זה מספיק?

נניח בסופו של דבר היא מתגייסת למודיעין עובדת במשרד קריר ומאובזר מרושת מצלמות אבטחה
מה כבר יכול לקרות?!
או לחילופין אוקי למה לא לומר שלא צנוע שאישה תעבוד במשרד או תצא מהבית

אולי הבעיה היחידה היא שבמדים יש מכנסיים.

אבל אני לא יודע איך זה עובד שם - אם לא יוצאים יומיות זה יכול ליצור שלל בעיות אם המגורים לא נפרדים.

נניח המגורים נפרדים /יש יומיות מבחינתך זה בסדר?

במצב כזה זה נשמע לי בדיוק כמו אישה שעובדת בהייטק, שבזה אין שום בעיה כמובן.

אבל אני לא מכיר את המציאות שם, כך שאולי יש בעיות צניעות שלא קיימות במקומות עבודה. באמת לא יודע. מישהו פה מכיר את המציאות במקומות האלה?

האווירה בצבא היא אווירת פריצות,
המפקד הוא מבחינת סמכות הרבה יותר מבוס ולכן בקטע הזה זה מסוכן יותר
הרבה יותר קשה להתנייד בהנחה ומשהי מרגישה מוטרדת
באזרחי זה פשוט להגיש תלונה ותוך יום יומים אם זה לא מטופל להתפטר
את הפריווילגיה הזאת אין בצבא ...

יש זמני אימון כדי לשמור על כושר ואז לא לובשים מדים
זה מה שהבנתי ממשהו שעשה את המסלול הזה

חושבת שיש בעיה בענין המהותי יותר מהטכני

מה הבעיה?

ואת כללי השילוב הראוי ואני ככל הנראה מתגייסת למודיעין

ויש את פקודת השילוב הראוי וכו'.
ויש חצאיות, אפילו עד הרצפה.

כל הטירונות , גם אם אין טירונות יכול להיות מצבים שחיילות וחיילים יהיו יחד בהרבה מצבים , שמעתי שמישהי אמרה שהיא הייתה צריכה לישון עם בנים בחדר ..
אם היא תיהיה במשרד במודיעין , לא עדיף לה חעשות משהו יותר מעניין או טוב יותר בשבילה בשנת שירות או מדרשה?!?!
אני מעדיפה לראות בשירוץ מי אני באמת ולמה אני מסוגלת כך שיעסור לי לדעת יותר במה אוכל לעסוק בעתיד . להיות משקית או מזכירה ,לא יעזור לי בכלום !

הי. אני קרן ואני משרתת בתפקיד חביב במודיעין. כמה חביב? אסור לי לכתוב את שם היחידה שלי באינטרנט
אני ישנה במגורי בנות, בניין רחוק מאוד ממגורי החיילים.
המפקדת הישירה שלי היא בת, גם זו שמעליה, ורוב החיילים שעובדים לצידי הם בנות. הבנים מכבדים את שמירת הנגיעה שלי, והם לא מקללים לידי או אומרים דברים שאני לא רוצה לשמוע - גם כי הם מכבדים אותי, וגם כי הם בנים איכותיים וחכמים שמתייחסים לבנות בכבוד ויש להם תחומי עניין מעניינים ומגוונים, והם לא רק מקללים כל היום.
אני לא יכולה לכתוב פה מה אני עושה, אבל התפקיד שלי תורם, ב"ה, לבטחון המדינה. בפועל.
התפקיד מאתגר אותי וממצה את הכישורים שלי, ואני מרגישה שהוא מקדם אותי באופן אישי ועוזר לי לממש את הפוטנציאל שלי. התפקיד הזה יותר טוב ומעניין בשבילי מכל שירות לאומי שבדקתי (ובדקתי), ואולי כדאי להוסיף שלמדתי בשנת מדרשה לפני הצבא.

אני לא קרן ואני לא חיילת, אבל זה הסיפור של הרבה בנות שאני מכירה, ואם הן היו פה הן היו מספרות אותו בעצמן (:

אי אפשר לסמוך על הצבא להביא לך את התפקיד שאת תרצי ..

התנדבותיים, שמתקבלים אליהם (או שלא) ויודעים מראש את השיבוץ. לכן אם לא קיבלתי תפקיד מתאים, אני יכולה להצהיר וללכת לשירות לאומי במקרה הצורך

כמה וכמה. גם זה לא עובד תמיד
כי ברגע שאת ברשות הצבא, זהו..

להיות במודיעין ולהתעסק בניתוח מודיעין שונה ב180 מעלות מלהיות מזכירה או משקית. מה שכתבת פה נובע מחוסר ידע מוחלט, אז כדאי לך לבדוק

הוא אמר ,במשרד קריר ......

וגם זו דוגמה על עצמי.

אבל אני הולכת להתגייס וולחתום קבע מאוד ארוך ואני יודעת שיש היתרים וכל מה שאני צריכה

או רב שמתיר?

אע"פ שלכאורה נראה שבנות תועלנה שם....

 

ה ר ב נ ו ת   ה ר א ש י ת   מ ת נ ג ד ת !

רק אומר

אומר- "רק"!

כמו שבזה לא ממש מקשיבים לה גם בזה לא יקשיבו לה

ובצבא לא אמרתי שלא רק אמרתי שזה לא שיקול מוחלט

הרבנות אומרת הנחיות כלליות, שלא תמיד מתאימות למקרים פרטיים.

"חטא"- חסרון! ומעשה שיש בו חיסרון (כלומר שעצם המעשה הוא מצד של חיסרון) לא חייב להיות לאו בפני עצמו אלא לאו הנמשך מכמה לאוין/ עשיין. ומכיון שאין לי זמן לפרט בנידון דנן. אסתפק רק בלהסביר מה התכונתי במילה "חטא".

כשהרבנות הראשית חלשה מדי מכדי לקחת בידיים את סמכות הפסיקה בעניינים גדולים וחשובים, אל תצפה שילכו לפי ההוראות שלה. גם בהר הבית - בהתחלה פסקו שאסור עד שיתבררו גבולות ביהמ"ק ויֵדעו לאיזה שטח בדיוק מותר להיכנס, ועכשיו פוסקים שאסור כי אף אחד שם לא מעז לשנות את הפסיקה של קודמיו. אם הם לא משתמשים בסמכות שיש להם לפסוק בדברים גדולים, למה שיקשיבו להם?
במיוחד כשאין שום סיבה לעשות את זה כי חוץ ממנה יש עוד פוסקים גדולים וחשובים לא פחות.

הר הבית הוא נושא שנוי במחלוקת עקב המקורות לכאן ולכאן.
לעומת זאת בצבא אין פוסקים רציניים מהדורות הקודמים או משלנו שיתירו לבת ללכת לצבא אלא רק רבנים שצצו משומקום מהדור שלנו, כדי להתיר היתרים שלא נשמעו כמותם בישראל.
"הרב נוח שמיקל" זו בדיחה עצובה אבל קיימת בהחלט.

שים לב לזה: לכאורה כן. - נסיונות פעילים

אבל זה לא העניין. |מוותר|

אני לא יודע לענות על זה.

