ודאי שבנישואין כאלה ישנם מצבים שדורשים מסירות נפש, ואכן זו תכונה הכרחית ובסיסית בנישואין!!! וצריך גם לקחת את זה מראש בחשבון... הכל נכון.

רק לשים לב- זה לא שהיא מתחרטת. בפרוש היא מציינת. רק עולים קשיים יותר ממה ששיערה. וזה מובן. בדר"כ זה כך. מרחוק הכל נשמע קל יותר. והמציאות תמיד מורכבת יותר ממה שחושבים.

מדבריה נשמע שהיא מוכנה לעשות הכל בשביל לתת הכל לבעלה ולדרך בה בחרו.

אבל- "כי צומי מקצין קרבי לא קל לקבל"..... ???? נכון. עסוק, אין זמן, אין פנאי, לא נמצא הרבה בבית. אבל כל הפרמטרים האלו לא קשורים ולא שווים למילה- הבנה, הכלה.

את ההבנה הזו אפשר לשדר גם כשרחוקים. אפשר למלא בהם את בן הזוג גם בדקות הבודדות שבהם כן נמצאים ביחד. לתת לו אותה בתור כלי שאיתו יוכל להתמודד גם בזמן הלבד ולהחזיק מעמד.

כי מישהו מבין אותי. מבינים אותי. יודעים מה עובר עלי. מרגישים אותי. זה סוד הקסם.

אישה יכולה להיות הכל, לעשות הכל, להיות אריה, להחזיק מעמד בכל מיני מצבים, לפעול דברים שלא תעלו על הדעת, אבל בתנאי אחד-

בעלי מבין, אוהב, מעריך, מרגיש אותי!!!

ולגבי זה אהבתי את התשובה של משוטט.. צריך רק לדעת איך לעשות ולהרגיש את זה..לפעמים לא חסר ברגש אלא צריך רק לדעת איך להעביר את זה ולתת לשני לחוש את זה.

בהצלחה!!

אז זה נורא קשה. כי כל הזמן את מרגישה שהוא חייב לך

עכשיו אני שואלת ברצינות הוא 17 ימים בחודש לא בבית???? אני לא יכולה לקלוט את זה שזוג מתחתן צעיר וכל כך הרבה לא יחד? זה לקום לבד לישון לבד. זה הכל לבד. למה מתחתנים במצב כזה? איך אפשר ככה לבנות משהוא?

למה להחליט שאין לו בבסיס הבנה למצב?

זה שאישה מרגישה לפעמים שבעלה פחות מבין אותה ממה שהייתה מצפה זה דבר שכיח וקורה כמעט לכל אישה לפעמים.

זה שגבר לפעמים לא כ"כ יודע לבטאות ולהעביר את רגשותיו וליגוע בדיוק בנקודות שאשתו רוצה שיגע  וזה שהוא לא יודע תמיד להרגיש אותה בדיוק זה גם הגיוני. 

במיוחד שזה חתן צעיר..!!!!!שצריך ללמוד את העניין. לוקח זמן ללמוד את האישה. ולפעמים זה אכן קורה תוך כדי סיטואציות בחיים. גם אם הן לא נעימות. ע"י שיח טוב ובריא לומדים ומתקדמים.

גם בנ"א עם המון חכמת חיים צריך לרכוש חכמה מיוחדת שנקראת "מה זה אישה"

ללמוד. ללמוד ועדיין ללמוד.

עניין של מודעות ולמידה!!!

תשאלו את הגברים שלכם

היא כתבה לך דברים יפים ונכונים,באמת לא הבנתי מה חסר רגישות..ולא נראה לי שהיא שפטה אותך,אלא הבינה את מקומך. (יש פה כמה ניקים בשם דומה,יכול להיות שהתבלבלת)

חיבוק!

בסדר, נכון שנשואה רק חודשיים. אבל מה, אין קשיים חודשיים אחרי החתונה?

היא משתפת בקושי שקיים אצלה, שהיא מרגישה.

גם חודשיים אחרי החתונה יש מצבים של עבודה ומאמץ.

כן, הם כלום אולי יחסית ויכול להיות אח"כ שיהיו לה תובנות אחרות והכל, ויש להם עוד את כל הזמן שבעולם להתקדם ביחד, להחליט את ההחלטות הנכונות, להתגבר ולהבין.

אבל כרגע- קושי הוא קושי

והיא הרגישה משוב של זלזול במה שהיא מרגישה בעוד שאצלה זה משמעותי

את חודשיים אחרי חתונה, בטוחה במאה אחוז שאת רגישה ומהמקום הגבוה של החתונה את נפלת לתוך המציאות. אני יכולה להבין, אני התחתנתי עם מישהו שלא בקבע, אבל בעבודה שהייתה מאוד מאוד שוחקת, יומיים אחרי החתונה כבר התחלנו בשגרה שאני רואה אותו רק שהוא חוזר מתישהוא בלילה(ומחכה לו כמובן) וקמה לפנות בוקר כדי להגיד לו שלום.

אני יכולה להגיד לך שהוא מאוד הבין, אבל כמו שאמרת הציפיות לעומת המציאות...שונות לגמרי. וצריך לדבר ולפתוח את הדברים כמו שהם כי זה לא השתנה מעצמו.

אז או שתראי אם את מצליחה להעסיק את עצמך, להתגבר על זה, לראות שזה באמת מתאים לך.

או שתחשבו ביחד, כזוג שהחליט להתחיל את חייו המשותפים מה לעשות הלאה שיהיה לכם טוב.

לשניכם!

בהצלחה

למה הגישה הזאת???

חבל..

בס"ד

ונושאים שאין לך מושג בהם-

כדאי להגיב ברגישות, בעדינות,

מדובר בציפור נפשה!

ומי שלא חווה את זה

לא יבין מה זה כאב של כלה צעירה

שרוצה לספר לבעלה על הכאבים שיש לה

והוא לא זמין

מנסה להיות טהורה ביום שהוא מגיע

אבל בדיוק מקבלת מחזור

בעצם להמשיך להיות חברים

אבל עם טבעת...

זה קושי עצום!

על כן- מי שאין לו מספיק אמפתיה לקושי האחר- שלא יגיב

(וכן, אגב, נושאים שאין לי מושג בהם אני נמנעת מלהגיב. מי שמני שופטת??)

ציפית שהוא יעזור לך להתרגל ללבד? שיהיה בשבילך?

למען ה' אתם צעירים ונשואים חודשיים הוא אפילו לא מכיר אותך!

שנה ראשונה של הזוג זאת לא המלצה נחמדה לחלק מהזוגות, השנה הזאת היא היסודות של כל חיי הנישואים שלכם.

הרבה הצלחה. לפי דעתי עשיתם טעות, תראו איך אתם מתקנים אותה

צריך לקחת בחשבון שזה פורום פתוח

אבל לפעמים בנ"א פותח השרשור נמצא במצב של קושי אמיתי ולכן קשה לו לסנן את התגובות שמקבל וסתם כך, למילים יש השפעה גדולה והן נכנסות לפעמים גם אם רוצים וגם אם לא.  ויש תגובות שיש בהן לדקור או לתסכל כאשר הן נכתבות בחוסר רגישות ואו הבנת המצב באמת, וגם אם יש בהן אמת לפעמים צריך חכמה ובעיקר חכמת חיים מתי לומר את מה שיש לך ומתי לא להדגיש את הנקודות האמיתיות והכואבות אלא רק לתת עידוד ולחבק.

(אני לא מתכוונת ספציפית לשרשור הזה!!! אלא בכללי)

בקיצור לא מספיק רק שכל אלא גם לב, והרבה לב.

היגיון, אחריות, מחשבה, להרגיש את השני ולשים את עצמנו בצד שלו.

ורק אז להגיב.

לקחת בחשבון שהמילים שלך הם כמו חיצים ויכולים לקלוע למטרה אך יכולים גם להחטיא ואתה ולפגוע.

אפילו שזה פורום  ציבורי.

אפשר לכתוב ולהגיב תמיד ועל הכל והכל, להביע דעות שונות וזה היופי כאן, אבל עם שימת לב...

(אני כותבת זאת לאחר שכמה פעמים נתקלתי בתגובות ממש לא חכמות בלשון המעטה שיש בהן הרבה כדי להרוס. אך חייבת לציין שהן מעטות ואנשי הפורום רובם ככולם מקסימים, חכמים ורגישים)

ברור שקשה צפות לפני החתונה איך דבר כזה יהיה אח"כ.

גם ברור שזה קשה

הוא בחור טוב, שהרי אומר לדבריך שאם תמשיכי "להתעצבן", יעבור להיות "ג'ובניק". כלומר, מוכן לוותר על אחד הדברים שכנראה הכי חשובים לו, עיסוקו המרכזי, עבורך ועבור היחס ביניכם.

אלא מה? את חושבת שהוא לא עומד בציפיותייך שיעזור לך להסתגל ללבד, שיהיה יותר בשבילך מנטלית.

שימי לב, אולי הוא בכלל חושב שפלא שאת לא שם יותר בשבילו בהבנה כמה לא פשוט עבורו שהוא זה שבסופו של דבר הרבה לא בבית, ומצפה שאשתו תבין את הקושי ותתמוך וכו'.. אולי.

לכן - חשוב לדעתי לדעת. אתם זוג צעיר. עוד לא הספקתם להכיר אחד את המנטליות של ה"סוג" השני, בוודאי לא של האישיות הספציפית. 

את חושבתשמובן מאליו שבחור שהתחתן איתך - מבין שזה מה שבחורה מצפה. לגמרי לא מובן.. הוא בעצם בכלל לא אמור לדעת את זה. הוא עדיין לא למד בביה"ס המשותף של שניכם, כמה את צריכה עידוד על ה"לבד" הזה. כנ"ל, אולי הוא אפילו חושב שבעצם הוא ממש למופת שאינו מלין על כך שאשתו עסוקה בדאגה לעצמה במקום לבעל הגיבור שמשרת אי שם...

לכן כדאי פעם בנחת לנהל שיחה. קודם כל, המון הערכה על התפקיד שהוא לקח על עצמו. הבעת הבנה שמן הסתם אחרי חתונה זה לא קל מיד להיות רחוק מן הבית..

ואז, אפשר לומר שגם את רוצה לספר לו על מה שקשה לך. וכמה היהעוזר אם היה מביע מידי פעם הערכה לכך שאת נשארת הרבה לבד, בשביל שהוא יוכל לשרת במה שטוב לו ולעם ישראל. אם אחרי המהלך הזה יהיו בסוף כמה דמעות,  לא יקפיד...

אולי כך - תחזקו יותר אחד את השני; ותראו שמא אפשר בכל זאת להרגיש טוב יותר גם עם השירות הזה, כאשר שניכם שותפים זה באתגרו של זה, אפילו שחלק מהזמן זה קצת בריחוק פיזי.

הצלחה רבה.

כל הכבוד לכם.

הי,

אני בדרך כלל לא מגיבה אבל רק בגלל שחוויתי משהו דומה (אך שונה) וחשבתי שאולי ניסיון של אחרון יכול לעזור...

אני לא נכנסת לסוגיה של אם להתחתן עם בחור בצבא או לא (יש לי דעה מורכבת בנושא) אבל ב"ה כבר התחתנתם, והפער שאת מתארת בין המודעות לקשיים לפני החתונה לבין הקשיים בפועל קיים אצל כל בחורה שנישאה לאיש צבא, אצל רובן זה בכיוון אחד, חשבתי שאני יכולה להתמודד עם זה ופתאום זה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי...

אצלנו קרה תהליך הפוך, אני לפני החתונה הנמכתי ציפיות לבעלי (קצת רקע: בעלי בקבע בתפקיד פיקודי לוחם ואנו נשואים שנה+, ב"ה באושר ולומדים לקחת מזה את הטוב. *רק מציינת שבעלי טוען שמ"מ זה התפקיד הכי קשה ושהוא לא היה מצליח להתחתן בתפקיד הזה כיום התנאים שלו מעט יותר טובים...) הודעתי לו שאני ממש לא בנויה לזה וככה כל ההתמודדות שלי הייתה הפתעה לטובה, הוא לא ציפה ואני הפתעתי אותו.

זה קצת ארוך כי יש לי מלא מה לכתוב בנושא, א. ההתחלה הכי קשה הייתי באמת בודדה והיה לי קשה, אחרי חודשיים תפסתי את עצמי והתאזנתי. ב. זה וודאי שזו החלטה שלכם (אגב, בעלי חתם שוב מאז החתונה, דבר שבחיים לא חשבתי שאסכים...) אבל אם את רואה שטוב לו שם, כדאי לך לעשות מאמצים הוא לא סתם הגיע לשם והשקיע בשביל זה. ומההיכרות שלי עם המציאות הזו, אם תשדרי לו שלא טוב לך שהוא בצבא, גם לו לא יהיה טוב בצבא. ג. בעלי כל הזמן נתקל בקצינים שלו שהנשים שלהם בוכות להם, ואין לך מושג כמה זה גרוע מה שכן יש פה חלק גברי בסיפור וזה מה שבעלי מסביר להם:

תפקיד המ"מ הוא תפקיד אינטנסיבי מאוד, אבל אין מצב שלא דיברת עם אשתך חצי יום, אין לך זמן? תשלח הודעה שתעיד על אכפתיות ודאגה.

אם בעלך היה נותן לך תחושה שאת מקום ראשון (לפני הצבא! גם אם הוא לא בבית רב הזמן) זה היה משנה את התמונה וזו לא קלישאה זה עניין של מסר וסדר עדיפויות.

לצערי, אני לא חושבת שאת הדמות להסביר לו את זה, הוא צריך לדבר עם רב שמבין בתחום (מכין חתנים בצבא) או איש קבע שמשלב את המשפחה בצורה אידיאלית.

זה ישנה את כל התמונה לדעתי, את תרגישי שהוא הרבה יותר מבין אותך ואת בראש מעייניו גם אם הוא רחוק.

יש קשיים ואני לא מטשטשת אותם, אבל אפשר לראות גם במצב הזה את הטוב ולצמוח ממנו וגם לבנות זוגיות יפה. אני מרגישה הקב"ה באמת מסייע במצבים האלה. זה עניין של גישה.

עוד כמה עצות פרקטיות:

1. תהיי עסוקה! לא משנה במה, אם זה לימודים, תחביבים, אל תשבי בבית בחוסר מעש, זה הגורם לכל הצרות.

2. תנצלי את הזמן עם חברות, אם בעלך היה בבית, שנה ראשונה זה זמן להתכנסות, מכיוון שלא, תנצלי את הזמן עם משפחה/ חברות והמעבר לחיי הנישואין יהיה קל יותר (אני יודעת שלפעמים לא בא לצאת מהבית תשקיעי, זה ישתלם)

3. תלכי לאיזה חוג שאת אוהבת, זה יעשה לך הרגשה טובה...

יש לי עוד מלא מה לכתוב, אבל זה כבר ארוך, מקווה שהועלתי...

בהצלחה! 

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר