומר לדבריך שאם תמשיכי "להתעצבן", יעבור להיות "ג'ובניק". כלומר, מוכן לוותר על אחד הדברים שכנראה הכי חשובים לו, עיסוקו המרכזי, עבורך ועבור היחס ביניכם.

 

אלא מה? את חושבת שהוא לא עומד בציפיותייך שיעזור לך להסתגל ללבד, שיהיה יותר בשבילך מנטלית.

 

שימי לב, אולי הוא בכלל חושב שפלא שאת לא שם יותר בשבילו בהבנה כמה לא פשוט עבורו שהוא זה שבסופו של דבר הרבה לא בבית, ומצפה שאשתו תבין את הקושי ותתמוך וכו'.. אולי.

 

לכן - חשוב לדעתי לדעת. אתם זוג צעיר. עוד לא הספקתם להכיר אחד את המנטליות של ה"סוג" השני, בוודאי לא של האישיות הספציפית. 

את חושבתשמובן מאליו שבחור שהתחתן איתך - מבין שזה מה שבחורה מצפה. לגמרי לא מובן.. הוא בעצם בכלל לא אמור לדעת את זה. הוא עדיין לא למד בביה"ס המשותף של שניכם, כמה את צריכה עידוד על ה"לבד" הזה. כנ"ל, אולי הוא אפילו חושב שבעצם הוא ממש למופת שאינו מלין על כך שאשתו עסוקה בדאגה לעצמה במקום לבעל הגיבור שמשרת אי שם...

 

לכן כדאי פעם בנחת לנהל שיחה. קודם כל, המון הערכה על התפקיד שהוא לקח על עצמו. הבעת הבנה שמן הסתם אחרי חתונה זה לא קל מיד להיות רחוק מן הבית..

ואז, אפשר לומר שגם את רוצה לספר לו על מה שקשה לך. וכמה היהעוזר אם היה מביע מידי פעם הערכה לכך שאת נשארת הרבה לבד, בשביל שהוא יוכל לשרת במה שטוב לו ולעם ישראל. אם אחרי המהלך הזה יהיו בסוף כמה דמעות,  לא יקפיד...

 

אולי כך - תחזקו יותר אחד את השני; ותראו שמא אפשר בכל זאת להרגיש טוב יותר גם עם השירות הזה, כאשר שניכם שותפים זה באתגרו של זה, אפילו שחלק מהזמן זה קצת בריחוק פיזי.

 

הצלחה רבה.

 

כל הכבוד לכם.

הי, סתם תגובה נוספתעמיארץ
התגייסתי כחייל נשוי.

המון חלומות- על מיצוי אישי, ביטוי יכולת ההנהגה שטבועה בי ביציאה לקצונה, שירות משמעותי-
התנקזו ל10 חודשים בסך הכל שבהם נלחמתי.

לא נלחמתי באויב, ממש לא..
נלחמתי בעצמי.

בלהכניס לתוך הראש שעכשיו זה שניים.
ואם לא מתאים לה לעשות את ההקרבה הזאת בשבילי-
אז אני אאלץ להקריב בשבילה, ולרדת לג'וב.
(וכן, לרדת- כי המעבר הוא בלתי נסבל, מקרבי לעולם הג'ובניקים הסמרטוטים, שמשביזים לך את השירות אפילו ביומיות. וסליחה מהג'ובניקים שקוראים את זה)

וכן, זה היה מאוד מבאס.
זה הרגיש כאילו היא לא מבינה כמה זה חשוב לי.
לא מבינה שמדובר בהזדמנות שלא תחזור להשפיע ולמצות את יכולותיך. אפילו כמדד למי שאתה..

בסופו של דבר הבנתי שלא כל אחת בנויה לעבור כזו תקופה מיד בתחילת הנישואין.
"התחתנתי, אז למה אני לבד עכשיו?"
מעטות הנשים שמוכנות להקריב כל כך הרבה למען הצבא.

אז בעלך קצין, ולא סתם קצין-
עכשיו הוא גם נשוי.
וזה אומר, שבגדול את זו שתקבעי איך יראה המשך השירות שלו, וכמה זמן עוד ימשך.

