מאוחר מדי לויכוח, נמצא זמן.בן-ציון
סביון
#פירוש_סביון
אבל אבל אבל --- גם לקרוא ספר מהתנ"ך בלי ללמוד אותו, זה לא כזה נוראי. אמנם מפספסים את רוב המהות, אבל משהו כן יש כאן.
תלוי מה המטרה.בן-ציון
לקריאה כקריאת תהילים לא😁
אגיב על זה מחר בעז"הסביון
רק אל תגיב לי פה כדי שאוכל לערוך
אה, בעצם למי אכפת, אתה ממילא יכול לערוך לי תמיד |ניסיון לעקיצה| |בודק אם הניסיון הצליח| לא| |מתבאס|
אוף, נמאס לי מהציניות שלי
אז תחמם אותה קצת.בן-ציון
קח אותה לכוכב תכת הקרוב לביתך, ומשם תיקח שאטל לשמש. שמעתי שיש כל חצי שענ לערך.
תשובה רצינית, לשם שינויסביון
על קריאה כקריאת תהלים לא דיברתי, אם כי גם לה יש מקום ולא רק מהצד הסגולי... משתי סיבות עיקריות:
א. גם כשקוראים בשטף בלי להבין כלום, אין מצב שלא מבינים בכלל שום דבר. הרעיון הכללי יהיה מובן יחסית (אא"כ זה מישהו שלא יודע עברית)
ב. יש משמעות גם לקריאה ללא הבנה כלל, בגלל שזו תורה שבכתב - יש טקסט מדוייק מאוד (מספיק לראות את הדקדוקים של הניקוד והטעמים כדי להבין עד כמה הוא מדויק) שאותו לומדים. וכשיש רמת דיוק כזו על כל אות ואות וכל תג ותג, זה מלמד על משמעות עצמית שיש למילים גם ללא ההבנה. כך נראה לענ"ד.
מסכים חלקית.בן-ציון
אבל בהבנת הפסוקים אחרי שאתה שובר את הראש על הבנת הפסוק, אתה לא מסיים שם אלא מעיין מעט (לפחות) בפרשנים, לפחות הבסיסיים.
אם במוצהר זו קריאה ללא הבנה אלא קריאה נטו- אז בסדר, מקובל עליי. אבל כשהאדם מתיימר להבין את התנ"ך עפ"י הבנתו בלבד זה אסון.
משם מגיעים לביקרות המקרא, תנ"ך בגובה הגרביים ושאר מרעין בישין.
אני לא חושב שקריאה בלי פרשנים יכולה להוביל לשם.סביון
בקיצור, ביקורת המקרא יוצאת מתוך נקודת הנחה "סטרילית" - אנחנו לא יודעים עד כמה התנ"ך נכון, אז בואו נפתח ונראה עד כמה הוא נראה אמיתי. וככה מגלים "שקרים" "סילופים" "טעויות" ו"אינטרסים סמויים".
בגישה שלנו, התנ"ך לא מנסה לעבוד עלינו, כי הוא מקודש (אנשי כנה"ג חתמו וקידשו אותו). ולכן אף אחד לא יסלף עובדות, אין "טעויות" שצריך לתקן (מדהים כמה "טעויות" ביקורת המקרא הצליחה למצוא בתנ"ך שאח"כ נאלצה להודות עליהן) ואין אינטרסים סמויים שצריך לגלות (ודאי שהיו להרבה אנשים אינטרסים, אבל התנ"ך לא ניסה להסתיר אותם. ואם הם לא כתובים במפורש זה אומר שהם לא רלוונטיים \ ברורים מאליהם \ נראים מרוח הכתובים).
בקיצור, אנחנו לא מנסים לחקור עד כמה התנ"ך הוא אמת, אלא מנסים לגלות מה התנ"ך רוצה ללמד אותנו. ומתוך גישה כזו של ענווה, אפשר גם ללמוד בלי פרשנים מבלי להגיע לביקורת המקרא. אדם שמנסה לראות מה התנ"ך אומר לו, ולומד תנ"ך על פי התנ"ך (דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר) ולא מתוך תחושות בטן שלו, אף פעם לא ייפול לבור הזה. לענ"ד זה בדיוק מה שעושים בגוש, מי יותר ומי פחות (גילוי נאות: אני לא לומד שם).
