מזרח תיכוני...

לא יודע איפה עוד יש אידאל של מראה ארי, אשמח לשמוע.

בלונד עוד ניחא, אבל לגזע הארי יש גם מאפיינים שהם מאוד מכוערים בעיניינו (מבנה הלסת ה"בולדוגי" למשל).

לגבי השאר- 
שוב
מניחה שזה שייך להעדפה.
ברור שאין פה חלילה עניין של "שווה יותר" או "שווה פחות"
אדם יראה לעיניים
השם - ללבב.



ועל מנת לבנות בית בצורה טובה
אני מניחה שכדאי שזה יהיה עם מי שרוצים לבנות איתו/איתה 
בין הייתר גם כי יש נשיאת חן.




 

האם מציאת החן הזאת היא מציאותית, או תוצר של השפעה חברתית

על עצמם דברים אחרים.



בדיקה קלה בשרשורי הנשואים ומשיחות תראה
שלא בהכרח מה שחשבו פעם או ברווקותם
האנשים
תקף למי שהם נשואים לו  היום

ככה שזה לא מדד מדוייק בעיניי.

ויש דברים מעבר ליופי החיצוני.
[כולל התשובה לשאלה "מהו יופי"?]

כי מי שלומד תורה מתקדם ומבין את האמת, ומגלה מה הוא קיבל מהתרבות החיצונית השלילית...

השאלה אם זה נכון לגבי כולם, ואם זה נכון גם לגבי מי שלא לומד תורה.

סתם תהיה 

שהחלוקה בבסיסה נכונה- 
א. מי שגדל על ערכים מסויימים [בכוונה לא נכנסת לרובריקה של "תורה" כי זה מושג מאד רחב ומאד סובייקטיבי] יודע שבעיניו לפחות יש מהות ויש חיצוניות עוטפת שלא בהכרח אמורה להציק בבחירה מושכלת.

ב. יש מי שגדל על הערכים של סעיף א ובכ"ז מפריעים לו דברים -שזה בסדר כל עוד לא גובל ב"שגעון לדבר"

ג. העוילם הכללי- בוודאי מושפע מתפיסה שונה מזאת שדיברנו עליה בסעיפים הקודמים וממילא הבחירות וההתייחסות תהיינה שונות לחלוטין. כנ"ל סולם הערכים שעל גביו ההחלטות האלו נעשות.

ובמקרה שלך זאת בחירה מושכלת, שזאת המטרה בעיניי.

ברור שיש אנשים שיעדיפו בלונדיניות, וזה מעולה בעיניי, בעיקר למי שלא כזה, כדי ליצור מין מצג אחדותי כזה.

התקווה היא שאנשים יעדיפו את זה כי באמת זה מה שהם רוצים, כמו במקרה שלך, ולא כי הם שמעו בטלוויזיה ש"ברבי" זה הכי יפה, או שתורת הגזע טחנה להם את השכל דרך השמאלנים למיניהם שחושבים שהם עדיפים על מזרחים...

אני מניח שאתה בן תורה, כי ההבחנות שעשית לגבי עצמך מתאימות למישהו שבודק את עצמו תמידית

בשורה התחתונה, אתה מסוג האנשים שלדעתי הולכים בדרך הנכונה.

עריכה: מה שמצחיק הוא שאני מקשר זהב לצבע עור שחום דווקא... נראה לי שעלית על משהו פה

אלא מבחוץ.

ואם זה מבחוץ, אז למה זה דווקא משהו מסויים? וד"ל...

שלא תמיד הקונוטאציה שלו 
מתאימה לכל.

אגב תורת הגזע זה תחום מחקר לגיטימי לגמרי. ורחב מאוד. - לקראת נישואין וזוגיות

זהו.

הרבה נחת

ומהרה מהרה  שתסתובב בפורום שָכֵן רלוונטי בע"ה!

המסקנות לא נוגעות ליופי בכלל, בשורשו. זה סתם שטויות שהמציא איזה גרמני משוגע.

בכל מקרה, ראיתי תוכנית פעם על אידאל היופי בערוץ 8, חקרו שם האידאל של היופי, ועשו התאמה בין בחירות של הרבה אנשים (לא זוכר כמה, מניח שמאות או אלפים), ועשו ביניהם ממוצע (כלומר האף הכי יפה, השיער, הצבע עור וכו').

יצא שהאידאל של היופי הוא אישה עם שיער שטני, עם שיזוף קל (לא זוכר את צבע העיניים, נראה לי ירוק) וגבר עם שיער שחור (לא זוכר את צבע העור והעיניים נראה לי חומות אבל לא זוכר).

אנסה להעתיק את זה לתגובה המקורית

לא בהכרח שייצא מזה טוב לגופו של דיון.

https://he.wikipedia.org/wiki/גזע_(אדם)

בעיקר על העיניים והאף.

אני מתלבט אם להביא לכאן את המקור (כי צריך גם לחפש ולא יודע לגבי צניעות שם).

הבאתי פה תוצאה של מחקר שמראה שזה יותר שייך לגברים הקטע של העדפת בלונד (למרות שהמסקנה שם היא לא ממש כזאת)

אגב תורת הגזע זה תחום מחקר לגיטימי לגמרי. ורחב מאוד. - לקראת נישואין וזוגיות

כל דבר אחר הוא מחוייב.

אני זורק פה הנחה שמבוססת על דברי חז"ל שהבאתי למעלה נניח שאדם רזה בצורה קיצונית, אז כדאי לו להתחתן עם מישהי שלא, כדי שהילדים יצאו ממוצעים.

ברור שזאת סברה מעצמי, אבל זה בהחלט תחום "נסתר ונעלם" אם לצטט את דברייך.

אבל הביטוי הישן "בלונדה עם עיניים כחולות" הוא לא המצאה שלי...

אתה מוזמן להרחיב על הסיבות החיצוניות, זה משהו שבאמת לא ברור לי, המהלך שדרכו זה הגיע לארצנו המזרח תיכונית

כי לי יש סברת קונספירציה מרושעת מואהאההאהאהאהאה  (נניח שזה שד לצורך העניין)

אתה אומר שבישראל אידיאל היופי הוא בלונדיני/ת עם עיניים כחולות וזה בעצם נחשב כמודל היופי לעומת אירופה ששם המראה המזרח תיכוני נחשב כיותר יפה (אצל הרבה מאנשים לא באופן גורף)..

למה זה ככה? בכל מקום שיש מיעוט של דבר מסוים הוא הופך לייחודי יותר, אין אותו להרבה אנשים ואז הערך שלו עולה. אז כאן בארץ, אין הרבה אנשים בעלי מראה אירופאי (או לפחות ביחס למראה מזרח תיכוני אין הרבה) ובגלל זה המראה הזה נחשב כיותר יפה..פחות נפוץ.

באירופה לעומת זאת כל אחד בעל שיער בלונדיני ועיניים בהירות ככה שזה לא משהו שהוא מיוחד, בעיניהם זה רגיל לגמרי וברגע שמגיע מישהו בעל מראה שונה הוא נתפס כיותר מיוחד מהסביבה.

(וסתם כהערה אני לא באמת חושבת שהרוב רוצים בלונדיני/ת עם עיניים כחולות..או לפחות לא נתקלתי באמירה כזאת)

ויש אחוז גדול מאוד של אשכנזים פה בארץ. מראה אירופי הוא לא כזה נדיר בארץ, ובלונד ועיניים בהירות בכללו (בעיקר בריכוזים חרדיים רואים את זה המון). בארה"ב רובם המוחלט הם "יינקיז" ובלונד הוא לא נדיר, ואצלם גם בחורה בלונדינית נחשבת יותר יפה רעיונית (בפועל בדירוגים של הנשים הכי יפות הן לא מככבות כל-כך), למרות שהגברים הtall/dark/handome זה האידאל אצלם.

הנתונים לגבי רוב האוכלוסיה מהלמ"ס, אגב.

ההנחה הזאת היא טבעית, אני מסכים, אבל היא לא ממש תקפה פה בארץ. פה מהנסיון שלי בעיקר מי שנראה בלונדיני יעדיף בלונדיניים, ומזרחים יעדיפו מראה מזרחי. אני זוכר שבפעמים הראשונות שנתקלתי במזרחים שמעדיפים מראה מזרחי (בגיל יחסית צעיר) התפלאתי, ובדיעבד הבנתי כמה הושפעתי מהתקשורת בעניין הזה.

אני גם לא חושב שהרוב רוצים בלונדיניים, אבל זאת מין "מוסכמה חברתית" שאף אחד לא באמת מסכים עליה.

גוגל העלה את זה האם בלונדיני/ת אכן יותר מושך? - לקראת נישואין וזוגיות

הייתי מביא עוד תוצאות משם אבל הצניעות רח"ל...

ביחס לשאר הסגנונות שיש בארץ.

דווקא הרבה אנשים מעדיפים מראה שונה מהמראה שלהם..לאו דווקא בלונדיני יעדיף בלונדיניים וכו.

זאת אולי מוסכמה חברתית שככל שעובר הזמן נחלשת..בפועל אם תעשה סקר על כל אחד ומה שנראה בעיניו כהכי יפה רוב הסיכויים שזה יתחלק שווה בשווה

ורוב האמריקאים עדיין שם... וגם יש את הביטוי הישן משנות ה90 על ה"שוודית" מהקיבוצים

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר