כולנו בני אדם..

גם אני שכחתי הרבה..

בעיקרון שתיהם עד שנה

בגיל שנה עושים ספירת דם לראות את ערכי הברזל

אם הוא נמוך ממשיכים..

עצות לעשות את זה בזמן קבוע נגיד כל בוקר בא. בוקר

ניסיתי לתת פעם אחת מחוץ לאמבטיה ומיד התלכלכו בגדים.

מאז באמבטיה.

לפותחת - זה תלוי גם מה הבת שלך אוכלת.

שלי אוכלת רק ג'אנק אז אני נותנת לה הרבה. כמעט בת שנתיים ועדיין נותנת, עוד לא עשינו את אותה ספירת דם שמחכה בתיק כבר כמה חודשים ובטח פג תוקפה..

כיום נותנים ברזל עד גיל שנה וחצי ולא כפי שהיה מקובל בשנים קודמות עד גיל שנה!
ויטמין D עד גיל שנה!
 

אני הייתי נותנת את הויטמין D והברזל בבקבוק של החלב השאוב שהייתי נותנת למטפלת.

(לא לערבב עם תמ"ל כי זה חלב פרה וזה לא נספג בגוף, הברזל)

בשישי , שבת כשהוא היה איתי והיה רק יונק בלי חלב שאוב בבקבוק- הייתי שוכחת הרבה פעמים. לצערי...

לאחרונה, כשהפסקתי לשאוב (אבל עדיין מניקה ב"ה) - אני משתדלת לתת לפני ארוחת ערב. משתדלת.

כמה פעמים, הבת שלי בת ה-5 הזכירה לי....

(שלי כבר בן שנה וחצי אוטוטו)

אבל בגילאים קטנים יותר, כשנותנים פירות מרוסקים/ טחונים- ניתן להוסיף את הברזל והויטמין D לפירות הטחונים...

גם את זה הייתי עושה לילדים הגדולים שלא הנקתי מי יודע מה...

ככה זה גם נספג טוב בגוף ולא מלכלך והכל נכנס פנימה לגוף!

כמובן שכדאי גם שהתזונה שלהם תהיה בריאה ועשירה בברזל: קציצות בשר, מרק עדשים וכו' וכו'

אבל בגדולים שלי זה היה עד גיל שנה ולפני כמה חודשים שעשיתי לקטן שלי בדיקה, אמרו לי שהיום זה השתנה וזה עד גיל שנה וחצי...

ויטמין די בערך 4 ימים בשבוע. הבקבוקון על שידת ההחתלה, אז אחרי כל רחצה -2 טיפות.

הברזל- קטסטרופה... נמצא באמבטיה, אבל אני שוכחת לתת לו. אם אגיד פעם בשבועיים זו תהיה הגזמה. 

וחבל, דוקא בתקופת המעבר הויטמנים ממש חשובים

אנחנו נתנו לגדול בקפדנות ייקית של ילד ראשון, ובבדיקת דם של גיל שנה היה חסר לו ברזל והיינו צריכים להמשיך עד שנה וחצי.

כמובן זה לא מונע מאיתנו לתת באותה קפדנות גם לילד השני - אבל קחו בחשבון שזה לא תמיד קובע, כי אני מכירה גם כאלה שחיפפו מאד ואצלם לא היה חסר.

בחורף כן משתדלת לתת יותר ויטמין D כי מטבע הדברים רואים פחות שמש.

ברזל- בקושי נותנת. לא היו אצלי בעיות של ברזל. צריך שתהיה תזונה מתאימה.

בכלל- נכון שהדברים האלה חשובים אבל צריך לזכור שהנחיות רפואיות לכלל הציבור הן מתאימות לנורמות של כלל הציבור.

וכיום, כלל הציבור צורך בעיקר דגנים לבנים (שיש בהן הרבה פחות ברזל), ולא מספיק מוצרים כמו טחינה, קטניות וכד'.

אז לדעתי- אם יש תזונה טובה ועשירה בברזל- (וגם בלי מוצרי חלב- כ חלב מונע ספיגת ברזל)- אין לחץ לתת ברזל.

כי אני גם מקפידה על תזונה נכונה אבל עדיין נזקקת לברזל.

אפשר רעיונות?

דייסת קוואקר מבושלת במים עם סילאן טבעי, טחינה גולמית ואגוזי מלך טחונים. 

זה בפני עצמו הפצצת ברזל...וזה מעולה לתינוקות. הגדולות כבר פחות אוהבות, אבל אוכלות תמר עם אגוז כמה פעמים בשבוע

אני משתדלת, אם אני מכינה קציצות וכד'- שיהיה מבשר או הודו ולא מעוף.

הרבה עדשים- כתומים, שחורים, חומים.

וכמובן- דגנים מלאים. אני לא מכינה הכל מלא, כי לא הכל מתקבל בעין יפה...אבל אורז מלא מדי פעם, או אורז בסמטי, קוסקוס מלא, פסטה מלאה, לחם מקמח מלא (אני מכינה).

גם לא אוכלים אצלנו כמעט מוצרי חלב. בזמן האחרון אני כן קצת מכניסה, אבל ממש בקטנה- קוטג' בסנדוויץ' פעם פעמיים בשבוע לאחת הילדות, ויוגורט ביו כל יום לאחת הבנות שסובלת מכאבי בטן וזה ממש מציל אותה. 

בבדיקות הבודדות שעשיתי להן הן היו בסדר מבחינת ברזל.

אז אני גם מקפידה על עדשים מכל הגוונים. הן באורז הן במרק וכד' ומשתמש גם בקוקוס מלא. כל השאר לא מתקבל אצלי...

קציצות גם מבשר בקר וגם מהודו. לא משתמשת בכלל בעוף טחון....

ולגבי האורז- האם אורז בסמטי עדיף על אורז רגיל? הוא שווה ערך לאורז מלא או מה?

כי זה משהו חדש שלא ידעתי...

לאו דווקא מצד הערכים התזונתיים שיש בקליפה - שזה יתרון של המלא- אלא מצד איזה רעלן שמופרש באורז מלא יותר מאשר בלבן.

אני משתמשת גם  בבסמטי לפעמים

העצה שלי היא פשוט לתת בזמן קבוע 

למשל לפני אמבטיה ואז זה כרב הופך לחלק מהשגרה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....