היי
נשואה שלוש וחצי שנים, שני ילדים.
מרגישה לאחרונה שמחפשת את הכיף והשחרור שהיה ופתאום קצת נעלם...
מוצאת את עצמי מתעצבנת על כל דבר קטן, ביקורתית, לא מרוצה ומעירה.
קשה לי פתאום לקבל את בעלי בחיוך אמיתי כזה כשהוא חוזר, ולהתעניין בפניות והקשבה לאיך עבר עליו היום.
קשה לי להתמקד בטוב.. ונתפסת על הדברים הפחות....
בקיצור מרגישה שנעלמה לי השמחה הזורמת והכיפית הזו....
זה כ"כ כואב לי.
חייבת לציין גם שלאחרונה עברנו שינוי מאד משמעותי שהיה לי קשה מאד להסתגל ושביננו יש אהבה חזקה ובעלי כ"כ סבלן ומכיל ומבין וגם כשאני מגיבה לו הפוך הוא רק ממשיך לחבק ולעודד.
וזה רק מגביר לי את התסכול כי רוצה להחזיר לו בענק.
להיות אישה כיפית. רגועה.
גם לכן היו תקופות כאלה? קושי להיות את במצבים מסויימים. רצון ענק להיות מושלמת לבעלך ולילדים אך בסוף את מוצאת את עצמך שוב עצבנית כזו ולא שמחה?
כל אחד מה שטוב לגוף שלו...
יש יותר מדי פרטים ודברים שצריך לשים לב אליהם, שאין לי כוח…