גם הוא נוגע לקטן בעיניים ומחבק אותו וחונק

עכשיו הוא הפסיק.ככה היא סיפרה

רוצה שאשאל אותה איך התמודדה עם זה?

המעבר מילד ראשון לשני הכי קשה (לדעתי ולדעת אמהות רבות) ממעבר לילד שלישי/ רביעי וכו'.

גם אני הייתי ב"שוק" כילדתי את הילד השני.

הגדול שלי היה בן שנתיים וחצי כשילדתי את השנייה.

וזה פשוט. כי עד עכשיו היית מתנהלת לפי הלו"ז של ילד אחד ועכשיו פתאום בא עוד אחד שמנסה להכתיב לך את סדר יומו.

ופתאום שניהם בוכים, שניהם רוצים לאכול, שניהם רוצים קצת תשומת לב וזה בהחלט לא קל לשמוע אותם בוכים או לא לספק לאחד מהם את מבוקשו כי את עסוקה כרגע עם השני.

בילד השלישי וכן הלאה- כבר הרבה יותר קל להתמודד עם זה. הרבה יותר מנוסים.

והמעבר מילד ראשון לשני הרבה יותר קשה מהלידה של הראשון.

אבל הכל עובר בחיים!

אני, אישית מאוד אוהבת כשאני בהריון ומאוד אוהבת את חווית הלידה עצמה אבל הכי לא מסמפטת את החודשיים וקצת הראשונים שאחרי הלידה.

עייפים, כואבים, ההורמונים משתוללים, מרגישים מנותקים מהעולם (במיוחד אם את עובדת מחוץ לבית ביומים הרגיל) וכו' וכו'...

אבל אני תמיד מזכירה לעצמי שאוטוטו זה עובר.

לוקח זמן עד שמתאוששים... עד שההנקה מתבססת... עד שיש לתינוקי הקטן סדר יום. עד שהוא לומד לישון ועד שאנחנו בתור אמהות כבר מכירות אותו ומזהות את הבכי שלו ולמה בדיוק הוא בוכה.

יש לי חוברת שאני קוראת אותה תמיד אחרי לידה. על הנקה וכו'.

באחת הלידות, שמתי לי שם פתק "תזכורת" שמאוד עזר לי בלידה לאחר מכן. משהו בסגנון של: "אמא יקרה! דעי לך שזאת תקופה שחולפת. החודשיים וחצי הראשונים לא קלים אבל גם זה עובר. (לפעמים נראה שהעולם מתמוטט אבל זה לא כך). ברגע שהתינוק יגדל טיפה ויהיה לו סדר יום מסוים וידע לינוק וכ'ו וכו' וגם יתחיל לחייך- תרגישי הרבה יותר טוב!!

טיפים שלי: תדאגי לעצמך! תאכלי טוב! תנצלי את השעות שהגדול במעון ותנוחי. תצאי החוצה אם את יכולה. תפגשי בחברות, בני משפחה. אל תישארי לבד הרבה שעות בבית. זה עושה טוב! 

ותזכרי שעוד מעט התקופה הזאת תהיה מאחורייך...

בהצלחה!

אבל בלידה השנייה זה היה הכי פחות קל....

העיקר לדעת שזה עובר

אז אין ברירה- בשעות הללו שכל ה"חברה" בבית- אני פנויה רק אליהם!

יושבת איתם בסלון- מניקה ומאכילה, משחקת וכו'.

אין כמעט מצב שאני משאירה אותם לבד, בלי השגחה צמודה.

כלים, כביסות, בישולים- נשארים לזמנים אחרים. בבוקר/ אחרי שהם ישנים....

אין ברירה.

טוב הדבר הראשון שחשבתי עליו אחרי הלידה זה- תן לי להתאושש ילד! מה אתה צורח?

ואז הכתה בי ההכרה שזה אל-חזור... כלומר, החיים כבר השתנו, זהו, מה את מתפנקת?

אבל ממש הייתי צריכה לנוח ולהתאושש ולישון... ולא היה לי את זה... אמנם הייתי אצל ההורים והיה מעולה אצלם. אבל כאבים פיזיים וכו'... צריכים להתאושש מזה.

בכל מקרה , עברנו את זה.. והאתגר השני היה- לקום בשבילו בלילה + להשאר שפויים + לא להרדם איתו על הידיים בהנקה ולגלות את עצמי בזווית מפחידה כשהוא על הידיים שלי...

אחרי זה היו לי עוד מסקנות...כמו אם פסח מגיע בתוך שלושה חודשים- חייב לקחת עזרה כלשהי... אני התכחשתי... חשבתי שאני יכולה להסתדר וזה לא קרה.

ועוד מסקנה- הלו"ז משתגע וצריך לקבל את זה באהבה.

אחרי הלידה של השני, אחרי ההתאוששות והחזרה הבייתה והכל..

פתאום את נוחתת למציאות החדשה, שאולי התכוננת אליה אבל לא ידעת עד כמה היא תהיה אחרת. 

המעבר בין אחד לשניים.

פתאום יש לך עוד בייבי, את רצה מאחד לשני, מטיטול לטיטול, מבקבוק לבקבוק... מוצאת את עצמך כל היום סביבם.

ממש אמא במשרה מלאה.

פתאום הרגשתי שאין לנו כבר זמן לעצמנו כמו שהיה עד עכשיו, עד שמגיע הערב ואת כבר כ"כ עייפה, רוצים לדבר קצת ו--- מתעורר... לקום, לשים שוב מוצץ, להיזכר איפה עצרנו, זה כבר לא זה... ושוב- וואיי הוא העיר את השני. השיחה נגדעת בתחילתה והעיניים כבר נעצמות.

פחות אפשר גם לצאת כי הקטנים הולכים לישון מוקדם ולא בא לי לטלטל אותם ממקום למקום...

הרגשה כבדה כזו של- זהו? אז מתי נדבר?? מתי נהיה ביחד עירניים ורעננים?? יש מצב?.. מתי נצא סתם כמו שני פרפרים ולא נצטרך להילחם בשעת ערב מוקדמת על העיניים שלא יעצמו?

עכשיו ב"ה אני כבר שנה אחרי הלידה כך שעם הזמן לומדים לייצר את הרגעים שלנו וגם מגלים שזה לא כך, אם רוצים תמיד יש זמן להכל, וגם לצאת עם הקטנים זה סוג של חויה וכיף וחלק נכבד גם של הזוגיות..

וב"ה אני מודה להשם יום יום על הנסיכים שנתן לנו...

כמו כל דבר ההתחלה יותר קשה במיוחד אחרי לידה שהכל יותר רגיש ומורכב וצריך זמן להסתגל.

ב"ה שתמיד יהיה לנו כח להודות ולשמוח!!!

*לצאת מהבית אפילו לטיול ממש קצר כל יום מהרגע שמרגשים שפיזית מסוגלים לזה, בשום אופן לא להישאר בפיג'מה שבועות!! לי הפיג'מה נתנה תחושה שאני חולה וגרמה לי לדיכאון, ברגע שהתחלתי לצאת-התחלתי לחיות...

*אם רוצים להניק להתעקש על זה במסגרת זמן סבירה ואם יש קושי ממש גדול (ולא עזרו יועצות/מדריכות הנקה וכד') לעבור לתחליף חלב. זה לא אומר שאת אמא רעה!! השפיות שלך חשובה יותר, ובסופו של דבר אמא רגועה ושמחה היא אמא טובה יותר!! 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)

רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי

(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)

לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.

לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל

מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.

מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

את בתוך המערבולת הרגשית כרגע, וזה ברור שהראש רץ לכל המחשבות האלה אבל זה לא רלוונטי כרגע. חכי קצת, תתאוששי, תנשמי, ואח"כ תעשי חושבים ממקום אחר.

וחיבוק על ההפלה❤️‍🩹, כל מה שאת מרגישה עכשיו נורמלי מאד❤️.

לדעתי המחשבות על עוד ילד כן או לא, זה לא הזמן עכשיו.

בכל מקרה כרגע את לפני גרידה ולהבנתי ייקח עוד כמה שבועות או חודשים עד שהגוף יחזור לעצמו

אני במקומך הייתי מניחה את זה.

תשקלו את זה שוב כשזה יהיה רלוונטי.

ואני חושבת שאת מאוד נורמלית עם התחושות שלך.

וזה קשר ישיר לקושי בהריון.

בעצמי עברתי בהריון הראשון הריון סיוט עם היפרמזיס קשוח

וכל פעם שהגעתי לאולטרה סאונד בהריון ידעתי שאם יגידו שהעובר בלי דופק או משהו כזה

יהיה בי חלק שישמח שהקושי המטורף הזה הסתיים.

ב"ה ההריון הסתיים בידיים מלאות אבל אני ממש מבינה את התחושה שלך.

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

אני אומרת שיש לי כוונה לקנות להם מתנה

אבל מה היא מעדיפה

משחק לתינוק

משחק לאחים

או משהו בשבילה