איך לגשת?מה לעשות? איך להיות שם בשבילה שהיא מתחילה להיזכר?
אני ממש אשמח לעזרה כדי להיות מעוילה ובאמת להיות שם בשבילה!
אני ממש אשמח לעזרה כדי להיות מעוילה ובאמת להיות שם בשבילה!
פורום התמודדות עם אובדן
בהנהלת:
מכתב פתיחה
חונכת ילדה בת 10 שאח שלה נרצח בפיגוע..זוהרת בטורקיז
אזניים. ולא להתנגד לדיבור קשההעני ממעש
אוזן קשבת וחיבוק כשצריך.בן-ציון
מעבר לכך זה תלוי בילדה, עד כמה היא רוצה לדבר על זה ואיך.
אפשר לשחק יחד בכל מיני משחקים, ולנסות להעלות את הנושא בעדינות תוך כדי. תבחני איך היא מגיבה, ועל פי זה תדעי להבא.
ישר כוח ובהצלחה!
אפשר לשחק יחד בכל מיני משחקים, ולנסות להעלות את הנושא בעדינות תוך כדי. תבחני איך היא מגיבה, ועל פי זה תדעי להבא.
ישר כוח ובהצלחה!
וגם. להתייחס כאל ילדה רגילה. לא לרחם או דומה לזה.נפש חיה.
מוזמנת אם את צכה באישי.
^^נראלי הכי חשובהעוגב
כלומר, לא צריך להגיד לך על הקשבה ואמפתיה, כי זה ברור לך.
אבל לא לרחם, למסכן אותה, לא להציב אותה במקום ששכול=אומלל, לא לוותר בלי צורך...
יש צורך בגמישות? חופשי!
לא בגלל שהיא שכולה, בגלל שהיא כמו כל אחד אחר שצריך לפעמים.
כל כך חשוב לתת לה את המקום הזה, שהיא יכולה להתגבר ולהמשיך כמו כולם, ולא שהשכול הפיל אותה מכל הכיסאות וזהו.
זאת נקודה שהתחדדה לי מהניסיון שלי.
ב"הצלחה ממש!
אבל לא לרחם, למסכן אותה, לא להציב אותה במקום ששכול=אומלל, לא לוותר בלי צורך...
יש צורך בגמישות? חופשי!
לא בגלל שהיא שכולה, בגלל שהיא כמו כל אחד אחר שצריך לפעמים.
כל כך חשוב לתת לה את המקום הזה, שהיא יכולה להתגבר ולהמשיך כמו כולם, ולא שהשכול הפיל אותה מכל הכיסאות וזהו.
זאת נקודה שהתחדדה לי מהניסיון שלי.
ב"הצלחה ממש!
לא להבהל משיחות על הנפטר..בהצלחהיעל מהדרום
לזרום עם הצרכים והרצונותברוקולי
ובעיקר- להיות אמיתית
לתת לה את הרגשת האמון...הישראלית הגאה
תני לה הרגשה שהיא תמיד מוזמנת לפנות אלייך, אבל לא סתם ככה לפתוח את זה כי זה יכול להכאיב ממש. אם את כן מרגישה שהיא רוצה לפתוח את הנושא, אבל לא יודעת איך, תזמי בעדינות ותשאלי אם היא רוצה לדבר על זה. אל תפחדי מבכי-זה משחרר אותה, אבל אם היא בוכה רב הזמן, תנסי לייעץ לה לנסות לא לבכות כל הזמן, כדי שהיא תוכל להמשיך הלאה. להיות שם לא תמיד חייב להיות פיזית, פשוט להיות שם בתת מודע, שהיא תמיד תמיד תזכור-יש לי מישי ששם בשבילי. אם את מרגישה שאת בפלונטר בחלק מהמקרים, תפני למשו טיפה יותר מבוגר-ההורים שלך אולי, מחנכת או משו כזה, אולי אפילו ייעוץ מקצועי (יועצת בבית ספר שלך וכד') בכל אופן-סחטיין עלייך, את עושה דבר ממש גדול, ומלא בהצלחה!!
להבין שהיא לא רק ילדה שכולה!שירה חדשה~
יש בה עוד כל כך הרבה דברים חוץ מזה, היא לא רק מישהי שאח שלה נרצח.
היא טובה במתמטיקה? היא מספרת סיפורים מעניינים? היא ילדה חמודה ומצחיקה?
אחר כך תבדקי גם מה איתה בתור שכולה.
קודם כל תהיי שם בשבילה בתור אדם, ואם היא תראה שאת אכן ככה אז היא גם תהיה מסוגלת לפתוח איתך דברים אחרים.. (תתפלאי לגלות כמה הבת שלא התייחסה אליה היום בכיתה יותר מכאיבה לה היום מזה שאח שלה נרצח..)
וכמובן כמו שאמרו כולם - לא להיבהל משיחות על זה..
