אני אישית יצאתי עם אתיופית ולא אסרב להצעה כזאת בעתיד,

בהנחה שהנתונים מתאימים כמובן.

עדה מפוארת, עם היסטוריה יהודית מפוארת, לא רוצה סיבה שאתיופי יתבייש במוצא שלו.

רק לאתיופים ולתימנים היו ממלכות יהודיות בגולה,

זה כנראה מלמד הרבה על מי אמור לנהל פה את המדינה.

מכאן והלאה זאת דעתי האישית בלבד:

אם יש למישהו רתיעה מאתיופים, זה כי בדומה לעוד כמה עדות הם נותים להסתגר בינם לבין עצמם.

קשה מאוד להכיר בן אדם אתיופי "סתם ככה".

אני אדם מאוד חברותי ויש לי ממש מעט חברים אתיופיים.

עוד נקודה ששמעתי מאנשים, זה שכשרואים חבורות חבורות של אנשים מאותו ה"סוג",

הם נרתעים כי זה נראה מהצד כמו כנופיה או משהו דומה, ואנשים מפחדים.

זה נכון לגבי חבורה של רוסים, חבורה של מרוקאים, חבורה של אתיופים.

משום מה כשאנשים מתאגדים סביב גזע, זה מרתיע את המסתכלים מהצד.

לגבי היהדות של האתיופים, הבעיה היא בעיקר בנ"ל, ההסתגרות.

אם האתיופים היהודים, שבעיני יכולים ללמד המון יהודים אחרים על צדיקות,

היו משכילים לעדכן אותנו מי יהודי ומי לא,

הנושא היה הרבה יותר קל לעיכול לכולם.

הלוואי והעדה הזאת הייתה יותר פתוחה לסביבה.

בהצלחה בע"ה!

את הטענות האלה, ואין

ועדיין הם הסתגרו...

איזה מורם מעם

יש לי מלא מכרים אתיופים, לא מהקרובים ביותר, אבל יש.

לא דיברתי על עצמי, אני עוף מוזר. אני מדבר על הציבור הכללי.

לא שייך לחרדים או לא.

את התוצאה של ההתנהגות הזאת.

אתה רוצה שיקבלו אותך? תהיה פתוח לסביבה

תביני מהי כוחה של מנטליות...

זה נוגע בך בכל נימי החיים, פוגש אותך בכל עניין.

ומדברת מישהי שבה"כ המשפחות בעלות מנטליות דומה- הניואנסים מתחדדים יותר אחרי...

ועדיין- מאמינה שניתן ואפשר, מכירה זוגות מעורבים מקסימים

בהצלחה!

אני לא גזען, גם עדות לא משחקות אצלי (רק מי שבשבילו פוליטיקלי קורקט זה קודש יכול לחשוב ככה כי אני ממש לא פוליטיקלי קורקט). יש 150 אלף אתיופים בישראל, "רובם אכן יהודים אבל יש קצת שלא" את כותבת.. את יכולה לומר לי כמה לא יהודים? מה זה הקצת הזה? 10 אלף? 5 אלף? 20 בודדים? ומה שהכי חשוב, את יכולה להצביע לי על אתיופי מסויים ולומר לי "רואה את הבחור הזה? הוא לא יהודי.."? לא נראה לי שאת יכולה. אז מה הבעיה בזה שקודם כל בודקים? גזענות זאת לא תשובה כי באותה מידה יש כמעט חצי מיליון ישראלים ממוצא רוסי ואוקראייני שאינם יהודים שמקבלים את אותו היחס. 

וזה בכלל מהמבט שלך. 

מנקודת המבט שלי, אתיופי אוקראייני או ישראלי, כל מי שנולד לאמא יהודיה או התגייר כהלכה- יהודי. 

ביתא ישראל כמו בני מנשה ושאר קהילות דומות, נדרשו לעשות גיור לחומרה.

העולים הראשונים עשו בשמחה, אבל העולים המאוחרים לא רק שבתוכם היו מחנות שטענו אחד על השני שהם לא יהודים, גם כבר סירבו לעשות את הליך הגיור לחומרה שעשו הקודמים להם.. 

למה? כי אותם אנשים שהלכו וחיפשו אותם ואספו אותם מרחבי אתיופיה למחנה הכנה לעליה של הסוכנות הסבירו להם שאם הם יסכימו לעבור גיור אז זה יערער על היהדות שלהם ואת הבאים אחריהם כבר לא יעלו לארץ.. והם פחדו על הקרובים שלהם שנשארו מאחור.. 

ובארץ כבר הלך ששו ושמחו עם זה ותעודת גיור חולקה לכל (מי שלא) דורש וזהו, כולם יהודים. 

אני לא הולך לפי פסקי הרב עובדיה ונראה לי תמוהה שהוא פסק שהעולים מאתיופיה יהודים ע"פ מה שהסובבים אותו לחשו לו באוזן. אבל הוא גם פסק שמותר למסור שטחים כי אריה דרעי וחיים רמון הבטיחו לו שזהמ= מה שיגרום לכך שהערבים יפסיקו לרצוח יהודים. הוא חזר בו אגב.. כי אלי ישי הסביר לו שהם שיקרו עליו

וגם בגץ אגב, אותו בגץ שקבע היום שהרב קרים לא יכול להיות רב צבאי בגלל אמירה הלכתית שלא מצא חן בעיניהם, אותו בגץ שהכריח רבנות עיר לתת הכשר למסעדה שהם הורידו ממנה את ההכשר ואותו בגץ שמתערב במי לגייר ומי לא. 

שורה תחתונה- אני לא מחויב בשום צורה לאמירה שהאתיופים הם יהודים (ובכלליות, גם לא נראה לי ככה).

אמא שלך יהודיה? יהודי, התגיירת כהלכה? יהודי. 

באמת בעייתי להתייחס ככלל ליהודים ממוצא אתיופים כלא יהודים כי יש הרבה שהתגיירו ואפילו נכדים שלהם, אבל ברירת המחדל שלי על האתיופים זה שהם לא יהודים ומשם אבדוק כל אחד בפני עצמו. 

הגזמת...!

לא התכוונתי להגיב על עצם העניין כי כבר הגבתי על זה פעם כאן אבל על הזלזול שלך ברב עובדיה (ולצערי לא בפעם הראשונה) אני חייב למחות: 

דבר ראשון - אין שום קשר בין הסוגיה הזאת של יהדות העולים מאתיופיה לבין "מה שהסובבים אותו לחשו לו באוזן" (ואני תוהה אילו 'לחישות' יכלו ללחוש לו בהקשר הזה? ), הוא הסתמך בעיקר על עדות הרדב"ז ועל מקורות נוספים שמעידים על קהילה יהודית באתיופיה ועל הקשר שלה לקהילות שהיו שם לפני העלייה.

דבר שני - הרב עובדיה לא היה לא טיפש ולא תמים, אין דבר כזה ש'לוחשים לו באוזן' והוא חותם על פסק שמישהו כתב לו כמו בובה.

לגבי אוסלו - שם באמת הפסק בסוגיה שנידונה היה תלוי בעיקר בהערכה מקצועית (אני לא נכנס לסוגיה העקרונית של מסירת שטחים, אבל היא לא פשוטה בכלל מבחינת המקורות והרב עובדיה פסק שמותר למסור שטחים במקרים מסוימים ומזה הוא לא חזר בו), לגבי ההערכות באמת אריה דרעי כיוון שיגיעו הערכות מסוימות לרב עובדיה ולכן הוא פסק מה שפסק (לא בלי לברר ולזמן אליו כמה וכמה גורמים בכירים במערכת הצבאית, אבל הגישה השמאלנית הייתה הגישה השלטת במגזר הצבאי והמדיני אז והוא קיבל אותה) ולאחר מכן חזר בו כי הבין שהמציאות שונה.

אין שום קשר בין הדברים וחבל שאתה מערבב עניינים כדי להוציא את הרב עובדיה רע ואת הפסקים שלו לא ענייניים.

נ"ב

המושג "גיור לחומרא" אין משמעו 'גיור חמור' אלא להיפך - גיור שלא נצרך מעיקר הדין אלא בתור חומרא (והוא גם נועד כדי 'לפטור' את בעיית הממזרות שיש אומרים שקיימת בעדה האתיופית - בעיה חמורה יותר משאלת היהדות..).

שהוא התכוון שיש הקלטה כזו לגבי הסכם אוסלו והוא עשה גזירה שווה בין הפסיקות כאילו דרכו של הרב עובדיה הייתה לפסוק על פי 'לחישות באוזן'.

לא כך @יוני?

אם לא מצאת הקלטה או משהו כתוב בנושא אז ע"פ מה נראה לך שהוא צודק, מה בדיוק שמעת מהרב דוד יוסף?

חיפשתי הרבה ולא מצאתי שום דבר בסגנון, רק להיפך. וחבר שלי חקר את הנושא שתי וערב והוא חסיד של הרב עובדיה במלוא מובן המילה וגם הוא לא מכיר משהו כזה.

אישית אני לא תלמיד של הרב עובדיה, וכמו @יוני אני לא הולך לפי פסקיו (וגם בעניין יהדות עולי אתיופיה ענ"ד לא כמו דעתו וזהה כמעט לדעתו של יוני), אבל מהיכרות עם ספריו ושיעוריו שהייתי שומע בקביעות אני יודע שהוא היה ירא שמים אמיתי ות"ח עצום ויסודי ולכן אני לא יכול לקבל אמירות כאלה שהוא פסק בצורה חפפנית מתוך שיקולים זרים ולחישות אוזניים.

הערת האגב שלך גם לא נכונה וגם שערורייתית בעיניי אבל אם את חושבת ככה שיהיה לך בכיף, בעיה שלך.

יוני הזכיר את 'ההקלטה' הזו כהוכחה לזה שהרב עובדיה הודה בזה שבשיטה כזו הוא פסק.

דבר שני - לדבריו של הרב עובדיה (גם בהקלטה שהובאה למעלה ובעוד עשרות מקומות) אין שום צורך בגיור לאתיופים שגרו בקהילות היהודיות, גם לא 'גיור לחומרא' כמו שהצריכה הרבנות (וזה גם משיקול הממזרות שהזכרתי בהודעה שקישרתי אליה בהודעה הראשונה).

לגבי ההערה - במה לא נתקלת? בישיבות וכוללים של 'כיפות סרוגות'? בתלמידי חכמים שמשקיעים יומם ולילה בלימוד תורה ובחקר ההלכה לאמיתה? אז כנראה שאת לא באמת חיה 'בתוכנו'.

זה שיש מי שאומר לך מה דעת רבו ולא אכפת לו על הדרך לזלזל בגדולי תורה אחרים וגם במי שמולו שסומך עליהם לא עושה אותו יותר אמיתי ממי שבירר את ההלכה ולא מתנהג ככה. אם תבררי ותשאלי תקבלי את התמונה המלאה גם מת"ח של"ע יש להם 'כיפה סרוגה'.

גם אני לא אמרתי לאתיופים את הדברים שיוני אמר עד שהם שאלו אותי מעצמם, וגם אז מתוך כבוד ובזהירות לא לפגוע.

אני כורך את זה כי יוני כרך את זה, ה'הקלטה' שכנראה לא קיימת הייתה הוכחה מבחינתו לכך שהפסיקה של הרב עובדיה נבעה מטעות במציאות שנגרמה מ'לחישות באוזן' (מקווה שעכשיו זה מובן).

אם יש מישהו שיוכח שסבתא שלו גויה (=הוא גוי) הוא לא צריך גיור לחומרא אלא גיור מלא לכל דבר מעיקר הדין, וזה נכון לבן כל עדה שהיא. לגבי האתיופים - הרב עובדיה פסק שהם יהודים לכל דבר (כמובן לגבי הקהילות היהודיות) ואינם צריכים גיור אפילו לא לחומרא.

הרבנות פסקה שצריך גיור לחומרא כמו הרבה רבנים נוספים בזמנו והיו גם שפסקו שהם גויים לכל דבר (כמו הרבי מליובוויטש).

אם הבנתי נכון את הפסקה האחרונה שהיא הסבר לאמירה שלך לגבי ה"אמת" בציבור הכיפות הסרוגות - הסיבה שהרבנים לא אומרים את מה שיוני אמר היא שברוב המוחלט של הציבור סומכים על הרבנים הראשיים דאז הגר"א שפירא והרב אליהו שפסקו בהקשר הזה.

כן (כמה תגובות למעלה)

נ"ב

קחי כלל אצבע - ימ"ל תמיד צודק!

ואני יוצא מהכלל

בשורה התחתונה מי שאמא שלו לא יהודייה הוא לא יהודי ולא משנה כמה דורות לפניו חיו כיהודים (כמו שמי שחי כגוי דורות על גבי דורות נשאר יהודי ולא נאמר שאם הוא ואבותיו חיו ככה שיישאר ככה). אין פה גדיעת ענף כי הענף לא היה קיים מלכתחילה.

אבל באמת הגיוני שמי שחי כיהודי וחי באמונה יהודית (להוציא את מי שחושב שהוא יהודי אבל לא מאמין בה' ובתורה...) יתגייר ויהיה יהודי כשר לכל דבר.

וגם מהם לא רציתי להיפטר אלא אמרתי שהם צריכים גיור והגיוני שזה מה שיעשו במקום להישאר גויים.

אז כדי להיות ברור: מי שהוא יהודי (=אמא, סבתא, סתבא רבא שלו וכו' היו יהודיות) הוא יהודי, מי שלא - גם אם כל המשפחה הורחבת מצד אבא שלו יהודים וגם אם הוא חי כיהודי - הוא גוי וצריך גיור כדי להיות יהודי.

גם לגוי יכולים להיות ילדים יהודים, זה לא הופך אותו ליהודי.

לאחר שעבר גיור/גיור לחומרא? כלומר - מה בדיוק תעשה? תבנה מכונת זמן ותחזור לעבר של האיש/לזמן הגיור ותבדוק מה היה ומו וכן הלאה? או מה?

אני שואל לחלוטין ברצינות ולא בציניות, כי נראה לי שזה די משחק סכום אפס - גם בזה, וגם בשאלה של האם אתיופים יהודים או לא. אם אתה מאמין שהם יהודים בעקבות פסיקות/בעקבות וואטאבר, זה סבבה, אם אתה מאמין שהם לא יהודים, זה סבבה, ואז רק אחד שעבר גיור ונותן לך את התעודה לראות מבחינתך יוכל להיחשב יהודי, סבבה (ואז ניכנס לשלב ב' של עניין הגיורים באופן כללי, בלי קשר לאתיופים) - אבל המצב שאתה העלת למעלה, אם אני הבנתי נכון, הוא מעט מוזר, כאילו אמרת, שאתה תבדוק בעצמך לגבי כל אתיופי (אתיופית, נניח) וזה לא שאוטומטית תקבע שהיא יהודיה/גויה או שהיא צריכה הייתה לעבור גיור/לא הייתה צריכה, אלא שאתה זה שתבדוק את זה ועל סמך החלטתך תקבע האם היא בסדר (לעניינך הפרטי, כמובן).

וזה מה שאני לחלוטין לא מבין מה אתה רוצה בזה. 

שאלה ראשונה: האם האתיופים של קהילת ביתא ישראל מבחינתך הם יהודים או לא? ( עם/ בלי גיור לחומרא - להתייחס לשתי האפשרויות).

שאלה שנייה: איזה גיור של אתיופים לדעתך יהיה מספק אם עברו אותו?

שאלה שלישית: על איזה תעודות גיור אתה סומך באופן מלא ועל אילו לא? (בממוקד, האלה מתייחסת לרבנים/מכוני גיור, וגם על עדות/סוגי גיור).

שאלה רביעית: איך אתה מבצע את הבדיקות הפרטיות שלך על תעודות גיור כדי להחליט האם בן אדם יהודי או לא? איזה ידע הלכתי/מציאותי רב יש לך כדי להכריע בסוגיה כזאת?

שוב, כל מה שכתבתי למעלה, התהיות ולאחר מכן השאלות הקונקרטיות, ממש לא באות מתוך ציניות אלא מתוך סקרנות וחוסר הבנה, במלוא הרצינות.

אשמח שתענה על כך. תודה

למה יהודי שעלה מגרמניה, ממרוקו או מתימן, נחשב בעיניך אוטומטית כיהודי (או שאני טועה?) ואילו יהודי שעלה מאתיופיה, לא? מה עושה את ההבדל בין הקהילה היהודית באתיופיה לקהילה היהודית בתימן, מרוקו או גרמניה? (שים לב - אני לא מדבר על עניין ספציפי של הלכות כאלו או אחרות, אלא על עניין ה"יהדות"ש כידוע לא נמדדת בכמה מצוות הבנאדם שמר אלא בעובדה והשאלה המציאותיות האם הוא נולד יהודי או לא. למה בגרמניה ובמרוקו זה יותר חזק מבחינתך מאשר באתיופיה?).

שאלה שישית: אמרת שעל מדינת ישראל אתה לא סומך. ובכן, האם יש גיור שאתה כן סומך עליו באופן מלא? אם כן איזה הוא? ותזכור שבמדינת ישראל ממילא כדי שגיור יוכר כגיור, בית הדין הרבני הגדול צריך להכיר באותו גיור - בין אם נערך בחו"ל ובין אם נערך על ידי מכון גיור פרטי.

שאלה שביעית: יהודי שגויר בידי בית דין של מדינת ישראל, הכין אוכל, הדליק את הגז, הניח את האוכל על האש והכל - אם הבנת נכון, אתה לא תאכל את האוכל הזה עד שתעשה לו בדיקה מקיפה בנוגע ליהדות שלו, תדבר עם הרב שגייר אותו וכן הלאה?

שאלה שמינית: תדבר עם הדיין ו...? מה הידע ההלכתי הגדול שיש לך יותר מלדיין שנותן לך את היכולת לחשוב שאתה תדע יותר מהדיין או לפחות כמוהו, מה נעשה כהלכה או לא? זה נשמע קצת חצוף השאלה הזאת, אבל האם אי פעם למדת את הדינים האלו לעומקם במשך שנים? האם אתה מוסמך לגייר? האם אתה מודע לכל ספרות השו"תים של גדולי ישראל בכל הדורות בענייני גיור ויודע מהם הצדדים לקולא ולחומרא בכל סוג מקרה? ומעל הכל - האם אתה יודע להיכנס לראש של דיין ספציפי ולהגיד מה הנחה אותו בעת שנתן את האישור לגיור?


מצטער אבל מה שאתה אומר כאן נשמע לי קצת מעל לכוחותיך או מעל לכוחותיו של כמעט כל יהודי סטנדרטי במדינת ישראל או מחוצה לה - כמובן, אם לא משתמשים בפופוליזם, בהנחות יסוד מראש וכן הלאה, שעוזרות "לקצר תהליכים" אבל בצורה שתדגיש את הצביעות ואת חוסר היושרה ההלכתית שבדבר.

שאלה - אתה אוכל אוכל שניתנה לו כשרות כלשהיא? איך אתה יכול לסמוך על הכשרות? גם אם היא בד"ץ הכי מהודר שאתה הכי סומך עליו - האם אתה מכיר את אותו משגיח שהשגיח לכאורה על המזון שאתה אוכל (אוכל מוכן או מוצרים בסופר, לא משנה) ויודע להגיד שהוא איש ירא שמיים מספיק ושבוודאות הכסף לא שיחק אצלו ובוודאות לא הייתה כאן פוליטיקה וכיפופי רצונות ולמעשה האוכל שאתה אוכל אולי הוא לחלוטין לא כשר?


ובמילים אחרות, מה שאני מנסה לברר כאן למעשה, זה: איך אתה מצליח לחיות בעולם שבו אתה לא יכול לתת אמון ראשוני ובסיסי כל כך בנותני השירות שלך, ובפרט רבנים? אם אתה לא מוכן הלאמין רלב שהוא רב ושהוא עשה את תפקידו כהלכה - איך אתה מצליח לחיות כיהודי מאמין בעולם שלנו? זה נשמע לי מאוד מאוד מאוד מאוד קשה, לא ככה?

ושוב, אני מקווה שאתה באמת קלטת אותי והבנת שאני לחלוטין לא ציני, אני פשוט מאוד תמה איך דבר כזה יכול לקרות. אולי פשוט לא הבנתי אותך נכון בכל הדברים, לכן שאלתי, כדי לראות איפה הטעות שלי אם ישנה. 

וסליחה שאני מעמיס עליך המון וכותב הרבה ומטרטר בשאלות, אני יודע שאתה לא אוהב את זה פשוט זאת כבר לא הפעם הראשונה שהתהיה הזאת עולה לי כלפיך או כלפי אנשים אחרים, בפורום הזה או בכלל, אז כבר מתוך השאלה הספציפית כאן מצאתי פתח אפשרי הלבין סוף סוף את מה שהתקשתי הלבין עד עכשיו...

כל טוב ולילה/בוקר טוב  

בדבריה של ענבל בתגובה האחרונה שלה שהגבת לה, ותנסה להסיק מהן בעצמך למה השאלה שכתבת מיותרת וכמעט אגיד על גבול המטופשת והדמגוגית... 

כשההורים שלי התחתנו, השידוך שלהם נראה אז כמו שעטנז גמור בין גלקסיות שונות. אני לא אשקר שגם להם לקח שנים להסתגל וראיתי את זה בתור ילד. גם אני ואשתי מעדות שונות, אבל מי שמביט עלינו מהצד לא יכול לנחש מי והיכן. פשוט אין לנו מנטליות של עדה. הילדים שלנו הם קוקטייל של תפוצות ובשבילם להיות אשכנזי או מזרחי זאת בדיחה. הם יודעים שהם ישראלים עם מסורת בית אבא מסוימת ולחברים ולחברות שלהם יש גם מסורות אחרות. 

אני למדתי עם חברים אתיופים באוניברסיטה ויש לי גם חברים בעבודה. המציאות הזאת דינמית ומשתנה. 

יש 2 נקודות עיקריות שצריך לשים לב אליהם.

1.בכללות בעליות האתיופים והרוסים הגיעו הרבה גויים, לא באשמת העולים, אבל העולים סובלים מזה, צריך להבין להכיל ולגיב בהתאם ובחיוך

2.במדינת ישראל יש מגזר תורן שכולם דופקים אותו וגם אם לא משתדלים לתת לו הרגשה כזו,המרוקאים/תימנים/חרדים/רוסים/אתיופים כל אחד בתורו.

הבעיה שלמרות שעברו למעלה מ שנה מעליית האתיופים הם משתפים פעולה עם המגמה הזו, כשמישהו יצעק באוטבוס על מרוקאי "מרוקאי מסריח" לא יחשבו על תביעה, כשלא מקבלים רוסי לבית ספר במקום לעשות בלגן הוא ממשיך הלאה לאיפה שרוצים אותו ולא מתאמץ להכנס למקום שלא רוצים בו, אבל המגזר האתיופי אוי למי שינסה לעשות את אחד מהדברים הנ"ל  - כולם יעוטו עליו ומי שסובל בסוף זה האזרח הפשוט למטה שמרגיש דפוק ומגיב בהתאם

מי שיהודי ,יהודי ויכול לומר את זה יפה שוב ושוב(ורוב לא מספיק  - גם העליה מרוסיה רובה היתה יהודית ועכשיו...).

אם חושבים עליו שהוא לא יהודי שיבין מאיפה זה מגיע ויסביר שוב ושוב בדרכי נועם.(ולא ינפנף רק ברבנים - חוץ מהרב עובדיה יש רבנים נוספים.. צריך ללמוד מה הפסק ומאיפה הוא הגיע)

כשמתנהגים נכון מקרינים על הסביבה ורק מתקדמים ומקדמים את הסביבה.

עם המגזר התורן שמנסים לדפוק אותו

החרדים חיים כך שנים ובשלב כלשהו הפסיקו לשים על הסביבה והתקדמו הלאה..

העליה מרוסיה ספגה גם סטיגמות אבל הם עבדו קשה ונטמעו בחברה - היהודים והגויםי שבינהם ועם כל התלונות שלהם על הרבנות שלא מקבלת אותם כיהודי באופן אוטמטי הם יודעים איך להסתדר.

זה לשנות גישה בראש.