רק נק' למחשבה-
אישה שנכנסת לצבא, לתפקיד מודיעיני לדוג'.
שנה שנתיים שלוש, סבבה.
אבל היא רוצה להתחתן מתישהו, לא?
ואז לידות, ותינוקות קטנים שאין מצב להביא אותם לסביבה צה"לית, וילדים שבקושי יראו את אמא שלהם...
שתעשה יומיות!
אבל לא, אי אפשר. קחו לדוגמה קצינה בכירה במודיעין, כלומר יש לה אחריות כבדה על הכתפיים. בזמן רגיל (באופן יחסי) עוד אפשר להסתדר.
אבל מה קורה בזמו מלחמה?
תינוק קטן שעוד צמוד לאמא שלו, לא יראה אותה? או שהיא תיקח אותו איתה ואז במצבי לחץ הוא יבכה והיא תהיה קרועה בינו ובין התפקיד. הסחת דעת מיותרת ברגע האמת.
שתשאיר אותו בבית, שיאכל תחליפי חלב אם?
בזמנים קשים הקצין יכול שלא לחזור הביתה לתקופות ארוכות.
אני מרחם על ילד שיגדל כך. עם אבא זה מספיק קשה, ק"ו אמא.
אז אולי זה יתאים לנשים עקרות. נורא לעשות דבר שכזה...

ואז נשים לא ירצו להתחתן בכלל, כמו נשות קריירה בעולם העסקים. יאבדו את העניין המרכזי שלהן בחיים למען הצבא, כדי שגם הן תוכלנה לתרום בדרך שהן רוצות.

ואם תרצה להגביל את התפקידים שלהן כך שיהיו זמניים או לא במסגרת דורשת מדי, אז זהו שינוי שיידרש להיעשות, וכרגע אין מצב לזה.
כל פיפס בנושא יעלם בתירוץ שזו הדרת נשים.

אפשר לעשות יומיות, ולהקים משפחה, והאחריות של קצינת מודיעין לגבי איך לנהל משפחה ואיך להתחלק בתפקידי הבית עם הבעל זה עניינה וכל אחת יכולה לנהל את זה אחרת. אחת יכולה להשאיר את האבא לטפל בילדים ברוב הזמן, השנייה יכולה להנמיך לחץ בעבודה שלה לכמה זמן, השלישית יכולה להצליח לעמוד בשניהם בלי לפגוע לא בעבודה ולא בילד. הצבא הוא סביבה שתומכת בנשים בקבע בכל מיני צורות, מחופשות לידה, משרת אם, ועד מענקים וכו. אפשר לשרת בצבא כם בתור אמא מצוין, וזה לא כולל פגיעה הכרחית בילד.
(יכולה להיות פגיעה כזו, אבל תא בכלל שמדובר באישה אלא במישהי שלא יודעת לנהל קריירה וזמן נכון וכד')

לדעתי...
תעבוד במה שנוח לך ואתה נהנה ממנו. אתה אוהב להתקדם כל הזמן? סבבה. ויש סדרי עדיפויות, לכל אחד. וגם האיש לא יכול "לשכוח את עצמו" בעבודה, וגם לו יש משפחה, לא רק לאישה.
רק שהאישה מחוייבת יותר למשפחה.

יצא לי מבולגן לגמרי אבל לא נורא

בצבא (כן גם בפקידי עורפיים) בנוי בצורה שונה מהייטק או משרד פרטי כזה או אחר.

יש חובה להגיע כל יום, אין אפשרות לעבוד מהבית, אין כזה דבר שעות גמישות, אין שום אפשרות להוריד לחץ לתקופה מסויימת.
בכל משרד אחר יאפשרו את הדברים הללו.
כמובן שאפשר להפיל חלק גדול מהתפקידים על הבעל, אבל צריך להיות מודעים לזה.

בס"ד

אני ככה"נ לא הייתי יוצרת השוואה כזאת.
בכל מקרה כשמתחתנים עושים שיקולים כאלה. יש מספיק בנים שיתחתנו עם בנות קבע..

אמרתי שיש הבדל גדול. וצריכים להיות מודעים אליו.

אני לא בטוח שאתה צודק שזה שונה מעבודה סטנדרטית

זה דורש הרבה יותר מחוייבות מאשר עבודה סטנדרטית גם בהייטק שדורשים המון מהעובד. כי שם יש גמישות מינימלית מה שאין בצבא.

לחיות במקום בו היא חייבת לציית לגברים.

שכיח לא פחות

אבל יש גם גברים באותה מידה.

וברצינות. אישה לא צריכה לקבל פקודות מגבר, בכל מקום עבודה האישה יכולה להתפטר, מהצבא לא.


אין לי זמן עכשיו, אז אני לא אאריך ואכתוב את הכל,
אבל לדעתי ברור שצבא זה לא מקום לאישה. במיוחד לא קרבי.

מה זה שייך בכלל? העבודה היא אותה עבודה

כי הן כפופות לגברים ומתנהגות בהתאם
חכי ותראי

אבל בכל מקום בעקרון.
לכל מפקדת בסופו של דבר יש מפקד



והגברים שולטים בצבא, את לא יכולה גם לכעוס על זה וגם להכחיש את זה בו זמנית

לא כעסתי ולא הכחשתי, אני מכירה בנות שבמסלול לתפקיד פיקודי במודיעין וקשה לי להבין למה הן לא נשיות מבחינתך.

כאלה שכבר סיימו את המסלול ויש להן ארון על הכתף.

וכן קשה להן להשתחרר מהשיח הגברי והקשוח השולט בצבא. ממליץ לך לברר את זה עם בוגרות המסלול (ולא חסידות של זה שכל מה שלא יעברו ימשיכו לדבוק בזה)

יש מצב שהחיים שלי אישית היו קלים יותר בהרבה מובנים אם היית צודק, אבל

אלא שביחס מפקדת פקודה, השיח הגברי שולט.

היחס ביני לבין המפקדים שלי שונה משמעותית מהיחס בין מפקדות לפקודות במקרים מקבילים, להוציא לוחמות.

הכל עניין של יראת שמיים לעומת דעת האדם האישית.

פשיטא שזה לא מתאים.
"כל כבודה בת מלך פנימה".
מסגרת פטריכיאלית ומאתגרת פיזית, שאינה בנויה כלל לנשים. החיכוך בתנאי לחץ יוצר מערכת יחסית בעייתית בין המפקד לפקוד, בין אם זו מפקדת לחייל או מפקד לחיילת.

השאלה היא מהו השלב שבו אדם אומר "ההלכה משתנית, זה זמן אחר" עפ"י גחמותיו האישיות או עפ"י רבני ynet שהוא הולך אחריהם עקב פסיקותיהם המתאימות לדיעותיו.
תוכלו לתת את כל התירוצים והמקורות שבעולם כדי לעוות אותם או להוציאם מהקשרם כדי להוכיח שמותר לבנות לשרת בצבא, וזה טוב שהן תורמות לעמ"י.

שיעשו את זה כרצונן, רק שלא יגידו שזה עפ"י ההלכה והתורה.

יש שירות שהוא יותר קרוב להייטק ויש שירות שהוא פעילות מבצעית.

איפה השרות.

סביבת עבודה אזרחית לא טובה יותר.

