אם הוא בן שנתיים...

מה נקרא לא מדבר?

(אשת מקצוע)

מילים לא חייבות להיות ברורות בגיל הזה. מספיק שהוא אומר הברה כלשהי ומתכוון בעקביות לאותו מושג - שזה נחשב מילה. תעשו לעצמכם תרגיל: תעכבו ותספרו כמה מילים כאלה הוא יודע לומר. אם מעל עשרים - זה תקין.

ואם הוא משלב שתי מילים לא קשורות למשפט אחד - זה עוד שלב, מתקדם יותר.

נראה לי שאם עד גיל שנתיים וחצי הוא לא מחבר משפטים כאלה (כמו שתיארתי) - אז לפנות לרופא משפחה שיפנה אתכם לטיפול.

הבת שלי באותו גיל, אומת הרבה-הרבה מילים, כמובן חלקיות (לא מצפים ליותר מזה בגיל הזה!), בקושי מחברת משפטים - והיא דווקא נמצאת בגנון עם ילדים גדולים ממנה...

בקיצור - אין מה לדאוג, לדעתי. אם עוד חודשיים-שלושה הוא לא יחבר משפטים בכלל, אז אולי באמת כדאי לעשות לפחות בדיקת שמיעה.

(ובאמת לזהות צבעים בגיל הזה זה ממש מתקדם! את יכולה להיות רגועה)

אפשר לראות נוזלים באזניים אצל רופא אא"ג (לוודא שהוא מקבל ילדים קטנים)

האם הוא מגיע למצבים של תסכול? שמנסה להגיד משהו ולא מצליח? או שלא  מבינים אותו?(לא רק אתם)

גם לנו יש בת שדיברה ממש מאוחר ולא עלינו על בעיית שמיעה בזמן....

תתחילי לבדוק ותקבעי תור כבר מעכשיו גם לבדיקת שמיעה ולקלינאית.

חשוב שיהיו תוצאות הבדיקה לפני הקלינאית

בגילאים האלה בד"כ מקבלים טיפולי קלינאית תקשורת עם השתתפות מאוד קטנה

בנוסף לטיפול הישיר בילד, היא נותנת הדרכה להורים איך לעזור לילד לקלוט מסרים

מילוליים מהסביבה. זה יכול להפחית מצבים של תסכול של הילד שלא מבינים אותו

מתוך 9 שיהיו בריאים 3 דיברו בגיל 3- 3.5. היום הם לא סותמים את הפה...

צריך רק לשים לב שהם שומעים טוב ומבינים את מה שאת מבקשת. לראשונה עשיתי בדיקת שמיעה בגיל שנתיים כי במעון לחצו עלי מאוד אפילו שהרגשתי שזה מיותר. לאחרים ממש לא אפילו ששיגעו אותי בגן. הם כולם צעירים ועלו לגן עדיין לא מדברים.

בהצלחה,

א. במקרה שיש עיכוב שפתי הקופה צריכה לממן טיפול התערבות מוקדמת. גם אם לא מלאו לילד 3 שנים.

ב. לא ניתן בשום פנים ואופן לקבוע על סמך המידע שכתבת כאן האם הילד זקוק לטיפול (אם יש איחור גדול ביחס לנורמה של בני גילו) או שאין צורך בטיפול (אם הפער קטן ויש סיכוי גבוה שידביק בעצמו את הפער).

רק לאחר אבחון של קלינאית תקשורת תוכלי לדעת.

ג. גם אם הקלינאית לא תמליץ על המשך טיפול, היא תוכל לתת לך הדרכה בע"פ ביחס לפעילויות שיתרמו להעשרת השפה של הילד.

ד. לפי מה שראיתי כאן, את כותבת בעיקר על ההיגוי של הילד (כלומר, כמה הברות אומר/ לא אומר במילה),

אבל מרכיב משמעותי יותר הוא מרכיב השפה-

כלומר, מה היקף אוצר המילים שלו? בגיל שנתיים אוצר המילים אמור להקיף כ-300 מילים בממוצע (לבנות ההישגים גבוהים מהבנים). אפשרי שיהיה פחות, אבל תלוי עד כמה...

האם הוא מביע גם פעלים? רק שמות עצם?

האם משתמש בשפה בשביל לבקש/ לשאול/לסרב/לצוות/ להביע דחיה("לא רוצה")/קיום אי קיום ("אין/יש חלב")?

האם הוא כבר מצרף כמה מילים למשפט קצר או שהוא מביע את עצמו במילה בודדת? ואם מצרף, כמה מילים מצרף?

יש הרבה מרכיבים שצריך לקחת בחשבון, ללא ספק לא ניתן לתת תשובה בשליפה בלי בדיקה מקצועית.

מבחינת הפרוצדורה:

תתחילי מתור לרופא ילדים. תבקשי בדיקת שמיעה (בלעדיה לא תוכלי להתחיל טיפול בכל מקרה, ואם יש בעיה, תוכלי לטפל בה וזה יסביר את הפער שצבר).

תבקשי תור לרופא התפתחותי (לא בטוח שתקבלי, אבל חשוב לנסות)

תבקשי שאלון להתפתחות הילד וכמובן הפניה לאבחון של קלינאית תקשורת.

תקבעי תורים בהקדם (גם אם עוד לא קיבלת אישור של הקופה כיוון שהתורים ארוכים ברוב המקומות).

שיהיה בהצלחה!

לא צריך להילחץ- ברוב המקרים גם כאשר מדובר בילד עם קשיים, השקעה בגיל הצעיר עוזרת להשלים את הפערים במהירות.

הכי חשוב שתהני ממנו!

אחות למקצוע

הי כולן, לא קראתי את כל התגובות, אבל מהמעט שראיתי הצטערתי מאד לראות שיש כאלו שהרגיעו את האם הערנית  על סמך ניסיון אישי בלבד. חבל לקחת אחריות על שאלות כאלו. רק אחרי אבחון של קלינאית תקשורת אפשר לדעת אם יש סיבה לדאגה. יכולות להיות כל כך הרבה סיבות לעיכוב שפתי אצל ילד, חלקן לא מדאיגות וחלקן כן. זה שילד אחד התעכב בשפה ואחר כך הדביק את הפער לא אומר שכולם כאלו.

אני חושבת שזה נפלא שאמא שמה לב בגיל צעיר כל כך לעיכוב (בעיניה, ייתכן שהכל בסדר), והשלב הבא הוא לפנות לאבחון בקופת חולים. כן, אנחנו מאבחנים ומטפלים גם בגילאים צעירים יותר משלוש. מקוה שאחר כך כולנו ננשום איתך לרווחה

ככלל, אמא דואגת זו האינדיקציה הטובה ביותר לפניה לאבחון. ממליצה לך בחום לפנות לקופה, להגיע לאבחון (אם יראו צורך), ולהירגע. הרבה הצלחה!

אבל בגדול התהליך בקופ"ח הוא שאת צריכה להגיש הפניית רופא להתפתחות הילד בצירוף תוצאות בדיקת השמיעה וטפסים שאת (והגננת) צריכות למלאות. ואז מאשרים לך אבחון אצל קלינאית תקשורת שלאחריו מאשרים סדרת טיפולים.

מקווה בשבילך שהתורים בכללית לא ארוכים.. ושאולי התהליך אצלם קצר יותר!

תתקשרי ל-*2700, ותשאלי היכן יש באזורך מכון להתפתחות הילד.

אל תידאגי יש ילדים שמתחילים לדבר מגיל ארבע והיום הם פשוט לא מפסיקים לדבר ודברנים שלא סותמים את הפה לשניה אז אל תדאגי לי יש קרובות משפחה כאלו והוא בעזרת ד ידבר בקרוב הסירי דאגה מילבך

יש שם יועצים מקצועיים מכל מיני תחומים

עד גיל 3 כמדומני זה חינם..

איך עושים את זה? פונים לרופא המשפחה, הוא מביא טפסים

ממלאים ושולחים בפקס..

ברגע שיש להם תשובה הם חוזרים אלייך.

לוקח להם זמן להגיב בדרך כלל,

כך שכדאי כבר עכשיו לנסות.

ומעבר לזה- מה פירוש לא מדבר? אפילו לא מילים בודדות? חצאי מילים?

לא מבין או רק לא מדבר?

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....