אשריך

אז גם את את תהיי חצופה לבקש תקציר.

קצת עמל תורה, גם לבנות מותר

הצדק- לחי עולמים ועמו כולם צדיקים!

אנחנו בדרך לגאולה השלמה והנצחית

והדרך שבה תשפיעי יותר על החברה- היא הדרך שבה את מאמינה.

הגאולה במו ידיהם (בחסד, בהגדלת תורה מי שיכול, בקידום הכלכלה, בהסתערות מול האש במלחמה, בתפיסת ההנהגה או לפחות מכוונים לשם, בהארת פנים לזה שקשה לו כרגע, בשירות לאומי לאלה שצריכים - כל אחד יש לו

את היכולת להכנס למקום שבו ניתן לעשות עוד משהו בשביל לקדם בגזרתו)

אגב חנוכה זאת ההוכחה שמעשה ידי אדם כמעט והביאו את הגאולה השלמה (ר' עקיבא חשב שבן כוזיבא הוא המשיח) אבל גם בלי המקדש השלישי הם קידמו מאד את העם בדרך אל הבית. גם מלחמת העצמאות

ומלחמת יום כיפור היו קפיצות מדרגה רציניות בדרך לגאולה.

ועוד הערה: גם נטולי כיפה שמוסרים נפשם במשימות ציבוריות הם אנשים שמקדמים את הגאולה

(כל צה"ל למשל)

וזה קרה כי כל העם היה מאוחד בדעה אחת. כולם היו בטוחים שמה שצריך לעשות זה לנצח את הסורים והמצרים. חלק מחשוב מהגאולה זה להפסיק לפחד ממי שמאיים עלינו. ולכן קפיצת מדרגה. גם ששת הימים.

מה זה גאולה? שבעזרת זה שכל אחד יתאמץ בגזרתו (חייל, שירות לאומי, מדען, נהג אוטובוס) יצמח כאן מנהיג שיהיה גיבור ועניו וכל ענינו צינור לרצון ד'. בן דוד. הוא לא יפול מהשמיים.

אני מתבסס על זכרון משעורים

וזאת שאלה שצריך להפנות למי שזה המקצוע שלו: ת"ח

דת"ל: כל הטריק הוא שהיהודים מקדמים את ריקו

אנסה למצוא עוד בהמשך לגבי הראשונה.

זה עונה יותר על השאלה השניה.

אני לא בטוח.

בכל מקרה השעורים יפים אז זה לא יהיה הפסד.

ולכן זה באמת לא נושא לרגע, אלא ללימוד.

עם זה, בכללי, "לא עביד קוב"ה ניסא לשיקרא". וה' לא סתם מקבץ נדחי ישראל ומחזיר את עם ישראל לשלוט בארצו.

ו"תאוות" אינם דבר שנתחדש בזמננו. שיצר הרע יסור מהעולם, זה שלב יותר מאוחר.

ואי אפשר להתעלם שיש גם שאיפות לטוב וצדק ואידיאליזם. אצל רבים. ולפעמים, גם חלק מהדברים המקולקלים בא מרצון לאמיתיות. לא מסתפקים ש"כך אמרו". וזה מצריך גדלות של לימוד אמונה והקרנתה, מה שיתן לשאיפות הגנוזות בלב רבים את מקומם הגדול הנכון - וממילא יקרב את השלמת הגאולה. תשובה מתוך גדלות ואהבה. אהבת ה' ואהבת ישראל.

לא רציני לענות שום תשובה בנושא על גבי הפורום.

התורה הזו עמוקה ורחבה, ולוקח זמן לקנות את הידע ועוד יותר זמן לקנות בנפש את ההבנה.

אני לא הולכת לסכם לה פה תורות שלמות בדבר השם ביד נביאיו וחכמיו.

אבל כן לשלוח אותה ליסודות, שמהם היא יכולה להתפתח.

או בעברית- לכי למדרשה.

ונטפלים להגדרות מיותרות מהאגדות.

בדוק ומנוסה בכל זרם כמעט, למעט הליטאי אליו לא ממש נחשפתי.

גם מבחינת אידאולוגיה, גם מבחינת תפיסת עולם וגם מבחינת דרך חיים.\

אלו 2 עולמות נפרדים.

|ולמה אני אף פעם לא מקבלת |

גם אני רוצה ברכות עסיסיות כלאה, נפש!