אני אומרת ש...אנאל16
מלב של ילדה שאחיה נפטר לא הייתי רוצה שיזכירו לי וישאלו שאלות ,ויחקרו אותי..
אני מבינה זאת מכיון שאחי נפטר מהמחלה שהוא היה בן 6 וזה היה מעצבן שחברות היו שואלות ומתלחששות
מאחורי גבי....
המסגרת בה את חונכת לא מדריכה אותך?האברך דודאחרונה
אמא.לבד.
אני אוהבת אותך מאוד.
לא מצליחה להבין איך זה הגיוני שאת כבר חודש שוכבת שם מתחת לאבן. ואני פה. לבד. מסביבי כ"כ הרבה אנשים. אבל אף אחד לא מבין. אני לבד.
איך זה הגיוני שיום אחד הכול נגמר?
גם ממני יום אחד לא יישאר כלום. עוד 100 שנים כל האנשים פה בכדור הארץ יתחלפו.
זה לא כ"כ הרבה זמן.
אנשים חיים. בוכים. מתרגשים.
אבל עוד מעט לא יישאר מהם כלום.
עולם מוזר.
היא כ"כ רצתה לחיות. היא אמרה שהיא רוצה להיות איתנו בסוכות. ועכשיו היא לא פה. אבל גם הרצון שלה כבר לא קיים. היא לא איתנו בסוכות. לא כואב לה על זה. היא פשוט לא קיימת יותר. נשארנו רק אנחנו. והכאב.
לא מצליחה להבין איך זה הגיוני שאת כבר חודש שוכבת שם מתחת לאבן. ואני פה. לבד. מסביבי כ"כ הרבה אנשים. אבל אף אחד לא מבין. אני לבד.
איך זה הגיוני שיום אחד הכול נגמר?
גם ממני יום אחד לא יישאר כלום. עוד 100 שנים כל האנשים פה בכדור הארץ יתחלפו.
זה לא כ"כ הרבה זמן.
אנשים חיים. בוכים. מתרגשים.
אבל עוד מעט לא יישאר מהם כלום.
עולם מוזר.
היא כ"כ רצתה לחיות. היא אמרה שהיא רוצה להיות איתנו בסוכות. ועכשיו היא לא פה. אבל גם הרצון שלה כבר לא קיים. היא לא איתנו בסוכות. לא כואב לה על זה. היא פשוט לא קיימת יותר. נשארנו רק אנחנו. והכאב.
חיזוק. זה לא קלברוקולי
קשה.העני ממעשאחרונה
עם הזמן, עלולים לגלות ש
א. הנפטר עדיין כאן. סוג של.
ב. האנשים 'שיחליפו אותנו', כמה שנשאיר להם מצב טוב יותר, יהיו בנקודות מוצא יותר גבוהות ויקדמו את העולם יותר טוב.
אגב. אין לך חברה להתנחם ?
א. הנפטר עדיין כאן. סוג של.
ב. האנשים 'שיחליפו אותנו', כמה שנשאיר להם מצב טוב יותר, יהיו בנקודות מוצא יותר גבוהות ויקדמו את העולם יותר טוב.
אגב. אין לך חברה להתנחם ?
עקידת שלמהשיראליה
הגיע לידי קונטרס מדהים שנקרא עקידת שלמה ומיועד להורים שכולים.
ככל הנראה נכתב על ידי תלמיד חכם גדול שאיבד את בנו.
האם מישהו יודע את זהות המחבר???
תודה
..על חוף מבטחים
עברה שנה קשה וכשקשה הגעגוע מתגבר😔
אני לא מסוגלת לשתף מה עובר עלי ואיך אני מרגישה אפילו לא את האנשים שקרובים אלי.
הגעתי למצב שזה ניהיה הרגל לבכות בלילה מתחת לשמיכה,
האדם היחיד שהרגשתי בנח לשתף אותו נתק קשר😖
לא פשוט.
אני לא מסוגלת לשתף מה עובר עלי ואיך אני מרגישה אפילו לא את האנשים שקרובים אלי.
הגעתי למצב שזה ניהיה הרגל לבכות בלילה מתחת לשמיכה,
האדם היחיד שהרגשתי בנח לשתף אותו נתק קשר😖
לא פשוט.
עצוב מאדהעני ממעש
תנסי למצוא עוד מישהו לשתף
גם לבכות לכרית, זה עוזר. וגם לצייר, או לכתוב.
בשורות טובות
גם לבכות לכרית, זה עוזר. וגם לצייר, או לכתוב.
בשורות טובות
וואי אני איתךהדס????אחרונה
שולחת לך חיזוקים😚😚 את לא לבד..
ועצה קטנה...אם אין לך עם מי לדבר פשוט תדברי עם עצמך... תשבי במקום שאת אוהבת ותדברי תדברי תשפכי... זה עוזר!
בשורות טובות!
