ודאי שבנישואין כאלה ישנם מצבים שדורשים מסירות נפש, ואכן זו תכונה הכרחית ובסיסית בנישואין!!! וצריך גם לקחת את זה מראש בחשבון... הכל נכון.

רק לשים לב- זה לא שהיא מתחרטת. בפרוש היא מציינת. רק עולים קשיים יותר ממה ששיערה. וזה מובן. בדר"כ זה כך. מרחוק הכל נשמע קל יותר. והמציאות תמיד מורכבת יותר ממה שחושבים.

מדבריה נשמע שהיא מוכנה לעשות הכל בשביל לתת הכל לבעלה ולדרך בה בחרו.

אבל- "כי צומי מקצין קרבי לא קל לקבל"..... ???? נכון. עסוק, אין זמן, אין פנאי, לא נמצא הרבה בבית. אבל כל הפרמטרים האלו לא קשורים ולא שווים למילה- הבנה, הכלה.

את ההבנה הזו אפשר לשדר גם כשרחוקים. אפשר למלא בהם את בן הזוג גם בדקות הבודדות שבהם כן נמצאים ביחד. לתת לו אותה בתור כלי שאיתו יוכל להתמודד גם בזמן הלבד ולהחזיק מעמד.

כי מישהו מבין אותי. מבינים אותי. יודעים מה עובר עלי. מרגישים אותי. זה סוד הקסם.

אישה יכולה להיות הכל, לעשות הכל, להיות אריה, להחזיק מעמד בכל מיני מצבים, לפעול דברים שלא תעלו על הדעת, אבל בתנאי אחד-

בעלי מבין, אוהב, מעריך, מרגיש אותי!!!

ולגבי זה אהבתי את התשובה של משוטט.. צריך רק לדעת איך לעשות ולהרגיש את זה..לפעמים לא חסר ברגש אלא צריך רק לדעת איך להעביר את זה ולתת לשני לחוש את זה.

בהצלחה!!

אז זה נורא קשה. כי כל הזמן את מרגישה שהוא חייב לך

עכשיו אני שואלת ברצינות הוא 17 ימים בחודש לא בבית???? אני לא יכולה לקלוט את זה שזוג מתחתן צעיר וכל כך הרבה לא יחד? זה לקום לבד לישון לבד. זה הכל לבד. למה מתחתנים במצב כזה? איך אפשר ככה לבנות משהוא?

למה להחליט שאין לו בבסיס הבנה למצב?

זה שאישה מרגישה לפעמים שבעלה פחות מבין אותה ממה שהייתה מצפה זה דבר שכיח וקורה כמעט לכל אישה לפעמים.

זה שגבר לפעמים לא כ"כ יודע לבטאות ולהעביר את רגשותיו וליגוע בדיוק בנקודות שאשתו רוצה שיגע  וזה שהוא לא יודע תמיד להרגיש אותה בדיוק זה גם הגיוני. 

במיוחד שזה חתן צעיר..!!!!!שצריך ללמוד את העניין. לוקח זמן ללמוד את האישה. ולפעמים זה אכן קורה תוך כדי סיטואציות בחיים. גם אם הן לא נעימות. ע"י שיח טוב ובריא לומדים ומתקדמים.

גם בנ"א עם המון חכמת חיים צריך לרכוש חכמה מיוחדת שנקראת "מה זה אישה"

ללמוד. ללמוד ועדיין ללמוד.

עניין של מודעות ולמידה!!!

תשאלו את הגברים שלכם

היא כתבה לך דברים יפים ונכונים,באמת לא הבנתי מה חסר רגישות..ולא נראה לי שהיא שפטה אותך,אלא הבינה את מקומך. (יש פה כמה ניקים בשם דומה,יכול להיות שהתבלבלת)

חיבוק!

בסדר, נכון שנשואה רק חודשיים. אבל מה, אין קשיים חודשיים אחרי החתונה?

היא משתפת בקושי שקיים אצלה, שהיא מרגישה.

גם חודשיים אחרי החתונה יש מצבים של עבודה ומאמץ.

כן, הם כלום אולי יחסית ויכול להיות אח"כ שיהיו לה תובנות אחרות והכל, ויש להם עוד את כל הזמן שבעולם להתקדם ביחד, להחליט את ההחלטות הנכונות, להתגבר ולהבין.

אבל כרגע- קושי הוא קושי

והיא הרגישה משוב של זלזול במה שהיא מרגישה בעוד שאצלה זה משמעותי

את חודשיים אחרי חתונה, בטוחה במאה אחוז שאת רגישה ומהמקום הגבוה של החתונה את נפלת לתוך המציאות. אני יכולה להבין, אני התחתנתי עם מישהו שלא בקבע, אבל בעבודה שהייתה מאוד מאוד שוחקת, יומיים אחרי החתונה כבר התחלנו בשגרה שאני רואה אותו רק שהוא חוזר מתישהוא בלילה(ומחכה לו כמובן) וקמה לפנות בוקר כדי להגיד לו שלום.

אני יכולה להגיד לך שהוא מאוד הבין, אבל כמו שאמרת הציפיות לעומת המציאות...שונות לגמרי. וצריך לדבר ולפתוח את הדברים כמו שהם כי זה לא השתנה מעצמו.

אז או שתראי אם את מצליחה להעסיק את עצמך, להתגבר על זה, לראות שזה באמת מתאים לך.

או שתחשבו ביחד, כזוג שהחליט להתחיל את חייו המשותפים מה לעשות הלאה שיהיה לכם טוב.

לשניכם!

בהצלחה

למה הגישה הזאת???

חבל..

בס"ד

ונושאים שאין לך מושג בהם-

כדאי להגיב ברגישות, בעדינות,

מדובר בציפור נפשה!

ומי שלא חווה את זה

לא יבין מה זה כאב של כלה צעירה

שרוצה לספר לבעלה על הכאבים שיש לה

והוא לא זמין

מנסה להיות טהורה ביום שהוא מגיע

אבל בדיוק מקבלת מחזור

בעצם להמשיך להיות חברים

אבל עם טבעת...

זה קושי עצום!

על כן- מי שאין לו מספיק אמפתיה לקושי האחר- שלא יגיב

(וכן, אגב, נושאים שאין לי מושג בהם אני נמנעת מלהגיב. מי שמני שופטת??)

ציפית שהוא יעזור לך להתרגל ללבד? שיהיה בשבילך?

למען ה' אתם צעירים ונשואים חודשיים הוא אפילו לא מכיר אותך!

שנה ראשונה של הזוג זאת לא המלצה נחמדה לחלק מהזוגות, השנה הזאת היא היסודות של כל חיי הנישואים שלכם.

הרבה הצלחה. לפי דעתי עשיתם טעות, תראו איך אתם מתקנים אותה

צריך לקחת בחשבון שזה פורום פתוח

אבל לפעמים בנ"א פותח השרשור נמצא במצב של קושי אמיתי ולכן קשה לו לסנן את התגובות שמקבל וסתם כך, למילים יש השפעה גדולה והן נכנסות לפעמים גם אם רוצים וגם אם לא.  ויש תגובות שיש בהן לדקור או לתסכל כאשר הן נכתבות בחוסר רגישות ואו הבנת המצב באמת, וגם אם יש בהן אמת לפעמים צריך חכמה ובעיקר חכמת חיים מתי לומר את מה שיש לך ומתי לא להדגיש את הנקודות האמיתיות והכואבות אלא רק לתת עידוד ולחבק.

(אני לא מתכוונת ספציפית לשרשור הזה!!! אלא בכללי)

בקיצור לא מספיק רק שכל אלא גם לב, והרבה לב.

היגיון, אחריות, מחשבה, להרגיש את השני ולשים את עצמנו בצד שלו.

ורק אז להגיב.

לקחת בחשבון שהמילים שלך הם כמו חיצים ויכולים לקלוע למטרה אך יכולים גם להחטיא ואתה ולפגוע.

אפילו שזה פורום  ציבורי.

אפשר לכתוב ולהגיב תמיד ועל הכל והכל, להביע דעות שונות וזה היופי כאן, אבל עם שימת לב...

(אני כותבת זאת לאחר שכמה פעמים נתקלתי בתגובות ממש לא חכמות בלשון המעטה שיש בהן הרבה כדי להרוס. אך חייבת לציין שהן מעטות ואנשי הפורום רובם ככולם מקסימים, חכמים ורגישים)

ברור שקשה צפות לפני החתונה איך דבר כזה יהיה אח"כ.

גם ברור שזה קשה

הוא בחור טוב, שהרי אומר לדבריך שאם תמשיכי "להתעצבן", יעבור להיות "ג'ובניק". כלומר, מוכן לוותר על אחד הדברים שכנראה הכי חשובים לו, עיסוקו המרכזי, עבורך ועבור היחס ביניכם.

אלא מה? את חושבת שהוא לא עומד בציפיותייך שיעזור לך להסתגל ללבד, שיהיה יותר בשבילך מנטלית.

שימי לב, אולי הוא בכלל חושב שפלא שאת לא שם יותר בשבילו בהבנה כמה לא פשוט עבורו שהוא זה שבסופו של דבר הרבה לא בבית, ומצפה שאשתו תבין את הקושי ותתמוך וכו'.. אולי.

לכן - חשוב לדעתי לדעת. אתם זוג צעיר. עוד לא הספקתם להכיר אחד את המנטליות של ה"סוג" השני, בוודאי לא של האישיות הספציפית. 

את חושבתשמובן מאליו שבחור שהתחתן איתך - מבין שזה מה שבחורה מצפה. לגמרי לא מובן.. הוא בעצם בכלל לא אמור לדעת את זה. הוא עדיין לא למד בביה"ס המשותף של שניכם, כמה את צריכה עידוד על ה"לבד" הזה. כנ"ל, אולי הוא אפילו חושב שבעצם הוא ממש למופת שאינו מלין על כך שאשתו עסוקה בדאגה לעצמה במקום לבעל הגיבור שמשרת אי שם...

