לשאול בשלוה: אתה רוצה ככה (נניח, חביתה..), רוצה ככה?..  ממשיך לצרוח, תגידי בנחת: טוב, כשתחליט מה אתה רוצה, תגיד לי.  ותעברי לעיסוקייך.

בלילה: רוצה לשתות, רוצה שאמא תשב על ידך?..  ממשיך לצרוח - "טוב, אם תרצה תקרא לי"..

לא להתרגש מידי. יעבור. גם הוא לא מתרגש מזה כ"כ..

אצל כל אחד ברמה זו או אחרת - תלוי באופי של הילד ובתגובות ההורים.

אז לדעתי סוד הקסם הוא איזון , ועקביות.

איזון - כשהילד שלך לא קיבל את מה שהוא רוצה הוא נכנס לסחרור רגשות, הוא מנסה בכל כוחו להשפיע עלייך,

וקשה לו לצאת מזה, אבל את יכולה לאזן אותו,

אם את נבהלת , עצבנית, היסטרית (כמו שנשמע קצת מהתגובה שלך) רק רוצה שזה יגמר, או מתפדחת מאנשים שרואים, את מקשה עליו עוד יותר לצאת מזה, זה כמו מעגל - הוא נכנס לאקסטזה - את גם - הוא יותר - וכו'.

אז איך כן עוזרים לו להתאזן?

כשאת רגועה, בטוחה בעצמך (שמה שאמרת באמת תקף, ושזה נכון לדרוש את זה ממנו)

לא מתקפלת, לא נוטשת אותו לחדר השני, פשוט נמצאת לידו , ור -ג -ו- ע- ה.

לא משנה בדיוק התגובה שלך , כדאי מאד שתביני אותו, "זה באמת מעצבן שאמא לא מרשה לך שוקולד עכשיו"

את יכולה להציע לו פשרה, או סתם לשתוק, לחבק אותו (אם הוא רוצה , בדרך כלל בשלב זה לא)

להיות איתו ברגע של תסכול, להישאר אי יציב של גבולות (כי לא ויתרת על מה שאמרת) ובטחון,ורוגע.

זה יקח זמן , אבל מבטיחה שלאט לאט הוא ירגע ועם הזמן זה יקרה מהר יותר, יחסית לתחילת ההתקפה.

עקביות - לעשות לו סדר בחיים, להשתדל מה שפחות לומר לא, כל מה שלא אכפת לך - לומר כן (שיקח את הנעליים הורודות לגן ) מה שכן אכפת לך - להציע לו פשרה , למצוא מה אפשר להתפשר, רוצה עוגה? עוד חתיכה אחת ודי.

אבל כשיגיע הלא - לא לפחד ממנו, כי הוא יגיע, (גם אחרי הפשרה צריך לעמוד עליה אם הצעת עוד חתיכה ודי)

וכשאומרים "לא" אחרי מחשבה - לעמוד עליו, ולא לוותר, כן להיות שם עם הילד ולעזור לו להכיל את הגבולות.

ובמעון - ברור, את האמא שלו , וכגודל הקרבה כך גודל הקונפליקטים

בהצלחה, מקווה שעזרתי.

הייתי מחפשת את זה בעצמי, למה קשה לי להיות ליד הילד שלי כשהוא בוכה ולתמוך בו,

כשהוא נופל ומקבל מכה יש לך כח להיות איתו ולהכיל אותו?

אני שומעת שאת מגייסת כוחות נפש גדולים ושזה קשה לך,

מענין אותי למה.

האם את מרגישה שכשהוא מתנגד לך הוא אומר שאת לא בסדר? שזה מאבק כוחות מולך? שהוא מנסה להתיש אותך?

אך מהנסיון העשיר שיש לי בהדרכה

היה לנו חניך כזה בכיתה ג'

כל פעם שהוא היה נכנס להתקף הוא היה משתולל

צורח בועט בכל מי שמתקרב וממש מתנהג כמו מטורף

אפילו למדריכים היה קשה להתקרב אליו שהוא בהתקף.

פשוט תופסים אותו ומחבקים אותו חזק עד שהוא נרגע

זה ממש עוזר להם.

אני לא יודע עד כמה זה אפקטיבי לילד בן שנתיים

אבל אולי זה יעזור.

דווקא מההשווה לגן נשמע ששם הוא לא עושה זאת

כיון ששם פחות מתייחסים/מתרגשים מהצעקות וההתקפים שלו

אז הוא למד בדרך הקשה שאין לזה טעם.

יכול להיות שדווקא העובדה שאת מתייחסת לכך נותנת לו הרגשה

שזה ה"נשק הסודי" נגדך.

אבל נראה לי לגיל גדול יותר או במקרי קיצון של השתוללויות זעם,

והתקפים שכוללים גם השתוללות פיזית- בעיטות, הפלת חפצים או מכות

במקרה שילד רק בוכה וצורח - כשהוא מאוכזב או מתוסכל - נראה לי שאפשר בלי.

דבר ראשון רק לקרוא את מה שאתם כותבים נותן לי כוחות ומעלה באותה מידה דמעות לעיני... 

