אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בארוחת ערב הן אולי שותות 1/4 כוס (כחלק מהארוחה)

אני רוצה להעיר אותה, לפעמים אני מגיעה ורואה שזה מאוחר מידי. אבל על פי רוב, היא רדומה כל כך חזק שאין לי אפשרות בכלל לקחת אותה לשרותים. ואם אני מצליחה להעיר אותה היא מתעצבנת (מסתבר מהעייפות החזקה)

אני מפחדת שהפיספוסים בלילה זה בריחה מאחריות לקום. במיוחד שעד עכשיו לא היה מצב שהיא תפספס גם יציאות רציניות.

ולא נראה לי שזה ממש טוב להעיר באמצע הלילה. אני אישית ישנה בעצמי כבר. 

אני לא הצלחתי לגמול בלילה עד גיל שלוש- ארבע. 

ובחורף קר ומרטיבים יותר ויש יותר בגדים להחליף. בקיץ יותר קל. 

בקשר לגדולה, היא לא חייבת חיתול רק מפני שלקטנה כן, מן הסתם יש הרבה דברים שהיא כן וקטנה לא. 

אולי שתי אפשרויות . ראשונה גם לחכות עוד קצת. שנייה להבטיח פרס. אצלי זה עבד עם אחת הבנות בגיל שלוש וחצי. אבל זה יכול לעבוד רק אם זה בשליטתה כבר

(ודווקא הילד שכן נגמל בלילה ביחד עם היום - חזר בסוף להרטיב, עד היום...)

בקיצור- לדעתי להרפות, ולהחזיר לשתיהן את הטיטול בלילה.

וגם שזה ירגיל אותן לא להתאמץ.

אחרי גיל חמש יש שקט?

(למעשה יש לי ניסיון רק עם ילדה אחת, שהגיעה לגיל חמש והפסיקה להרטיב...)

מסוגלת.

כי גם ראיתי שהיא מצליחה לבד להתעורר.

אבל פתאום שזה הפסיק, זה בלבל אותי.

האמת שלגבי פיספוסים ביום, ראיתי שבאמת אם לא מגיבים אז כמעט ואין פספוסים.

כעט אחרי שיקול דעת חוזר ( וגם אחרי כל מיני מקרים שקרו במהלך הימים האחרונים), החלטנו שאת הגדולה אנחנו משאירים עם לבנים ובלי שום הגנה ומתפללים שבעז"ה זה ילך יותר בקלות. (והאמת שראינו קצת שיפור מאז)

אומנם אין לי ניסיון עם גמילה של ילדים מלבד 2 בנותי.

אבל משכנים וחברים שבסביבתנו (משפחות עם 6,7 ויותר), אני מבינה שיש מושג שנקרא גמילה לחלוטין.

כלומר, כשהילד לומד להשתלט על עצמו ביום, אזי המוח קולט את זה גם בלילה.

וזה מה שראיתי אצלה - כשהורדנו את הטיטול ביום, היא אוטומטית התעוררה גם בלילה לשירותים.

אני מסכימה עם זה שזה יותר קשה לגמול בחורף וגם לקחתי את זה בחשבון כאשר התחלתי לגמול אותה. (יותר נכון להגיד כאשר נענתי לבקשותיה הרבות להוריד טיטול).

מה שאני מנסה להבין זה, האם אחרי שהילד התרגל למצב של טיטול - (ונוחות של לא לקום בלילה לשרותים) האם בגיל גדול יותר, הוא יצליח להיגמל מהטיטול בלילה?

לפעמים היה פער של שנתיים בין גמילה ביום וגמילה בלילה ולפעמים זה הלך ביחד. 

לפעמים פשוט חבל על המאמץ. חדר מסריח, המון כביסה, לילד לא נעים, אמהות שלא ישנות עד מאוחר בשביל להעיר את הילד לשירותים, גם ילד בטח לא נהנה מחוויה. בשביל מה? אז יהיה עוד כמה חודשים עם חיתול.

מקבלת את הדברים.

תודה.

וגם גנטי.. אני לא הייתי ממהרת.

באישזהו גיל הם מתחילים לקום יבשים ואז נגמלים מעצמם (ויש ילדים שלוקח להם הרבה זמן..) 

בהצלחה!

לאחרונה על לרשת אתר העוסק בהרטבת לילה (http://www.הרטבתלילה.com).

אם הילדות "עושות" בטיטול בזמן שינה - הן לא עושות זאת בכוונה. ילד לא "עושה" במיטה בכוונה בזמן שינה.

בחורף קשה יותר להיגמל בגלל הקושי לצאת מן המיטה החמה.

בכל אופן, זה נורמלי לחלוטין אם ילדים מרטיבים בלילה עד גיל 5-6, לא צריך לעשות מזה עניין, לכעוס עליהם, ולא לאתגר אותם בפרסים שהם לא יוכלו  לזכות (כאמור, מפני שהם לא עושים את זה בכוונה. הם לא שולטים בזה מתוך שינה).

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...