בקריאה כזו, אפשר גם להוציא פירושים חדשים לגמרי שלא שמעתם אוזן מעולם, והם יהיו בסדר. כי בניגוד להלכה שבה יש כלל "תלמוד - סוף הוראה", בפירושים אין כלל כזה. וכל עוד זה באמת פירוש - כלומר, הוא בא לפרש את מה שהתנ"ך אומר ולא לנתח אותו בצורה ביקורתית - הוא סבבה.
ואגב, אני מאוד אוהב לקרוא את קאסוטו, לדוגמה. יש לו פירושים מאוד מקוריים. אלא מה, התפיסה שלו בעייתית. אז אני זורק את התפיסה שלו לגבי תורה מן השמים (ואת הדברים שהוא אומר שנובעים מהתפיסה הזו), ולוקח את הפירושים שאני אוהב כפירושים שבאים להסביר את התנ"ך. זה יוצא שפחות-או-יותר חצי ממה שהוא אומר הוא מאוד רלוונטי ויפה, אז זה משתלם
ואפילו את הסוגיה המפורסמת של "שני ישעיהו" אפשר לראות בצורה שלא נוגעת בכלל בביקורת המקרא - זה לא בהכרח כפירה - צעירים מעל עשרים
עריכה: תשובה של הרב אבינר שמחזל"שת-לכאורה את כל מה שכתבתי כאן:
אבל מה לעשות, שיש הרבה פרשני פשט שלא פירשו לפי המסורת אלא לפי הבנתם תוך הסתמכות על יראת שמים גדולה שהיתה להם (רשב"ם, אבן עזרא, רמב"ן הרבה פעמים, רס"ג כמדומני, ועוד ועוד).
וכדי לא לפרש פירושים מקולקלים אנחנו לא צריכים להיות גדולים וצדיקים כמוהם, אלא מספיק שתהיה לנו ענווה כלפי התנ"ך (לדעת שהוא מקודש) כדי לפרש אותו בצורה שבה הכותב רצה שנבין, ולא לעוות.
אבל ככה זה משאיר את האדם להיות דיין לעצמו.בן-ציון
מי יכול להעיד על עצמו שהוא ירא שמיים מספיק כך שלא יפרש בצורה לא נכונה, כלומר ללא שום בסיס? (דברים בעייתיים, כמובן.)
לדוגמה נושא רגיש כדוד המלך ובת-שבע.
אם הולכים עפ"י הפשט ללא מפרשים, אפשר להגיע לכך שדוד המלך נכנע ליצרו, וזהו ח"ו.
כמובן שאפשרי גם להגיע לפירושים אחרים, אך כוונתי היא שהענווה מתבטאת בכך שההבנה האישית שלי אינה סוף פסוק, אלא אחרי שאנסה להבין בעצמי אלך לראות מפרשים.
הסתמכות בלעדית על השכל זו בדיוק הטעות של הגוש.
אין דבר כזה שתורה מופיעה משום מקום, צצה משכלו של אדם בודד.
תורה מסיני זה העניין שאת כל מה שאומרים ומפרשים בכל דור, מתבסס (לפחות רעיונית) על חכמים מדורות קודמים, אדם מרבו ומשאר החכמים כך עד משה רבנו מפי הגבורה.
תשתדל לא לזרוק עלי עגבניות, בבקשהסביון
לתנ"ך יש הרבה מה ללמד אותנו כבני אדם קטנים. והוא נותן לנו הצצה לעולמם של ענקים כדי שנלמד מזה לעולמנו. והוא לא תמיד כותב את המציאות האובייקטיבית, כי היא לא תמיד מעניינת אותנו. אנחנו לומדים דרכו את ההיסטוריה בעיניים אלוקיות, את מה שיש לקב"ה ללמד אותנו (כמובן ש"מציאות סובייקטיבית" זה לא אומר שהתנ"ך משקר לנו בתיאור המציאות, אלא שהתיאור הוא "מוטה" לפי נקודת מבט אלוקית - אין לי כינוי טוב יותר לזה...). אז אם כתוב שם שדוד חטא בחטא כזה וכזה, זה מה שאנחנו צריכים ללמוד! כי זו המציאות הסובייקטיבית שהתנ"ך רוצה להעביר לנו, וזה מה שיהפוך אותנו לאנשים טובים ואלוקיים יותר! אלא מה, מי שלא לומד את התנ"ך כמכלול (ורואה שהוא לא מתקרב לגודל של דוד המלך וממילא גם החטאים שלו לא מתקרבים אליו) עלול לטעות ולחשוב שהחטא של דוד המלך הוא כמו החטא שלו. בדיוק בשביל זה מגיעה הגמרא ואומרת לנו, אל תטעה לחשוב ככה.
ועיין מהר"ל בבאר הגולה, באר חמישי פרק י', שמפרש את חטא דוד ובת שבע בצורה מופלאה מאין כמוה.
ושוב אחזור על מה שכתבתי בעריכה של התגובה הקודמת - היו הרבה מפרשים שאכן הסתמכו על שכלם ולא על מסורת של פרשנות. אז אתה רואה שזה בסדר, אם יש ענווה ויראת שמים, ולומדים בצורה מקיפה את התנ"ך כדי לקלוט באמת את המסרים שהוא מעביר לנו...
אז איך אדם יכול להעיד על עצמו שהוא ירא שמים מספיק? אפשר. כי לא צריך להיות גדול הדור כדי לפרש פירושים, מספיק לדעת בדיוק מה "אנחנו" (יענו הטובים, good guys
) חושבים לגבי קדושת התנ"ך ואמינותו, ושתהיה לך מטרה ברורה לגלות מה התנ"ך רוצה להגיד לנו. מסובך? לא כ"כ. ואם תטעה בפירוש? נו שוין. טעויות מהותיות אתה לא תוכל לעשות אם תבוא בגישה כזו. אז מקסימום יהיו טעויות קטנות, לא נורא. כל אדם יכול לטעות. וגם גדולי עולם (וגדולי הפרשנים...) עשו טעויות לפעמים.אז מה לגבי תורה מסיני והסתמכות על הדורות הקודמים? ודאי שיש דבר כזה, גם בפרשנות. ועל זה נאמר "אם קבלה היא - נקבל". אבל מקרים כאלה - שקיבלנו במסורת שיש פירוש אחד והשני הוא לא נכון - הם מעטים ביותר.
ולגבי כל הדרשות שעוברות במסורת (כמו בחטא דוד ובת שבע לדוגמה) הדרשות באות להעביר מסר מסוים. זה לא אומר שזה פשט הפסוק, וזה גם לא אומר שפשט הפסוק חייב להתאים לפשט הדרשה...
עלה לי פעם רעיון, ש"רצח האופי" שחז"ל עושים לכל מיני אנשים (לבן לדוגמה, שמפשט הפסוקים הוא לא יוצא כזה רשע) הוא מוגזם בכוונה כדי להבהיר לנו מי הgood guys ומי הbad guys. ואלה דברים שאפשר להבין גם מפשט הפסוקים, אבל צריך אבחנה דקה מאוד בשביל זה, ולכן חז"ל באו ועזרו לנו. אנחנו רגילים להבין על פי חז"ל כי ככה למדנו בגן, אז מראש אנחנו קוראים את הפסוקים ככה... ולכן גם הפירושים החדשים שנפרש מדעתנו יהיו מותאמים להנחיות של חז"ל! יפה, לא?
|מעיד על עיסתו|אכן, כתבת יפה.בן-ציון
לכן בד"כ לא מומלץ.
הי,סביון
מי זה יהודי טוב?בן-ציון
כמו העולם האקדמי.