תראי אם יש בך את הרצון ואת הכח להיות לבד תקופה..
כי אם לא, פשוט חבל על הזמן שלכם.

המילואים יהיו לו משמעותיים לא פחות, כקצין.
או אה השרשור שלך ממש כואב לידעה
לאחר קריאת כל התגובות...
אז ככה אל תקחי קשה ככה זה כשבוחרים תמיכה אנונימית.
לפי מה שכתבת זה לא שרק את מלאת צפיות, ענשה של האשה "ואל אשך תשוקתך" לאחר החטא הקב"ה גזר על האשה שתהיה זקוקה לבעלה יותר ממה שהוא זקוק לה. ככה זה בטבע.
ברגע שנשאת באופן טבעי התחזקה אצלך התחושה של הכמיהה ליחס ואת חווה בדידות נוראית את הרי כבר לא רווקה ומן הסתם המעגל החברתי שלך השתנה וכל עולמך סובב סביב בעלך. ואת בעצם נהפכת לאשה המחכה בלי סוף בעוד שהוא עסוק וטרוד בתפקידו החשוב (באמת)
זה לא עניין של חרטה עובדה שכרווקה הסתדרת מצויין עם הלבד מהרגע שנישאת הכול מתהפך ולא יכולת לתצפת זאת מראש.
כמו שכתבו לך תיזמו שיחה על העניין ואני חושבת שבעלך יצטרך להבין כמה את מקריבה בשביל התפקיד שלו.
ברגע שתרגישי בשיחות איתו במהלך היום כמה הוא מעריך ומתגעגע זה יקל עלייך את חווה תסכול כי את מרגישה שאת לבד עם הגעגוע ואת מתעצבנת עליו כי הוא עונה לך כרגיל. אם בעלך דתי הוא מן הסתם עדיין לא מכיר את תפקידו כגבר מבחינתו הוא חיזר אחרייך נישאתם והכול בסדר אישה זקוקה לחיזור יומיומי מבעלה בפרט בתחילת הקשר ניתן להעניק לאישה חיזור טלפוני אבל זאת מיומנות שהגבר לומד בתחילת הקשר.
והמרחק לא מאפשר לו להתפתח.
מציעה לך ללכת איתו לאדם חכם שאתם סומכים עליו ולשטוח את אשר על לבך ואם יבוא שינוי את תרגישי ואם לא אז כנראה שקצין זה לא בשבילך והוא יצטרך לעבור לתפקיד אחר ואל תתנצלי על זה הרי בעוד 30 שנה כאשר משפחתכם תגדל הוא יעריץ אותך על כך שהצלת את אהבתכם ואת ביתכם.
קצת מניסיוני...גלי

הי,

אני בדרך כלל לא מגיבה אבל רק בגלל שחוויתי משהו דומה (אך שונה) וחשבתי שאולי ניסיון של אחרון יכול לעזור...

אני לא נכנסת לסוגיה של אם להתחתן עם בחור בצבא או לא (יש לי דעה מורכבת בנושא) אבל ב"ה כבר התחתנתם, והפער שאת מתארת בין המודעות לקשיים לפני החתונה לבין הקשיים בפועל קיים אצל כל בחורה שנישאה לאיש צבא, אצל רובן זה בכיוון אחד, חשבתי שאני יכולה להתמודד עם זה ופתאום זה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי...

אצלנו קרה תהליך הפוך, אני לפני החתונה הנמכתי ציפיות לבעלי (קצת רקע: בעלי בקבע בתפקיד פיקודי לוחם ואנו נשואים שנה+, ב"ה באושר ולומדים לקחת מזה את הטוב. *רק מציינת שבעלי טוען שמ"מ זה התפקיד הכי קשה ושהוא לא היה מצליח להתחתן בתפקיד הזה כיום התנאים שלו מעט יותר טובים...) הודעתי לו שאני ממש לא בנויה לזה וככה כל ההתמודדות שלי הייתה הפתעה לטובה, הוא לא ציפה ואני הפתעתי אותו.