ממש לא אפכת לי לתת הרגשה טובה למישהו שהוא צודק בסוג של דיון שלא מוביל לשום מקום גם ככה.

ולא יתן כלום להתפלפל על זה.

ב. אנחנו בגאולה כי חזרנו לארצנו ויש לנו מערכות לאומיות שלטון וצבא.

ג. העיקר: מה עושים? כל דבר שהוא למען הציבור - מקדם את הגאולה. כל אחד בגזרתו.

ד.בעיות זה לא גלות אלא זאת גאולה אמיתית = תהליך שמנסה לקדם את המציאות למשהו טוב יותר.

בימי עזרא בנו את ביהמק למרות שלא שמעו קריאת תורה מעולם והיו נשואים לנכריות. ועשו מהפך וחזרו וקיבלו את התורה מחדש.)

הרב אלחנן בן נון ויתכן שגם הרב שרקי.

ויתכן שגם עיקמתי/טעיתי כי זה מהזכרון ואני לא מבין בזה מי יודע מה. אז הטעויות עליי.

אני!

והאמונה מכניסה בהם את זה..

יש יותר קטע של הפחדה אצל החרדים.

גם בעונש וגם בסביבה להיות כמו כולם

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/15542

קודם כל, בתור אחת שהיא שילוב של שני הסגנונות האלו, אני לא מדברת בעד שום צד כי לכל אחד מהם יש את החסרונות והיתרונות. בוא נגיד שהמשיח לא יהיה חרדי, ולא דתי לאומי- הוא יהיה האיזון והאמת. 

שוב, אני לא באה להצהיר הצהרות כי יש המון זרמים אבל בגדול-

התפיסה החרדית במקורה, באה בגישה של בידול, של הסתגרות בשביל לשמור על העולם הרוחני שלה מרוחות זרות. הם תופסים את הקהילה החרדית כעם בפני עצמו השקוע בד' אמותיו ופחות מחוברים למושג של עם ואומה רחבה. אפשר לראות שהתפיסה הזו מחלחלת באופן תת הכרתי לחיי היום יום, גם לאלו היותר "פתוחים", זאת אומרת שיש מטרה כלשהי וכל המסביב לא מעניין, לא חשוב. אם המטרה היא לימוד תורה- היא חיינו ואין עוד.. מה שנקרא "אהלי שם.." לכן הצד של החיצוני, המעטפת, פחות מעניין אותם. (אם זה בקטע של עיצובים, סדר וניקיון של בתים/חנויות/בתי עסק..הדברים האלה נמצאים אלצם בתחתית סדר העדיפויות. מצד אחד הם מאד משקיעים בחיים של תורה, מצוות, חסד... ומצד שני הם מזניחים דברים חיצוניים ["יפת ה' ליפת..." ] וזה גורם לאנשים מבחוץ לדבר עליהם לשון הרע וליצור להם תווית לא מחמיאה...)

הציונית הדתית, על אותו משקל דווקא כן רואה ערך עליון במושג אחדות של עם. אנחנו עם אחד שצריך לעזור, לתמוך ולקרב אחד את השני, וזה לא משנה אם חלק מאיתנו הם חילוניים, דתיים פחות או יותר. זה דבר ענק. הרב קוק (עין איה על שבת ו צח): "ההבדל היסודי שמחלק בין הדעות הטהורות...ובין הדעות החשוכות הוא, שכפי אור התורה, היסוד העולמי ומקור ההצלחה, הוא הצדק והיושר, האמת והמוסר הטוב, לא הרצון לטובת עצמו יכלול את הטוב ויגביר את כחו, כי אם הרצון לאושר הכלל, ואם לפעמים תתפרץ מלב האדם דאגתו הפנימית לטובת עצמו, היא צריכה להיות ארעית." 

הבאתי את דברי הרב קוק רק כהמחשה לתפיסת עולם ולא לדיון על התוכן והקשריו. לגבי הציונות הדתית אפשר להוסיף בהקשר הזה שמי שעוסק בניקיון והוא חשוף וקרוב ללכלוך- גם מתלכלך על הדרך...

הנושא הזה מאד מורכב. אני אישית, מחפשת ומקווה למצוא בעז"ה את הדרך לחיות באיזון ולקחת את הטוב שיש בכל צד. 

לכופרים שהיו פה.