לא אמרתי באופן גורף!סביון
אעתיק לכאן:
אז איך אדם יכול להעיד על עצמו שהוא ירא שמים מספיק? אפשר. כי לא צריך להיות גדול הדור כדי לפרש פירושים, מספיק לדעת בדיוק מה "אנחנו" (יענו הטובים, good guys
) חושבים לגבי קדושת התנ"ך ואמינותו, ושתהיה לך מטרה ברורה לגלות מה התנ"ך רוצה להגיד לנו. מסובך? לא כ"כ.טוב נו. |נכנע|בן-ציון
...יכול לפרש לפי מה שהוא חושב לנכוןסביון
נ.ב. אין צורך להיכנע, כי לא ניסיתי להילחם איתך
הו, זה בדיוק העניין.בן-ציון
נכון.סביון
רוב האנשים הם חילונים ולכן זה פוסל אותם
גם הדתיים לא נורמלים.בן-ציון
אם אתה מכיר כאלה, חבל 
סביון
פירוש *סבי"וןפסידונית
וכבר פירשנו ראשי תיבות אלו מה הם.
מה הם?סביון
לא זכור לי שפירשנו...פסידונית
למיטב זכרוני, הר"ת ניתנו באותה נשימה עם הפירוש עצמו.
והיי, אהבתי את החתימה!
ומה הם?סביון
ותודה!
שפיות
סביון
אז הוא צינזר לי ל"חצוף בהווה"...אני גם זוכרת משהו כזה. לא זוכרת מהציף
ציף ציף!פסידונית
ישלך זיכרון של פיל.
ואני אוהבת אותך בגלל זה 
(לא רק במקרה הזה.)
אם לא הייתי מכירה את הפיל שלציף
אין כמוךהנסיך הקטן.
שמחתי לראות אותו היוםציף
אממ |נדחף| זהומר שהיא יכולה לזכור בתוך השבעים שנה האלה דבריםמדענית
לא קשור זקנה
^^^פסידונית
לא הבנתי את הקשר בכלל.
הוא סתם רצה להוציא אותי זקנהציף
באסה, לא הלך לו.פסידונית
חןחן,לא הייתה צריך.ציף
מי,מה?אחיתופל
אמרתי לך כבר שלא מגיע לכם לדעתציף
ציף בואי!!נפש חיה.
לאן?ציף
אליי לאישי..... או לפלאפון...נפש חיה.
או אליאחיתופל
אמאמאמאמאמאמאמאמאמאמאמאמאמאממממממממממממנפש חיה.
אבאבאבאבאבאבאבאבאבאבאבאבאבאבאבאבאבאבאבאבאבבבבבבבבבבבאחיתופל
השםהשםהשםהשםהשםהשםהםשםהשםהשםהשםהשםהשםהשםנפש חיה.
שלמישלמישלמישלמישלמישלמישלמישלמישלמישלמישלמישלמישלמישלמישלמיאחיתופל
שלי! פסידונית
והוא?אחיתופל
פסידוניתפסידונית
היו לך ספקות?
עדיין ישאחיתופל
אז תסתפקפסידונית
מסתפקאחיתופלאחרונה
לא מדבר עם בנים באישיציף
מדברת* ואפשר פהאחיתופל
מדברת נכון. ואפשר גם במקום חביב יותר מפהציף
אבל שם זה אישי ושם את לא מדברת,או שזה שם אחר?אחיתופל
אבל אבל אבל למה?אחיתופל
..זית שמן ודבש
קירשנר רצחה את אלברטו ניסמן
פעם היה פההמפוזר מהכפר
הרבה יותר מעניין
איפה כולם???
..זית שמן ודבשאחרונה
הלכו
התבלבלתיאיגנוטוס פברל
כשפתחת את הדלת, כבר ידעת שאסור היה לך לפתוח אותה.
איך ידעת?
כי על הרצפה היה מונח מכתב בכתב ידך.
במכתב היה כתוב:
"אם אתה קורא את זה, נכשלת."
נכשלתי במה?
בלפתוח את הדלת.
אבל אם כתבתי את המכתב לפני שפתחתי את הדלת, איך ידעתי שאפתח אותה?
כי כבר היית כאן.
מתי?
מחר.
איך אפשר להיות כאן מחר?
