בע"ה

גם אם הוא עדין וקטן.
יש גם את כל "נערות הגבעות" שהולכות עם זה, אבל זה לא אומר שזה צנוע, לפחות לא לפי דעתי.

מה זה אומר עליה?
משתדלת לא לשפוט לפי חיצוניות- אבל זה משדר משהו.
זה יפה בעיני אבל זה משדר משהו לא ממש חיובי לדעתי..

וזוהי רק דעתי הקטנה

הפסוק הז הוא תקבולת בין החלק הראשון לשני.

אישה יפה אך חסרת טעם(תוכן,פנימיות) היא כמו נזם זהב באף חזיר.

כלומר,דבר רע מבפנים עם קישוט יפה(כידוע חזיר בעצמו הוא בעל חיים מפריס פרסה אך אינו מעלה גרה,כלומר כשר מבחוץ וטרף מבפנים לכן הוא כל כך מתאים לעניין)

כלומר הפסוק מדבר נגד יופי חיצוני ללא פנימיות,ובטח שלא נגד נזם באף.

וודאי תסכים אתי שרבקה אמנו לא היתה אשה נטולת עומק,

או יראת שמיים.

גם בחלק מהעבודות זרות יש רוחנית רק שהיא אסורה.

מעבר לזה לא כל מי ששמה נזם באף מחזיקה בובות כאלו.

לק"י.

למה לחשוב על דבר שהוא יפה ואין בו משהו מעבודה זרה או ממשהו רע אחר-שהוא לא טוב בגלל שהוא בא ממניעים לא ראוי'ים?!
הרי הבעי'ה בנזם כרגע זה לא ע"ז זה שזה מושך תשומת לב מיותרת לבנות...

זה בקשר גם לדברים אחרים.. שהם יפים.. אבל הטענה לא לעשות אותם זה בגלל שהם מתרבות גוי'ים.
מצחיק לומר דבר כזה כי גם האנשים שהכי מקפידים להיות הכי י'הודים  משתמשים בדברים שנלמדו בתרבויות שונות.. ולמעשה אין עם זה כל בעי'ה. "חכמה בגוי'ים תאמין"... אם זה משהו של אמונה זרה וכד' אז וודאי שאסור להתחבר לזה אבל משהו שהוא חכמה או יופי-מה הטעם לפגם שיוצא ממנו? רק העני'ין של תשומת לב.

אני יודעת שלא שאלתי פה יותר מידי משהו. אבל די'י הבעתי את דעתי בעני'ין.
נזם אני לא רוצה.. אבל ראסטות כן-ויש כאלו הטוענים שזה גם ממנהגי גוי'ים..

משהו כלפי חוץ אני חושבת סוג של מתירנות רוחנית.

אבל לדעתי זה לא בסדר כי זה סך הכל קישוט באף ואסור לשפוט נשים שהולכות עם נזם.

לי אישית יש 3 חברות עם נזם ואני לא שופטת אותן אחרת בגלל זה.

מה שחשוב זה האופי זה שהבחורה עם נזם לא אומר שהיא פחות מבחינה רוחנית.

שיש לה נזם.

מכירה לפחות 6 בנות עם נזמים- כל אחת ברמת דוסיות שונה לחלוטין!!!

אין בזה שום הכללות, ב"ה.

אנשים מקטלגים אנשים בקצב... זה סתם נראה ממש לא טוב ומראה על רמה דוסית לא כ"כ טובה...(גם אם זה לא נכון!!! זה מה שזה מראה...)

ולפי דעתי ולדעת כל בן אחר שאני אישית מכיר (ויש הרבה כאלה) נזם באף זה דבר לא ממש יפה... (בלשון המעטה...)

מה זה משנה איך מקטלגים אותך, או איך את ניראת דוסית או לא דוסית?

זה יפה בעייניך? שימי.

אני גם רואה הרבה דברים יפים בעיני אבל לא מתאימים!! לא משדרים משהו שהייתי רוצה לשדר.

ושלא תביני לא נכון... גם לי היו "שיגעונות" דומים.. ואהבתי מאוד.. ועד היום אני רואה בהם יופי מסויים... אבל הרגשתי בפנים שזה פשוט לא מתאים למה שאני ואיך שאני רוצה שיסתכלו עלי. (ואני יכולה להראות לך את "הממצאים" שלי... ;) הם עדיין אצלי, עמוק בארון...)

וזה עדיין מהמם בעיני!!! גם נזם, אם כי אף פעם לא השתוקקתי לעשות זאת.

בהערכה רבה, אור.

יש דברים שהם ברורים, גם אם אני מאוד אוהבת חולצה קצרה, אני לא ילך ככה, כי ההלכה פה ברורה, ואין פה בכלל צד לויכוח..

אבל יש דברים שהם עדיין לא טאבו בחברה שלנו, הם לא מוחלטים. כאחד שהלכה עם נזם תקופה נחמדה מחייה, לא חשבתי כל היום איך חושבים עליי, אני חושבת שזה אפילו לקוי לפעול ככה...

בא לה? היא חושבת שזה נכון לה? שתעשה.

יש הלכה יבשה- כך וכך תעשה/ לא תעשה. כך מותר/כך אסור.

ויש את רוח ההלכה- זה לא נראה מתאים לבת ישראל ללכת בצורה כזאת/ לבן ישראל ללכת עם חולצה קרועה בצווארון, לדוגמא. או ג'ינס קרוע בברכיים... לא קשור, נכון? כך אותה הדבר בנזם.. מה זה משדר? מה את רוצה להביע בזה? ש.."כן אני דתיה, אבל לא עוברת על איסור מפורש, ואין בעיה עם זה..." בתכל'ס את צודקת.. בחורה כזאת לא מחללת שם ה' באיסור מפורש..

זה גם עיניין של הרגשה... ועם הזמן היא/את תרגיש/י שזה לא מתאים. מנסיון...

רוח ההלכה היא כ"כ לא חד משמעית, במיוחד לא בקשר לנזם, ככה שאי אפשר לבוא ולהגיד-אסור לשים נזם בגלל רוח ההלכה.

הרב שלי אמר פעם משפט חכם-צניעות לא מתחילה ולא נגמרת בסנטימטרים.

יש טווח גדול מאוד באמצע ומי אנחנו שנשפוט עפ"י סנטימטרים.

עוד נקודה שאני חושבת ששייכת לעניין הזה-הבעיה שלנו היום היא שאנחנו לוקחים החמרות, או דברים שאנחנו חושבים שהם לא ראויים ואין להם שום ביסוס הלכתי-ומדריכים את הכלל לעשות כך.

לדעתי זה מסוכן. "כל המוסיף גורע". זה בדיוק כמו חווה שאמרה לנחש שה' אמר שאסור לגעת בעץ, בעוד שהוא אמר שאסור לאכול מן העץ. "חומרא דאתי לידי קולא". צריך להסתכל גם על זה.
את חושבת שאסור לשים נזם? אחלה, אל תשימי. אבל מכאן ועד להגיד לאחר שאסור או שזה לא ראוי, הדרך ארוכה. (ואני לא אומרת שאמרת את זה בהכרח, אלא על כמה תגובות שקראתי כאן..)

נראה לי שכדאי, בתור ציבור, שנפסיק לייחס חשיבות-יתר לסמלים, ונתחיל להסתכל על הפנימיות של האדם. נזם, חצאית ארוכה, צבע שיער.. נו באמת.. הייתה לי מדריכה בצוות שלא הייתה הולכת עם 3/4 בהכרח (אבל גם לא עם קצר מאוד) והיא הייתה עם נזם, והיא הייתה המדריכה הכי הכי צדיקה שלי. מכפילה את כולנו.

אגב, למה חייב לשאול על כל דבר-מה את רוצה להגיד בזה? התשובה-אני חושבת שזה יפה, לא מספקת? מי אמר שהיא רוצה להגיד בזה משהו? אז נכון שיש כאלה שעושים דברים המבטאים אמירה פנימית שהם רוצים להחצין, אבל אפשר להגיד את זה על כל דבר. וכן, מה הבעיה עם האמירה "אני דתיה אבל לא עוברת על איסור מפורש ואין בעיה עם זה.." אם אני הולכת לסרט בקולנוע אז זה אסור כי זו רוח ההלכה? או-אסור לי ללכת כי "מה זה משדר-שאני דתיה אבל לא עוברת על איסור מפורש"?

אני לא אומרת, צריך ממש ממש להיזהר עם חילול ה', אבל גם צריך להיזהר ממש מ"חומרא דאתי לידי קולא" ומהרחקה של אנשים מהדת. להיפך, אנחנו צריכים לקרב, לא להרחיק.

בסופו של דבר-"אדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" .

"סוף דבר הכל נשמע, את הא-להים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם".

שוב, זאת הרגשה.. מרגישים את הטאקט...

ואני לא נגד כל הבנות ששמות נזם. אני מבינה מאיפה זה בא. אבל אם היא בחורה בוגרת.. די הגיוני שהיא לא תמשיך לענוד את זה עד סוף חייה... נכון? באיזה שהוא שלב בחייה היא תבין שזה לא מתאים ל"אמא" או לתפקיד אחר שהיא תבחר בו. כמו שעו"ד לא תבוא עם נזם באף, כך בת מלך לא צריכה לענוד נזם.

כן, לפעמים אנחנו צריכים לדמיין אם מלך/מלכה/נסיך/נסיכה....  היו מתלבשים או מתנהגים כך- אז זה המדד ללבוש שלנו או להתנהגות שלנו.

כתבת גם: "צניעות לא מתחילה ולא נגמרת בסנטימטרים." אני קצת חולקת על דעה זו... ומדייקת כך- צניעות מתחילה בסנטימטרים, אבל לא נגמרת בס"מ!

יש הלכה- "צניעות בס"מ..."

ויש רוח ההלכה- הרגשה של מתאים לבת מלך או לא.

אולי זה נשמע מתנשא, אבל לא זאת כוונתי! יש לי הרבה הרבה מה ללמוד ולהתחזק.

כל טוב והמון הצלחה לנ"ו....

אם זה בא על חשבוני לא הייתי מוכנה לקרב.. ועדיף שאני אעבוד את ה' בקידוש ה' ולא בלהתחבר לאנשים שלא ברמה הרוחנית שלי, שמא אני "אפול". אינטרסנטיות קוראים לזה.. ;) [ואני לא מסתגרת בתוך עצמי, עובדה שאני "שורדת" בעבודה שלי, וזה לא קל בכלל]

עצם זה שרואים בחורה דתיה, צנועה ובעלת הנהגות ומידות טובות זה כבר קידוש שם שמיים והיא לא צריכה ללכת לצעוק ברחובות בשמחת תורה...: "אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים" כדי לקרב רחוקים...

קצת קיצוני, אבל הכוונה ברורה, אני מקווה.

אבל אפשר לנצל"ש אני מקווה =]

תראי, אני גם לא מאלה שירקדו ברחובות וישיר שירי דוסים ע"מ לקרב. רוב הזמן זה מרחיק..

אבל, וכאן האבל הגדול, אנחנו צריכים לדעת איך לא להרחיק את אלה שכבר נמנים עלינו, ולא איך לקרב את הרחוקים. וכן, תסתכלי קצת מססביב ותראי שלפעמים אנחנו מחמירים טיפל'ה טיפל'ה יותר מדיי... בנ"א רוצה להחמיר על עצמו? מצויין.. למה ללכת עם זה כהדרכת כלל??

הרב שלי סיפר לי בשבת, שכמה רבנים פגשו יהודי ושאלו אותו: "יהודי יהודי איפה הזקן שלך?"

והוא ענה להם: "כשתגיעו לשמיים ה' ישאל אתכם-זקנים זקנים איפה היהודי שבכם?"

לא באתי להתיימר ולקבוע מי קרוב ומי רחוק, אני רק באה ואומרת שלפעמים ההחמרות-יתר האלו רק הורסות.

רובנו רוצים לדעת מה ההלכה. הלכה. ולא את כל המסביב... ה"מסביב" זה משהו שאני מחליטה לעצמי אם לקבל או לא.. ולכן, כששואלים שאלה הלכתית צריך לענות עליה במובן ההלכתי, ולא ברוח ההלכה... ,

לזה התכוונתי.

ואם כבר מדברים על קרובים ורחוקים, אז כן, אותי הדברים האלה הרחיקו.. ואני לא היחידה, יש לי עוד כמה חברות כאלה, ואני בטוחה שיש עוד. שרוצים, אבל מרגישים שאנחנו ציבור שנתפס לסמלים.

אור77 מותק - יש כלל בהלכה "איידי דטריד לפלוט ציר לא בלע" - כשהכלי עסוק בלפלוט - הוא לא בולע.

אם תהיי עסוקה ב"לקרב רחוקים" (מתעבת את המושג) לא תגיעי למצב של "אם זה בא על חשבוני לא הייתי מוכנה לקרב.. "

נק' למחשבה.

לא מסכים איתך לגמרי, אם כי אני מבין מאיזה מקום את מגיעה

מי שעוסק וחי את העניין של חזרה בתשובה צריך גם להשפיע ולנבוע מתוכו, כמו שאמרת, וגם לשמור על זהירות ומתח גבוה. אחרת הוא בהחלט עלול להכשל.

היצר הרע לא פראייר..

כשיהיה לי ראש לזה אולי אגיב יותר בפרוט.

לילה טוב.

מי המציא את המושג הזה???  אז נכון, יש עניינים שלא נכתבו במפורש, אבל לכל עניין יש מקור להסתמך עליו עפ"י הלכה

אמיתית (שלא עפה ברוח..)

כלל יסוד בצניעות זה לא להתבלט, ולמשוך תשומת לב ומבטים..(צבע אדום- בהקשר זה.. איפור מגזם, התנהגות צעקנית )

מאותה סיבה יש את העניין של מנהג המקום שחשוב ללכת על פיו ולא לפרוץ נורמות חברתיות בלבוש והתנהגות, שזה ידוע

כדבר בעייתי משו.. לדוגמה, כמו  שלבוש X ( שעומד בקריטריונים הלכתיים!) במקום א'

יהיה צנוע אבל לא במקום ב' ששם זה נחשב צועק\חריג\לא מקובל בעליל (ע"ע מאה שערים)..

אותו דבר נזם ושלל חורים- הזאתי שעשתה נזם ראשונה- פרצה גדר (ובלי כינויים, לשם העדינות..) ועוד שנים אחרי שכמה הלכו אחריה אולי ישמצב שזה יהפוך לנורמה ואז הבעיתיות תעלם, וזה כבר לא יחשב בעיה כמו בהתחלה, ואולי לא.

 תלוי איך נתפס בחברה, שבמקרה כזה של התבלטות חיצונית זה כן אמור לעניין מישהיא שאכפת לה מהצניעות!! 

בס"ד בר"ה

וווווווואוווווווו נראה לי זה ההודעה שקיבלתי עליה הכי הרבה תגובות עד היום חחחחחח!!!!

עכשיו אני יכול להיות מהנושאים הראשיים שמופיעים בכניסה לפורומים חחחחחחחחחחח (אחד מחלומותיי)!!!!

בכל מקרה תודה ענקית לכל מי שענה/הביע דעה/הציע או סתם חפר/ה חח סתםםםםם באמת תודה רבה אשריכם ישראל נ נח נחמ נחמן מאומן!!!!

וסתם אם מישהו חושב מה דעתי אז דעתי שזה יפה וזה לא אומר כלום על אותה בת היא יכולה להיות צדיקה מאוווד ועם נזם (ע"ע רבקה אימנו...(רבקה, לא?))

אך פעם לא ראיתי רבנית דגולה עם נזם...

ואני בטוחה שבעלה אוהב את זה מאוד...  אולי יש לה חור באף נסתר.. ;)

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף