אני אישית יצאתי עם אתיופית ולא אסרב להצעה כזאת בעתיד,

בהנחה שהנתונים מתאימים כמובן.

עדה מפוארת, עם היסטוריה יהודית מפוארת, לא רוצה סיבה שאתיופי יתבייש במוצא שלו.

רק לאתיופים ולתימנים היו ממלכות יהודיות בגולה,

זה כנראה מלמד הרבה על מי אמור לנהל פה את המדינה.

מכאן והלאה זאת דעתי האישית בלבד:

אם יש למישהו רתיעה מאתיופים, זה כי בדומה לעוד כמה עדות הם נותים להסתגר בינם לבין עצמם.

קשה מאוד להכיר בן אדם אתיופי "סתם ככה".

אני אדם מאוד חברותי ויש לי ממש מעט חברים אתיופיים.

עוד נקודה ששמעתי מאנשים, זה שכשרואים חבורות חבורות של אנשים מאותו ה"סוג",

הם נרתעים כי זה נראה מהצד כמו כנופיה או משהו דומה, ואנשים מפחדים.

זה נכון לגבי חבורה של רוסים, חבורה של מרוקאים, חבורה של אתיופים.

משום מה כשאנשים מתאגדים סביב גזע, זה מרתיע את המסתכלים מהצד.

לגבי היהדות של האתיופים, הבעיה היא בעיקר בנ"ל, ההסתגרות.

אם האתיופים היהודים, שבעיני יכולים ללמד המון יהודים אחרים על צדיקות,

היו משכילים לעדכן אותנו מי יהודי ומי לא,

הנושא היה הרבה יותר קל לעיכול לכולם.

הלוואי והעדה הזאת הייתה יותר פתוחה לסביבה.

בהצלחה בע"ה!

את הטענות האלה, ואין

ועדיין הם הסתגרו...

איזה מורם מעם

יש לי מלא מכרים אתיופים, לא מהקרובים ביותר, אבל יש.

לא דיברתי על עצמי, אני עוף מוזר. אני מדבר על הציבור הכללי.

לא שייך לחרדים או לא.

את התוצאה של ההתנהגות הזאת.

אתה רוצה שיקבלו אותך? תהיה פתוח לסביבה

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני לא גזען, גם עדות לא משחקות אצלי (רק מי שבשבילו פוליטיקלי קורקט זה קודש יכול לחשוב ככה כי אני ממש לא פוליטיקלי קורקט). יש 150 אלף אתיופים בישראל, "רובם אכן יהודים אבל יש קצת שלא" את כותבת.. את יכולה לומר לי כמה לא יהודים? מה זה הקצת הזה? 10 אלף? 5 אלף? 20 בודדים? ומה שהכי חשוב, את יכולה להצביע לי על אתיופי מסויים ולומר לי "רואה את הבחור הזה? הוא לא יהודי.."? לא נראה לי שאת יכולה. אז מה הבעיה בזה שקודם כל בודקים? גזענות זאת לא תשובה כי באותה מידה יש כמעט חצי מיליון ישראלים ממוצא רוסי ואוקראייני שאינם יהודים שמקבלים את אותו היחס. 

וזה בכלל מהמבט שלך. 

מנקודת המבט שלי, אתיופי אוקראייני או ישראלי, כל מי שנולד לאמא יהודיה או התגייר כהלכה- יהודי. 

ביתא ישראל כמו בני מנשה ושאר קהילות דומות, נדרשו לעשות גיור לחומרה.

העולים הראשונים עשו בשמחה, אבל העולים המאוחרים לא רק שבתוכם היו מחנות שטענו אחד על השני שהם לא יהודים, גם כבר סירבו לעשות את הליך הגיור לחומרה שעשו הקודמים להם.. 

למה? כי אותם אנשים שהלכו וחיפשו אותם ואספו אותם מרחבי אתיופיה למחנה הכנה לעליה של הסוכנות הסבירו להם שאם הם יסכימו לעבור גיור אז זה יערער על היהדות שלהם ואת הבאים אחריהם כבר לא יעלו לארץ.. והם פחדו על הקרובים שלהם שנשארו מאחור.. 

ובארץ כבר הלך ששו ושמחו עם זה ותעודת גיור חולקה לכל (מי שלא) דורש וזהו, כולם יהודים. 

אני לא הולך לפי פסקי הרב עובדיה ונראה לי תמוהה שהוא פסק שהעולים מאתיופיה יהודים ע"פ מה שהסובבים אותו לחשו לו באוזן. אבל הוא גם פסק שמותר למסור שטחים כי אריה דרעי וחיים רמון הבטיחו לו שזהמ= מה שיגרום לכך שהערבים יפסיקו לרצוח יהודים. הוא חזר בו אגב.. כי אלי ישי הסביר לו שהם שיקרו עליו

וגם בגץ אגב, אותו בגץ שקבע היום שהרב קרים לא יכול להיות רב צבאי בגלל אמירה הלכתית שלא מצא חן בעיניהם, אותו בגץ שהכריח רבנות עיר לתת הכשר למסעדה שהם הורידו ממנה את ההכשר ואותו בגץ שמתערב במי לגייר ומי לא. 

שורה תחתונה- אני לא מחויב בשום צורה לאמירה שהאתיופים הם יהודים (ובכלליות, גם לא נראה לי ככה).

אמא שלך יהודיה? יהודי, התגיירת כהלכה? יהודי. 

באמת בעייתי להתייחס ככלל ליהודים ממוצא אתיופים כלא יהודים כי יש הרבה שהתגיירו ואפילו נכדים שלהם, אבל ברירת המחדל שלי על האתיופים זה שהם לא יהודים ומשם אבדוק כל אחד בפני עצמו. 

הגזמת...!

לא התכוונתי להגיב על עצם העניין כי כבר הגבתי על זה פעם כאן אבל על הזלזול שלך ברב עובדיה (ולצערי לא בפעם הראשונה) אני חייב למחות: 

דבר ראשון - אין שום קשר בין הסוגיה הזאת של יהדות העולים מאתיופיה לבין "מה שהסובבים אותו לחשו לו באוזן" (ואני תוהה אילו 'לחישות' יכלו ללחוש לו בהקשר הזה? ), הוא הסתמך בעיקר על עדות הרדב"ז ועל מקורות נוספים שמעידים על קהילה יהודית באתיופיה ועל הקשר שלה לקהילות שהיו שם לפני העלייה.

דבר שני - הרב עובדיה לא היה לא טיפש ולא תמים, אין דבר כזה ש'לוחשים לו באוזן' והוא חותם על פסק שמישהו כתב לו כמו בובה.

לגבי אוסלו - שם באמת הפסק בסוגיה שנידונה היה תלוי בעיקר בהערכה מקצועית (אני לא נכנס לסוגיה העקרונית של מסירת שטחים, אבל היא לא פשוטה בכלל מבחינת המקורות והרב עובדיה פסק שמותר למסור שטחים במקרים מסוימים ומזה הוא לא חזר בו), לגבי ההערכות באמת אריה דרעי כיוון שיגיעו הערכות מסוימות לרב עובדיה ולכן הוא פסק מה שפסק (לא בלי לברר ולזמן אליו כמה וכמה גורמים בכירים במערכת הצבאית, אבל הגישה השמאלנית הייתה הגישה השלטת במגזר הצבאי והמדיני אז והוא קיבל אותה) ולאחר מכן חזר בו כי הבין שהמציאות שונה.

אין שום קשר בין הדברים וחבל שאתה מערבב עניינים כדי להוציא את הרב עובדיה רע ואת הפסקים שלו לא ענייניים.

נ"ב

המושג "גיור לחומרא" אין משמעו 'גיור חמור' אלא להיפך - גיור שלא נצרך מעיקר הדין אלא בתור חומרא (והוא גם נועד כדי 'לפטור' את בעיית הממזרות שיש אומרים שקיימת בעדה האתיופית - בעיה חמורה יותר משאלת היהדות..).

שהוא התכוון שיש הקלטה כזו לגבי הסכם אוסלו והוא עשה גזירה שווה בין הפסיקות כאילו דרכו של הרב עובדיה הייתה לפסוק על פי 'לחישות באוזן'.

לא כך @יוני?

אם לא מצאת הקלטה או משהו כתוב בנושא אז ע"פ מה נראה לך שהוא צודק, מה בדיוק שמעת מהרב דוד יוסף?

חיפשתי הרבה ולא מצאתי שום דבר בסגנון, רק להיפך. וחבר שלי חקר את הנושא שתי וערב והוא חסיד של הרב עובדיה במלוא מובן המילה וגם הוא לא מכיר משהו כזה.

אישית אני לא תלמיד של הרב עובדיה, וכמו @יוני אני לא הולך לפי פסקיו (וגם בעניין יהדות עולי אתיופיה ענ"ד לא כמו דעתו וזהה כמעט לדעתו של יוני), אבל מהיכרות עם ספריו ושיעוריו שהייתי שומע בקביעות אני יודע שהוא היה ירא שמים אמיתי ות"ח עצום ויסודי ולכן אני לא יכול לקבל אמירות כאלה שהוא פסק בצורה חפפנית מתוך שיקולים זרים ולחישות אוזניים.

הערת האגב שלך גם לא נכונה וגם שערורייתית בעיניי אבל אם את חושבת ככה שיהיה לך בכיף, בעיה שלך.

יוני הזכיר את 'ההקלטה' הזו כהוכחה לזה שהרב עובדיה הודה בזה שבשיטה כזו הוא פסק.

דבר שני - לדבריו של הרב עובדיה (גם בהקלטה שהובאה למעלה ובעוד עשרות מקומות) אין שום צורך בגיור לאתיופים שגרו בקהילות היהודיות, גם לא 'גיור לחומרא' כמו שהצריכה הרבנות (וזה גם משיקול הממזרות שהזכרתי בהודעה שקישרתי אליה בהודעה הראשונה).

לגבי ההערה - במה לא נתקלת? בישיבות וכוללים של 'כיפות סרוגות'? בתלמידי חכמים שמשקיעים יומם ולילה בלימוד תורה ובחקר ההלכה לאמיתה? אז כנראה שאת לא באמת חיה 'בתוכנו'.

זה שיש מי שאומר לך מה דעת רבו ולא אכפת לו על הדרך לזלזל בגדולי תורה אחרים וגם במי שמולו שסומך עליהם לא עושה אותו יותר אמיתי ממי שבירר את ההלכה ולא מתנהג ככה. אם תבררי ותשאלי תקבלי את התמונה המלאה גם מת"ח של"ע יש להם 'כיפה סרוגה'.

גם אני לא אמרתי לאתיופים את הדברים שיוני אמר עד שהם שאלו אותי מעצמם, וגם אז מתוך כבוד ובזהירות לא לפגוע.

אני כורך את זה כי יוני כרך את זה, ה'הקלטה' שכנראה לא קיימת הייתה הוכחה מבחינתו לכך שהפסיקה של הרב עובדיה נבעה מטעות במציאות שנגרמה מ'לחישות באוזן' (מקווה שעכשיו זה מובן).

אם יש מישהו שיוכח שסבתא שלו גויה (=הוא גוי) הוא לא צריך גיור לחומרא אלא גיור מלא לכל דבר מעיקר הדין, וזה נכון לבן כל עדה שהיא. לגבי האתיופים - הרב עובדיה פסק שהם יהודים לכל דבר (כמובן לגבי הקהילות היהודיות) ואינם צריכים גיור אפילו לא לחומרא.

הרבנות פסקה שצריך גיור לחומרא כמו הרבה רבנים נוספים בזמנו והיו גם שפסקו שהם גויים לכל דבר (כמו הרבי מליובוויטש).

אם הבנתי נכון את הפסקה האחרונה שהיא הסבר לאמירה שלך לגבי ה"אמת" בציבור הכיפות הסרוגות - הסיבה שהרבנים לא אומרים את מה שיוני אמר היא שברוב המוחלט של הציבור סומכים על הרבנים הראשיים דאז הגר"א שפירא והרב אליהו שפסקו בהקשר הזה.

כן (כמה תגובות למעלה)

נ"ב

קחי כלל אצבע - ימ"ל תמיד צודק!

ואני יוצא מהכלל

בשורה התחתונה מי שאמא שלו לא יהודייה הוא לא יהודי ולא משנה כמה דורות לפניו חיו כיהודים (כמו שמי שחי כגוי דורות על גבי דורות נשאר יהודי ולא נאמר שאם הוא ואבותיו חיו ככה שיישאר ככה). אין פה גדיעת ענף כי הענף לא היה קיים מלכתחילה.

אבל באמת הגיוני שמי שחי כיהודי וחי באמונה יהודית (להוציא את מי שחושב שהוא יהודי אבל לא מאמין בה' ובתורה...) יתגייר ויהיה יהודי כשר לכל דבר.

וגם מהם לא רציתי להיפטר אלא אמרתי שהם צריכים גיור והגיוני שזה מה שיעשו במקום להישאר גויים.

אז כדי להיות ברור: מי שהוא יהודי (=אמא, סבתא, סתבא רבא שלו וכו' היו יהודיות) הוא יהודי, מי שלא - גם אם כל המשפחה הורחבת מצד אבא שלו יהודים וגם אם הוא חי כיהודי - הוא גוי וצריך גיור כדי להיות יהודי.

גם לגוי יכולים להיות ילדים יהודים, זה לא הופך אותו ליהודי.

לאחר שעבר גיור/גיור לחומרא? כלומר - מה בדיוק תעשה? תבנה מכונת זמן ותחזור לעבר של האיש/לזמן הגיור ותבדוק מה היה ומו וכן הלאה? או מה?

אני שואל לחלוטין ברצינות ולא בציניות, כי נראה לי שזה די משחק סכום אפס - גם בזה, וגם בשאלה של האם אתיופים יהודים או לא. אם אתה מאמין שהם יהודים בעקבות פסיקות/בעקבות וואטאבר, זה סבבה, אם אתה מאמין שהם לא יהודים, זה סבבה, ואז רק אחד שעבר גיור ונותן לך את התעודה לראות מבחינתך יוכל להיחשב יהודי, סבבה (ואז ניכנס לשלב ב' של עניין הגיורים באופן כללי, בלי קשר לאתיופים) - אבל המצב שאתה העלת למעלה, אם אני הבנתי נכון, הוא מעט מוזר, כאילו אמרת, שאתה תבדוק בעצמך לגבי כל אתיופי (אתיופית, נניח) וזה לא שאוטומטית תקבע שהיא יהודיה/גויה או שהיא צריכה הייתה לעבור גיור/לא הייתה צריכה, אלא שאתה זה שתבדוק את זה ועל סמך החלטתך תקבע האם היא בסדר (לעניינך הפרטי, כמובן).

וזה מה שאני לחלוטין לא מבין מה אתה רוצה בזה. 

שאלה ראשונה: האם האתיופים של קהילת ביתא ישראל מבחינתך הם יהודים או לא? ( עם/ בלי גיור לחומרא - להתייחס לשתי האפשרויות).

שאלה שנייה: איזה גיור של אתיופים לדעתך יהיה מספק אם עברו אותו?

שאלה שלישית: על איזה תעודות גיור אתה סומך באופן מלא ועל אילו לא? (בממוקד, האלה מתייחסת לרבנים/מכוני גיור, וגם על עדות/סוגי גיור).

שאלה רביעית: איך אתה מבצע את הבדיקות הפרטיות שלך על תעודות גיור כדי להחליט האם בן אדם יהודי או לא? איזה ידע הלכתי/מציאותי רב יש לך כדי להכריע בסוגיה כזאת?

שוב, כל מה שכתבתי למעלה, התהיות ולאחר מכן השאלות הקונקרטיות, ממש לא באות מתוך ציניות אלא מתוך סקרנות וחוסר הבנה, במלוא הרצינות.

אשמח שתענה על כך. תודה

למה יהודי שעלה מגרמניה, ממרוקו או מתימן, נחשב בעיניך אוטומטית כיהודי (או שאני טועה?) ואילו יהודי שעלה מאתיופיה, לא? מה עושה את ההבדל בין הקהילה היהודית באתיופיה לקהילה היהודית בתימן, מרוקו או גרמניה? (שים לב - אני לא מדבר על עניין ספציפי של הלכות כאלו או אחרות, אלא על עניין ה"יהדות"ש כידוע לא נמדדת בכמה מצוות הבנאדם שמר אלא בעובדה והשאלה המציאותיות האם הוא נולד יהודי או לא. למה בגרמניה ובמרוקו זה יותר חזק מבחינתך מאשר באתיופיה?).

שאלה שישית: אמרת שעל מדינת ישראל אתה לא סומך. ובכן, האם יש גיור שאתה כן סומך עליו באופן מלא? אם כן איזה הוא? ותזכור שבמדינת ישראל ממילא כדי שגיור יוכר כגיור, בית הדין הרבני הגדול צריך להכיר באותו גיור - בין אם נערך בחו"ל ובין אם נערך על ידי מכון גיור פרטי.

שאלה שביעית: יהודי שגויר בידי בית דין של מדינת ישראל, הכין אוכל, הדליק את הגז, הניח את האוכל על האש והכל - אם הבנת נכון, אתה לא תאכל את האוכל הזה עד שתעשה לו בדיקה מקיפה בנוגע ליהדות שלו, תדבר עם הרב שגייר אותו וכן הלאה?

שאלה שמינית: תדבר עם הדיין ו...? מה הידע ההלכתי הגדול שיש לך יותר מלדיין שנותן לך את היכולת לחשוב שאתה תדע יותר מהדיין או לפחות כמוהו, מה נעשה כהלכה או לא? זה נשמע קצת חצוף השאלה הזאת, אבל האם אי פעם למדת את הדינים האלו לעומקם במשך שנים? האם אתה מוסמך לגייר? האם אתה מודע לכל ספרות השו"תים של גדולי ישראל בכל הדורות בענייני גיור ויודע מהם הצדדים לקולא ולחומרא בכל סוג מקרה? ומעל הכל - האם אתה יודע להיכנס לראש של דיין ספציפי ולהגיד מה הנחה אותו בעת שנתן את האישור לגיור?


מצטער אבל מה שאתה אומר כאן נשמע לי קצת מעל לכוחותיך או מעל לכוחותיו של כמעט כל יהודי סטנדרטי במדינת ישראל או מחוצה לה - כמובן, אם לא משתמשים בפופוליזם, בהנחות יסוד מראש וכן הלאה, שעוזרות "לקצר תהליכים" אבל בצורה שתדגיש את הצביעות ואת חוסר היושרה ההלכתית שבדבר.

שאלה - אתה אוכל אוכל שניתנה לו כשרות כלשהיא? איך אתה יכול לסמוך על הכשרות? גם אם היא בד"ץ הכי מהודר שאתה הכי סומך עליו - האם אתה מכיר את אותו משגיח שהשגיח לכאורה על המזון שאתה אוכל (אוכל מוכן או מוצרים בסופר, לא משנה) ויודע להגיד שהוא איש ירא שמיים מספיק ושבוודאות הכסף לא שיחק אצלו ובוודאות לא הייתה כאן פוליטיקה וכיפופי רצונות ולמעשה האוכל שאתה אוכל אולי הוא לחלוטין לא כשר?


ובמילים אחרות, מה שאני מנסה לברר כאן למעשה, זה: איך אתה מצליח לחיות בעולם שבו אתה לא יכול לתת אמון ראשוני ובסיסי כל כך בנותני השירות שלך, ובפרט רבנים? אם אתה לא מוכן הלאמין רלב שהוא רב ושהוא עשה את תפקידו כהלכה - איך אתה מצליח לחיות כיהודי מאמין בעולם שלנו? זה נשמע לי מאוד מאוד מאוד מאוד קשה, לא ככה?

ושוב, אני מקווה שאתה באמת קלטת אותי והבנת שאני לחלוטין לא ציני, אני פשוט מאוד תמה איך דבר כזה יכול לקרות. אולי פשוט לא הבנתי אותך נכון בכל הדברים, לכן שאלתי, כדי לראות איפה הטעות שלי אם ישנה. 

וסליחה שאני מעמיס עליך המון וכותב הרבה ומטרטר בשאלות, אני יודע שאתה לא אוהב את זה פשוט זאת כבר לא הפעם הראשונה שהתהיה הזאת עולה לי כלפיך או כלפי אנשים אחרים, בפורום הזה או בכלל, אז כבר מתוך השאלה הספציפית כאן מצאתי פתח אפשרי הלבין סוף סוף את מה שהתקשתי הלבין עד עכשיו...

כל טוב ולילה/בוקר טוב  

בדבריה של ענבל בתגובה האחרונה שלה שהגבת לה, ותנסה להסיק מהן בעצמך למה השאלה שכתבת מיותרת וכמעט אגיד על גבול המטופשת והדמגוגית... 

כשההורים שלי התחתנו, השידוך שלהם נראה אז כמו שעטנז גמור בין גלקסיות שונות. אני לא אשקר שגם להם לקח שנים להסתגל וראיתי את זה בתור ילד. גם אני ואשתי מעדות שונות, אבל מי שמביט עלינו מהצד לא יכול לנחש מי והיכן. פשוט אין לנו מנטליות של עדה. הילדים שלנו הם קוקטייל של תפוצות ובשבילם להיות אשכנזי או מזרחי זאת בדיחה. הם יודעים שהם ישראלים עם מסורת בית אבא מסוימת ולחברים ולחברות שלהם יש גם מסורות אחרות. 

אני למדתי עם חברים אתיופים באוניברסיטה ויש לי גם חברים בעבודה. המציאות הזאת דינמית ומשתנה. 

יש 2 נקודות עיקריות שצריך לשים לב אליהם.

1.בכללות בעליות האתיופים והרוסים הגיעו הרבה גויים, לא באשמת העולים, אבל העולים סובלים מזה, צריך להבין להכיל ולגיב בהתאם ובחיוך

2.במדינת ישראל יש מגזר תורן שכולם דופקים אותו וגם אם לא משתדלים לתת לו הרגשה כזו,המרוקאים/תימנים/חרדים/רוסים/אתיופים כל אחד בתורו.

הבעיה שלמרות שעברו למעלה מ שנה מעליית האתיופים הם משתפים פעולה עם המגמה הזו, כשמישהו יצעק באוטבוס על מרוקאי "מרוקאי מסריח" לא יחשבו על תביעה, כשלא מקבלים רוסי לבית ספר במקום לעשות בלגן הוא ממשיך הלאה לאיפה שרוצים אותו ולא מתאמץ להכנס למקום שלא רוצים בו, אבל המגזר האתיופי אוי למי שינסה לעשות את אחד מהדברים הנ"ל  - כולם יעוטו עליו ומי שסובל בסוף זה האזרח הפשוט למטה שמרגיש דפוק ומגיב בהתאם

מי שיהודי ,יהודי ויכול לומר את זה יפה שוב ושוב(ורוב לא מספיק  - גם העליה מרוסיה רובה היתה יהודית ועכשיו...).

אם חושבים עליו שהוא לא יהודי שיבין מאיפה זה מגיע ויסביר שוב ושוב בדרכי נועם.(ולא ינפנף רק ברבנים - חוץ מהרב עובדיה יש רבנים נוספים.. צריך ללמוד מה הפסק ומאיפה הוא הגיע)

כשמתנהגים נכון מקרינים על הסביבה ורק מתקדמים ומקדמים את הסביבה.

עם המגזר התורן שמנסים לדפוק אותו

החרדים חיים כך שנים ובשלב כלשהו הפסיקו לשים על הסביבה והתקדמו הלאה..

העליה מרוסיה ספגה גם סטיגמות אבל הם עבדו קשה ונטמעו בחברה - היהודים והגויםי שבינהם ועם כל התלונות שלהם על הרבנות שלא מקבלת אותם כיהודי באופן אוטמטי הם יודעים איך להסתדר.

זה לשנות גישה בראש.

נ.ב.גרתי פעם בסמיכות למרכז קליטה של אתיופים שהיחס אליהם היה כמו שתיארת, באותו איזור היה אתיופי יהודי בוודאות (עבר גיור לחומרא וכו)שהיחס אילו היה שונה לחלוטין בגלל התנהגותו והנהגתו (ואגב הוא ידע להצביע מי יהודי ומי לא)

זה נכון שאתיופים שרוצים להשתדך בודקים שבע דורות אחורה שאין ביניהם קשר משפחתי? 

או שזה רק האתיופי שאמר לי את זה...

אני לא יודע אם כיום הם עדיין מצליחים לעשות את זה, אבל אני אכן יודע שזה היה המנהג.

אולי זה קצת מוזר אבל כשחושבים על זה המנהג הזה כן עזר בנקודה אחרת לגמרי - בבדיקה כזאת הרבה יותר בטוח שמי שאתה מתחתן איתו הוא יהודי לגמרי ואין חשש ביהדותו. כשבודקים כל כך אחורה, הסיכוי שפספסת משהו בדרך, הוא קטן, וכאשר אתה רואה שכל השושלת יהודים (ולפחות האימהות) - זה יוצר ביטחון בנקודה הזאת. זה מינסתם גם מה שהבדיל בין ביתא ישראל לפלאשמורה. 

של חבר שלי, אתיופי, עם כלה - אשכנזיה. זה כל כך היה יפה בעיניי

וכמובן שקבלה של החתן/כלה זה דבר חשוב מאוד ויפה מאוד. אני עצמי בן מעורב - אימי מרוקאית, ואבא שלי אשכנזי - ושתי המשפחות קיבלו את הצד השני כל כך יפה ובטבעיות, לא עושים חשבונות כאלו או אחרים, ונהנים מכל העולמות, מסוגי אוכל מגוונים ונהדרים, משילוב נפלא של תכונות טובות ונחמדות של כל עדה, וכו' וכו'...

אכן, מצטרף לכל מילה בשורה האחרונה שכתבת. 

ו...אין על אתיופים! כ"כ נחמדים וחמודים!

שלא שווים את הזמן הכוח והאנרגיות שלך

הכרתי בחיי לא מעט אתיופים (אתיופיות פחות...)

ורובם ככולם היו אנשים ממש איכותיים משכמם ומעלה

(בעיקר בצבא ביחידות הכי מובחרות יש אתיופים)

לי אין שום בעיה להשתדך עם אתיופית

ואני בטוח שיש לא מעט נערים ועלמי חן

שאין להם בעיה שכזו.

באיזשהו מקום זה כמו הסיפור עם גריות (גרה ברבים)

שלא רק שאין לי בעיה עמזה

מבחינתי זו אפילו מעלה ויתרון.

הייתי בשתי חתונות כאלה, של אתיופי/ת עם אשכנזי/ה.

שתיהן של אנשים (מהצד האתיופי)שמאוד מאוד קרובים לליבי.

אחת לפני 8 שנים ואחת שבוע שעבר.

היה הבדל מאוד גדול באווירה הכללית. לפני 8 שנים זה היה מין משהו כזה מיוחד ו"וואו", ומגניב, והורגש פער גדול בין המשפחות.

שבוע שעבר היה משהו אחר לגמרי. היתה כזו זרימה נעימה בין שני הצדדים ואם לא הייתי יודעת- לא הייתי שמה לב שאכן יש בחתונה הזו משהו קצת מיוחד ושונה מחתונות אחרות.

אני אומרת את זה כדי לציין לשבח את העובדה שהזמן עושה את שלו, והחתונות המעורבות הללו עוד כמה שנים יהיו דבר כ"כ טבעי, כמו שלפני חמשים שנה אשכנזי ותימניה  היה משהו הזוי והיום אף אחד בכלל לא חושב על זה... 

לקחת משהו שכתבתי בתגובה מאוד ברורה והבנת אותו לא נכון כי הדם עלה לך לראש. 

