אז תתחיל להעמיק/ לחזק את הקשר

.

"חברים" מתאים לנישואין דווקא. "כי היא חברתך ואשת בריתך".

אין ענין להיות "פשוט חברים" לא נשואים, וגם אין באמת מציאות כזו ללא נישואין. וזה לא נכון שקשה לייצר מציאות כזו מתוך נישואין - ההיפך, רק שם. וגם אם ינסו לעשות "תרגיל" כזה מקודם, כשיתחתנו, יראו שזה עולם חדש.

אדרבה, מתוך בעל ואשה - החברים הכי טובים. דווקא בתור איש ואשתו. זה הכי אמיתי. 

כמובן, זה לא סותר להכיר בצורה שמייצרת ביטחון סביר בקשר וברצון להתחתן.

ואי אפשר להגיע לזה באמת כשלא נשואים,

אבל לדעתי הבסיס כן צריך להיות לפני-כן ואם אין בסיס אז קשה לבנות את זה כשכבר יש מחוייבות וחיים משותפים וכו'

הטעות.

לפני הנישואין זה לא ה"בסיס", אלא פשוט הבירור שיש אופציה לקשר טוב אחרי הנישואין.

לכל היותר, יצירת מצע נוח לקראת. להרגיש טוב יותר אחד עם השני. בטוח יותר. יותר רצון.

אבל ממש לא כאילו הבסיס של הקשר שבזכותו יוכל להיבנות הלאה. כך זו אשליה.

וממש ההיפך: רק מתוך המחוייבות, השיתוף, שנהיים משפחה - רק מתוך זה קשר אישי וחברי באמת. איכות אחרת, עולם אחר, ודווקא כך.. 

בניה של קשר חברי-נטו, בלי מחוייבות מעשית ובלי קשר פיזי (שעם כל הכבוד לו, הוא יכול להפריע לבניית הקשר היותר רוחני)

ואולי לכן אומרים 'וארסתיך לי לעולם' כי יש מעלה מיוחדת בתקופה הזאת שלא קיימת אח"כ בחיים המשותפים...?

ואכן, הרב קוק כותב, ש"ואירסתיך לי לעולם", בא להדגיש את המעלה המיוחדת שיש בקשר האישיותי הרוחני נטו, ושזה צריך ללוות את כל הנישואין ולהיות הבסיס להם.

אבל זה בגלל שהם כבר איש ואשתו, אחרי קידושין. זה לא סתם "טקס". שינוי אישי מוחלט. מחוייבות גמורה. 

וזה נכון, שאפשר ללמוד מזה משהו לגבי המשך ההיכרות הרוחנית, הפגישה הנפשית ה"נקיה" גם אחרי הנישואין, גם כיום. אבל זה לא קשור למושג שהוזכר מקודם.

ב. יש הבדל בין דרישה שפוסלת מראש אנשים מסויימים ועל זה אתה מדבר,

לבין ציפיה לאופי של קשר שהוא יכול להיות עם כל אחת.

ג. בוודאי שלגיטימי להגיד 'אני רוצה X' כל עוד זה דבר שבאמת חיוני וחשוב ולא משהו חיצוני.

ד. זה שאני רוצה משהו לא אומר שאני אתאבד עליו, יכול להיות שאני אבין מתישהו שמתאים לי אחרת.

בחדר אחד ולא תהיה להם ברירה אלא להסתדר אחד עם השני, הם יסתדרו.

אז אם הם קצת יותר טובים מאנשים שפויים, מסתמא שהם יהיו חברים טובים אחרי החתונה גם בלי להיות ככה לפני.

מוחלטת... זה אומר שקל וחומר עם הבן/בת זוג, צריכה להיות אהבה ענקית

מכירה את הסיפור.

ותכל'ס תמיד תהיתי למה צורת השידוך הזאת (דרך המטרוניתא) לא יכלה גם היא להיחשב כתוכנית אלוקית ולהצליח (אחרי הכל גם שדכנים מזווגים זיווגים, ואנחנו רואים את זה כדרך של הקב"ה להוציא את השידוך לפועל). 

השדכנים מבינים שהם שליחים של ה', ומתפללים על זה וכו'

וגם בסופו של דבר יש לזוג עצמו בחירה, וזה לא קורה בין לילה.

היא עשתה את זה בדיוק הפוך- להוכיח שזה דבר פשוט, ולא צריך עזרה משמיים.