במצב שהזכרנו, זה יוצא בדיוק כמו סביבת עבודה אזרחית. ובפועל נשים דוסיות כשרות הולכות לעבוד במקומות עבודה שיש בהם גם גברים, ולא שמענו על איסור כלשהו בזה... צריך פשוט לדעת להיזהר.

לא אמרתי שיש היתר גורף להתגייס לצבא, אבל יש היתרים הלכתיים מפה ועד הודעה חדשה ואני יכולה טוב מאוד להיות דתיה בכל מידות ההלכה, ואפילו "דוסית" שלמדה במדרשה שנה לפני כן ולשרת ביחידה מסווגת במודיעין, ולקיים אחד לאחד את כל מה שאני אמורה לקיים בתור דתיה וגם מעבר, ובהחלט יש חיילות ששומרות ע ל ההלכה הרבה יותר מבנותשירות, ואין מקום לומר באופן גורף "שתעשה ממה ששהיא רוצה, אבל שלא תגיד שזה מותר הלכתית". תעשו לי טובה.

ו@מדענית בטח שזה קשור איפה השירות. בחורה דתיה בשריון יהיה לה הרבה יותר קשיים בהלכה מבחורה דתייה במסלול חבצלות. ותפסיקו כבר כולכם לומר בלה בלה בלה על יחסי מרות בין מפקד לפקידה, יש את זה גם בחיים האמיתיים, וגם בצבא אם היחסי צרות חורגים מכללי השילוב הראוי יש מקום להתלונן ולעבור תפקיד. קיצר, תבדקו שוב את מה שאתם אומרים

מודעים לזה שיש הבדל בין שיריון למודיעין.

לא סותר גם לא את דבריהם.

אמרתי "יראת שמיים" ולא הלכה מסיבה מסויימת.
היתרים אפשר למצוא היום כמעט לכל דבר, בעייתי ככל שיהיה.

זה שבעבודה אזרחית זה גם קיים, לא עוזר להוכיח שהצבא לגיטימי לנשים, אלא שגם בעבודה אזרחית יש בעיות עקב יחסי המרות.

אעצור כאן, כי את דעתי כבר אמרתי ואני לא חושב שאשכנע אותך או אשנה את דעתך.
קחי את מה שאמרתי לתשומת לבך. כל מה שאמרתי לא היה כתקיפה ח"ו אלא הסבר והבעת דיעה.
אמירות גורפות בד"כ מלאות טעויות, אבל יש תחומים שבהם אפשר לומר אותן עם סייגים מסויימים.

בהצלחה!

אתה מזלזל בהיתרים הקיימים שלא בצדק (רבני וויינט כדבריך)
מה גם שללכת לפי ההיתרים שניתנו לא אומר הרבה על יראת השמים של האדם, בעיקר לא כשזה קשור לצבא. (אין מספר לכמות הבנות הדתיות ההאיכותיותה"דוסיות" של ממש שמשרתות בצבא

העובדה שבסביבה אזרחית זה קיים גם כן בהחלט עוזר להראות שצבא לגיטימי לנשים, כי יחסי מרות שלא במקומם הם לא בעיה של הצבא אלא בעיה כללית ולכן אין מקום לפסול לפיהם צבא לנשים.

(סליחה על הניסוח הקודם, הוא יצא לי תוקף מדי )

"יראת שמים" זה שם קוד ל"מה שאנחנו חושבים". חברה פטריארכלית זה שם קוד ל"חברה שהנשים בה לא נמצאות תחת שליטתנו" ו"רבני ynet" הם "רבנים שאינם שותפים לקודים שלנו".

ואחרי העצבנות –
הרבה מאוד מהדעות הנפוצות בנושאים מהסוג הזה ביהדות הן פולקלור ותו לו. אחד הדברים היפים ביהדות היא העובדה שלצד המישור המסורתי הברור קיים מישור מטא-הלכתי, לא כתוב, מוסכמות. הבעיה בשיטה הנפלאה הזו היא כשאל המקום הזה נכנסות דעות שהן לאו דווקא יהודיות או דתיות בשום צורה, ונדבקות כסרח עודף ליהדות. זה קרה עם הגשמת הא-לוהות, זה קרה עם אינספור אמונות תפלות וזה קורה היום עם דברים כמו לאומנות וגם עם קביעות הלכתיות חסרות ביסוס שנאספות לא מעט פעמים תחת הכותרת "הלכות" צניעות או הדרכות לנשים. המקור ההלכתי לדברים האלה הוא מעורפל עד לא קיים וגם הביסוס ההסטורי שלהן לרוב מפוקפק, חלקי או לא רלוונטי, אבל זה לא ממש משנה. בגלל שהאמונות האלה הן בדיוק כאלה – אמונות, ולצערנו הן אפריוריות, קודמות, לכל אמת הלכתית או לודית שהיא.

אם אתה מדבר על דיעות חיצוניות שחדרו ליהדות,
במקומך לא הייתי פותח את הפה.

זה באמת דיון מסוכן אז אעצור בזה.

שזה, כמובן, דבר נפלא בגדול.

ואיומים הם לא מתודה מוצלחת בדיונים.

"הבעיה בשיטה הנפלאה הזו היא כשאל המקום הזה נכנסות דעות שהן לאו דווקא יהודיות או דתיות בשום צורה, ונדבקות כסרח עודף ליהדות."

ומה זה?

(במקרה והן אכן חיצוניות, לרוב לא), ושים לב לעריכה שלי. גם באמירה חיצוניות לאו דווקא התכוונתי לחיצוניות במובן שאתה מתכוון אליו. הבעיה שלי עם אמונות כאלה היא שהן אמונות ושהן אוויליות. כלומר, הן לא משוחחות עם היהדות אלא הן אפריוריות, קודמות, לה. כמו הלאומנות במקומות מסוימים ביהדות או הפלורליזם של מקומות אחרים, גם פטריארכליות ותפיסות מסוימות של האישה והגבר לא תלויות באמונה או בדת אלא מכתיבות אותה.

תודה שניסחת את זה ככה

ממש ניסיתי שלא להאמין בה עד שהתחלתי לפתוח ספרים שלא נכתבו בארבעים השנים האחרונות.

אבל השינוי מתהווה.
לדוגמה אני מאוד גאה שאני הולכת ללמוד בצהלי/לינדנבאום, כי הם בדיוק המקומות האלה שיוצרים את השינוי.
כמו לימוד תורה לנשים, יש דברים שצריך להיאבק עליהם לאורך זמן עד שזה ייכנס לתודעה, צעד צעד

(כמובן שמדובר בשירות במסגרת ההלכה, אבל הלכה אמיתית)

בשבת בדיוק הייתה לי שיחה מאוד פסימית על הנושא עם גיסתי. אני מנסה לדבוק הגישה האופטימיות שלך.

בעולם מתוקן, וודאי שיש לנשים מקום בצבא. אולי תפקידים שונים משל הגברים, תנאים אחרים, אבל וודאי שיש מקום.
הבעיה היא שאנחנו לא בעולם מתוקן. מה שהופך את הכניסה של נשים לצבא הרבה יותר הכרחית.
אני חושבת שדווקא בנות יראות שמיים הן אלו שצריכות להיכנס לצבא, לחולל שינוי.

עצם המחשבה על שירות של נשים בצהל זה חוסר כבוד משווע לנשים ולמהותן.
כמו שיבקשו מרה"מ לעשות מילואים.

אבל במקרה הזה לא:
לא ממש מובן - נסיונות פעילים

שזה ודאי לא תפקיד שמכבד נשים, מלבד חוסר הצניעות שבו.

דיברתי על הצבא ככלל, לא רק קרבי.
אישה היא מלכה. היא לא צריכה לשרת, היא לא צריכה להיות תחת פיקוד של אף אחד/אחת. היא לא צריכה להגן. זו חובת הגבר.
זכותה של האישה להיות חופשיה, לשמור על כבודה. "כל כבודה בת מלך פנימה".
מרגישה שבא לך לעבוד במשרד קריר מאובזר ומצולם? שזה יפתח את האישיות שלך ויעשה לך טוב? מצוין. תעשי את זה במסגרת לא מחייבת. אל תכניסי את עצמך למצב שמישהו שולט בך. מה יקרה אם בשנה הבאה תרצי לעשות משהו אחר?

גם במשפחה, החובות והאחריות מוטלות תמיד על הגבר. הוא אחראי לפרנס, הוא אחראי לקשר הזוגי, הוא אחראי לדאוג לכל מחסורה של האישה, פיזי או רגשי. אישה לא צריכה להיות מחויבת לכל הדברים האלה.
כמובן אם היא רוצה לעבוד היא יכולה, אם זה לעצמה, שזה עושה לה טוב. לא בשביל לפרנס. וכו' וכו'.

אבל קשה לומר שאישה בעבודה לא נמצאת "תחת פיקוד" של אף אחד, גם אם היא יכולה להתפטר.

הבוס יכול להגיד לה מה לעשות רק במה שקשור לעבודה, אין לו שום שליטה בחייה האישיים, ואפילו אם זה רק להתפטר מתי שהיא רוצה זה כבר יתרון עצום.

אישה בהחלט מחוייבת - למשפחה ולגידול הילדים. קשה לומר שהאישה פטורה מחובות...

אם זאת ההשקפה שלך, היא אכן מצדיקה שאישה לא תתגייס לצבא. אבל בעיניי זאת השקפה שגויה מהשורש

ואם היא עוברת לרשות הצבא והצבא מכלכל אותה וכו' אולי בעיה להתחתן איתה? אממממ

בס"ד

 

זה כמו שתגיד שבראש המדינה יש ראש ממשלה, ובעייתי לאישה לחיות על ביטוח לאומי.

נייס

בעלות על העבדים שלו

בס"ד

 

 

נו באמת יוני, ברור הרי שכל חיילת בצה"ל היא שפחה של הרמטכ"ל. והיא תעשה כל מה שהוא יגיד לה לעשות (ואז תתבע אותו בפורום תקנה )

 

אפשר הפניה למקור של הדבר הזה?

אבל שמעתי את זה מאמא שלי

אין לי מושג בזה באמת, אני סתם מטריל פה

טרול מטורלל וחסר תקנה (היהי. תקנה. בפורום. |משועשע|)


צא ממחננו!

<צ>
@LightStar

מלך האריות שם שם

ילדים צריכים להתראות ולא להשמע

חיוס הסביר לי שאתה לא מהרעים, אז בסדר

פשוט אין לי מקור לזה, רק שמעתי על זה.

אני מאמין שבטענות החרדלים והחרדים נגד ש"ל תמצא מקורות לזה

אולי לומדים את זה מעניין הפרת נדרים. אני לא בקיאה בדרך פסיקת ההלכה ואין לי מושג, אבל זה די מוזר להשליך את זה לנושא של צבא. זה לא נראלי קשור.

גם אבא שלי לא יכול לפקד עלי. רק בדברים שקשורים אליו ישירות אני חייבת לציית מטעמי כיבוד הורים.

(אבל גם אם זאת אמירה חסרת בסיס ומקור, אני תוהה מה גורם לנשים לרצות ככ להיות רכוש צהל)

בס"ד

הן רוצות למצות את פוטנציאל התרומה שלהן לעמ"י ומדינת ישראל.
אל תהפכי את הרצון הזה למשהו קטן, זה רצון גדול ואלו בנות עם המון כוונות טובות ורצונות טובים לעשות רק טוב לעמ"י)

רק אומר

ומי שמחפש לעבוד אותו
לרוב לא יחפש היתרים אלא יקיים את ההלכה
ומי שמחפשת לתרום תוכל למצוא ומי שמחפשת לימודים תוכל למצוא
מי שמעדיפה יוקרה על פני עבודת ה'
זה די זועק דורשני

(סליחה על הבוטות)

בס"ד

א. אם יש היתרים מה הבעיה לחפש אותם?
איפה ביהדות כתוב שאסור ללכת על פי היתרים?

ב. נניח שאני זורמת עם זה- היתרים קיימים, לא צריך לחפש אותם.

ג. הייתי מעדיפה לתרום בצבא מאשר בשירות הלאומי. זה מרגיש ונראה (לי! לא לסביבה!) תרומה גדולה יותר ואני רוצה לתרום כמה שיותר במסגרת יכולותיי.
האם זה אומר שכל הבנות צריכות להתגייס? ממש ממש ממש לא.
מי שיש לה את היכולות שתעשה את זה, לא לכולן יש.
אבל באותה מידה לא כל הבנות צריכות להיות עקרות בית ולא כל הבנות צריכות להיות קומונריות או מדריכות או לאהוב ילדים או כל מיני דברים דומים.
כל בת צריכה לעשות מה שנכון לה ומתאים לה. וכן, גם הצבא יכול להתאים במסגרות מסוימות.

ד. לגבי השאלה שלי בכותרת- מי אנחנו שנחליט למה בת מסוימת הולכת לצבא? נהיינו בוחני כליות ולב?

ה. עבודת ה'? למה הדרך שלך בעבודת ה' טובה משלי אם גם לי וגם לך יש על מי לסמוך?

ב. אשמח לראות היתר גורף

ג. אם זה כל כך חשוב מה כל כך כואב ללכת באופן אישי לרב שיתיר לך באופן ספיציפי

ד. לכן אם רוצים להתגיס זה אפשרי רק לעבור דרך רב שיתיר

ה. בענייני מדינה רב שהולך נגד הפסיקה של הרבנות הראשית הוא בצריך עיון אדיר ..

בס"ד

ואתה בטח לא תהיה מי שיחליט שזה נכנס בגדר האיסור.
וגם מה שמשה כתב.
בשום מקום לא מצאנו שהיהדות אסרה להתיר. זאת אמירה די מגוחכת.

ב. http://m.ynet.co.il/Articles/4470083
זאת דעת הרב שרלו שאני מסכימה עם רובה המוחלט.

ג. אם אני יודעת שיתירו לי אז מה הפואנטה?
מלבד זאת, יש כ"כ הרבה הדרשות שמכוונות לשם שאני לא רואה עניין בללכת לרב ספציפי שיתיר לי באופן ספציפי.
כל מה שצריך זה לעזור לבנות ללמוד איך מתנהלים במסגרת כזאת אבל אני לא רואה עניין בללכת לרב שיתיר באופן ספציפי כשיש שמתירים באופן די גורף ופותחים את דלתותיהם בפני בנות דתיות שרוצות להתגייס.