נ.ב.גרתי פעם בסמיכות למרכז קליטה של אתיופים שהיחס אליהם היה כמו שתיארת, באותו איזור היה אתיופי יהודי בוודאות (עבר גיור לחומרא וכו)שהיחס אילו היה שונה לחלוטין בגלל התנהגותו והנהגתו (ואגב הוא ידע להצביע מי יהודי ומי לא)

זה נכון שאתיופים שרוצים להשתדך בודקים שבע דורות אחורה שאין ביניהם קשר משפחתי? 

או שזה רק האתיופי שאמר לי את זה...

אני לא יודע אם כיום הם עדיין מצליחים לעשות את זה, אבל אני אכן יודע שזה היה המנהג.

אולי זה קצת מוזר אבל כשחושבים על זה המנהג הזה כן עזר בנקודה אחרת לגמרי - בבדיקה כזאת הרבה יותר בטוח שמי שאתה מתחתן איתו הוא יהודי לגמרי ואין חשש ביהדותו. כשבודקים כל כך אחורה, הסיכוי שפספסת משהו בדרך, הוא קטן, וכאשר אתה רואה שכל השושלת יהודים (ולפחות האימהות) - זה יוצר ביטחון בנקודה הזאת. זה מינסתם גם מה שהבדיל בין ביתא ישראל לפלאשמורה. 

של חבר שלי, אתיופי, עם כלה - אשכנזיה. זה כל כך היה יפה בעיניי

וכמובן שקבלה של החתן/כלה זה דבר חשוב מאוד ויפה מאוד. אני עצמי בן מעורב - אימי מרוקאית, ואבא שלי אשכנזי - ושתי המשפחות קיבלו את הצד השני כל כך יפה ובטבעיות, לא עושים חשבונות כאלו או אחרים, ונהנים מכל העולמות, מסוגי אוכל מגוונים ונהדרים, משילוב נפלא של תכונות טובות ונחמדות של כל עדה, וכו' וכו'...

אכן, מצטרף לכל מילה בשורה האחרונה שכתבת. 

ו...אין על אתיופים! כ"כ נחמדים וחמודים!

שלא שווים את הזמן הכוח והאנרגיות שלך

הכרתי בחיי לא מעט אתיופים (אתיופיות פחות...)

ורובם ככולם היו אנשים ממש איכותיים משכמם ומעלה

(בעיקר בצבא ביחידות הכי מובחרות יש אתיופים)

לי אין שום בעיה להשתדך עם אתיופית

ואני בטוח שיש לא מעט נערים ועלמי חן

שאין להם בעיה שכזו.

באיזשהו מקום זה כמו הסיפור עם גריות (גרה ברבים)

שלא רק שאין לי בעיה עמזה

מבחינתי זו אפילו מעלה ויתרון.

הייתי בשתי חתונות כאלה, של אתיופי/ת עם אשכנזי/ה.

שתיהן של אנשים (מהצד האתיופי)שמאוד מאוד קרובים לליבי.

אחת לפני 8 שנים ואחת שבוע שעבר.

היה הבדל מאוד גדול באווירה הכללית. לפני 8 שנים זה היה מין משהו כזה מיוחד ו"וואו", ומגניב, והורגש פער גדול בין המשפחות.

שבוע שעבר היה משהו אחר לגמרי. היתה כזו זרימה נעימה בין שני הצדדים ואם לא הייתי יודעת- לא הייתי שמה לב שאכן יש בחתונה הזו משהו קצת מיוחד ושונה מחתונות אחרות.

אני אומרת את זה כדי לציין לשבח את העובדה שהזמן עושה את שלו, והחתונות המעורבות הללו עוד כמה שנים יהיו דבר כ"כ טבעי, כמו שלפני חמשים שנה אשכנזי ותימניה  היה משהו הזוי והיום אף אחד בכלל לא חושב על זה... 

לקחת משהו שכתבתי בתגובה מאוד ברורה והבנת אותו לא נכון כי הדם עלה לך לראש. 

