ומוזר זה כיף

זאת אומנות.

לא מוזרות.

אפשר אולי להתחיל מלהוריד את שני הקטעים האחרונים

ולשפר את שני הקטעים שלפניהם.

השאר- ממש נחמד (השיר נראה כאילו מראש נכתב בשביל להעביר מסר כלשהו, בכללי- פחות מחבבת את הז'אנר)

20161211105736.docx

לא שחור ולא לבן

תחת שלל גווני הקשת

מסתתרות  פיסות חיים,

גם בבית אפור בערבה

מתנגנים להם צלילים.

ובדירה לבנה אי שם

גר  לו איש שחור,

עם רגשות, דמעות ותשוקות

ולפעמים -גם רועד מקור!

 כי חיים הם:

לא רק לבן או שחור

הם מערבולת

  צבעים מסחררים ואור..

עוד טיפת צבע כאן

וטיפטוף אהבה משם

יוצרים יחדיו

תצרף מושלם.

אף אישה אדומה

בוילה ירוקה,

מטאטאה שטיחים ארוגים

 בחוטים של חיים..

וילד צהוב

בתוך צריף כתום

מזמזם לשקיעה

שיר בלי מילים.

.

כי חיים הם:

לא רק לבן או שחור

הם מערבולת

  צבעים מסחררים ואור..

עוד טיפת צבע כאן

וטיפטוף אהבה משם

יוצרים יחדיו

תצרף מושלם!

-

הערה-לדעתי לגמור כאן ודי.-

לא מצליחה לסדר את האחרון..-

אז הבה נפסיק

לחלק כל אחד

לפי מראהו וצבעו.

נתאחד  וננסה

להיות קצת צבעוניים

להיות איתו

ויש לך המון טעויות דיקדוקיות.

@רק אמונה

פשוט היה לי רעיון ספציפי

ואפילו שהפכת את השיר להיות הרבה יותר יפה

זה כבר לא היה אותו דבר כמו שאני כתבתי.

תודה רבה לך

מתנצל שזה היה נשמע חריף מידי קודם לכן...

נראה לי שאני כבר מזמן לא הטיפוס המתאים לעניין אלוקות, אבל בכל זאת יש לי הערה, עם הזית?

נכון שבית זה מיליה מעצבנת, והדבר היחיד כמעט שמתחרז זה זית, אבל אתה לא חייב לשים את הבית בסוף השורה, אתה יכול לנסות משו אחר, וככה השורה תסתיים אחרת, למשל הבית נחרב- ואז יש לך שלל חרוזים לנחרב, כי עם ישראל הוא הרבה דברים, אבל עם הזית?

כי כל מי שלא יודע איך לעבוד איתנו אנחנו מפיקים לו מרירות וסבל אבל מי שיודע יש לו מאיתנו שמן זית... 

מרידות שוב ושוב ושוב, מרד בר כוכבא הצית שרשרת מרידות שלפי חלק מהחוקרים זה מה שהכריח את הפיצול בין האימפריה הביזנטית והרומית, גם לבריטים הסבנו המון כאב ראש...

קראתי מכתב של מפקד כלא בניגריה, או בדרום אפריקה איפה שהוא, שהוא כותב למפקד שלו משהו בסגנון של "לעזאזל עם העכברים האלה! הם לא מפסיקים לנסות לברוח... ואין להם לאן כאן כל הלבנים זה בריטים או אסירים, והם לא מפסיקים..." רק לאחרונה לצערנו התמערבנו קצת...

שמעתי ממש מעט מ @ל המשוגע היחידי אבל שאלתי על השיר, לא על האמונה ובזה אני מתעניין מה אתה חושב...

דבר שני כופר = לא מאמין, או כופר = מחזיקים שאתה כופר (יעני לא מאמין ב13 עיקרים וכדו') כי יש לי כמה חברים טובים כופרים אליבא דהדרך השניה...

אתה אוהב אותו? לא אוהב אותו? (מוזיקלית גרידא) המילים יושבות על משקל טוב? יש מילה שסתם באה למלא ביט לדעתך? ועדיין לא ענית לי למה אתה כופר... (אלא אם כן לא נוח לך להיתדבר מזה אז תגיד לי ואשחרר..)

אני לא יודע משקלים ביט או מוזיקלית, לא מבין בזה, אני פשוט כותב, ולא ממש אכפת לי יותר מזה, אז אני לא יודע לתת לך ביקורת בונה.

(דעתי הכנה על השיר? אמרת שכתבת אותו כשהיית בן 16? מורגש)

אני כופר כי אני לא רואה סיבה להאמין שאלהים קיים יותר ממה שהוא לא קיים. כלומר אני לא יודע.