שאלתם אותי למה קשה לשמוע אותו צרוח כי זה צרחות כל כך נוראיות שאני מתקשה להחליט האם זה נכון להשאיר אותו בוכה ולא להתחנן אליו שרק יגיד מה הוא רוצה ואתן לו..

אתם מבינים רמת הצרחות והבכי הם בצורה שנראית לי קיצונית, בהתחלה אני אומרת לו שאם הוא רוצה להגיד לי מה הוא רוצה שיפסיק לצרוח.. ואז אני מאבדת את העשתונות אחרי שעה שהוא צורח.. מה שקורה אז זה שאני אשב לידו ואתחנן אליו שיגיד כבר למה הוא צורח ושיפסיק..

השאלה העיקרית שלי היא האם זה נכון לתת לו לבכות ככה ולא לנסות בכל הכוחות שיפסיק וירגע? האם הבכיות האלו לא יכולות לגרום לו לחסכים רגשיים בעתיד?

יכול להיות שאני מגזימה אבל באמת קשה לי...מאד!

הערתם את עיני!!ותודה רבה על ההתייחסות!

אם תנסי בכל הכוחות שיפסיק וירגע - הוא יצרח יותר, ויהיה מסכן יותר ומתוסכל יותר.

כשילד צורח כך זה תסכול בגלל פער שקיים אצלו,  

במודע - הוא רוצה שתביאי לו את מה שהוא ביקש,

בתת מודע- הוא רוצה שלא תביאי לו, ותשארי יציבה ותציבי לו גבולות, 

צורך אמיתי של ילד - הוא הורים יציבים, שלא נבהלים והוא לא יכול "להפיל" אותם בשניה,

ואם "תפלי" כלומר, תרחמי עליו, תאבדי את העשתונות, תבהלי, תנסי לעשות הכל כדי לגמור את הסיטואציה- זה לא יהיה לו טוב, והוא יעשה את זה שוב ושוב כדי לנסות לבדוק אם הוא מצליח להבהיל אותך,

מה שהכי טוב לו והוא רוצה- זה לגלות שאי אפשר להבהיל אותך ואת חזקה.

ולכן גם אם נראה לך שהוא בוכה והוא מסכן - את נותנת לו אמא יציבה.

ובכלל , יכול להיות שכדאי לך לחזק את האמון בעצמך , ולהרגיש שאת אמא מקסימה, ולא יהיו לו שום חסכים רגשיים ממך, כלומר יהיו בכל מקרה, אבל מה שיהיה זה כי זו גזירת השם וזה התיקון שהוא יעבור בעולם,

אני מאד מבינה אותך, גם לי היתה תקופה של בהלה, והרגשה כזו - שרק לא יהיו להם חסכים,

אבל התחושה הזו לא נכונה ולא טובה, לא לך ולא לילד,

את בלחץ, והוא לא מקבל אמא בטוחה.

אז יהיו לו חסכים, אבל זה לא קשור אלייך,

את עושה את מה שנכון ומה שטוב (אחרי שאת בטוחה שזה מה שטוב) ואת המקסימום שלך.

והשם יעשה את שלו.

זה רק גורם יותר.

את לא צריכה להיות "מתעלמת" טוטאלית. את מראה מידי כמה דקות איכפתיות חמה ורכה. חיבוק: אתה רוצה לומר לי מה אתה רוצה?..  אפשר גם להציע: רוצה פרוסה? תפוח?  ממשיך: דייי.  טוב, כשתרצה, תגיד לי ואמא תשמח לעזור לך.

כך הוא גם מרגיש שאוהבים אותו ואיכפת ממנו - וגם שיש שליטה במצב. תשמרי על רגיעה פנימית. לא יהיו לו מזה כל חסכים רגשיים..  יעבור.

לפעמים אחרי דבר כזה ממושך, ילד כבר נראה מותש לגמרי, ורואים שהוא כבר בעצמו לא יודע מה הוא רוצה. אז אפשר לחבק, לקחת על הידיים ולהרגיע. לחוש את המצב בלי להיבהל ממנו.

אני מכירה את השיטה הזו מחינוך מיוחד. (לא אשכח את היום שבו ניסיתי לעשות לילד בגן בשירות הלאומי Holding, והילד אכן נגח בי בחזקה באף...)

אני לא בטוחה שהשיטה הזו יכולה לעבוד בכל מצב, בטח לא כשהאמא חלשה ולא כ"כ מסוגלת להחזיק דברים בכוח... אבל מעניין לנסות!

כשהילד מאבד שליטה - כמו שכתבת , בועט צורח או עושה משהו לא לענין

אבל לפי התיאור של הפותחת הילד שלה נשכב / צורח / בוכה

לפי דעתי אם נפעיל את השיטה בכל מקרה כזה נפסיד יותר משנרויח, כך נלמד את הילד שאין אצלינו מקום להבעת רגשות ופריקת תסכולים, ברגע שההתפרצות הופכת לחסרת שליטה ומזיקה - באמת אין מקום לה.

וצריך לרסן אותה, אבל רגשות פשוטים ויומיומיים חשוב לעודד לבטא, ולהיות שם.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות