את מביאה להם לארוחת ערב לשתות מטרנה או שוקו או תה?

כי תה ושוקו הם משתנים..

כשאני גמלתי את הילדה שלי בלילה היא עדיין שתתה מטרנה(שנתיים וחצי בערך)

והקדמתי לה את זה בערך לשעה חמש זה מאוד עוזר דבר ראשון

שלא ישתו צמוד לשינה רק מים..

אני רק אחרי שראיתי 3 או 4 טיטולים יבשים לגמרי רצוף בבוקר התחלתי גמילת לילה...

ואחרי שהתחלתי בערך בחודשיים הראשונים הייתי מעירה אותה בערך ב12 בלילה לפני שהלכתי לישון שתעשה בשירותים

למעשה כמעט תמיד הרמתי אותה ופשוט הושבתי אותה על הישבנון היא עשתה וחזרה לישון...

עד שלאט לאט ראיתי שגם אם אני מעירה אותה ב11 היא לא מפספסת..ואז עבר ל10 ותשע עד שהפסקתי לגמרי

והיא ישנה לילה יבש... 

הייתי פשוט עושה ניסיונות ובודקת אם אני מעירה אותה בשעה מסוימת וראיתי שהיא פספסה אז עדיין לא מתאים להעיר יותר מוקדם...

מקווה שקצת עזרתי...ב"הצלחה 

בארוחת ערב הן אולי שותות 1/4 כוס (כחלק מהארוחה)

אני רוצה להעיר אותה, לפעמים אני מגיעה ורואה שזה מאוחר מידי. אבל על פי רוב, היא רדומה כל כך חזק שאין לי אפשרות בכלל לקחת אותה לשרותים. ואם אני מצליחה להעיר אותה היא מתעצבנת (מסתבר מהעייפות החזקה)

אני מפחדת שהפיספוסים בלילה זה בריחה מאחריות לקום. במיוחד שעד עכשיו לא היה מצב שהיא תפספס גם יציאות רציניות.

ולא נראה לי שזה ממש טוב להעיר באמצע הלילה. אני אישית ישנה בעצמי כבר. 

אני לא הצלחתי לגמול בלילה עד גיל שלוש- ארבע. 

ובחורף קר ומרטיבים יותר ויש יותר בגדים להחליף. בקיץ יותר קל. 

בקשר לגדולה, היא לא חייבת חיתול רק מפני שלקטנה כן, מן הסתם יש הרבה דברים שהיא כן וקטנה לא. 

אולי שתי אפשרויות . ראשונה גם לחכות עוד קצת. שנייה להבטיח פרס. אצלי זה עבד עם אחת הבנות בגיל שלוש וחצי. אבל זה יכול לעבוד רק אם זה בשליטתה כבר

(ודווקא הילד שכן נגמל בלילה ביחד עם היום - חזר בסוף להרטיב, עד היום...)

בקיצור- לדעתי להרפות, ולהחזיר לשתיהן את הטיטול בלילה.

וגם שזה ירגיל אותן לא להתאמץ.

אחרי גיל חמש יש שקט?

(למעשה יש לי ניסיון רק עם ילדה אחת, שהגיעה לגיל חמש והפסיקה להרטיב...)

מסוגלת.

כי גם ראיתי שהיא מצליחה לבד להתעורר.

אבל פתאום שזה הפסיק, זה בלבל אותי.

האמת שלגבי פיספוסים ביום, ראיתי שבאמת אם לא מגיבים אז כמעט ואין פספוסים.

כעט אחרי שיקול דעת חוזר ( וגם אחרי כל מיני מקרים שקרו במהלך הימים האחרונים), החלטנו שאת הגדולה אנחנו משאירים עם לבנים ובלי שום הגנה ומתפללים שבעז"ה זה ילך יותר בקלות. (והאמת שראינו קצת שיפור מאז)

אומנם אין לי ניסיון עם גמילה של ילדים מלבד 2 בנותי.

אבל משכנים וחברים שבסביבתנו (משפחות עם 6,7 ויותר), אני מבינה שיש מושג שנקרא גמילה לחלוטין.

כלומר, כשהילד לומד להשתלט על עצמו ביום, אזי המוח קולט את זה גם בלילה.

וזה מה שראיתי אצלה - כשהורדנו את הטיטול ביום, היא אוטומטית התעוררה גם בלילה לשירותים.

אני מסכימה עם זה שזה יותר קשה לגמול בחורף וגם לקחתי את זה בחשבון כאשר התחלתי לגמול אותה. (יותר נכון להגיד כאשר נענתי לבקשותיה הרבות להוריד טיטול).

מה שאני מנסה להבין זה, האם אחרי שהילד התרגל למצב של טיטול - (ונוחות של לא לקום בלילה לשרותים) האם בגיל גדול יותר, הוא יצליח להיגמל מהטיטול בלילה?

לפעמים היה פער של שנתיים בין גמילה ביום וגמילה בלילה ולפעמים זה הלך ביחד. 

לפעמים פשוט חבל על המאמץ. חדר מסריח, המון כביסה, לילד לא נעים, אמהות שלא ישנות עד מאוחר בשביל להעיר את הילד לשירותים, גם ילד בטח לא נהנה מחוויה. בשביל מה? אז יהיה עוד כמה חודשים עם חיתול.

מקבלת את הדברים.

תודה.

וגם גנטי.. אני לא הייתי ממהרת.

באישזהו גיל הם מתחילים לקום יבשים ואז נגמלים מעצמם (ויש ילדים שלוקח להם הרבה זמן..) 

בהצלחה!

לאחרונה על לרשת אתר העוסק בהרטבת לילה (http://www.הרטבתלילה.com).

אם הילדות "עושות" בטיטול בזמן שינה - הן לא עושות זאת בכוונה. ילד לא "עושה" במיטה בכוונה בזמן שינה.

בחורף קשה יותר להיגמל בגלל הקושי לצאת מן המיטה החמה.

בכל אופן, זה נורמלי לחלוטין אם ילדים מרטיבים בלילה עד גיל 5-6, לא צריך לעשות מזה עניין, לכעוס עליהם, ולא לאתגר אותם בפרסים שהם לא יוכלו  לזכות (כאמור, מפני שהם לא עושים את זה בכוונה. הם לא שולטים בזה מתוך שינה).

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....