היא מסננת אוכל
היא רוצה את הויטמינים שלי בתור סוכריה
נהיתה גברת..
חוץ מזה למדה בגנון
להגיד לא,לא רוצה(בבן)-צירה
להיות רכושתנית-מה ששלה אסור לי לגעת-
די(צעקה)
א"א ללכת למכולת איתה.
נהיתה המלכה ..
מקלידה לי במחשב
מורידה לי את היד מהמקלדת(כמו שאני עושה לה)
מה יהיה?
לצחוק ומה עוד?
נפש חיה.
מה להגיד במקום די?
אולי זהו?
באמת היא אומרת אחרי..
אבל העצבים מאיפה הגיעו..
במקום "די" את צריכה שהילדה תהיה קשובה לך עם העיניים אלייך
ולהוריד לה פקודה ברורה שכל ילד יבין-
"מספיק לגעת לאמא במקלדת"
או
"לא נוגעים לאמא במקלדת כשאמא עובדת על המחשב"
ואם לא תעמדי על המילה שלך, אז היא תעשה לך בית ספר.
כשתתחילי לומר לה, לא!
אז היא תתחיל לבכות! אסור להכנע לבכי הילדה ואת צריכה להיות חזקה עם תמיכה מלאה של בעלך.
חשוב כמובן לא לשבור את המילה אחד של השניה.
גם אצלי כשאני אומר לה "לא תקבלי שוקולד קודם צריך לאכול אוכל אמיתי ומזין ובריא."
היא מתחילה לשכב על הרצפה בבכי מריר ומשתוללת.
אני אומר לה שזה לא יעזור לה גם אם היא תבכה חזק יותר, אם תבכי ותשתוללי לא תקבלי מה שאת רוצה.
את צריכה להחדיר למודעות שלה שהיא חייבת לשמוע בקולך.
אם בכל זאת לא שומעת בקולך כגודל חומרת המעשה כך גודל העונש שהיא צריכה לקבל.
ללא מכות כמובן, ולחשוב על עונש שאת מסוגלת לעמוד בו ולא להשבר בדרך.
אסור להכנע לפרובקציות של הקטנטנים האלה
זה קשה אבל צריך להחזיק חזק, זה רק לטובתם.
הם פשוט מותחים את הגבול בודקים עד איפה אפשר למתוח את החוט עד שהוא נקרע.
בהצלחה, מקווה שהייתי מובן.
יהודי אמיתי 87אם מועניינת יש הדרכות ממש טובות של הרב אבנר קוואס על חינוך ילדים. מומלץ בחום!
בדרכים מעודנות בהרבה.
זה לא "פרובוקציות".. ילד רוצה שוקולד, זה דבר טבעי - ואפשר להשיג את המינון הנכון בדרכים רכות יותר, מסבירות יותר, מתחשבות יותר. הילדים אינם "אוייב", גם אם מסבירים שזה "לטובתם".
הוא בסך הכל מכניס ילדה לחדר לחמש דקות בלי לנעול. גם בגן שמים ילדים לשבת בצד, ואין מצב שילד שם יוכל מתי שבא לו ומה שלא מתאים לככלי הגן. אז? אתה לא שולח לגן ילדים?
ובכלל יכול שזה עדיף מלתפוס ילד שצורח כמו שהמליצו בשרשור אחר. כמובן שאני לא מתייחסת לגיל שנה אלא לגיל שלוש. אבל לפעמים גם בגיל שנה עדיף לשים את התינוק למיטה לכמה דקות כדי שכולם יירגעו.
ומה משנה איך לכנות את הפעולה? "עונש", "תוצאה", "חיבוק דוב". זאת מכבסת מלים נטו.
אבל ההוא כתב על ילדה שלו בגיל שלוש.
בקשר למשפט מבין , נראה לי תלוי בילדים. אצלי עם גדולים זה לא עבד והסחת דעת לא עבדה, רק "לא" ברור ועקבי. את הסחת דעת הם עשו לי בעצמם, במשפט מבין הם ראו פתח למשא ומתן. בעצם אם הרצון מובן ולגיטימי אז למה אסור? זה קצת מבלבל. משפט מבין וחיבוק עוזרים כשבעצם המטרה הייתה לקבל חיבוק ויחס מאימא ואם מטרה באמת הייתה ממתק בארון אז לא כל כך.
ובכוונה הגבתי לה, ולא נכנסתי לפרטי דבריו, כדי שתדע לעשות ביקורת על מה שהיא חושבת ללמוד מזה. לצורך תועלת.