וכתבתי מפורש שאני מדבר על הפסק למסירת שטחים

וכתבתי שוב כי ביקשתם הבהרה 

ושוב כי ימל ביקש שוב

והנה הפיסקה הראשונה: 

אני לא הולך לפי פסקי הרב עובדיה ונראה לי תמוהה שהוא פסק שהעולים מאתיופיה יהודים ע"פ מה שהסובבים אותו לחשו לו באוזן. אבל הוא גם פסק שמותר למסור שטחים כי אריה דרעי וחיים רמון הבטיחו לו שזה מה שיגרום לכך שהערבים יפסיקו לרצוח יהודים. הוא חזר בו אגב.. כי אלי ישי הסביר לו שהם שיקרו עליו.

איך את מבינה מפה אחרת? 

ופה הסברתי למה אני עושה את ההקשר: 

לא זלזלתי. תמהתי וחלקתי על שיטת פסיקתו - לקראת נישואין וזוגיות

בתגובה לטענה של ימל בתגובה מעל

(לפחות ככה טוענים חלק מהחוקרים ע"פ בדיקות דנ"א).

נ"ב

"הם" = אנחנו

לא מה פוגע בה ולא את המשפט השני.

זה מה שאת אומרת בשורה אחת 

בשורה שניה את אומרת שאני ממציא הוכחות. 

הרב עובדיה חזר בו, הרב עובדיה הסביר ששיקרו עליו בנוגע למציאות, זאת עובדה. 

ערערתי על הדרך שבא הרב עובדיה פסק הלכה. 

(אני יודע שחלק מהמגיבים פה יתעצבנו מזה, אבל שוב ושוב ושוב אומר, אני לא מדבר על הרב אלא על שיטת הפסיקה שלו ועל הצורה שבה הוא בוחן את המציאות)

אבל גדולים בתורה (וגם כאלה שהחזיקו בתפקיד רב ראשי בדיוק כמוהו) חלקו על צורת הפסיקה שלו בחומרה. הם חכמים וגדולים הרבה יותר ממני. אני לא אדון לעצמי בעניין הזה. 

חשבתי שהתפתלת מספיק אז עזבתי את העניין אבל אני רואה שאתה חוזר על הדברים שוב אז שוב אשאל:

מה היא "הדרך שבה הרב עובדיה פסק הלכה" או "שיטת הפסיקה שלו" כלשונך? מה "הצורה שבה הוא בוחן את המציאות"?

אתה עשית קישור מדומיין ושערורייתי בין פסיקתו בנושא אוסלו לשאר פסיקותיו ובנית עליה תאוריה שלימה לגבי הרב. פשוט בושה.

לגבי האתיופים שנקראים 'ביתא ישראל' הוא פסק בהסתמך על עדות הרדב"ז ועוד ועל פי כללי הפסיקה שמובאים בגמרא איך בודקים יחוס (צריך עדות על 4 אמהות וכו' וכל זה היה קיים בקהילות האתיופיות כמו בכל קהילה אחרת בעולם), אתה משום מה מערער על הפסק מסברות שאין להם שום בסיס בהלכה כמו קשר עם קהילות אחרות (ממתי זה תנאי הלכתי??) וע"פ פסיקה של הרבי מליובביטש שמתבססת על 'רוח הקודש' (אם כבר מדברים על שיטות פסיקה וצורות בחינת מציאות מפוקפקות....).

אשמח להבהרה כי את התשובה שנתת לגבי הקשר בין אוסלו לנד"ד לא לא הבנתי...

הבאתי כאן דוגמאות של מקרים כאלה שהגיעו לפיתחם של רבנים ראשיים וכל צורת ההתייחסות הייתה שונה ומעלה תהיות בנוגע להתייחסות כאן. 

ובשורה תחתונה שלך סתם כתבת שטויות

שגם בה הוא הסביר מה הייתה הטעות. גם במקרה ההוא זו לא הייתה חפפנות או תמימות שלו וכש"כ לא מתוך מניע פוליטי - הוא בירר לעומק עם כמה וכמה גנרלים בהם הרמטכ"ל ומספר אלופים וזו הייתה העמדה של רוב המערכת הבטחונית וזו עדיין העמדה לפחות חלקית (אני תוהה איך עוד ציפית שהוא יברר?). נכון שהוא שינה את דעתו ואמר שהמציאות היא לא כמו שהעריכו שתהיה כמו שכולנו רואים לצערנו. מה הקשר???

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…