ולכן לא הלך.

אבל היה יכול להיות מגניב אם היה הולך לה, והיו מסבירים לה שזאת הדרך של אלוקים לזווג זיווגים - להכניס לאנשים רעיונות לראש. (אבל כמובן שהיא לא הייתה מקבלת את זה ומוסר ההשכל לא היה תופס)

חילוני אחד הגיע לת"א וגילה פתאום שאין שם חנייה,

ויש לו פגישה עוד 5 דקות, אז בלית ברירה הוא פנה לקב"ה פעם ראשונה בחייו:

"אני לא יודע אם אתה קיים, אבל אם כן אז תסדר לי חנייה, טוב?"

איך שהוא מסיים מתפנה לו חנייה, אז הוא פונה שוב לשמיים:

"אהה לא צריך הסתדרתי כבר לבד"

(כן, עכשיו אמורים לצחוק..)

לגבי התוכן אני ממש לא בטוחה.

הרבה דברים קורים באקראי, אני רואה את זה כהשגחה פרטית.

זה בערך מה שניסית לומר בסוגריים פה

נכון. אז עשו לה 'דווקא' - לקראת נישואין וזוגיות

פחות לגבי תחילת התגובה, אבל קצת קשה לי להסביר למה. אז ויתרתי

מה שאמרתי זה אידאל, לא מציאות.

כמה אנשים שלמים ככה במידות שלהם? בערך 1% מהאוכלוסיה, אם לא פחות.

הרעיון הוא שאנשים צריכים פחות להיות מדומיינים, ולחשוב שהם יודעים מי הזיווג משמים שלהם.

ולמה? כי מי שלא עושה את זה, יכול לאבד את הזיווג האמיתי שלו.

אין לנו רשימה מכולת מלפני הלידה לגבי הזיווג האמיתי שלנו.

חלפתא.

לא יודע למה זה זכור לי על שלמה המלך ומלכת שווא.

כנראה ערבבתי עם הסיפור שהיא ביקשה ממנו להבדיל בין בנים לבנות קטנים

המקור במלואו ממדרש רבה

רבי לוי פתח: (תהלים עה): כי אלהים שופט. 
מטרוניתא שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: 
בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? 
אמר לה: לששת ימים, דכתיב (שמות לא): כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו'. 
אמרה לו: ומאותה שעה עד עכשיו מהו יושב ועושה? 
אמר לה: מזווג זווגים. אשתו של פלוני לפלוני, בתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו: הדא הוא?! 
אף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזווגם בשעה אחת! 
אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא, כקריעת ים סוף! 
הניחה והלך לו. 
מה עשתה? 
שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות. 
אמרה להם: פלוני ישא לפלונית, פלוני לפלונית, זווגן בלילה אחת. 
לצפרא אתין לגבה, דין מוחו פציעה ודין עינו שמוטה ודין אציליה פריך ודין ארכובה חבירה. 
דין אמר: לינא בעיא לדין, ודין אמר: לינא בעיא לדין. 
מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו: רבי! אמת היא תורתכם, נאה משובחת היא! יפה אמרת כל מה שאמרת. 
אמר לה: לא כך אמרתי לך, אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף?! שנאמר (תהלים סח):אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. 
מהו בכושרות? 
בכי ושירות דבעא אמר שירה, דלא בעא בכה. 
ומה הקדוש ברוך הוא עושה? 
מזווגן על כרחן שלא בטובתן. 
 

הרי שם רק הקב"ה מזווג זיווגים, כמו שהביא פה מישהו לפני כמה זמן בשם הגר"א "מה' אישה לאיש".

משמע ששדכנים זה פסול, השתדלות זה פסול.

זה בודאי אינו.

גם כתוב בסופו של המדרש "מזווגן בעל כרחן" והרי יש בלי סוף רווקים מבוגרים שלא התחתנו בכוח.

למה זה? כי הם כל-כך עקשנים, וכל-כך בטוחים בצדקת דרכם, שה' לא יתן להם את הזיווג האמיתי שלהם עכשיו, שלא יפסידו אותו. זה מה שניסיתי להגיד.

מכאן נראה שהמהלך שניסיתי לעשות פה כנראה לא הובן פשוט.

אנשים שחושבים כמו מה שאני טוען נגדו, שהכל תלוי בהם ובהשתדלות שלהם והם יודעים והם בוחרים, בד"כ נשארים רווקים בגיל 40 רח"ל.

אדם צריך לדעת קצת לקיים "תמים תהיה עם ה' אלהיך" בעיקר בעניינים שלה' פתרונים.

אם לתמצת: האידאל מוכיח שהמציאות לקויה, וממנו נולד מציאות חדשה.

רוצה לפתור בעיה? לך לשורש, השורש באידאל.

מה זה הפריט הבודד הקסמי הזה שאתה מדבר עליו למציאות זיווג?

אשמח לגלות את הסוד היפה הזה שיפתור את כל מצוקת מעוכבי הזיווג...

אחד".

רחוק מאוד מזה, וזה המקור של כל הצרות.

אנשים חושבים שבגלל שהם שמעו משהו על זיווגים אז הם מביני בשורשי נשמות ומרשים לעצמם לברור בלי סוף, מה שמשאיר אותם רווקים זקנים.

לא ממליץ לעיין בספר חסידים אם אתה נלחץ מדברים כמו זיווגים זמניים וכו'.

ועקרונית, כן, כל אדם עם מידות טובות יכול להסתדר עם כל אישה עם מידות טובות.

לא סתם חז"ל אמרו לנו בהלכות שידוכים שזה מה שבודקים, ולא אמרו שצריכים ללכת לנביא, גם בדורות שהיו נביאים (ומסתמא הם ידעו מי הזיווג והכל).

אני אומר את הנ"ל מנסיון, ככל שאתה יותר משתכנע שאתה מבין בעניין, ככה אתה צריך יותר לעבוד על הענווה. לענ"ד זה מה שמאחר את הזיווג.

חוץ מזה יש עוד מניעות

מידות טובות וחושב שהחיים זה קומדיה רומנטית.... זה לא ממש מועיל

מה שתוקע אותי זה משהו אחר בעיקר...

פשוט לקח לי הרבה זמן לשחרר את ההרגשה הזאת שיש "אחת", כי זה תוקע את חלקנו בסרט שמה שראינו בסיטקומים כאלה ואחרים או קומדיות רומנטיות זה החיים

א. בזוגיות דווקא יש ברירה (גירושים ל"ע)

ב. אנחנו לא מחפשים רק מישהו "להסתדר" איתו אנחנו מחפשים קצת מעבר..

ג. עובדה שלא כולם מסתדרים

בגלל זה כתבתי את ההמשך. אנשים ירא"ש צריכים להיות באהבת ישראל - לקראת נישואין וזוגיות

הרעיון הוא ב"אנשים שפויים" זה שאלה אנשים לא הכי איי איי איי, אבל הם לא עם בעיות כאלה ואחרות.

כל אדם שהולך לפי התורה, ורואה את האידאל באשתו (או להפך), ירצה שהיא תהיה חברתו הכי טובה.

זה שיש אנשים שלא מסתדר לא אומר כלום.

כמובן שיש יוצאים מן הכלל.

ואל תשכח גם שיש הרבה אנשים עם מידות גרועות...

אבל אין לי כח להתווכח עכשיו

ולא השלכה אקראית של פגישה מקרית בבחורה הנכונה.

נראה לי שזה עלול להוביל לאיבוד הזיווג הראשון

שיש שלב שבו ברור שזה אנחנו ועדיין לא מציעים ומפרסמים רשמית.. מקווה שזה ככה.
בכל אופן נראה לי שיש בזה משהו מאוד נכון, ושצריך לשמור על ההלכה.

כבר לפני הארוסין והנישואים?

(על היואו)

ואני חושב שזה קצת מערבב את הרוחני והנפשי.
אני מתפלל ומייחל שהקשר של אשתי ושלי לא יהיה כי אנחנו בן ובת, אלא כי אנחנו החברים הכי טובים שיש אחת לשני והשני לאחת. אני לא מכחיש את ההקשרות המוחלטת של הנישואים ואת מה שעושה הזמן או אפילו את הפאן שמוסיף המגע, אבל לענ"ד המגע צריך להיות תוצר של הרגש והנפש.
לגבי הארוסין: אני חושב שהארוסים הם בעיקר ירית סיום לברור וירית פתיחה לחיים המשותפים, והירית פתיחה היא יותר כלפי אנשים מבחוץ ופחות כלפי הזוג עצמם. אני מתפלל שההצעה תהיה דבר רשמי ומובן מאליו לשנינו, ולא שתהיה התלבטות..

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.