תבדקי את האפשרות הזאת.

בהצלחה רבה!

http://www.drtal.co.il/OCD

כמובן שייתכן מאוד שזה לא זה. רק מציעה לבדוק כיווני מחשבה.

 

Obsessive compulsive disorder

עורך: ד"ר שלי סנטו - פסיכיאטרית    17/02/2015 16:08

יש אובססיביות בתחומים שונים. כאן זה נשמע אובססיביות לניקיון - שהוא לא מסוגל לסבול חוס ניקיון.

אבל יכול להיות שיש כאן יותר מזה.

כמה שאלות:

האם בעבר גם היה לו קשה עם לכלוך? מולך, מול בני משפחה אחרים?

האם נתקלת בעוד מצבים שמרגיזים אותו כך, לא דווקא מול הבן שלכם?

האם הוא הכיר ילדים קטנים לפני כן? הוא יודע איך ילד בן שנתיים וחצי אמור להתנהג?

לי נשמע שאת דווקא נוהגת נכון בחיכוכים ביניהם... שיהיה בו: ה"בעיה" היא בבעלך, לא בבן שלכם, שמתנהג נורמלי לגמרי. את הרי לא תוקפת ממש את בעלך מול הבן שלכם... ומה לעשות - הילד הקטן צריך יותר גיבוי מהמבוגר...

כמובן - בעלך ציך גם כן עזרה וגיבוי, אבל נשמע שלא תצליחי לעשות זאת בעצמך.

הייתי ממליצה לך ללכת לייעוץ לבד (ייעוץ זוגי, ייעוץ פסיכולוגי/פסיכותרפיסטי...), ותציגי בפני היועץ את כל העניין הזה. תבלי ממנו כלים איך להתמודד ואיך לעזור לבעלך.

ואם בעלך יסכים בעתיד להכיר בכך שהוא בבעיה וללכת לטפל - זה יהיה הכי טוב כמובן.

בהצלחה! את אשת חיל אמתית ואישה נהדרת!

אני חושבת שלפני שילדך צריך את ליבך, לב בעלך נחוץ לו פי כמה.

אישה תפקידה להיות רעיה לבעלה לפני שהיא אמא לבניה.

זה נשמע שלבעלך קשה, ואולי יותר קשה לו שאת לצידו של ילדך לפני שאת לצידו שלו.

כשהוא מגיע הביתה, יתכן והוא מרגיש מראש שהוא לא רצויי ועדיף שלא יתערב, וזה עוד יותר קשה ומתסכל ומגביר לו את הרצון להראות שהוא זה שקובע והוא יחליט מה קורה בבית עם הילדים.

אפילו אם לך קשה לקבל את ההתנהגות את חייבת לתמוך בבעלך.

כך גם יפחת לו הקושי ואולי הוא יהיה יותר פתוח וקשוב להתייחס לילד בצורה רגועה ונינוחה יותר.

הילד רק ירוויח מכך שאת תהיה עם בעלך בראש אחד (בלב ובחוץ). 

ילדים לא מסוגלים לראות את ההורים רבים. במיוחד לא בגללם.

הביטחון של הילד נובע הרבה מכך שהוא יודע שיש לו הורים יציבים בדעותיהם.

המון בהצלחה והרבה ס"ד.

ואת צודקת... הרבה פעמים הוא אומר לי: "הילדים חשובים לך הרבה יותר ממני.. אני בסוף" וכו'

בכל מקרה, מה זה אומר בפועל?

הוא צועק על הבן שלנו אחרי שהשוקו נשפך (לדוגמא, כן?)

אז אני מצדיקה אותו מול הילד??

איך זה אמור להתבטא?

אני לא חושבת שעכשיו גם את צריכה לצעוק על הילד.

 אבל אולי את צריכה להראות לו שמה שאבא אומר/ עושה / חשוב לאבא, חשוב גם לך.

 וחשוב לך שאבא יהי שמח.

אם נשפך השוקו אפשר להגיד לילד (כמובן עם חיוך על הפנים) - "אנחנו מבקשים שתשתדל להיות זהיר, ועכשיו כדאי שננקה את זה ביחד".

או "אתה יודע שאנחנו לא מרשים להרביץ לאחותך".

דבר נוסף: אני חושבת שאולי אם תשדלי את הילד לעשות דברים מכוונים מול בעלך - דברים שישמחו אותו ויתנו לו כבוד, יכול להיות שזה גם יעזור.

תראי, לבעל מאוד חשוב הכבוד, וזה יכול להתבטא בהרבה תחומים.

לדוגמא: אבא מקבל ראשון בארוחה.

קודם שומעים למה שאבא מדבר ואחר כך מה שלילדים יש לומר.

מסדרים את הבית לקראת בואו של אבא.

"לך תראה לאבא שעשית מה שהוא אוהב"

את צריכה לחשוב לבד מה בעלך אוהב? איך הוא ירגיש שאת שלו? ואיך את דואגת לו מתוך אהבה כמו שאת דואגת לילדך?

וכמובן המון תפילות לאדון הכל שירכך את ליבו ויתן בו אהבה וחמלה לילדיך.

מקווה שעזרתי.

אפשר לתת לו ספר על ילדים ובדרך כלל יש פרק בנושא

אולי תנסו להתיידד ולהתארח אצל משפחות אחרות ותדברו בנושא ואז בעלך יקבל פרופורציות. אולי תנסו לדבר עם רב תירוש מבניין שלם, הוא מסביר טוב דברים כאלו. 

למקרה קיצוני - תגרמי לבעלך שיישפך לו משהו ואז תתנהגי כמוהו

אני מבינה מאוד וכתבו לך פה מצוין..

אולי יעוץ יעזור..

אני קוראת והלב נחמץ. כל כך מבינה את הקושי שלך מול זה, הקושי לעמוד מנגד.

התלבטתי אם לענות, כי אני מרגישה שאין לי תשובות טובות. שיש דברים שכדאי לעשות ואני לא יודעת מה הם. בסוף החלטתי בכל זאת להוסיף כמה נקודות - שגם הן יהיו בסל שלך, חוץ מכל דרך פעולה שתבחרי.

1) את כותבת שבעלך מאבד את העשונות בקלות, אבל מהצד נשמע לי שזה לא רק זה. אני מכירה אנשים שמאבדים את העשתונות בקלות וצועקים על אהוביהם, אבל אחר כך כשהם שוב מתעשתים, הם מצטערים על כך ומרגישים שעשו את הדבר הלא נכון. תקני אותי אם אני טועה, אבל נשמע לי שבעלך שיחיה לא כך. נשמע שזו לא רק תגובת מצוקה במצבים שמביאים אותו ללחץ, אלא גם השקפה סדורה - שהוא באמת חושב שכך נכון לחנך את הילד, שזו היא טובתו. שאין לו שום רצון לשנות גישה, כי הוא מאמין בגישה שלו.

אם אני צודקת, אז אני ארשה לעצמי עוד ניחוש: שבאותה מידה שכואב לך היחס שלו אל הילד, כואב לו היחס שלך אל הילד. כמו שאת מרגישה שהוא מזיק, הוא מרגיש שאת מזיקה. כי הוא באמת באמת מאמין שהיחס הנכון והמיטיב אל הילד הוא "רף גבוה", כדבריו.

אם זה אמנם המצב (אם! אולי אני טועה לגמרי בפרשנות) אז שיחות שכנוע לא יעזרו, כנראה. יותר טוב שתהיו מודעים לכך שקיים ביניכם פער משמעותי בתפיסת תפקידכם כהורים, ולא תזרקו המון אנרגיות לפח בניסיון לשנות זה את דעתו של זה. האנרגיות שלכם נחוצות...חבל עליהן.

2) (בהמשך לסעיף 1, ותחת אותן הנחות) - יש לי תחושה שגם בתוך הקושי והמצוקה שלך ושל הילד לנוכח ההתפרצויות של בעלך, יש חשיבות עצומה ללימוד הזכות שלך. לימוד זכות אמיתי, לא מהפה ולחוץ. לזכור ולחוש ולחוות שבעלך פועל מתחושת שליחות הורית, וחשוב לו מאוד לחנך את הילד בדרכו. את יכולה לחלוק בתוקף על המעשים שלו, אבל לא על הכוונות. תאמיני בכוונות שלו, שהן טובות. כשאת מנתחת לאחור סיטואציות שקרו, תנסי לראות איך תחושת האחריות שלו לילד היא שהובילה אותו לפעול כמו שפעל.

לפעמים במבט שטחי יש תחושה כאילו "הצדקה" שכזאת עלולה להוביל לחיזוק המעשים האלה, לחיזוק ההתייחסות הבעייתית לילד, אבל עד כמה שאני רואה מניסיוני, זה לא כך אלא להפך. לימוד זכות תמיד פועל טוב בעולם.

("ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה" - מכירה?)

3) דבר נוסף שבו את יכולה להועיל מאוד לילדך, במקביל לכל שיטת פעולה שתבחרי, הוא -- להאמין בו. להאמין בו שיש בו כוחות גנוזים הרבה מעבר למה שאפשר לשער, ושאם זה המסלול שהקב"ה בחר בשבילו לעבור בו, הוא מסוגל לעבור בו ולצמוח מכך. כשאת רואה את בעלך כועס על הילד פעם אחר פעם - לצד התערבות או חוסר התערבות, כבחירתך, תשנני לעצמך שה' שומר ומגן על ילדך, ושיש לו יכולת לעמוד בכך ולא להישבר.

ושוב - זה לא יגרום לכך שלא תתמכי בו ולא תהיי שם בשבילו. מניסיוני - להפך. כשמשחררים את הפחד הלופת את הלב, דווקא מסוגלים ליותר נתינה ותמיכה. אל תיתני לפחד לשלוט בך. ה' אתכם.

4) הנוכחות שלך שם בשביל הילד - שווה זהב. יש הבדל עצום בין ילד שחווה השפלה כשהוא לבדו, לבין ילד שאמא שלו שם לידו, ומזרימה לו גלים שקטים של אהבה ואמון.

תהיי שם בשבילו, תהיי שם בשביל אבא שלו, תאמיני בשניהם. תהיה הפעולה המעשית שתבחרי אשר תהיה, היא חשובה, אבל השדר הסמוי חשוב ממנה. ובשדר הסמוי אין זיופים, והוא מגיע ממה שבאמת קיים אצלך בפנים. תתמקדי במה שאכן קיים שם - באהבה הגדולה שלך אל שניהם, ובאמונה שלך בבורא עולם.

אנשים משתנים. בתהליכים איטיים מאוד. לרוב לא בעקבות הסברים חיצוניים, אבל כן בעקבות מה שהמציאות משקפת. אני כותבת לך מניסיון קרוב: אדם שרואה עם השנים שהילד שלו מתחיל לפחד ממנו, מתחיל לחמוק מנוכחותו, זה דוקר מאוד בלב. ולדקירות בלב יש משמעות עצומה. זה פתח כחודו של מחט, ולא מיד הוא מתרחב, אבל כשמסתכלים אחרי כמה שנים לאחור אפשר הרבה פעמים לגלות בתדהמה איך חודו של מחט הוביל לפתחו של אולם... הלב נפתח.

אני באמת באמת אומרת לך מניסיון ומהיכרות קרובה, שיש הרבה מקום לאופטימיות. אל תיראי.

רעיון:

יש משפחות שאת מכירה ואוהבת מאוד? משפחות שדרכם החינוכית של ההורים יפה בעינייך, שיש שם אווירה של חמלה, נתינה הדדית, קבלה?

ואם אפשר להוסיף עוד דרישה - משפחות שחלק מילדיהם כבר גדולים מספיק, כדי שיהיה אפשר לראות עליהם את פירות החינוך האוהב? שיהיה אפשר לראות עליהם שגדלו לתפארת העם והאומה, לתורה למצוות ולמעשים טובים?

אם כן, עשוי להועיל אם תנסי לחזק את הקשר איתם. להזמין אליכם, להגיע אליהם, לעשות דברים ביחד בחופשים...

הרבה פעמים כשיש מודל חי זה משפיע מאוד. אם בגלל משהו שראה והכיר בעבר נתקעת לאדם נוסחה בראש, כגון 'חינוך חם גורם נזקים', 'אם מראים לילד אהבה הוא גדל להיות פרזיט' - מפגש אמיתי מהחיים שבו הנוסחה הזאת לא פעלה יכול להציב אצלו סימן שאלה על מה שהיה משוכנע בו. שוב, כפתחו של מחט...

לא על הכול יש לנו שליטה, ולא בטוח שזה יועיל, ואם כן זה גם יכול להיות תהליך ארוך מאוד (עיבוד עולם ההשקפות מחדש זה לא דבר שקורה ביום) - אבל לפתוח פתח כדאי. זו ההשתדלות, ומכאן - אמונה...

אין לי עצות בשבילך

נשמע שאת מתמודדת בגבורה

ונמצאת עם הילד שלך , ולא נוטשת אותו

יכול להיות שזה מה שבעלך ראה בבית כדרך חינוך?

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.