זו בדיוק השאלה ששאלת כשמצאת את המכתב בפעם הראשונה.
איזו פעם ראשונה?
הפעם שבה עדיין האמנת שיש פעם ראשונה.
למה הפסקת להאמין?
כי בכל חדר שמצאת היה מכתב נוסף.
ומה היה כתוב במכתב הבא?
"אל תשאל מי כתב את המכתבים."
אז שאלת?
כמובן.
ומה גילית?
שהשאלה עצמה היא המלכודת.
איך שאלה יכולה להיות מלכודת?
כי ברגע שאתה שואל "מי כתב את המכתבים?", אתה מניח שמישהו כתב אותם.
אז אולי אף אחד לא כתב אותם?
אם כך, מאיפה הם הגיעו?
אולי מהעתיד.
אבל מי בעתיד כתב אותם?
אולי אתה.
אם אני כתבתי אותם, למה אני מזהיר את עצמי?
ממה אתה מנסה להגן על עצמך?
לא יודע.
אז למה המשכת לקרוא?
כי במכתב האחרון היה כתוב:
"החדר הבא יכיל את התשובה."
והוא הכיל?
כן.
מה הייתה התשובה?
שהחדר הבא יכיל את התשובה.
אז מעולם לא מצאת תשובה?
מצאת אלפי תשובות.
למה אתה קורא להן תשובות?
כי כל אחת מהן פתרה את השאלה הקודמת.
אז למה המשכת?
כי כל תשובה יצרה שאלה חדשה.
ומה הייתה השאלה האחרונה?
למה אני עדיין ממשיך לפתוח דלתות?
ו... מה התשובה?
...
למה אתה חושב שאני מספר לך את הסיפור הזה?
כי גם אתה עומד עכשיו מול דלת.
והשאלה האמיתית היא לא מה יש מאחוריה.
השאלה היא:
מי הניח שם את הידית?
ואם כבר שאלת את זה —
למה הנחת שמישהו בנה בכלל את הדלת?
וואו זה מורכבשִׁירָהאחרונה
..זית שמן ודבש
כל הכבוד לה!
למרות שלא קראתי את זה.
..זית שמן ודבש
הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!
עוד יש פה חיים???יאיר_
לא כ"כזית שמן ודבשאחרונה
פעם היו מסקנות. אתם לא זוכרים אני זוכרת.שִׁירָה
היום יש תהיות.
תהיותשִׁירָה
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
תהיות נוספותשִׁירָה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין אם יגיעו אנשים מעניינים בקיץשִׁירָה
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
תהיות נוספות נוספותשִׁירָה
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
שתדעי שאני ממש זוכרת אותך.אונמר
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
היי גם אני זוכרת אותך. את הניק כאילושִׁירָה
עוד תהיות? דברים על החייםשִׁירָה
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
עקיבא בחור שנוןשִׁירָה
אי אפשר לקחת ללב את מה שעובר על אנשים אחריםשִׁירָה
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משה
קוראים לזה מובחנות
ייתכן... טרם עברתי הכשרה כלשהי בענייןשִׁירָה
אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית
אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית
לא צריך "הכשרה"משה
צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.
מובחנות פירושה-שִׁירָה
מובחנותמשה
מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.
אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.
אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.
אהה לא יודעת אם זה בדיוק מה שהתכוונתי על עצמי.שִׁירָה
לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.
כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?
אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.
ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה
אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה
להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר
כי לחשוב עליה בלי יכולת לעזור זה קשה
ולעזור זה לא אפשרי
אז מה נותר?
להתפלל
ואולי אולי. אולי גם יש בי את יצר הסקרנותשִׁירָה
והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין
ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם
ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.
ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.
אולי, אני לא יודעת.
בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח
איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.
הנה אמרת לעצמך את האמתמשה
זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.
(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")
כן כנראה זאת האמת האמיתיתשִׁירָה
לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.
בסדר
להבנתי את המציאותמשה
אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.
גם מול אחותך או אנשים קרובים אחריםמשה
אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.
הדבר הכי חשוב.
אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.
צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.
לגבי חדשות לא מסכימה...שִׁירָה
תסבירי?משה
(זהירות נאום ארוך בפנים)שִׁירָה
כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)
ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.
ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.
כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?
אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.
אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......
אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.
פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה.
בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?
בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.
אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.
ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.
אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.
ובכלללללל
אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?
אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.
((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.
ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.
והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!
ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))
אני חושב שאני מסכיםמשה
לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.
צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.
שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.
(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).
אגב,
אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.
איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?
ובכןשִׁירָה
לא שאני יודעת במה בדיוק אתה עובד, חוץ מזה שפעם היו פונים אליך עם כל הבעיות
דעה עצמאית לא פופולרית ובא לא נפתח אותה לדיון ארוך כי באמת לא יקרה מזה כלום וזה לא יזיז שום דבר
למשל- שכל הימניים האידיאליסטים וכל האלה שמתנדבים למילואים למרות שיש להם 6 ילדים ועברו את ה40 וכו וכו שכולם היו מסרבים פקודה
שכולם היו אומרים אנחנו לא מסכנים את החיים שלנו ונכנסים לעזה כשאלה ההנחיות, כשאנחנו פה שבועיים מתייבשים בהתארגנות ובינתיים הם שם מחביאים את החטופים
שאומרים לנו להכנס לבתים או אנארף מה (אני באמת לא מעודכנת בדיוק מה היו ההנחיות. רק יודעת שהן הזויות ולא הגיוניות בעליל)
אז אם כולם היו משתמטים, אולי זה היה נראה אחרת.
אבל מה אנחנו, הדתל, הימני, אוהב העם והארץ, האידיאליסט, המוסר נפש, מה אנחנו עושים?
מוכנים למות ולהסתכן ולהכנס לגוב האריות, גם כשאין שום שכל מאחורי ההחלטה! רק לשם אהבת העם והארץ. (ואחכ גם מתגאים בזה כמובן. ופה אני לא מתכוונת לזלזל. ממש לא מזלזלת!!!)
הלוואי שזאת היתה מלחמת מצווה אמיתית (פה זה כבר חצי משפט ששמעתי בפודקאסט) ואז ההנחיות היו על פי התורה ולא לפי אמות מידה של מוסר מערבי לא צודק בעליל ועם פחד מאיזה נשיא אמריקאי שמי הוא בכלל שיגיד לנו איך לתקוף.
ארר העצבים. זה לא עושה טוב לדבר על הדברים האלה.
העולם יותר מורכב מאיך שאת מציגה אותומשהאחרונה
זה אכן עלה בדם. אבל כשזה קרה, זה הפסיק לעלות בדם.
אם לא נילחם באוייב אז האוייב יכבוש וירצח ויאנוס אותנו. אין הרבה ברירה.
אז הדעה שלך די פופולארית 😃 נדמה לי. ולכן דברים השתנו.
אתמול הגיע בחור חדששִׁירָה
לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.
והוא אמר לי תודה רבה.
יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.
כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה
ואשריכם לגמרי כמו שנאמר
אבל
לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי
ואם האדם הזה הוא אישה אז כן
צריך לומר תודה גם אם זו אישה
עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה
(למעט שבועות? אולי)
אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו
וואו
אשריך לגמרי
והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ
אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא
להבדיל בין החיים, כן.
את עובדת במקום של גברים דוסים?משה
(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)
לא עבודה, התנדבות קטנה פעם ב....שִׁירָה
הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?
נדמה לי שהוא היה כזה שיותר מאומר תודהמשה
אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.
ברור לי...שִׁירָה
טוב אז בא נסכם את שהיהשִׁירָה
כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו
אז דיברנו
ושאלתי
והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב
ואמרתי שיענה מה שהוא חושב
והוא הסביר
והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך
וניסיתי להבין ככל יכולתי
בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת
ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה
ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר
אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית
ואולי זה גם האופי
ושוב הקשתי
ושוב ניסה לתרץ
אז בסדר נו הבנתי
אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה
..זית שמן ודבש
זה חרא