הם עשו את זה כדי שמי שעשה מה שעשה למזרחים כדי להוציא אותם מהדת, לא יצליח אצלם.

הוא עשה דבר חשוב וגדול,

ולכל חלק בגוף יש תפקיד, לענ"ד.

אני חושב שיש הרבה צורך באנשי הביניים, כמו שתיארת את עצמך,

כדי לאחד את הקרעים בעם.

ז"א שצריך להוולד "זרם" חדש, כזה שמשלב את הכל,

ושיהיה מספיק רחב כדי לאחד את כולם,

בלי לפגוע בייחודיות של אף אחד מהזרמים.

אם לא החרדים, היינו עדיין לומדים גמרות מכתבי יד,

אם לא הדתיים לאומיים, היינו גרים היום בירושלים ות"א והכל היה נחרב מסביב.

גם לשאר תתי הזרמים יש המון בתרומה,

כולל המסורתיים (מי שנקרא חילונים אצל רוב העם, לא מסכים עם זה, רק בת"א יש חילונים לענ"ד).

זה סתם חידוד לדברים שכתבת

באמת הדגשת דוגמאות יפות..  אהבתי

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/15542

1. החרדים מאמינים בלחיות בגטו, להתכנס , להתרחק מהתועבות ומהציבור הכללי,

הדת"לים מאמינים בלהשתלב , להכיר, ולא לחיות בצמצום,

הדוגמאות הקלאסיות זה: ספרות כללית, תרבות כללית, מגורים באיזורים מעורבים

2.היחס לגדולי הדור - אצל החרדים הם הקובעים, ויש יראת כבוד ומרחק בינהם לעם.

אצל הציבור הדתי לאומי - יש כבוד והערכה, אבל יחד עם זאת זה לגיטימי להעביר ביקורת על רב, או שתלמידה באולפנה תנתח את המאמר שלו - ותכתוב מה לדעתה נכון,

יש גם זילות (אצל חלקים מסוימים מאד) אפילו לתנאים והאמוראים ולדבריהם , הם יכולים להסביר שהם נאמרו רק בגלל תנאי הסביבה וזה לא מתאים להיום.

3. גישה למסורת - אצל החרדים יש הקפדה על פרטים קטנים ולעיתים לא נראים חשובים - רק בגלל שכך נהגו הדורות הקודמים, אצל הדת"לים כל מנהג או פרט נבחן במבחן הזמן, והגישה היא באופן כללי , כי הפסיקה צריכה להתעדכן ברוח הזמן , או לפחות להתחדש לפי המאורעות בעולם.

(דוגמאות : הלבוש, וגם המאמר של הרא"ה , שהטעות של הרבנים היתה שהם לא זיהו את השינוי בעולם כשהציונות התפתחה - ולא זרמו איתו, ולכן היתה נשירה גדולה בתקופה)

4.הכלה סובלנות וקבלה - אצל הדת"לים יש הרבה יותר מאלו, והם מכילים מאד את כל החלקים בעם,

יש סובלנות גם לפתיחות, וגם למי שפחות חזק, אצל החרדים חסרה מאד הקבלה , ויש לחץ חברתי שמשמעו - תהיה כמו כולם, חוסר קבלה של השונה, וקצת גזענות במקומות מסוימים.

ואין בכלל סובלנות לפתיחות, או ירידה רוחנית.

לא רוצה לקומם עלי אף אחד.. אז אם אני לא מדייקת תדייקו, אני מכירה יותר את הצד החרדי (:

זילות, בעינים שלי , זה לומר שהתנאים קבעו את מה שהם קבעו, על מעמד האישה ביהדות, למשל, בגלל שהם חיו בתקופה קדמונית שובניסטית, וזה היה מה שמקובל חברתית.

בעינים החרדיות שלי , זו זילות, כי אני מאמינה שכל מה שהם כתבו הוא מקודש, ושהיתה להם ראיה רחבה קצת יותר ממה שהיה "מקובל" או תפיסה ספציפית של הסביבה שלהם , בעיני לא מכובד לעשות מהם אנשים פשוטים שקובעים את העמדות שלהם בגלל העמדות באותו הזמן.

אני מאמינה שכל מה שהם אמרו הוא אלוקי, ואם נתיחס לדוגמא שהבאתי - לדעתי מעמד האישה ביהדות נובע משונות אמיתית בין גבר לאישה, ומהבנה אמיתית של הבדלי האופי והתפקידים שלהם בעולם.