ד. מה הקשר למה שאמרתי?

ה. למה? כי הרבנות הראשית מקובלת על כולם? תמהני.

תפיסה עקומה לחלוטין. לא כתוב בשום מקום בתורה שכך המחמיר מחברו, וכל הממציא הלכות מחברו, גדול מחברו.
איך אתה יודע מה המניעים של נשים שכנראה מעולם לא שוחחת איתן? איך אתה בקיא בעבודת ה' של בנות שהולכןת לשרת למען עם ישראל?

סליחה אם פגעתי במישהי.
אני בהחלט מכירה יותר מדי בנות שמתגייסות רק כדי להוכיח ש"גם נשים יכולות", אבל בבירור היו יכולות לתרום הרבה יותר באפיקים אחרים.
ברור לי שלא כולן כאלה.
שוב סליחה אם מישהי נפגעה מדברי, לא באתי לשפוט אף אחת.

בס"ד

בכל תחום.
אבל זאת לא סיבה להכליל את כל הבנות ובטח לא סיבה שבנות לא ילכו לצבא

פרוייד נתן לזה שם דוחה

בס"ד

רוצה להסביר לי איך אדם שמתיימר לבחון כליות ולב הוא *לא* אדם שחושב שהוא אלוקים?

יש הבדלים, אין מה לעשות. זו המציאות.
לנשים ככלל יש טבע מסוים, ולגברים ככלל יש טבע מסוים. זה לא הפליה לרעה של אחד המינים, זה פשוט שוני.
(אם כבר, אז מסופר בגמרא על אחד התנאים/אמוראים, לא זוכרת מי, שהתלונן: בשביל שאני זכר הפסדתי?)

מוזמנת להסביר מה בדיוק שגוי לדעתך

(מובא בבבא בתרא ט א, כתובות יג ג ואולי עוד מקומות)

ומה לגבי זה אה, וכמעט שכחתי - נסיונות פעילים ?

ברור שלאישה יש חובות מסוימות, היא לא פטורה מכל המצוות וגם לא מגידול ילדיה. אוי ואבוי אם לאישה לא היו חובות בכלל.
אשה מחויבת לבית שלה, בפנים.
כל כבודה בת מלך פנימה.
מחוץ לבית, היא לא צריכה להיות מחויבת לאף אחד.
אולי מחויבות זו לא המילה המתאימה, כי באמת יש לאישה מחויבות. אולי יותר שעבוד.

נשים וגברים הם לא זהים, אבל הם שווים בזכויותיהם, ואין כזאת הגדרה "תפקיד האישה ותפקיד הגבר". יש את תפקיד האנושות, וכל אחד ואחת בוחן את יכולותיו ולוקח חלק כפי שהוא מסוגל, בהתאם לתכונות שלו, לאופי שלו, ליכולות שלו וכו. יש אישה שתבחר להיות אמא, יש אישה שתבחר להיות עורכת דין, ויש אישה שתבחר להיות קצינת מודיעין. כנל גברים. יש מי שיתאים לו להיות לוחם קרבי, ויש מי שיילך ללמוד חינוך מיוחד. אישה היא לא מלכה והגבר צריך לספק את צרכיה, והגבר הוא לא מלך ואישה צריכה לספק את צרכיו. הם שווים זה לזה, ולכל אחד יש את האחריות והחובה לקחת את האחריות והחובות של החברה שהוא מסוגל להם. זאת חלוקה תלוית אדם, לא תלוית מגדר. וזה לא מתחת לכבודה של האישה לשרת בצבא, זו מעלה גבוהה מאוד (בלי להכנס לדיון ההלכתי) לקחת חלק משמעותי בתרומה לעם למדינה ולחברה, הן בצורת חיילת והן בצורת עקרת בית או מחנכת

כתובה היא דבר מיותר? או שבחתונה גם הגבר וגם האישה צריכים לחתום על כתובה?
והאישה גם צריכה לקדש את הגבר ולתת לו טבעת?
ובמקרה של גירושין ח"ו אין עניין שהגבר ישלם מזונות?
כי אם הם שווי זכויות הם גם שווי חובות וכו'.

ממילא מתחלקים חצי חצי ע"פ חוקי המדינה.
באופן כללי, יש לחלק בין הבדלים מציאותיים למהותיים. הסיבה שנשים מקבלות מזונות או זכאיות לתגובה היא לאו בגלל הבדלים או תפקידים רוחניים או מהותיים בין האישה לגבר, אלא בגלל שמציאותית, אז והיום, האישה הממוצעת הרוויחה פחות והייתה יותר בבית.

(וזה בלי קשר לדעתי הספציפית בנושא העקרוני של שאלת ההבדל בין גברים לנשים)

וזה שאנשים עושים לפי חוקי הגויים ולא לפי חוקי ההלכה לא הופך את ההלכה לחסרת משמעות!

בטח שהוא יכול.. אין לסכום ערך בבית הדין. - נשואים טריים

זה לא כזה פשוט בכלל

היא לא מחזיקה ממילא. ממש לא שההלכה חסרת משמעות.
חז"ל תקנו כתובה כדי שנשים לא תהיינה חסרות כל לאחר הגירושין, ב"ה היום המצב יןתר טוב, ולכן החלוקה היא שונה. זה עניין מציאותי פשוט.

לבין הכסף שהיא מקבלת בסופו של דבר
זה בדכ קשור לכלכלת ילדים ולא כלכלת האישה.

תראה הבדלים בין זוג עם וללא ילדים, מה היחס לכתובה

הרכוש מתחלק באופן עקרוני חצי חצי גם במקרה שאין ילדים, לא? וזה בד"כ יכלול בתוכו את הכתובה.

אלא אם כן סוכם מראש. רכוש שהביאה איתה וכו' יש על זה דיונים שלמים בגמרא שאני בטוח שאתה מכיר

אין איסור לעשות הסכמים נוספים על האחד שמגדירה ההלכה, ובמקרה הזה, גם כוללים בתוכם את זה של ההלכה.

וכן בא נזכור שלכתובה יש ערך בעיקר בזמן כתיבתה למרות שהבעיות צצות בזמן פרעונה

בדכ ביד כולל את סכום הכתובה בתשלומים שחייב להעביר לכלכלת ילדיו
מה שנקרא תשלום מזונות. הטענה היא שמה שהוא חייב לשלם לכלכלת ילדיו בגלל חוקי המדינה, גרושתו מתכלכלת מזה גם. אז כוללים את סכום הכתובה בתוך המזונות לילדיו, שתכלס מועברים לגרושתו.


וכן יש מקרים כמו אלו שמתחייבים מיליונים שאין להם ולא יהיה להם שביד לא מיחס לזה חשיבות אבל זה משהו אחר

וכן, אני חושבת שבמציאות של היום יש מקום של שוויון חובות בנישואין גם כן. המציאות השתנתה

תרשה לי להניח שלא.
זוג שמתגרש והאישה מרוויחה יותר מבעלה, היא צריכה לשלם לו מזונות?
ונעזוב את עניין הכתובה והמזונות,
האם האשה צריכה לקדש את בעלה ולתת לו טבעת?

אבל גם עם הסכם קדם נישואין, כדי שיהיה אקטואלי. לגבי מזונות עניתי לך.
הגבר מקדש, האם זה דבר שאני מרוצה ממנו? בכנות, אני לא סגור על דעתי בנושא, וזה גם מה שכוונתי אליו בסוגריים בסוף.

ואגיד שוב, גם אם נסכים להבדלי תפקידים, זה לא אומר שנשים הן יוצאות פאטתיות שמחכות שמישהו ייתן להם או שגברים הם יצורים אומללים חסרי יכולת איזון עצמי (ואני מקצין בכוונה).

כמו שיש חובות לאישה וחובות לגבר.
זה שלשני המינים יש חובות וזכויות, לא זה לא אומר שהן שוות.
אני בהחלט מאמינה שמערכת החובות והזכויות של גבר שונה לחלוטין ממערכת החובות והזכויות של אישה.
במובנים מסוימים האישה היא בהחלט מלכה. במובנים אחרים לא.
יש דברים שלגבר הם זכות ועל אישה הם מכבידים ולא מתאימים, וכן להפך.
וכן, לשרת בצבא זה מנוגד לטבע האישה ולכן זה מתחת לכבודה.

עדיין לא הסברת איך בדיוק, חוץ מהגישה המוצהרת של אישה היא מלכה ולכן צריך לתת לה הכל

אישה היא מלכה *במובנים מסוימים*.
יש לה זכויות *מסוימות* וחובות *מסוימות*.
כנ"ל גבר.
זו דעתי.
אם הבנתי נכון, לדעתך לכל בני האנוש יש את אותן זכויות ואת אותן חובות.
ודאי שלומר משהו לא הופך אותו לנכון, אלא לומר משהו שהוא דעתי גורם לאנשים להבין את דעתי.
אין כאן כעס ואין ביקורת ואין ניסיון לשכנע מישהו. רק הצגתי את דעתי האישית בעניין.

בס"ד

 

כמה מלכות רצח, איך קוראים למלך ההוא, רק כי הן לא ילדו לו בן זכר?

אישה מלכה אינה בהכרח דבר חיובי.

בס"ד

 

יש עוד.

 

אין כמו אישה לדעת על מה מדובר..
שאפו.

זו תגובה ארוכה למדי, תפסו ראש.

שובניזם הוא העדפת גבר על פני אישה במצב בו הם שווי-זכויות.
בכל מקרה המונח הזה לקוח מהעולם המערבי,
ששם מנסים לטשטש את ההבדל בין המינים ככל האפשר, בטענה שהנשים מופלות לרעה.

נתחיל בשאלה אחת מהותית:
האם יש תפקיד כלשהו בחברה המיועד ספציפית לגבר או לאישה?
כלומר תפקיד שמבחינת עצמו בנוי לגבר ולא לאישה, או לחילופין לאישה ולא לגבר.

נתחיל ממקום אחר, ומשם נגיע לעניין.
"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה".
מופיע פה איסור שבו גבר לא יהיה עם משהו נשי, ואישה לא תהיה עם משהו גברי.
כלומר יש פה אבחנה בסיסית מבחינת הלבוש (באפון חיצוני כרגע) בין הגבר לאישה.
לכאורה, היחס בפסוק הוא לא פופרציונאלי. מה כבר העניין? היא רק לובשת מכנסיים ומסתובבת עם נשק! (לצורך הדוגמה, אל תפלו עלי.)

"כי תועבת ה' א-להיך כל עושה אלה".
תועבה זו מילה חזקה. מעט דברים בתורה נאמר עליהם כך. (משכב זכור, קוסמות והעלאה באוב, ושאר דברים בע"ז)
למה זה כ"כ עקרוני?
"הוא בשמה והיא בשמו יש בו משום דרכי האמורי".
(מסכת שבת סז עמ' ב)
בגמרא מדובר על בעל ואישה המחליפים את שמותיהם זה בזה בלילה, כהגנה מפני רוע כלשהו.

כותב הרא"יה בעין איה (שבת ב):
"יסוד דרך ד' הסלולה בישראל הוא מילוי החובה. התעודה האלהית היא מקפת את האדם למלאות את תכונתה. נוצר האדם על פי גורלו להיות איש או אשה - היינו למלא תפקיד ידוע בהוויה."

בבסיס האבחנה בין האיש לאישה עומדת ההבנה שלכל אחד תפקיד מיוחד משלו, ולא רק שיש רק מטרה כללית להוויה וכל אחד עושה את שלו.
השוני בין התפקידים הוא מהותי, בהתאם לדרך שבה ה' ברא את האיש והאישה שונים זה מזה.
("עזר כנגדו", לא "עזר לצדו".)

ממשיך הרב שם:
"השם המייחד את העצמיות של הנקרא, כולל בקרבו את הצד היותר יסודי שבהוויה. כיון שהוויה היא חובה, עבודה ומשמרת, אי אפשר להעלות על הלב כי אם להתפשט בשכלול החיים שבתוך החוג, המצוייר מהגורל העליון.
דרכי האמורי נוסדו על ההנחה המגושמה שהחיים הם 'מילוי-החפץ', לא 'מילוי-חובה'. את החפצים אפשר להחליף על פי השפעת חפץ יותר מלבב. חיי המשפחה המוטבעים על פי מילוי החובה, מכוונים את התפקיד לכל צד, עד אשר עם כל ההשפעות שכל אחד מקבל מזולתו לא יומר היסוד של ההויה ותכונת החיים - שהוא יסוד השם.
מה שאין כן דרכי האמורי התרים רק אחרי מילוי הרצון, ועם עדנת הרצון והרמת ערכו על פי החובה, אין להם כל עסק. הם מורים גם להחליף את עצם החיים שלהם כשהרוח יעלה להיות נוטה לזה..."

כלומר יסוד החיים שלנו הוא עבודת ה', מילוי חובה ולא מילוי הרצון שלנו. הגויים בנו את תפיסתם בכך שכאשר יש משהו רצוי יותר מחברו, חובה יותר נעימה בשבילי- אז אותה אני אעשה.
חיי משפחה בנויים על חלוקת אחריות וחובה-
צד האישה וצד הגבר.
בעבר הגבר היה המפרנס, האישה המחנכת ליראת שמיים במעשיה. הגבר "שר החוץ", האישה "שרת הפנים". ה' ברא את הגבר והאישה שונים זה מזה כ"כ, שלולא טבע בהם את הרצון לחפש זה אחר זו לא היו רוצים בכך בכלל. לכל אחד מהם טבע שונה בתכלית, וכפי הטבע הבסיסי משתנה התכלית.

אפנה למאמר יפה בעניין כאן בערוץ: www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/881

ובסופו של עניין:
http://www.srugim.co.il/62615-הרבנים-הצעירים-אינם-עונים-לקריטריונ
מאמר של הרב זייני בעניין.
הרב מתייחס לגיוס בנות בפסקאות האחרונות של המאמר. (ואגב, המונח "רבני ynet" שהשתמשתי בו מתייחס לכגון אלו המוזכרים במאמר הזה)

@הדובדבן שבקצפת
@ענבל
@נפתלי הדג
@cookie_monster

@כלמישמעוניין.