ואם כבר, מה שהפריע לי בדבריו - על אף שניכר שהוא באמת רוצה "לחנך" לפי דברים ששמע - זה יותר האופן של הדיבור "לא תקבלי.. קודם אוכל מזין.." (ילד בכלל לא מבין מה זה), "אם תבכי ותשתוללי לא תקבלי מה שאת רוצה".. כך מדברים אל ילד? ואם יצליח "לשבור" לה את הרצון - זה טוב? לא. "פרובוקציות"...
יש בעיה, שכאשר לומדים מ"שיטה" כפי שהעיד על עצמו, לפעמים מנטרלים חושים ישרים ושכל ישר. אז אני בא להתריע בפני מישהי כמותה שנראית בתחילת דרכה וקוראת דברים בתום-לב, שתשים לב.
[אגב, אני לא אמרתי לתפוס ילד כמו שאמרו. גם לא שללתי אפשרות שלפעמים כמה דקות בחדר מועיל, אם כי חושבני שבד"כ לא צריך להגיע לזה. ע"י דיבור ו"חוש" נכון, מתוך יחס בסיסי גם אוהב, גם מחייך, גם לא מתרשם מידי כשלא צריך - אפשר לפתור את רוב העניינים]
אל תחשבי שמדובר בעונש שאסור לה משהו שבוע שלם, זה לא ריאלי
אנחנו שמים אותה בחדר שלה לכמה דק' גג 5 דק' גם יותר מדי וכמובן לא נועלים ולא סוגרים עליה את הדלת.
זה במקרה רע
במקרה היא מקבלת עונש של נזיפה וגם זה גורם לה להבין שהיא חרגה מגבולות הגזרה שהגדרנו לה.
צריך להיות מאוד זהירים כשמחליטים להנחית על הילדים עונש ולהתאים אותו לחומרת המעשה.
למשל נתנה מכה לאחותה התינוקת ולאחר אזהרות שתפסיק ושלא מרביצים לא הקשיבה, אז שמתי אותה בחדר שלה שתחשוב על מעשיה.
אחרי שהיא נרגעה היא הלכה לאחותה וביקשה סליחה. כזאת מתוקה
בהצלחה
זה גרוע מאד.
ולא "לטובתה". זו אשליה.
וחבל להיתפס לתיאוריות שכל משהו שתינוק עושה, זה "למתוח את הגבול"...
מתעוררים כחות, צריך מצד אחד לכבד את זה וליהנות מזה - ומצד שני, לא להתרגש מידי.
אני לא יודעת איזה גבולות זה הבעיה..
מה נורמלי?
2 בננות ביום זה נורמלי?
אבל לא רק פירות.
בחוץ היא רוצה ממתקים כמו הבני דודים
אני משכנעת להסתפק בפופסים ובמבה
אבל היא גם רוצה עוגות וגלידה
את נותנת?
בכלל לא הייתי מחשיבה פירות כ"מתוק" (כלומר, כשלא מדובר על חולי סכרת, כן? אבל גם אם היה מדובר בסכרת הייתי בוחרת בפינצטה לאיזו תזונאית להגיע, ומה הגישה הכללית שלה. אבל זה בכל מקרה לא הנושא). זה שהיא רוצה ומבקשת פירות זו ברכה. את ההגבלות הייתי שומרת למזונות תעשייתיים בלבד.
לצחוק שוב...
באיזה ספר היא קראה על הגיל?
אם את צריכה לשים משהו "שלה" במקום - תגידי: אמא שמה במקום. מתנגדת - "רוצה לשים ביחד"? להחזיק ביד איתה ולשים.
מורידה את היד מהמקלדת - לחייך, ולהמשיך להקליד.
הקיצור, לכבד את ה"שלב" בחיוך - אבל לא להיכנע לו באופן טוטאלי..
יש גמרא כזו, דומני, על ילד בן שנה, שהוא כמו מלך...
[ולא כדאי להרבות בממתקים ממש עם סוכר]
מה זה אומר באיזה ספר היא קראה על הגיל?
אני?
לא יודעת .לא ראיתי ילדים בגיל שלה ככה
רובם כאלה רדומים..
היא מדברת יותר מכולם..
"באיזה ספר" זה היה עליה, בחיוך.. שילדים מתנהגים "לפי הגיל" כאילו הם קראו באיזה מקום שעכשיו זה כך.
ואם היא מדברת יותר מכולם - היא פשוט ילדה חכמה ועירנית. תשמחי.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