ולכן , אני מבדילה בין 2 - לומר שהתנאים פסקו בגלל שהושפעו מהסביבה, ולכן זה מיושן ולא רלוונטי, לבין 3 - לומר שהמציאות השתנתה ויש לפסוק בהתאם אליה.

אולי החלוקה היא רק בראש שלי,

כתבתי "חלקים מסוימים מאד" כי אני מוצאת שאילו טענות שנשמעות רק בחלקים של האוכלוסיה,

ופה בערוץ  , למשל , לא יצא לי להיתקל בטענות כמו "7 נקיים זו פסיקה ארכאית, ואין לה שום קשר למצב של היום" או " למה עוד לא קם הרב הנורמלי שיבטל את הדבר המיושן הזה מן העולם"

אז אם אני טועה ואין חלוקה כזו, והכל נובע מאותה ההשקפה - אשמח אם תסביר לי , למה אילו טענות שאני נתקלת בהן רק אצל חלקים מסוימים. ומכאן השיפוטיות שלי.

א.באופן כללי, יש בחלקים מסוימים זלזול ברבנים, שלא נמצא פה בפורומים , לשמחתי.

אבל אני מקבלת שהזלזול לא קשור לתפיסה שצינתי (האם הפסיקה נקבעה לפי התקופה, כמו למשל 7 נקיים) ולכן אין קשר להשקפה הכללית, ולא היה לזה מקום בהודעה שלי.

ב. לגבי מעמד האישה - בעיני זה לא נכון, והראיה שלהם היתה רחבה יותר, הגיוני שברגע שאני חושבת שזה לא נכון זה נשמע לי כמו הפחתת הקדושה של פסיקותיהם.

בקשר למשפט "תמיד גברים רצו לקיים יחסים עם נשותיהם" הוא גם קצת שובניסטי....

אבל באופן כללי כתבת יפה.

אפשר לנתח את הדברים, ולומר שההבדל נעוץ בשורשו בהבנות על מה זה גילוי אלוקי בעולם, מה התפקיד של עם ישראל מול התורה והמציאות, האם הישראל הראשיתי החשוב יותר הוא התורה ,העם או הארץ, המקום של סברה בתוך לימוד תורה,

ועוד כמה דברים

@אריק מהדרום

כי אני חרדית?

(אגב- הכוונה היא למדרש "בראשית"- בשביל התורה שנקראת ראשית, בשביל ישראל שנקרא ראשית. וכו')

א. אם רוצים להבין באמת בנושא הזה, זה לא על רגל אחת......

צריך לשבת ולפתוח ספרים ולקרוא טוב טוב מה כתוב על כל דרך

ב. ובכל זאת, יש הבדל מהותי ביותר בין שתי ההשקפות. אחת מבוססת ביסודה ובהשקפתה על התורה והשניה זו השקפה שהומצאה ואין לה שום יסוד מוצק, יציב וחזק

את האמת צריך לומר, גם אם היא לא מקובלת עם הראש של כולם

והראיה- איך יודעים מהי דרך של אמת? אמת לא משתנה, אמת היא נצחית. התורה היא תורת אמת, תורה נצחית

על סמך מה אתה אומר את זה?

זה נכון שיש מחלוקת, וזה נכון שצריך לפתוח ספרים ולחקור. אבל מכאן ועד זילזול כזה בציבור שלם????

יש המון תלמידי חכמים שמאמינים בכל דרך וזרם ביהדות (לפי דעתי מה שמגדיר זרם ביהדות זה אם יש תלמיד חכם שמוביל ומאמין בדרך הזו, אחרת זה לא זרם ביהדות אלא זרם של יהודים)

בכ"מ אין מי צודק "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"

(כהערת אגב: זה נשמע שאתה מהציבור החרדי, נכון?

יש לך מקור אחד שמתיר ללמוד במקום ללכת לצבא?

לפי הרבנים שאני מכיר, גם החרדים, כולם מסכימים שזו מלחמת מצווה, אז איזה היתר יש לא לקיים את המצווה הזו? לא שמעתי על היתר לא להניח תפלין בשביל ללמוד תורה?)

אז מצאתי כתוב שם "ואהבת לרעך כמוך". עיין שם, שם.

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.