מה להגיד במקום די?

אולי זהו?

באמת היא אומרת אחרי..

אבל העצבים מאיפה הגיעו..

במקום "די" את צריכה שהילדה תהיה קשובה לך עם העיניים אלייך

ולהוריד לה פקודה ברורה שכל ילד יבין-

"מספיק לגעת לאמא במקלדת"

או

"לא נוגעים לאמא במקלדת כשאמא עובדת על המחשב"

ואם לא תעמדי על המילה שלך, אז היא תעשה לך בית ספר.

כשתתחילי לומר לה, לא!

אז היא תתחיל לבכות! אסור להכנע לבכי הילדה ואת צריכה להיות חזקה עם תמיכה מלאה של בעלך.

חשוב כמובן לא לשבור את המילה אחד של השניה.

גם אצלי כשאני אומר לה "לא תקבלי שוקולד קודם צריך לאכול אוכל אמיתי ומזין ובריא."

היא מתחילה לשכב על הרצפה בבכי מריר ומשתוללת.

אני אומר לה שזה לא יעזור לה גם אם היא תבכה חזק יותר, אם תבכי ותשתוללי לא תקבלי מה שאת רוצה.

את צריכה להחדיר למודעות שלה שהיא חייבת לשמוע בקולך.

אם בכל זאת לא שומעת בקולך כגודל חומרת המעשה כך גודל העונש שהיא צריכה לקבל.

ללא מכות כמובן, ולחשוב על עונש שאת מסוגלת לעמוד בו ולא להשבר בדרך.

אסור להכנע לפרובקציות של הקטנטנים האלה

זה קשה אבל צריך להחזיק חזק, זה רק לטובתם.

הם פשוט מותחים את הגבול בודקים עד איפה אפשר למתוח את החוט עד שהוא נקרע.

בהצלחה, מקווה שהייתי מובן.

אם מועניינת יש הדרכות ממש טובות של הרב אבנר קוואס על חינוך ילדים. מומלץ בחום!

בדרכים מעודנות בהרבה.

זה לא "פרובוקציות".. ילד רוצה שוקולד, זה דבר טבעי - ואפשר להשיג את המינון הנכון בדרכים רכות יותר, מסבירות יותר, מתחשבות יותר. הילדים אינם "אוייב", גם אם מסבירים שזה "לטובתם".

הוא בסך הכל מכניס ילדה לחדר לחמש דקות בלי לנעול. גם בגן שמים ילדים לשבת בצד, ואין מצב שילד שם יוכל מתי שבא לו ומה שלא מתאים לככלי הגן. אז? אתה לא שולח לגן ילדים?

ובכלל יכול שזה עדיף מלתפוס ילד שצורח כמו שהמליצו בשרשור אחר. כמובן שאני לא מתייחסת לגיל שנה אלא לגיל שלוש. אבל לפעמים גם בגיל שנה עדיף לשים את התינוק למיטה לכמה דקות כדי שכולם יירגעו.

ומה משנה איך לכנות את הפעולה? "עונש", "תוצאה", "חיבוק דוב". זאת מכבסת מלים נטו.

אבל ההוא כתב על ילדה שלו בגיל שלוש.

בקשר למשפט מבין , נראה לי תלוי בילדים. אצלי עם גדולים זה לא עבד והסחת דעת לא עבדה, רק "לא" ברור ועקבי. את הסחת דעת הם עשו לי בעצמם, במשפט מבין הם ראו פתח למשא ומתן. בעצם אם הרצון מובן ולגיטימי אז למה אסור? זה קצת מבלבל. משפט מבין וחיבוק עוזרים כשבעצם המטרה הייתה לקבל חיבוק ויחס מאימא ואם מטרה באמת הייתה ממתק בארון אז לא כל כך.

ובכוונה הגבתי לה, ולא נכנסתי לפרטי דבריו, כדי שתדע לעשות ביקורת על מה שהיא חושבת ללמוד מזה. לצורך תועלת.

ואם כבר, מה שהפריע לי בדבריו - על אף שניכר שהוא באמת רוצה "לחנך" לפי דברים ששמע - זה יותר האופן של הדיבור "לא תקבלי.. קודם אוכל מזין.." (ילד בכלל לא מבין מה זה), "אם תבכי ותשתוללי לא תקבלי מה שאת רוצה"..  כך מדברים אל ילד? ואם יצליח "לשבור" לה את הרצון - זה טוב? לא. "פרובוקציות"...

יש בעיה, שכאשר לומדים מ"שיטה" כפי שהעיד על עצמו, לפעמים מנטרלים חושים ישרים ושכל ישר. אז אני בא להתריע בפני מישהי כמותה שנראית בתחילת דרכה וקוראת דברים בתום-לב, שתשים לב.

[אגב, אני לא אמרתי לתפוס ילד כמו שאמרו. גם לא שללתי אפשרות שלפעמים כמה דקות בחדר מועיל, אם כי חושבני שבד"כ לא צריך להגיע לזה. ע"י דיבור ו"חוש" נכון, מתוך יחס בסיסי גם אוהב, גם מחייך, גם לא מתרשם מידי כשלא צריך - אפשר לפתור את רוב העניינים]

אל תחשבי שמדובר בעונש שאסור לה משהו שבוע שלם, זה לא ריאלי

אנחנו שמים אותה בחדר שלה לכמה דק' גג 5 דק' גם יותר מדי וכמובן לא נועלים ולא סוגרים עליה את הדלת.

זה במקרה רע

במקרה היא מקבלת עונש של נזיפה וגם זה גורם לה להבין שהיא חרגה מגבולות הגזרה שהגדרנו לה.

צריך להיות מאוד זהירים כשמחליטים להנחית על הילדים עונש ולהתאים אותו לחומרת המעשה.

למשל נתנה מכה לאחותה התינוקת ולאחר אזהרות שתפסיק ושלא מרביצים לא הקשיבה, אז שמתי אותה בחדר שלה שתחשוב על מעשיה.

אחרי שהיא נרגעה היא הלכה לאחותה וביקשה סליחה. כזאת מתוקה

בהצלחה

זה גרוע מאד.

ולא "לטובתה". זו אשליה.

וחבל להיתפס לתיאוריות שכל משהו שתינוק עושה, זה "למתוח את הגבול"...

מתעוררים כחות, צריך מצד אחד לכבד את זה וליהנות מזה - ומצד שני, לא להתרגש מידי.

אני לא יודעת איזה גבולות זה הבעיה..

מה נורמלי?

2 בננות ביום זה נורמלי?

אבל לא רק פירות.

בחוץ היא רוצה ממתקים כמו הבני דודים

אני משכנעת להסתפק בפופסים ובמבה

אבל היא גם רוצה עוגות וגלידה

את נותנת?

בכלל לא הייתי מחשיבה פירות כ"מתוק" (כלומר, כשלא מדובר על חולי סכרת, כן? אבל גם אם היה מדובר בסכרת הייתי בוחרת בפינצטה לאיזו תזונאית להגיע, ומה הגישה הכללית שלה. אבל זה בכל מקרה לא הנושא). זה שהיא רוצה ומבקשת פירות זו ברכה. את ההגבלות הייתי שומרת למזונות תעשייתיים בלבד.

לצחוק שוב...

באיזה ספר היא קראה על הגיל?

אם את צריכה לשים משהו "שלה" במקום - תגידי: אמא שמה במקום. מתנגדת - "רוצה לשים ביחד"? להחזיק ביד איתה ולשים.

מורידה את היד מהמקלדת - לחייך, ולהמשיך להקליד.

הקיצור, לכבד את ה"שלב" בחיוך - אבל לא להיכנע לו באופן טוטאלי..

יש גמרא כזו, דומני, על ילד בן שנה, שהוא כמו מלך...

[ולא כדאי להרבות בממתקים ממש עם סוכר]

מה זה אומר באיזה ספר היא קראה על הגיל?

אני?

לא יודעת .לא ראיתי ילדים בגיל שלה ככה 

רובם כאלה רדומים..

היא מדברת יותר מכולם..

"באיזה ספר" זה היה עליה, בחיוך.. שילדים מתנהגים "לפי הגיל" כאילו הם קראו באיזה מקום שעכשיו זה כך.

ואם היא מדברת יותר מכולם - היא פשוט ילדה חכמה ועירנית. תשמחי.

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.