זה קצת ארוך כי יש לי מלא מה לכתוב בנושא, א. ההתחלה הכי קשה הייתי באמת בודדה והיה לי קשה, אחרי חודשיים תפסתי את עצמי והתאזנתי. ב. זה וודאי שזו החלטה שלכם (אגב, בעלי חתם שוב מאז החתונה, דבר שבחיים לא חשבתי שאסכים...) אבל אם את רואה שטוב לו שם, כדאי לך לעשות מאמצים הוא לא סתם הגיע לשם והשקיע בשביל זה. ומההיכרות שלי עם המציאות הזו, אם תשדרי לו שלא טוב לך שהוא בצבא, גם לו לא יהיה טוב בצבא. ג. בעלי כל הזמן נתקל בקצינים שלו שהנשים שלהם בוכות להם, ואין לך מושג כמה זה גרוע מה שכן יש פה חלק גברי בסיפור וזה מה שבעלי מסביר להם:

תפקיד המ"מ הוא תפקיד אינטנסיבי מאוד, אבל אין מצב שלא דיברת עם אשתך חצי יום, אין לך זמן? תשלח הודעה שתעיד על אכפתיות ודאגה.

אם בעלך היה נותן לך תחושה שאת מקום ראשון (לפני הצבא! גם אם הוא לא בבית רב הזמן) זה היה משנה את התמונה וזו לא קלישאה זה עניין של מסר וסדר עדיפויות.

לצערי, אני לא חושבת שאת הדמות להסביר לו את זה, הוא צריך לדבר עם רב שמבין בתחום (מכין חתנים בצבא) או איש קבע שמשלב את המשפחה בצורה אידיאלית.

זה ישנה את כל התמונה לדעתי, את תרגישי שהוא הרבה יותר מבין אותך ואת בראש מעייניו גם אם הוא רחוק.

יש קשיים ואני לא מטשטשת אותם, אבל אפשר לראות גם במצב הזה את הטוב ולצמוח ממנו וגם לבנות זוגיות יפה. אני מרגישה הקב"ה באמת מסייע במצבים האלה. זה עניין של גישה.

 

עוד כמה עצות פרקטיות:

1. תהיי עסוקה! לא משנה במה, אם זה לימודים, תחביבים, אל תשבי בבית בחוסר מעש, זה הגורם לכל הצרות.

2. תנצלי את הזמן עם חברות, אם בעלך היה בבית, שנה ראשונה זה זמן להתכנסות, מכיוון שלא, תנצלי את הזמן עם משפחה/ חברות והמעבר לחיי הנישואין יהיה קל יותר (אני יודעת שלפעמים לא בא לצאת מהבית תשקיעי, זה ישתלם)

3. תלכי לאיזה חוג שאת אוהבת, זה יעשה לך הרגשה טובה...

יש לי עוד מלא מה לכתוב, אבל זה כבר ארוך, מקווה שהועלתי...

בהצלחה! 

יפה כתבתדעה
^^^הלויאחרונה
נשמה,~א.ל
אפשר להצדיק או לנחם אותך בשלל דרכים וצורות..

בסופו של יום צריך לזכור ש
א.כל ההתחלות קשות!! ומותר לך..
ב. אל תנסי לשנות את כל מה שסביבך, על מנת שיהיה טוב כי זה הרבה הרבה יותר קשה..
קבלי את זה כעובדה, וחשבי איך את יוצרת שינוי פנימי מעצמך

מאוד קשה לנו כנשים לשחרר קצת מהמחשבה שהבעל הוא כל עולמנו
יש בנו עושר ויופי גדול שרק מחכה שנבחן אותו ,נתבונן בו, ונעשה בו שימוש..

בטוחה שגם לך יש!!
המון בהצלחה!!
מישהו מבין טוב בליסינג?חזקה בעורף

אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)


עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬


התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)


אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…

נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.

למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.


תודה לעוזרים🙏🏻

לא בדיוק מה ששאלתפשוט אני..

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.


 

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

גם אנחנו נעזרנו במישהו כזהבארץ אהבתי

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

ממליץ גם על ארי ויילר1223334444
זה בדיוק הבנאדם 🤩פשוט אני..
גם אני ממליץ עליו, בחום רבדוד100
+972 54-532-0036
תודה! נחשוב גם על זה.חזקה בעורף
נשמע שזה לא נכון לכם ליסינגזיויק
תודה על התגובה. יכול לפרט למה?חזקה בעורף
כי הרצון שלכם זה ברכב טובזיויק
זו לא סיבה מספיקה לליסינג עם כל הכבוד..
ליסינג אף פעם לא יהיה משתלם לאדם הפרטינפשי תערוג

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב


בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

כן, חברות הליסינג תמיד מצחיקות אותיפשוט אני..
''ירידת הערך - עלינו''.

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

ליסינג זה דרך בעיקר לקנות את ההתחמקות מה"דרעק"משהאחרונה

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

המלצות לצימרחושבת בקופסא

מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.

יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.


אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.

מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)

עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.

תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)


אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?

אנחנו מתניידים באוטובוסים.

עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.


אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.

מומלץ ממש ממשכנפי נשרים

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

תודה רבהחושבת בקופסאאחרונה

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?


אשמח לעוד תגובות

מישהי חייבת לי כסף ולא נעים לי להזכיר להפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ"ב בסיוון תשפ"ו 19:59

אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...


 

 

 


 

כן חברים,

לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀

לא המצב ... אבל תודה!לאחדשה
חיבוקחדווית

יש לי חברה סופר סופר קרובה,

חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..

ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.

עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.

ואני לא יודעת מה לעשות.

האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה

פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??

מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה 

 

משהו לא מסתדרפשוט אני..

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

היא לא כתבה שהיא מתחתנתזיויק
אלא שאלה מה יהיה אחרי שתתחתן מתישהו
''עכשיו אני מתחתנת''פשוט אני..
שאלה טובהמחפש אהבה
ואלה יפה שאתם עוקבים ושמים לבחדווית

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אם לא היית מתייחסת לזה כעניין זה לא היה חייב להיותפתית שלג

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

בגדול בעיה בהגדרה זה לאSevenאחרונה

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

מכירים את די סיטי במישור אדומים?ברגוע

האם יש שם חנויות במחירים טובים?

מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים

הייתי שם לפני שנה, זה היה בעיקר בית קברות לעסקיםפשוט אני..

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

תודהברגוע
ואולם שמחות של ארועים חרדייםמשה

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

אם אתם מהאיזורנפשי תערוג

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

תודה, יש לך המלצה על חנות מסויימת בירושלים?ברגוע
לא.נפשי תערוגאחרונה

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט


מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

מודעות לאתגרים בקדושת הזוגיות במרחב הזוגימחפש אהבה

נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:

לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...

לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?

האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?

לא בדיוק אבל בערךפשוט אני..

אני משתף בצורה קיצונית.


זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.


גם אצלנו יש שיח פתוח בתחום הזהנעמי28

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

 

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

למה הניסוח פה שזה תמיד מהצד הגברי?ירושלמית במקור
מה הכוונהזיויק
למה הוא שואל אם הגבר משתף ולא אם האשה משתפתפשוט אני..
אין סימטריה אבל שאלה טובהזיויק
נו, אשמח לשמועמחפש אהבה
(הוא לא אמר על השאלה שלך שהיא טובה אלא על שלי)ירושלמית במקור
זה מה שהתכוונתי. מוזמנת לשתף מהצד השנימחפש אהבהאחרונה
מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

 

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

 

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

 

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

 

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

 

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

 

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

 

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

 

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

 

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️

וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

 

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

 

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

 

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

 

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

 

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

 

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

 

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

 

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

 

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

 

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

 

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

 

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

 

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

 

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

 

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמות

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

🔴 מצב מלחמה 🔴 - תוספת קטנה לעכשיונגמרו לי השמותאחרונה

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

 

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

 

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

 

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

 

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

שאלה יותר לגבריםבוריס

אשמח להמלצות על תחתונים.

אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד

תודה

מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
אני אוהב בוקסר קצר 
גזרה?חתול זמני

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

א. גזרה רחבההסטורי
ב. שתי מידות יותר משאר הבגדים...
כעיקרוןשפויאחרונה

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי יעניין אותך