וכתבתי מפורש שאני מדבר על הפסק למסירת שטחים

וכתבתי שוב כי ביקשתם הבהרה 

ושוב כי ימל ביקש שוב

והנה הפיסקה הראשונה: 

אני לא הולך לפי פסקי הרב עובדיה ונראה לי תמוהה שהוא פסק שהעולים מאתיופיה יהודים ע"פ מה שהסובבים אותו לחשו לו באוזן. אבל הוא גם פסק שמותר למסור שטחים כי אריה דרעי וחיים רמון הבטיחו לו שזה מה שיגרום לכך שהערבים יפסיקו לרצוח יהודים. הוא חזר בו אגב.. כי אלי ישי הסביר לו שהם שיקרו עליו.

איך את מבינה מפה אחרת? 

ופה הסברתי למה אני עושה את ההקשר: 

לא זלזלתי. תמהתי וחלקתי על שיטת פסיקתו - לקראת נישואין וזוגיות

בתגובה לטענה של ימל בתגובה מעל

(לפחות ככה טוענים חלק מהחוקרים ע"פ בדיקות דנ"א).

נ"ב

"הם" = אנחנו

לא מה פוגע בה ולא את המשפט השני.

זה מה שאת אומרת בשורה אחת 

בשורה שניה את אומרת שאני ממציא הוכחות. 

הרב עובדיה חזר בו, הרב עובדיה הסביר ששיקרו עליו בנוגע למציאות, זאת עובדה. 

ערערתי על הדרך שבא הרב עובדיה פסק הלכה. 

(אני יודע שחלק מהמגיבים פה יתעצבנו מזה, אבל שוב ושוב ושוב אומר, אני לא מדבר על הרב אלא על שיטת הפסיקה שלו ועל הצורה שבה הוא בוחן את המציאות)

אבל גדולים בתורה (וגם כאלה שהחזיקו בתפקיד רב ראשי בדיוק כמוהו) חלקו על צורת הפסיקה שלו בחומרה. הם חכמים וגדולים הרבה יותר ממני. אני לא אדון לעצמי בעניין הזה. 

חשבתי שהתפתלת מספיק אז עזבתי את העניין אבל אני רואה שאתה חוזר על הדברים שוב אז שוב אשאל:

מה היא "הדרך שבה הרב עובדיה פסק הלכה" או "שיטת הפסיקה שלו" כלשונך? מה "הצורה שבה הוא בוחן את המציאות"?

אתה עשית קישור מדומיין ושערורייתי בין פסיקתו בנושא אוסלו לשאר פסיקותיו ובנית עליה תאוריה שלימה לגבי הרב. פשוט בושה.

לגבי האתיופים שנקראים 'ביתא ישראל' הוא פסק בהסתמך על עדות הרדב"ז ועוד ועל פי כללי הפסיקה שמובאים בגמרא איך בודקים יחוס (צריך עדות על 4 אמהות וכו' וכל זה היה קיים בקהילות האתיופיות כמו בכל קהילה אחרת בעולם), אתה משום מה מערער על הפסק מסברות שאין להם שום בסיס בהלכה כמו קשר עם קהילות אחרות (ממתי זה תנאי הלכתי??) וע"פ פסיקה של הרבי מליובביטש שמתבססת על 'רוח הקודש' (אם כבר מדברים על שיטות פסיקה וצורות בחינת מציאות מפוקפקות....).

אשמח להבהרה כי את התשובה שנתת לגבי הקשר בין אוסלו לנד"ד לא לא הבנתי...

הבאתי כאן דוגמאות של מקרים כאלה שהגיעו לפיתחם של רבנים ראשיים וכל צורת ההתייחסות הייתה שונה ומעלה תהיות בנוגע להתייחסות כאן. 

ובשורה תחתונה שלך סתם כתבת שטויות

שגם בה הוא הסביר מה הייתה הטעות. גם במקרה ההוא זו לא הייתה חפפנות או תמימות שלו וכש"כ לא מתוך מניע פוליטי - הוא בירר לעומק עם כמה וכמה גנרלים בהם הרמטכ"ל ומספר אלופים וזו הייתה העמדה של רוב המערכת הבטחונית וזו עדיין העמדה לפחות חלקית (אני תוהה איך עוד ציפית שהוא יברר?). נכון שהוא שינה את דעתו ואמר שהמציאות היא לא כמו שהעריכו שתהיה כמו שכולנו רואים לצערנו. מה הקשר???

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.