מה להגיד במקום די?

אולי זהו?

באמת היא אומרת אחרי..

אבל העצבים מאיפה הגיעו..

במקום "די" את צריכה שהילדה תהיה קשובה לך עם העיניים אלייך

ולהוריד לה פקודה ברורה שכל ילד יבין-

"מספיק לגעת לאמא במקלדת"

או

"לא נוגעים לאמא במקלדת כשאמא עובדת על המחשב"

ואם לא תעמדי על המילה שלך, אז היא תעשה לך בית ספר.

כשתתחילי לומר לה, לא!

אז היא תתחיל לבכות! אסור להכנע לבכי הילדה ואת צריכה להיות חזקה עם תמיכה מלאה של בעלך.

חשוב כמובן לא לשבור את המילה אחד של השניה.

גם אצלי כשאני אומר לה "לא תקבלי שוקולד קודם צריך לאכול אוכל אמיתי ומזין ובריא."

היא מתחילה לשכב על הרצפה בבכי מריר ומשתוללת.

אני אומר לה שזה לא יעזור לה גם אם היא תבכה חזק יותר, אם תבכי ותשתוללי לא תקבלי מה שאת רוצה.

את צריכה להחדיר למודעות שלה שהיא חייבת לשמוע בקולך.

אם בכל זאת לא שומעת בקולך כגודל חומרת המעשה כך גודל העונש שהיא צריכה לקבל.

ללא מכות כמובן, ולחשוב על עונש שאת מסוגלת לעמוד בו ולא להשבר בדרך.

אסור להכנע לפרובקציות של הקטנטנים האלה

זה קשה אבל צריך להחזיק חזק, זה רק לטובתם.

הם פשוט מותחים את הגבול בודקים עד איפה אפשר למתוח את החוט עד שהוא נקרע.

בהצלחה, מקווה שהייתי מובן.

אם מועניינת יש הדרכות ממש טובות של הרב אבנר קוואס על חינוך ילדים. מומלץ בחום!

בדרכים מעודנות בהרבה.

זה לא "פרובוקציות".. ילד רוצה שוקולד, זה דבר טבעי - ואפשר להשיג את המינון הנכון בדרכים רכות יותר, מסבירות יותר, מתחשבות יותר. הילדים אינם "אוייב", גם אם מסבירים שזה "לטובתם".

הוא בסך הכל מכניס ילדה לחדר לחמש דקות בלי לנעול. גם בגן שמים ילדים לשבת בצד, ואין מצב שילד שם יוכל מתי שבא לו ומה שלא מתאים לככלי הגן. אז? אתה לא שולח לגן ילדים?

ובכלל יכול שזה עדיף מלתפוס ילד שצורח כמו שהמליצו בשרשור אחר. כמובן שאני לא מתייחסת לגיל שנה אלא לגיל שלוש. אבל לפעמים גם בגיל שנה עדיף לשים את התינוק למיטה לכמה דקות כדי שכולם יירגעו.

ומה משנה איך לכנות את הפעולה? "עונש", "תוצאה", "חיבוק דוב". זאת מכבסת מלים נטו.

אבל ההוא כתב על ילדה שלו בגיל שלוש.

בקשר למשפט מבין , נראה לי תלוי בילדים. אצלי עם גדולים זה לא עבד והסחת דעת לא עבדה, רק "לא" ברור ועקבי. את הסחת דעת הם עשו לי בעצמם, במשפט מבין הם ראו פתח למשא ומתן. בעצם אם הרצון מובן ולגיטימי אז למה אסור? זה קצת מבלבל. משפט מבין וחיבוק עוזרים כשבעצם המטרה הייתה לקבל חיבוק ויחס מאימא ואם מטרה באמת הייתה ממתק בארון אז לא כל כך.

ובכוונה הגבתי לה, ולא נכנסתי לפרטי דבריו, כדי שתדע לעשות ביקורת על מה שהיא חושבת ללמוד מזה. לצורך תועלת.

ואם כבר, מה שהפריע לי בדבריו - על אף שניכר שהוא באמת רוצה "לחנך" לפי דברים ששמע - זה יותר האופן של הדיבור "לא תקבלי.. קודם אוכל מזין.." (ילד בכלל לא מבין מה זה), "אם תבכי ותשתוללי לא תקבלי מה שאת רוצה"..  כך מדברים אל ילד? ואם יצליח "לשבור" לה את הרצון - זה טוב? לא. "פרובוקציות"...