מוזמנים להגיב, לא מבטיח שאדע לענות.

בס"ד

הנה משהו שצרם לי במאמר של הרב-

לדבריו רב הוא מי "ששימש תלמידי חכמים שעמדו בראש קהילות שלמות, ושהיה שותף לכל פרקי חיי בני קהילתו, בשמחותיהם כמו ברגעים הקשים, טיפל באנשים נשים וטף, בראש ובראשונה בהדרכת הצבור בהתמודדויותיהם הפרטיות, הצבוריות והמקצועיות, בחינוכם, בחיזוק יראת השמיים שלהם ושל בני משפחותיהם, בטהרה, בכשרות, בשבת, בהשקפת עולם ועוד ועוד, בקצור בהנהגתם בכל"

בקיצור לדעתו כיום יש אולי שלושה רבנים ובדור הבא יהיו אפס ככה"נ.

אבל אכן הבעיה בכך היא שהיום ראשי ישיבות ורבנים לא תמיד מנהיגים קהילות, כיוון שזה לא נחשב כחלק מהעניין. לכן אין הרבה כאלה, אם כי בהחלט יש כמה.

ישנם כמה מקומות שבהם ראש הישיבה הוא גם רב הקהילה, כדוגמת אלון מורה, הר ברכה, ושאר מקומות שהוקמו מסביב לישיבות.

ברוב הארץ ראש הישיבה הוא סמכות בישיבתו בלבד, ואין הוא רב הקהילה במקום. מה שיוצר ניתוק בין הנהגה ציבורית ובין הרבנות, שזה עיקר עניינה.
מי שאינו מנהיג קהילה יכול להיות תלמיד חכם עצום, אבל אין זה דומה להנהגת קהילה.

אז כן, אין הרבה כאלה, אבל בהחלט יש ויהיו.

וגם אם לא היו, זה לא מצדיק את העניין.

א. בתור התחלה, אני רוצה לגעת בנקודת המוצא שלך, בהגדרה שלך של שוביניזם ובקביעות שלך על הפמיניזם המערבי ומטרותיו.
שוביניזם הוא לא רק העדפת גברים על נשים והשפלה מעשית של מעמדן, הוא גם הנצחת תפיסות שגורמות למצבים כאלו. לדוגמא, התפיסה הנפוצה שנשים הן נהגות גרועות היא שוביניסטית כי היא יוצרת מציאות בה אם אתה מנהל חברת הובלות, ברור שעדיף עובד גבר. בעצם, מרבית המאבק הפמיניסטי בן-זמננו הוא על היכולת של נשים לבחור, להיות חופשיות מהבניות (נדבר על זה בהמשך) מטופשות ולהיות מסוגלות לפעול כפי שהן רוצות, ללא מניעה תרבותית.

ב. מה שתיארתי בסעיף הקודם הוא הפמיניזם הסטנדרטי, היום יומי. בנוסף אליו, יש לפמיניזם ענפים רדיקליים יותר. אחד מהם, וזה הענף שכולם נהנים לתקוף, כי הוא מאוד נח, הוא הענף ששואף למחוק כל הבדל בין גברים לנשים (יש לשים לב שהוא שונה מהענף ששואף לאיזון ע"י יצירת עליונות נשית, אבל זה ענף באמת זניח). הענף הזה, שחובר לצדדים רדיקליים במאבק הלהט"בי, מאמין כי כל הבדל בין גברים לנשים הוא מובנה ולא מהותי ויש לשאוף לבטל אותו.
מאוד נח, גם לפמיניסטיות הרדיקליות וגם לשוביניסטים למיניהם, לזהות כל פמיניזם עם התפיסה הקיצונית. זה נח לראשונות כי זה נותן להן תהודה ודוחק פמיניסטיות רגילות לכיוון שלהן, ונח לאחרונים, כי זה מאפשר להם להתמודד עם טענות קיצוניות שלא מקובלות על דעת הקהל ממילא, ולא לשאול את עצמם את השאלות הקשות, היומיומיות.

ג. השאלה ששואלים את עצמם פמיניסטים ופמיניסטיות סטנדרטים היא מה הוא באמת ההבדל בין נשים לגברים, וכאן מתחלקים לשתי גישות יסוד.
הגישה המהותנית סוברת שיש הבדל מהותי, יסודי, בין גברים לנשים. לפי התפיסה הזו, גם אם בחורה תגדל על אי בודד היא תעדיף ורוד על כחול, וגם אישה שגודלה כגבר לא תדע לחנות ברוורס. ההבדל הוא מהותי – גנטי או רוחני, ואין בו שום עניין חברתי.
הגישה השנייה סוברת שההבדלים בין נשים לגברים נובעת מהבניות תרבותיות-חברתיות. באופן בסיסי, החברה בה אדם נולד וחי מכתיבה רבות מתפיסות היסוד שלו כלפי העולם. תפיסות של סטנדרטים ליופי, טעם באוכל, אופי ותפיסות עולם הן כולן תוצאה של מסרים שקלטנו בדרך זו או אחרת מהחברה שמקיפה אותנו, תכנים שהורגלנו אליהם וכדו' לפי התפיסה הזו, ילדה אוהבת ורוד כי הלבישו אותה בורוד מגיל אפס, כי כל החברות שלה אוהבות ורוד וכי החברה מצפה שהיא תאהב ורוד. נערה לא עוברת טסט שישי כי היא באה מראש עם תפיסה של חוסר מסוגלות לנהוג (וכי היא למדה אצל מורה) וכן הלאה.

איפה נמצאת האמת? כנראה שאיפשהו באמצע, זאת התפיסה הנפוצה בין פמיניסטים לשובינסטיות כאחד.
השאלה החשובה יותר היא מה זה משנה. גם אם נלך לקיצון של התפיסה המבנה, האם כל הבניה חברתית צריך לבטל?
פמינסט סטנדרטי יגיד לך שראוי לבטל רק הבניות מגבילות, משפילות. בדרך כלל הוא יכיר בהבדלים מהותיים, ביולוגיים, מסוימים בין גברים לנשים, ובכך שחלק מההבניות הן תוצאה ישירה של ההבדלים הללו (ומצד שני, שחלק מה'ידע' הביולוגי הוא תוצאה של הבניות, למשל המחקרים בסעודיה שמוכיחים שנהיגה גורמת לצניחת רחם).

ד. אני רוצה לגעת במקורות שהבאת. מעיון בסיסי בראשונים, ואפילו במקורות שהבאת, ניתן לראות שהמקור בקשר ללא ילבש ממש לא רלוונטי כאן. הנימוקים בראשונים לגבי הטעם של איסור לא ילבש, ובעצם ההבנה של "דרכי האמורי" הן שהחלפת הלבוש נועדה לפריצות ממש (וכזו מסוג מאוד מסוים, לחלק מהדעות) או לעבודה זרה. מכאן ברור למה התורה מתייחסת אל המעשה כאל תועבה.
יותר מזה, לדעת מרבית הפוסקים הראשונים והאחרונים גדר לא ילבש משתנה עם הדורות, יכול להיות ששמלה שהייתה פעם מותרת לגבר תהיה אסורה לו היום משום לא ילבש, ושבגד שהיה אסור לאישה בעבר, כי היה לבוש מובהק של גברים, כבר בכלל לא נכלל באיסור.