עקרונית אני מסכים, וגם לי לא אכפת ממה שהעולם חושב יותר מידי (אני מקווה ש @ל המשוגע היחידי לא יראה את זה) אבל כרגע אני לובש ג'לבייה לכיף שלי (גם פשמינה ;ׂ) @תמימלה..? ) אבל הואיל ואני רוצה להשתפר אני מתייעץ

וואי זה מעליב, אמרתי שיש לי שירים מגיל 16 אבל הוא לא (ת'אמת שלא היה לי מספיק מוזה כשכתבתי אותו...)

אהה, אתה לא כופר, אתה אגנוסטי...

האמת כשאני כותבת אני מעדיפה לערוך כמה שיותר, מפחיד אותי שהרגשות שלי כל כך ברורים....

לגבי השני-אם תסתכל על דברים שכתבתי לפני ארבע שנים ועכשיו-לא תאמין שזה אותו בנאדם, אנחנו משתנים וגם הכתיבה שלנו ולפעמים מרגיש שהכתיבה הייתה יותר טובה או מדויקת פעם אבל אין סיבה להישאר שם כי זה לא יעזור, תמצא את עצמך הנוכחי, אין סיבה לחזור לגיל 16, גם אם אתה חושב שאז היה טוב יותר או מתאים יותר לכתיבה......

בבית השלישי הרגיש לי שאפשר לוותר על המילה גם ולכתוב רק 'ואם תיקח הדרך שנים לא נחכה לה' נראלי יותר מסתדר....

אבל מהמם🤩

ב' אני דווקא מעדיף לערוך כמה שפחות, יש כתבה על הזמר אליעזר בוצר, ששמה אישתו אומרת "כל מה שנכתב נכתב מהבשר שלו" אני ממש מרגיש ככה, שכל מה שאני כותב זה אני אותנטי, זה אני, זה ממש... קשה לי להגדיר את זה, זה כמו לפתוח ערוץ בינך לבין מי שקורא את זה... לקרוא שיר זה כמו לטעום מהבן אדם, מהמהות הפנימית שלו, מהרצונות, הפחדים... ולכן אני מפחד לשנות... ועדיין משתדל לערוך כמה שיותר ולעשות סקיצות כדי לדייק את עצמי...

ג' לא דיברתי על לחזור לגיל, אלא לאוירא, להרגשה, למוזה שהיתה כשכתבתי את השיר...

ד' בכל אופן תודה רבה.

לדייק את עצמך זה לא נכון, מה שאתה כותב כשאתה בתוך זה זה האתה הכי מדויק, אם אתה רוצה אח''כ לדייק *את השיר* חרוזים או כזה-זה כבר משו אחר.... זה לא אותך....

אני מעדיפה לעשות אתזה כמה שיותר כי באמת מפחיד אותי לכתוב כל כך חשוף....

אם זה לחזור להרגשה-לקושי שהיה, זה לדעתי לא כדאי, ומוזה מגיעה פשוט מתי שהיא באה, לא מזמן כתבתי איזה שישה או שבעה שירים תוך בערך חצי שעה, וכולם עם חרוזים ומדויקים וגם מבטאים מאוד את מה שהרגשתי באותו זמן, בכללי אני גם מרגישה שזה מאוד ה' כותב לי את הדברים אבל מוזה זה באמת מתנה משמיים, זה מגיע לפעמים, גם יכול להיות בשעות הזויות בלילה או כזה וצריך לנצל אתזה.... קיצור, זה לא קשור לגיל או למצב, ברור שהמצב משפיע על המוזה ועל מה שייכתב אבל זה לא מה שגורם לה....

כמה שירים כבר יש לך? כמובן רק אם נוח לך לענות... לי יש 16 רציניים 3 ליצניים ו4 בתהליך כתיבה...

שלמים יש נראלי עשרים-שלושים.....

עדיין בתהליך-אפילו יותר...

אני אבוא להרביץ לך (וזה אפילו לא נגיעת חיבה אז מותר...)

סתם סתם, אני אשלח את אחותי. 

פשוט מאז שקניתי את המחשב אני כותב כמעט רק בו... וואי טוב שהזכרת לי, הו וובוי אם הייתי מאבד אותן באמת...

שהדרך לא תארך שנים... אלא אחישנה...

תקראי שניה "וגם אם תארך הדרך שנים לא נחכה לה" "ואם תארך הדרך שנים לא נחכה לה" את לא מרגישה משהו יותר אופטימי בראשון?