יש בעיה, שכאשר לומדים מ"שיטה" כפי שהעיד על עצמו, לפעמים מנטרלים חושים ישרים ושכל ישר. אז אני בא להתריע בפני מישהי כמותה שנראית בתחילת דרכה וקוראת דברים בתום-לב, שתשים לב.

[אגב, אני לא אמרתי לתפוס ילד כמו שאמרו. גם לא שללתי אפשרות שלפעמים כמה דקות בחדר מועיל, אם כי חושבני שבד"כ לא צריך להגיע לזה. ע"י דיבור ו"חוש" נכון, מתוך יחס בסיסי גם אוהב, גם מחייך, גם לא מתרשם מידי כשלא צריך - אפשר לפתור את רוב העניינים]

אל תחשבי שמדובר בעונש שאסור לה משהו שבוע שלם, זה לא ריאלי

אנחנו שמים אותה בחדר שלה לכמה דק' גג 5 דק' גם יותר מדי וכמובן לא נועלים ולא סוגרים עליה את הדלת.

זה במקרה רע

במקרה היא מקבלת עונש של נזיפה וגם זה גורם לה להבין שהיא חרגה מגבולות הגזרה שהגדרנו לה.

צריך להיות מאוד זהירים כשמחליטים להנחית על הילדים עונש ולהתאים אותו לחומרת המעשה.

למשל נתנה מכה לאחותה התינוקת ולאחר אזהרות שתפסיק ושלא מרביצים לא הקשיבה, אז שמתי אותה בחדר שלה שתחשוב על מעשיה.

אחרי שהיא נרגעה היא הלכה לאחותה וביקשה סליחה. כזאת מתוקה

בהצלחה

זה גרוע מאד.

ולא "לטובתה". זו אשליה.

וחבל להיתפס לתיאוריות שכל משהו שתינוק עושה, זה "למתוח את הגבול"...

מתעוררים כחות, צריך מצד אחד לכבד את זה וליהנות מזה - ומצד שני, לא להתרגש מידי.

אני לא יודעת איזה גבולות זה הבעיה..

מה נורמלי?

2 בננות ביום זה נורמלי?

אבל לא רק פירות.

בחוץ היא רוצה ממתקים כמו הבני דודים

אני משכנעת להסתפק בפופסים ובמבה

אבל היא גם רוצה עוגות וגלידה

את נותנת?

בכלל לא הייתי מחשיבה פירות כ"מתוק" (כלומר, כשלא מדובר על חולי סכרת, כן? אבל גם אם היה מדובר בסכרת הייתי בוחרת בפינצטה לאיזו תזונאית להגיע, ומה הגישה הכללית שלה. אבל זה בכל מקרה לא הנושא). זה שהיא רוצה ומבקשת פירות זו ברכה. את ההגבלות הייתי שומרת למזונות תעשייתיים בלבד.

לצחוק שוב...

באיזה ספר היא קראה על הגיל?

אם את צריכה לשים משהו "שלה" במקום - תגידי: אמא שמה במקום. מתנגדת - "רוצה לשים ביחד"? להחזיק ביד איתה ולשים.

מורידה את היד מהמקלדת - לחייך, ולהמשיך להקליד.

הקיצור, לכבד את ה"שלב" בחיוך - אבל לא להיכנע לו באופן טוטאלי..

יש גמרא כזו, דומני, על ילד בן שנה, שהוא כמו מלך...

[ולא כדאי להרבות בממתקים ממש עם סוכר]

מה זה אומר באיזה ספר היא קראה על הגיל?

אני?

לא יודעת .לא ראיתי ילדים בגיל שלה ככה 

רובם כאלה רדומים..

היא מדברת יותר מכולם..

"באיזה ספר" זה היה עליה, בחיוך.. שילדים מתנהגים "לפי הגיל" כאילו הם קראו באיזה מקום שעכשיו זה כך.

ואם היא מדברת יותר מכולם - היא פשוט ילדה חכמה ועירנית. תשמחי.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....