לכן כדאי פעם בנחת לנהל שיחה. קודם כל, המון הערכה על התפקיד שהוא לקח על עצמו. הבעת הבנה שמן הסתם אחרי חתונה זה לא קל מיד להיות רחוק מן הבית..

ואז, אפשר לומר שגם את רוצה לספר לו על מה שקשה לך. וכמה היהעוזר אם היה מביע מידי פעם הערכה לכך שאת נשארת הרבה לבד, בשביל שהוא יוכל לשרת במה שטוב לו ולעם ישראל. אם אחרי המהלך הזה יהיו בסוף כמה דמעות,  לא יקפיד...

אולי כך - תחזקו יותר אחד את השני; ותראו שמא אפשר בכל זאת להרגיש טוב יותר גם עם השירות הזה, כאשר שניכם שותפים זה באתגרו של זה, אפילו שחלק מהזמן זה קצת בריחוק פיזי.

הצלחה רבה.

כל הכבוד לכם.

הי,

אני בדרך כלל לא מגיבה אבל רק בגלל שחוויתי משהו דומה (אך שונה) וחשבתי שאולי ניסיון של אחרון יכול לעזור...

אני לא נכנסת לסוגיה של אם להתחתן עם בחור בצבא או לא (יש לי דעה מורכבת בנושא) אבל ב"ה כבר התחתנתם, והפער שאת מתארת בין המודעות לקשיים לפני החתונה לבין הקשיים בפועל קיים אצל כל בחורה שנישאה לאיש צבא, אצל רובן זה בכיוון אחד, חשבתי שאני יכולה להתמודד עם זה ופתאום זה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי...

אצלנו קרה תהליך הפוך, אני לפני החתונה הנמכתי ציפיות לבעלי (קצת רקע: בעלי בקבע בתפקיד פיקודי לוחם ואנו נשואים שנה+, ב"ה באושר ולומדים לקחת מזה את הטוב. *רק מציינת שבעלי טוען שמ"מ זה התפקיד הכי קשה ושהוא לא היה מצליח להתחתן בתפקיד הזה כיום התנאים שלו מעט יותר טובים...) הודעתי לו שאני ממש לא בנויה לזה וככה כל ההתמודדות שלי הייתה הפתעה לטובה, הוא לא ציפה ואני הפתעתי אותו.

זה קצת ארוך כי יש לי מלא מה לכתוב בנושא, א. ההתחלה הכי קשה הייתי באמת בודדה והיה לי קשה, אחרי חודשיים תפסתי את עצמי והתאזנתי. ב. זה וודאי שזו החלטה שלכם (אגב, בעלי חתם שוב מאז החתונה, דבר שבחיים לא חשבתי שאסכים...) אבל אם את רואה שטוב לו שם, כדאי לך לעשות מאמצים הוא לא סתם הגיע לשם והשקיע בשביל זה. ומההיכרות שלי עם המציאות הזו, אם תשדרי לו שלא טוב לך שהוא בצבא, גם לו לא יהיה טוב בצבא. ג. בעלי כל הזמן נתקל בקצינים שלו שהנשים שלהם בוכות להם, ואין לך מושג כמה זה גרוע מה שכן יש פה חלק גברי בסיפור וזה מה שבעלי מסביר להם:

תפקיד המ"מ הוא תפקיד אינטנסיבי מאוד, אבל אין מצב שלא דיברת עם אשתך חצי יום, אין לך זמן? תשלח הודעה שתעיד על אכפתיות ודאגה.

אם בעלך היה נותן לך תחושה שאת מקום ראשון (לפני הצבא! גם אם הוא לא בבית רב הזמן) זה היה משנה את התמונה וזו לא קלישאה זה עניין של מסר וסדר עדיפויות.

לצערי, אני לא חושבת שאת הדמות להסביר לו את זה, הוא צריך לדבר עם רב שמבין בתחום (מכין חתנים בצבא) או איש קבע שמשלב את המשפחה בצורה אידיאלית.

זה ישנה את כל התמונה לדעתי, את תרגישי שהוא הרבה יותר מבין אותך ואת בראש מעייניו גם אם הוא רחוק.

יש קשיים ואני לא מטשטשת אותם, אבל אפשר לראות גם במצב הזה את הטוב ולצמוח ממנו וגם לבנות זוגיות יפה. אני מרגישה הקב"ה באמת מסייע במצבים האלה. זה עניין של גישה.

עוד כמה עצות פרקטיות:

1. תהיי עסוקה! לא משנה במה, אם זה לימודים, תחביבים, אל תשבי בבית בחוסר מעש, זה הגורם לכל הצרות.

2. תנצלי את הזמן עם חברות, אם בעלך היה בבית, שנה ראשונה זה זמן להתכנסות, מכיוון שלא, תנצלי את הזמן עם משפחה/ חברות והמעבר לחיי הנישואין יהיה קל יותר (אני יודעת שלפעמים לא בא לצאת מהבית תשקיעי, זה ישתלם)

3. תלכי לאיזה חוג שאת אוהבת, זה יעשה לך הרגשה טובה...

יש לי עוד מלא מה לכתוב, אבל זה כבר ארוך, מקווה שהועלתי...

בהצלחה! 

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.