למרות שדווקא אופטימי -לדעתי זה בלי הגם, כאילו, יותר בקטע שאם זה יקרה ולא בטוח, לאידעת, נשמע לי פחות בטוח שיקרה.... למרות ששוב, זה כבר קורה, אבל עדיין נראלי שזה פחות אופטימי... טוב, אני גם לא חושבת שלנפץ את התינוקות של הבבלים זה אופטימי, אני מעדיפה שהם ימותו לבד, בלי שאני אצטרך לעשות אתזה אבל לא נפתח על זה דיון😅🙈

מה עדיף "וגם" או "ואם"?

ולגבי הבית השלישי בסוגריים?

על ניפוץ לא נפתח ויכוח מכמה סיבות:

א' פסוק בתהילים קל"ז, ט'. ופסוק בדברים י"ג י"ח, לטובתי.

ב' בויכוח הקודם ניצחנו ואת בטראומות 😝

ג' זהו.

טובים...

ואם תיקח הדרך שנים- לא נחכה לה,

נמשיך בדרכנו אל עבר הגדולה,

ננפץ בעצמנו עוללים אל הסלע-

נשלם לבת בבל את גמולה!

לדעתי ככה זה הכי טוב, גם את עבר ולא לעבר אבל כמובן שאתה לא חייב לקבל את דעתי😅

כתוב אשרי שינפץ, אוקיי אשריו(אשריך...?😅🙈) אבל לא בשבילי....

דווקא אנלא בטראומה, ההפסד היה שווה😜

איפה העולם??? (לא שיש לי משהו נגדך ח"ו, יש לי משהו רק נגד הטרוריסט ;ׂ) )

ג' לא אמרתי שזה בשבילך, אולי גם לא בשבילי... מכירה את הסיפור עם גדעון ו300 הלוחמים... אני בהחלט מפחד מעבירות שבידי בקטע הזה אני בהחלט בגדר "הירא ורך הלבב" נראלי...

ד' שמח לשמוע שאת לא בטראומה, עכשיו יש לי עוד הזדמנות להכניס אותך לאחת... מילאת את חלקך? איך (כוונתי באיזה אופן שימחת אותה...)?

כבר יצא לי לחשוף פה מעט מהמקום שלי מול נסיון של ציפייה לילדים. זה מקום שלא נחשף יותר מידי בחוץ, והפורום האנונימי הזה הוא הזדמנות טובה עבורי..

אז מניחה פה עוד חתיכה ממני..

תודה.

יש משהו מאוד כואב בלראות את התבשיל שלך מקדיח גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.

(בתור מי שהאתגר הזה לא זר לו בכלל, אם כי פחות העסיק אותי רגשית).

העברת בעוצמה רגישה ועדינה את חוויה שהיא אינטנסיבית שעכשיו אפשר טיפה יותר לנסות להבין

איזו כתיבה יפההה

ואיזו עוצמההה

השורה האחרונה פשוט כל כך מלאה באמונה הופכת את כל הקטע לכל כך אופטימי ושמח🤩

שולחת חיזוק, בע"ה עוד תזכי🙏🙏🙏

שהשם ישלח לכולנו את הכח

אבל בעיה קטנה

אני עולה רק על כרכרה

זה מסורבל לדהור עם שמלה😌

וכיאה לנסיכה אתה לא ההצעה היחידה😂

שאת יודעת מי את זה הצעד הראשון

אני אוהב את הבטחון שלך כדי שזה יעבוד את צריכה מישהו שיודע מי הוא, רואה מעבר למה שמונח מולו (כמו שתיהן) וגם יודע מה לעשות עם מה שימצא שם.

בן אצולה או מפלצת בסוף הוא זה שיכתוב את החוקים לאגדה שלך

שיזכור מי הוא ומי את גם כשכל השאר שוכחים

משמעות עוגן קבלה מה שהן חיפשו

פשוט בלתי צפוי.

כואב, עצוב.

ההתנצלות מתקבלת למרות שאני עוד תוהה למה להקדיש לי אתזה😅🫣🫣

סתם, רציני רגע, אני לא מנתחת אותך או משו(או שכן אבל זה משפט טוב...😅) אבל נשמע שכתבת על ההסתכלות שלך על העולם, על ראייה "שגויה" (במרכאות כי אין דבר כזה באמת...), הסתכלות כל הזמן על השלילי, הסוף עוד יותר מדגיש אתזה, הוא מבין שיש גם טוב אבל כל כך מותש ממה שעבר עד שגרם לטוב הזה להגיע שלא מרגיש שהוא מסוגל להמשיך לחיות, אולי בגלל שמרגיש לו שלא מעריכים את מה שהוא עשה בשביל שיהיה שקט וטוב, אולי כי הוא עוד בטראומה....

אבל אנחנו לא בשוטל, זה פורום כתיבה והכתיבה מטורפת, ממש, הניגוד בין החד קרן הלבן הורוד והלבוש שלו האדום והלבן, (אולי כאילו הוא הבין שאפשר לשלב בין הדם של המוות לטוב... אולי לא...) התיאורים היו לי קצת קשים לקריאה אבל זה כבר באג שלי😜

בקיצור, כתיבה מהממת, תמשיך כך👏👏

ככה. מנסיון. רק תארו לעצמכם, רגע לפני המיתה, יש אפשרות לסכם את החיים.

כך רוצים לסכם את החיים? היה נורא ואיום ואיכס ומריר ופויה (מחילה)?

צריך לעבוד, ולפעמים לבד קשה, על ראייה ותפישה כזו של החיים.

ואת כל מה שעומד מנגד למטרתו הטובה (אולי)

זה לא אומר שהאדם בעין רעה על מה שעובר עליו, אלא בעיקר שהוא לא מוכן להיות שבוי בקונספציה ופשוט לפזר נצנצים על כל הרע שבעולם.

זה יכול להיות ראוי לשבח, וככה לוחם צריך להיות בשדה הקרב.

אם הייתי נותן לו להנהיג מדינה? לא. אבל מה צריכה ממלכה יותר מאנשי לוחמה כאלה בחזית?

אגב @ימח שם עראפת הזכרת לי מעט את בני צרויה. אנשים עזים שלא נותנים לשום דבר לסנוור אותם ולעמוד בדרכם, שהמלך רוצה קרוב אליו, למרות שהם ממהרים להוציא להורג את מי שמסכן לדעתם את המלך אפילו נגד דעת המלך ממש.

אם נצנזר רגע את הדם והקטל והחרב והגופות- כתיבה יפה ממש ימקצוען!

והוא לא יתן לאדם להרוס אותו. לא.

סוף קרינג'י   

איסתרק שם שם ע"א בשורות הרחבות וד"ל

וגם למה אתה מכנה את עצמך: אדון, מאלף, שולט. זה קשור לעולמות הפי דידי?

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

תמונה שווה יותר מאלף מילים

היה שם 2 טקסטים.

1.

הלכתי לפארק הפיראטים

היתה שם ספינה גדולה מעץ

ולידה נדנדה יפה לשניים

נראתה כמו כרכרה של נסיכות

עליתי עליה ראשונה

ואז אתה הופעת

חשבת אתה פיטר פן

ואני וונדי

"נעוף ונברח לארץ לעולם לא " אמרת

נחיה בטבע בחופש, רחוק

בלי חוקים של אף אחד ומגבלת זמן

נעוף על החיים ונראה עולם.

בהתחלה זה היה נשמע קסום

אבל מהר מאד גיליתי

שלעוף לא אהבתי

אז מהנדנדה ירדתי

ואותך שם לבד השארתי

הרי עליה עליתי לחפש נסיך על סוס

שיקח את המושכות לאיזה ארמון על צוק

והרי פיטר פן אינו נסיך אז

נכנסתי כאן לתסביך.

2.

הנדנדה הזאת

עשתה לי בחילה

פעם כן.

פעם לא.

פעם אני דוחפת, פעם אתה.

פעם אני למעלה, פעם אתה.

פעם אתה עוצר באבחה אחת וגורם לי כמעט להתרסק,

ופעם אני גורמת לך להתנדנד על מקומך, היי שם למעלה.

​רצינו לשחק.

התיישבנו יחד על הנדנדה.

התכוונו ליהנות.

אבל –

התחילו משום מה משחקי כוחות.

​ניסיתי לרדת.

אולי גם אתה.

אבל –

היינו כבר בתנופה.

זה היה קשה ומלחיץ.

אבל –

קפצתי.

אתה המשכת להתנדנד לבד,

וכן, איבדת קצת את שיווי המשקל

ראיתי שחור ולא הצלחתי להמשיך ללכת

אז נשארתי שם לידה יושבת

ירדת מסוחרר, מבולבל

אמרת לי -

"היה כייף

בואי נמשיך".

"לא". עניתי

"את פחדנית?!" שאלת קבעת

"לא אני פשוט לא יודעת להקיא.

מעלה הרבה מחשבות וכיוונים אבל סוף סוף כתיבה שמעיזה משהו

תכתבי יותר

אם מעניין אותך

אני יכולה להעלות לפה שוב כמה טקסטים ישנים

האמת שהם נמצאים פה בפורום אבל לא מצאתי אותם.

אולי כן יצא לך לקרוא.

מעניין אותי

לא חופר כאן כל כך בעבר אז לא ראיתי