ה. גם מדבריו של הרב קוק במקור הספציפי שהבאת לא ניתן לסתור את התפיסה הלא רדיקלית, הוא אומר שיש הבדל מהותי בין גברים לנשים, וכבר הסברתי איך דרך האמצע הפמיניסטית משתלבת עם התפיסה הזאת.
כך או כך, ממקורות אחרים כנראה שתפיסתו של הרב קוק (שהייתה רלוונטית לתקופה בה הוא חי) היא בהחלט לא שיא הפמיניזם, מצד שני גם מהרב זייני לא שמעתי איסור לנשים להצביע בבחירות, ואני מניח שהוא לא היה מפחד להגיד את מה שהוא חושב.

ו. ביזוי רבנים לא הופך לגיטימי כשאתה ראש ישיבה או פוסק. הצמדת כינויי גנאי לרבנים והכפשות רק בגלל שדעותיהן אינן מוצאות חן בעיניך הן עוד סבירות אצל תלמיד מהשורה, ופחות אצל רב ומנהיג שלמעשה כורת את ענף התורה שהוא יושב עליו.

מה שהכי צרם לי, הוא הקביעה המוחלטת של מה שהרב זייני אמר כאילו היא איך שפירשת אותה.

אומר לך דבר אחד.
לאדם מן השורה אין שום סמכות להגיד על אדם אחר שאינו רב, אך מתפקידו הציבורי וההנהגתי של רב קהילה וראש ישיבה הוא להראות את הדרך הנכונה, ולהוקיע דברים שאינם לרוח התורה.

אם אני הייתי אומר על הרב דוד סתיו שאינו רב זו הייתה חוצפה מצדי. אם רה"י שלי אומר זו אחריותו כרב.
זו אינה כריתת הענף שעליו הוא יושב, אלא ניכוש עשבים שוטים.
זה חריף, קיצוני, ומה שתגיד.
הנקודה נעוצה בהגדרת רב. מכיוון שכמנהיג רוחני הרב
מלמד את תלמידיו תורה מהי, שימוש ת"ח מהו ות"ח מהו, בגדר העניין נכנס גם מיהו רב ומנהיג.

כאשר אדם מביע דעות שהינן נוגדות את תפיסת העולם במידה כזו שהן ממש כפירה, להמשיך לקרוא לו רב זה אנטי-תזה לעצם המושג.
זה לא מתיר לי להגיד את זה, כיוון שאני לא מחנך אף אחד.

יש לי כמה דברים שלא הבנתי.

א. מן הראוי, שאדם האומר שההלכה אוסרת יביא מקור, אני מוכן להתמודד עם כל מקור שיועלה כאן

ב. מי אתם האנשים שמדברים על יראת שמיים? מי שמכם לבדוק מהי 

ג. אם כבר מדברים על יראת שמיים, איך פוסלים את כל רבני ה"ווינט" שעד כמה ש@אמת המים כבר זקן ורגיל בישיבה הוא בכל זאת לא ראוי לדבר עליהם בדיוק, א-ב של יראת שמיים זה כבוד לרבנים ושמיעת האמת ממי שאמרה גם אם זה אומר להאמין בחוכמה בגוים

ד. הלכות צניעות הם הלכות חשובות מאוד, כל כך חשובות שלמעט כיסוי ראש לא נכתבו הלכות אלה בשום מקום בטח לא על אורך חצאית גרביים או מכנס למעט שו"ת סלולרי בעולם קטן, למי שבכל זאת יש הלכות צניעות ממקור מוסמך הלכתית אשמח שיראה (רמז- הלכות קריאת שמע זה הלכות קריאת שמע ולא צניעות וגם הלכות לגבר לשמור על עצמו זה לא הלכות צניעות)

ה. כשגברים מעירים על צניעות לבנות זה שווה ערך להתמרמר על רבני הווינט וחוסר יראת השמיים 

ו. כשהגמרא בסוטה דיברה על כלה היוצאת מחדרה יום לאחר החופה למלחמה היא דיברה על אפילו כלה, בטח שאישה, גם אם נצמצם אמירה זו לכדי תפקיד עורפי טענת המרות אינה קבילה

ז. כן אני תומך בשילוב נשים בצהל ומעבר לזה, גם אם נטען כי הצבא היא חברה פטריארכלית זה לא פוטר אותנו מלתקן את המצב הזה לעבר שוויון צודק ומוצדק

ח. בואו לא נשכח, ספרות השו"ת בנושא די מצומצת לכן לא צריך את כל גדולי הדור שיאמרו דבר מה, מספיק דעה מגובה והלכתית, וכאלו יש, אולי לא תכירו בהם כרבנים, אבל מה זה משנה בכלל? אלוהים מכיר בהם ככאלו

 

תתקפו חופשי בזמניכם הפנוי, עשו טובה לי ולכם, תחשבו לפני האנטר

  

תפקיד עורפי (או לא, אבל זה כן).

 

כל שאר הפוסקים והמפרשים אומרים שזה לא כפשוטו.

חפרתי על זה פעם.

 

מצחיק אותי לטעון לדיון רבני כשמשתמשים בביטויים של גויים כמו "חברה פטרכיאלית", כאילו שזה משהו שקיים בכלל, או רע.

התורה מספרת לנו שמלך הוא רק זכר, שרב הוא רק זכר, שדיין הוא רק זכר.

לעומת זאת יש שופטות, יש נביאות.

 

לא צריך לערבב את המציאות התורנית, זה מה יש וזה מה שצריך להיות.

א. אישית לא טענתי שיש איסור הלכתי, רק שלדעתי זה לא נכון.
ב. אכן בענייני יראת שמיים אין לאף אחד זכות לדון.
ג. צריך לקבל את האמת ממי שאמרה, וצריך לכבד ת"ח, וזה לא סותר את זה שלימוד בישיבה או בבימד, ולא משנה כמה, זה לא מספיק בשביל להיות פוסק. את הדרך לפסוק הלכה לא לומדים בישיבה אלא בשימוש ת"ח. כמובן אין מקום לזלזל באף אחד.
ד. אין דבר כזה הלכות צניעות. זה לא הלכה אלא דרך ליצירת חברה מתוקנת שיש בה התחשבות וכבוד הדדי ונאמנות בין בעל לאשתו.כמו שלא מעשנים במקום שיש בו אנשים שזה מפריע להם, ולא מכבים את החימום בחורף כשלכולם קר, ככה לא הולכים בצורה שמפריעה לגברים שרוצים לשמור על ההלכה.
ו. גבר שמעיר לאישה ספיציפית על צניעות, יש לו בעיה חמורה. לבקש באופן כללי מנשים לשמור על צניעות, אין בזה שום בעיה. כמו לבקש לא לעשן במקומות ציבוריים או במבנה סגור.
ו. באמת צ"ע. אחשוב על זה בעז"ה. תודה.

אשכרה.