אוף מי עוד איבד בן משפחה קרוב המגפה הארורה הזאת??בהריון שוב
מרגישה כל כך לבד
אוי כמה זה כואב,שלא תדעי עוד צער אמן.רויטל.
ברוקוליאחרונה
זכרונות מבית סבאשריונר
11 חודשים.
11 חודשים עברו מאז שפוצץ לנו ארוחת חג שני וגילינו את הדבר הנורא.
11 חודשים שסבא כבר לא איתנו.
באותו רגע לקחתי על עצמי את התפקיד הקשוח להגיד עלייך קדיש.
עברה כמעט-שנה לא פשוטה בכלל.
היו ימים שחזרתי מאוחר מאוד מהלימודים והולך להתפלל ב11 בלילה במניין בשביל הקדיש.
היו ימים של סגר שהיה מותר לצאת רק לתפילות ובמניין חיכו שאגיע בשביל להתחיל.
היו ימים שמיניתי שליחים שיגידו בשמי-אנשים שהיו חולי קורונה-כי גם תפילות כבר לא איפשרו.
אבל הקפדתי שתמיד יגידו עלייך קדיש כדי שלא תישכח.
לא נשכח אותך, סבא.
לא נשכח את ההומור שלך.
לא נשכח את שמחת החיים.
לא נשכח את מי שאתה ומה שאתה.
לא נשכח את מה שעבר עלייך וכל הייסורים בארץ ובשנתיים האחרונות של חייך.
אתה תמיד איתנו❤
11 חודשים עברו מאז שפוצץ לנו ארוחת חג שני וגילינו את הדבר הנורא.
11 חודשים שסבא כבר לא איתנו.
באותו רגע לקחתי על עצמי את התפקיד הקשוח להגיד עלייך קדיש.
עברה כמעט-שנה לא פשוטה בכלל.
היו ימים שחזרתי מאוחר מאוד מהלימודים והולך להתפלל ב11 בלילה במניין בשביל הקדיש.
היו ימים של סגר שהיה מותר לצאת רק לתפילות ובמניין חיכו שאגיע בשביל להתחיל.
היו ימים שמיניתי שליחים שיגידו בשמי-אנשים שהיו חולי קורונה-כי גם תפילות כבר לא איפשרו.
אבל הקפדתי שתמיד יגידו עלייך קדיש כדי שלא תישכח.
לא נשכח אותך, סבא.
לא נשכח את ההומור שלך.
לא נשכח את שמחת החיים.
לא נשכח את מי שאתה ומה שאתה.
לא נשכח את מה שעבר עלייך וכל הייסורים בארץ ובשנתיים האחרונות של חייך.
אתה תמיד איתנו❤
כל הכבוד על ההקפדה!מתמודדת (?)
בשנה רגילה זה מורכב,
ולמרות האתגרים של השנה האחרונה עוד יותר.
אני בטוחה שזה עשה רק טוב!
ולמרות האתגרים של השנה האחרונה עוד יותר.
אני בטוחה שזה עשה רק טוב!
וואו מרגש המסירות שלך!והוא ישמיענואחרונה
באמת התרגשתי לקרוא
...געגוע...
העיניים מזדגגות
המחשבות מרחיקות
ואני אותך מדמיינת -
יפה, לבנה, אצילית
בחיוך המאפיין
בשמחה, ובחום
ובתמימות הכובשת.
פוסעת יחפה
בשדה החרוש
תלמים תלמים של דמעות
הנשזרים בפרחי מלכות.
רצתי אלייך
עוצרת את הנשימה
שמלתך הצחורה משתפלת
יפה כלבנה
עצמתי את עיניי
ורוחי מתרגשת
פסיעה, ועוד פסיעה
והכבדות נזרקת.
והנה הגעתי
פותחת את ידיי
ועברתי דרכך
בלי להרגיש
בלי לשמוע.
ואת התפוגגת
ולא אמרת לי
שלום.
ואולי הפעם הבאה
שאבוא
אני אצליח להרגיש
להשלים
ולחבק אותך
באמת.
המחשבות מרחיקות
ואני אותך מדמיינת -
יפה, לבנה, אצילית
בחיוך המאפיין
בשמחה, ובחום
ובתמימות הכובשת.
פוסעת יחפה
בשדה החרוש
תלמים תלמים של דמעות
הנשזרים בפרחי מלכות.
רצתי אלייך
עוצרת את הנשימה
שמלתך הצחורה משתפלת
יפה כלבנה
עצמתי את עיניי
ורוחי מתרגשת
פסיעה, ועוד פסיעה
והכבדות נזרקת.
והנה הגעתי
פותחת את ידיי
ועברתי דרכך
בלי להרגיש
בלי לשמוע.
ואת התפוגגת
ולא אמרת לי
שלום.
ואולי הפעם הבאה
שאבוא
אני אצליח להרגיש
להשלים
ולחבק אותך
באמת.